בע"ה

ט"ז אייר תשע"ט – ברוניא, מוסקבה

"עזר כנגדו"

שלום בית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. בתי-אחותי-אמי

"בעטרה שעטרה לו אמו"

צהרים טובים. הערב כבר ל"ג בעומר, וצריך לחשוב על רשב"י. כעת לב בעומר – הלב של ספירת העומר. מחר לג – "גל עיני"[ב], לשון ראיה. כשמתקשרים לה' בלב (לב לעומר) זוכים לראות אלקות בעינים[ג] (לג בעומר – גל, "גל עיני").

מסופר במדרש[ד] שפעם פגש רבי שמעון בר יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי, ושאל אותו: האם שמעת פעם מאבא שלך – רבי יוסי, שהיה צדיק גדול – את פירוש הפסוק בשיר השירים "בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו"[ה]? בפסוק כתוב שאם שלמה המלך, החתן, נתנה עטרה על ראשו, והרי בתנ"ך לא מצאנו סיפור שבת שבע, אם שלמה המלך, נתנה לו עטרה (כפי ששואל המדרש בהמשך). שואל רשב"י – האם שמעת את פירוש הפסוק?

רבי אלעזר אמר לרשב"י – כן, שמעתי מאבי, שפרש זאת במשל: משל למלך שהיתה לו בת יחידה, שאהב אותה יותר מכל דבר בעולם, ולכן (בלשון חז"ל): "לא זז מחבבה עד שקראה 'בתי'", הוא כה אהב אותה, עד שקרא לה בקביעות בלשון החבה "בתי". בהמשך רצה המלך להביע את אהבתו כלפיה עוד יותר, ו"לא זזה מחבבה עד שקראה 'אחותי'" – לא רק הבת שלי אלא אחותי. בסופו של דבר, "לא זזה מחבבה עד שקראה 'אִמי'" – היא בתו והוא קורא לה אמו.

הנמשל הוא יחסינו עם ה'. אנו כנסת ישראל, הבת החביבה של ה', והוא קורא לנו "בתי", "אחותי" וגם "אמי". המשל נכון גם ליחסים בין איש לאִשה – קודם האִשה האהובה נקראת "בתי", אחר כך "אחותי" ולבסוף גם "אִמי" (אמו של הבעל או של האבא, במשל המלך ובת המלך). "בעטרה שעטרה לו אמו", אם כן, רומז למדרגת האהבה הגדולה ביותר – "לא זזה מחבבה עד שקראה אמי".

פסוקי בתי-אחותי-אמי

על כל אחת מהמדרגות – בתי-אחותי-אמי – הביא רבי אלעזר פסוק:

מקור הפסוק של "בתי" בתהלים – "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך"[ו]. הקב"ה פונה אלינו, בתו וגם כלתו – בשיר השירים החתן הוא ה' והכלה היא עם ישראל – וקורא לנו: "שמעי בת וראי והטי אזנך", הקשיבי היטב, אם היית קשורה קודם לתרבות זרה, "שכחי עמך", עזבי גם את "בית אביך" ונשאר דבוקים רק אנחנו יחד, ככתוב בתורה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"[ז].

את היחס הגבוה יותר, "אחותי", מתאר פסוק מפורסם משיר השירים בו פונה החתן לכלתו – "פתחי לי אחֹתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוֻצוֹתי רסיסי לילה"[ח]. הפסוק מתאר את החתן הדופק בדלתה של הכלה – "קול דודי דופק" – וקורא לה "פתחי לי", תוך שהוא מכנה אותה בארבעה כינוים, שכולם בחינת אחות. קודם כל הוא אומר בפירוש "אחֹתי", אחות; למעלה מכך "רעיתי" – החברה הכי טובה שלי; "יונתי" – כינוי לאהבה המתבטאת במבט עינים ("עיניך יונים"[ט]), קשר של הסתכלות שלמעלה מתקשורת מילולית (כפי שדובר אתמול[י]); ובסוף "תמתי", שחז"ל[יא] מסבירים כ"תאומתי" – שוב אחות, אבל לא סתם שני אחים אלא תאומים זהים. זהו פסוק שכולו אהבה, בו יש ארבע מדרגות קשר[יב] שהן בכללות "אחותי". החתן מסיים "שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה" – יש בראשי טפות טל, טפות של אהבה, ובפאותי רסיסי-טל היורד בלילה.

החידוש הגדול הוא "אמי". החתן כל כך אוהב את הכלה, שהוא מתייחס אליה כאמו – אשתי היא 'אמא שלי', היא גבוהה ממני, ואני צריך להקשיב ולקבל את דעתה. למדרגה זו מובא פסוק מישעיהו הנביא – "הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע"[יג]. המִלה 'אמא' לא מופיעה בפירוש בפסוק, אך חז"ל דורשים ש"לאומי" – שבפשט משמעותו הלאום שלי (כמו שהיה כתוב "עמי", כתוב גם "לאומי") – כתוב חסר ו, "לאֻמי", לכן אפשר לקרוא "לאִמי". ה' מדבר לעם ישראל ובאהבתו אלינו – הכלה שלו – קורא לנו "אמי".

תורת נשיקין – לכל העמים

המשך הפסוק, "תורה מאתי תצא", הוא ביטוי חשוב הקשור למשיח – חז"ל מוסיפים "תורה חדשה מאתי תצא"[יד] ודורשים זאת על התורה שיְלַמֵּד מלך המשיח. כאשר משיח יבוא הוא יגלה לנו פנים חדשות בתורה, "רזין דרזין" (סודי הסודות), גילוי המכונה גם "נשיקין" – "ישקני מנשיקות פיהו"[טו] (כמו שלמדנו אתמול). על אותה תורה שיוצאת מה', ה"תורה חדשה", ממשיך הפסוק "ומשפטי לאור עמים ארגיע" – היא מתיישבת על הנפש ברוגע, ומגיעה גם לגוים, "לאור עמים".

מפורש כאן שה"תורה חדשה" של משיח, ה"נשיקין", שייכת לכל העולם. אכן, כדי שעם ישראל יוכל ללמד תורה לכל העולם עליו להיות 'אמא' ביחס לקב"ה, החתן. אם אנחנו בבחינת אמא – אמא היא בינה, מי שמבין דבר מתוך דבר – אפשר לקיים את המשך הפסוק, "כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע".

כתוב במדרש שכאשר רשב"י שמע את הדרוש-המשל המופלא הזה – "לא זז מחבבה עד שקראה 'בתי', לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי', לא זז מחבבה עד שקראה 'אמי'", עם הפסוקים והמשמעויות העמוקות שלהם – הוא התפעל כל כך, 'יצא מהכלים', עד שנשק את רבי אלעזר ברבי יוסי על ראשו. גם הנשיקה שלו היא "ישקני מנשיקות פיהו" – שייכת לתורתו של משיח.

אמי-אחותי-בתי – אברהם-יצחק-יעקב

מסתבר שכל היחסים הללו התקיימו בפועל בין האבות והאמהות שלנו. הסדר מתחיל מהסוף:

בין יעקב ונשיו, רחל ולאה (ושפחותיהן, בלהה וזלפה, שגם אותן נשא יעקב), היה יחס של "בתי" – הבעל יותר גבוה, הוא המשפיע, אבל מאד אוהב את אשתו וקורא לה "בתי".

דור אחד קודם, בין יצחק ורבקה, התקיים יחס של "אחותי" – הם "שוין בקומתן", אף אחד לא יותר גבוה מהשני. אפשר שתהיה אהבה עצומה גם כשאחד יותר גבוה מהשני, אבל אצל יצחק ורבקה היתה אהבה של "שוין בקומתן", כפי שעוד נסביר.

דווקא בין בני הזוג הראשון, אברהם אבינו ושרה אמנו, היה יחס של "אמי" – שרה היתה כאמא ביחס לאברהם, יותר גבוהה ממנו. על שם אברהם ושרה נקראים כל גרי הצדק[טז] (הם הגרים הראשונים, נולדו להורים גוים ונעשו יהודים), וכתוב שכל חייהם הם גיירו גרים, הגיעו ללא-יהודים וגיירו אותם – מה הם עשו בחיים? "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים"[יז]. בסוף הם זכו להוליד את הבן הממשיך – יצחק. לאברהם היה עוד בן, ישמעאל, עליו אמרה שרה לאברהם – "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"[יח]. אברהם מרגיש רע עם בקשת שרה, אבל ה' אומר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה"[יט], עליך להקשיב לה. מכאן למדים חז"ל[כ] ששרה היתה גדולה מאברהם בנביאות – נביאה גדולה ממנו – ומכאן שהיתה "אמי" ביחס אליו, גבוהה ממנו.

בהשגחה פרטית הדבר קשור גם לפסוק בפרשת שבוע, בחקתי: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכֹר והארץ אזכר"[כא]. זו הפעם היחידה בתורה שמונים את האבות הפוך, קודם יעקב, אז יצחק ואז אברהם. למה? הכל רומז לעלית היחס בין ה' לבינינו. כמו שרחל ולאה לגבי יעקב הוא בחינת בת, כך אנו כ'עם יעקב' הבת לגבי ה'; כ'עם יצחק' יש כבר יחס של אחות (כמו בן יצחק לרבקה) וכ'עם אברהם' יחס של אם, "לא זז מחבבה עד שקראה 'אמי'" (כמו בין אברהם לשרה). לכן מונים אותם מהקטן לגדול – מ"יעקב הקטן"[כב] עד אברהם שנקרא "האדם הגדול בענקים"[כג]. אברהם "הגדול" כל כך גדול, שגדולתו מתבטאת בכך שאשתו גדולה ממנו!

ב. "עזר כנגדו"

"עזר כנגדו" בשלש הרמות

בשיעור אתמול דברנו על אדם וחוה, הזוג הראשון – איפה הם על ציר היחסים שהסברנו עכשיו? למה בכלל היה צריך לברוא את חוה, את האשה? ה' אמר "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"[כד]. מה פירוש המלים "עזר כנגדו"? לפי הפשט, אני מבין שאחד לא יכול לעשות הכל לבד, וצריך מישהו לעזור לו. בהשקפה ראשונה משמע ש"עזר" עוזר 'מלמטה'[כה], כשלכל היותר מתקיים יחס של "בתי" – אדם גבוה מה"עזר" שלמטה ממנו.

אבל אם מדייקים יותר, כתוב בפסוק "כנגדו". חז"ל[כו] מפרשים "כנגדו" לשון התנגדות – שאם האיש בסדר האשה עוזרת לו, "עזר", ואם הוא לא בסדר היא מתנגדת לו, "כנגדו". אבל מה הפשט? התרגום הוא "סמך לקבליה" – מישהו שסומכת אותו, עוזרת לו, והיא "לקבליה", מולו במקביל אליו. כלומר, במושגים שלנו כעת, היא בדיוק מולו, "כנגדו" – "שוין בקומתן". היא אמנם עוזרת, אבל מצד הגובה שלהם – מי המשפיע ומי המקבל, מי עליון ומי תחתון? היא "כנגדו", שוה לו. אם כן, לפי פשוט הפסוק, בהשוואה לאבות אדם וחוה הם כיצחק ורבקה ה"שוין בקומתן".

אמנם, בשינוי צירוף אותיות "עזר", המלה העיקרית, מתקבלת המלה זרע – "זרעא חייא וקיימא", ילדים. מה הקשר? האשה היא "עזר" לבעלה קודם כל בקיום מצות "פרו ורבו"[כז], עליה היא מוסרת את נפשה יותר מבעלה ובכך 'מולידה אותו' במציאות. כלומר, במצוה זו היא "אמי" ביחס לבעלה[כח].

אם כן, במלה "עזר" יכולים להיות כל שלשת היחסים: בהשקפה ראשונה נראה שהנעזר גבוה מהעוזר, התומך בו מלמטה. אבל אמרנו שעיקר הפשט של "עזר כנגדו" בתורה הוא שעוזר והנעזר שוים בדיוק. האם יש מציאות שהעוזר יותר גבוה מהנעזר? בהחלט. חז"ל אומרים ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו"[כט] – אם ה' לא יעזור לנו בכל מה שאנחנו רוצים לעשות בחיים, לא נצליח לעשות כלום. במיוחד במלחמה התמידית בין היצרים שלנו, הטוב והרע, צריך שהקב"ה יעזור לנו תמיד – הוא ה"עזר" שלנו, הגבוה מאתנו עד אין סוף. כשאומרים שהאשה היא "עזר" כלל לא ברור מה היחס – יתכן שהעוזר מתחת לנעזר, יתכן שהוא שוה לו ובהחלט יתכן שהוא גבוה ממנו בהרבה.

מהיכן נולדים אבות?

אם יש ב"עזר כנגדו" שלש קומות יחסים, בתי-אחותי-אמי, כנראה גם יש הבדל בזרע – בבנים שנולדים מהם:

בנם של אברהם ושרה – יצחק – גם הוא אבא, יצחק אבינו. גם בנם הצדיק של יצחק ורבקה – יעקב – הוא אבא, יעקב אבינו. אבל בני יעקב ונשותיו – ש"מטתו שלימה, כל בניו צדיקים"[ל] – לא נקראים אבות אלא שבטים. "אין קורין אבות אלא לשלשה"[לא], רק אברהם-יצחק-יעקב הם אבות.

כנראה שדווקא מ"אמי" ו"אחותי" נולדות נשמות של אבות. יחסי "בתי", בין יעקב ונשותיו, הם יחסי העולם הזה. אנו שואפים לביאת המשיח, בה האיש והאשה יהיו "שוין בקומתן" – "אחותי". אחר כך, בתחית המתים, כתוב "אשת חיל עטרת בעלה"[לב] (המלה שראינו קודם, "בעטרה שעטרה לו אמו") – האשה גבוהה מהאיש, "אמי", כמו אצל אברהם ושרה.

בזיווג יעקב ורחל או יעקב ולאה – זיווג של "בתי" – הילדים הם צדיקים, "בני ישראל", אבל אינם אבות. אצל אברהם ושרה, לעומת זאת, הבן הראשון והיחיד הוא מהאבות. יצחק היחיד באבות שנקרא זרע – "זרע יצחק יחידך", "כי ביצחק יקרא לך זרע"[לג] – וגם בגימטריא יצחק אבינו שוה זרע (אותיות עזר). מזיווג בו האשה היא "אמי" נולד יצחק – האבא השני, שלעתיד לבוא הוא האבא העיקרי לו יאמרו "כי אתה אבינו"[לד]. מזווג של "אחותי", יצחק ורבקה, נולדים בן צדיק ובן רשע (שגם אותו צריך לתקן בסוף, להיות "אור לגוים", וכנ"ל – "כי תורה [חדשה] מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע"). הבן הטוב הוא גם אבא – יעקב אבינו. מהיחס של "בתי", היחס הכי נמוך, הילדים הם בנים-שבטים – מדרגה אחרת מהאבות.

שרש האשה ב"קדש" וב"ציון"

בתהלים כתוב "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך"[לה] – שה' ישלח את העזר שלנו "מִקֹדש", מבית המקדש, "ומציון", ירושלים עיר הקדש, יתן לנו סעד. סעד ועזר הן מלים נרדפות, והפסוק רומז באופן מובהק לזיווג הנכון בין איש ואשה, בין חתן וכלה[לו]. לרווקים ולרווקות שצריכים להתחתן – זהו הפסוק הכי חשוב להתבוננות ולימוד איך למצוא את בן הזוג האמתי או בת הזוג האמִתית:

"ישלח עזרך מקדש" רומז שה' ישלח לך, הבחור, את ה"עזר" שלך – האשה המתאימה לך (בעשערט באידיש), הצד השני של נשמתך – "מקדש" ו"מציון". צריך לדעת שהאשה הטובה שלך – ה"עזר" וה"סעד" האמתיים – באה "מקדש ומציון". מי שרוצה להתחתן – להקים באהבה וחבה בית נאמן בישראל, בו יוכל לקיים את כל המדרגות של בתי-אחותי-אמי – צריך לדעת שיש כאן שתי מדות מהן באים העזר והסעד – קדש וציון. איך מוסברות המדרגות בחסידות?

כתוב ש"קדש" הוא נקודת הבטול שיש בנפש לה' – בטול רצוני לרצון ה', "עשה רצונך כרצונו... בטל רצונך מפני רצונו"[לז]. כדי לזכות ל"עזרך מקדש" צריך שאדם יתבטל, יאמץ את מדת "קדש".

"ציון" היא, בלשון החסידות, ה"רעותא דלבא" – רצון הלב. "קדש" הוא הבטול, אך הגעגועים העמוקים ביותר של היהודי, ההשתוקקות והכמיהה לה', הרצון העמוק להתחבר לקב"ה – הם נקודת "ציון" בנפש, "ומציון יסעדך".

האשה עצמה, האשה הטובה, באה מהמקום הזה – "מקדש ומציון". על הבחור שרוצה להתחתן לדעת שהזיווג האמתי הוא "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך", מבטול הרצון לה' ומהרצון-התשוקה להתחבר לקב"ה בחיים.

"עזר כנגדו" – "כמים הפנים לפנים"

נסיים בעוד ווארט: אמרנו שהפשט של "[עזר] כנגדו" הוא מולו, "שוין בקומתן". אבל יש עוד פירוש ב"כנגדו" – כפי שהוא. כלומר, באמירה שהאשה היא "עזר כנגדו" יש משמעות שהיא עוזרת לו בדיוק כמו שהוא עוזר לה ("מדה כנגד מדה"). כלומר, כל אחד הוא "עזר" – כל אחד עוזר לשני – באופן הדדי. זו עוד בחינה – חלק מהפשט – במצב המשיחי "שוין בקומתן".

במלים פשוטות, האיש אומר לאשה 'אני בשבילך' והאשה אומרת לאיש 'אני בשבילך'. שה' יעזור שנזכה לזה בין האיש והאשה, שכל אחד יהיה בשביל השני, עזר, וגם היחס בינינו לבין הקב"ה יהיה כך – שאנחנו פה, בעולם הזה, בשביל ה', והקב"ה ברא אותנו בעולם הזה כי הוא בשבילנו. הוא לא צריך עולם, אבל הוא ברא אותו כי הוא בשבילנו, כל כולו מסור אלינו. כך, "כמים הפנים לפנים"[לח] (כמו שמסתכלים במים כך משתקפים הפנים – כמו שמתייחסים לזולת הוא מתייחס אלינו), אנחנו צריכים להיות מסורים אליו. הדוגמה היא בין בני הזוג, שהם שוים, וכל אחד עוזר לשני, כל אחד בשביל השני. יהי רצון שנזכה למדרגה הזו, שהיא כבר ביאת משיח. שנזכה למשיח תיכף ומיד ממש, נאו.