בע"ה

כ"ה תמוז ע"ט – כפ"ח

הדרכים להבאת הגאולה

שיעור אנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. שלש דרכים לתיקון החורבן

אשמת החורבן

אחר צהרים טובים לכולם. אנחנו באמצע שלשת השבועות, בהם צריך להקדיש את עצמנו להתבוננות איך עלינו להיות מעורבים בהבאת המשיח והגאולה. אומרים בתפלה "ומפני חטאינו גלינו מארצנו"[ב]. כלומר, אנחנו אחראים על המצב העצוב של הגלות.

המקדש לא בנוי, הגאולה לא באה, כל העולם במצב לא מתוקן ויש צער וסבל בעולם כולו. השאלה הראשונה היא – 'את מי להאשים?'. זהו הנושא שלנו היום[ג] – 'מי אשם?'[ד]. התשובה צריכה להיות 'אני אשם' – צריך לקחת אחריות על חטאינו ועל המצב שנוצר. לקיחת האשמה היא התבוננות לשלשת השבועות.

יש מאמר חז"ל מפורסם – "כל דור שאינו נבנה [בית המקדש] בימיו כאילו החריבו"[ה]. בדרך כלל מצטטים "כאילו נחרב בימיו", אבל הלשון המקורי הוא "כאילו החריבו" – כאילו אותו דור (שהמקדש לא נבנה בימיו) החריב את המקדש, באופן פעיל (לא "נחרב" באופן סביל). לפעמים לא כתוב רק "כל דור" אלא "כל מי שבית המקדש לא נבנה בדורו כאילו החריבו" – אחריות אישית על כל פרט שהמקדש לא נבנה בימיו, כאילו הוא החריב את המקדש. זו אמירה מאד חזקה, שהיא התובנה השייכת לימים האלו.

אהבת חנם

נחזור לביטוי הראשון שהזכרנו – "מפני חטאינו גלינו מארצנו". מהם החטאים? חז"ל אומרים[ו] שהחטא הראשי בעקבותיו נחרב בית שני הוא שנאת חנם – שנאה בין אנשים ללא סבה. תיקון שנאת חנם הוא היפוכה הגמור – התשובה שתביא משיח היא אהבת חנם. אהבה שאין לה כל סבה, אהבה ללא תנאי, מתקנת את השנאה שאין לה סבה ותנאי. זו אמירה פשוטה על הדרך להביא את הגאולה – התחזקות באהבת ישראל ללא תנאים.

הפצת המעינות

האם יש עוד דרך מעשית המוטלת עלינו להבאת הגאולה? בזהר כתוב שהגאולה תבוא "בחסד וברחמים" על ידי לימוד הזהר עצמו – רעיא מהימנא אמר לרשב"י, מחבר הזהר, "בהאי חבורא דילך... יפקון ביה מן גלותא בחסד וברחמים"[ז]. 1500 שנה אחר כך, באופן עמוק יותר, ענה המשיח לשאלת הבעל שם טוב "אימתי קאתי מר?": "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", הפצה עד חוצה שאין חוצה הימנו. לרשב"י נאמר שכדי להביא את המשיח בחסד וברחמים צריך ללמד את חכמת הזהר, ולבעש"ט המשיח אמר זאת עוד יותר פשוט וברור, כתנאי – אבוא רק כאשר נשמת התורה הפנימית תופץ החוצה לכולם. זהו הדבר השני.

אצל הרבה אנשים, במיוחד חסידים, הדבר הראשון שעולה לראש כששואלים מה צריך לעשות כדי להביא משיח הוא "יפוצו מעינותיך חוצה". בחטאינו חרב בית המקדש, וצריך להחליט בימים האלה להתחזק ולעשות ככל שביכולתנו להפיץ חסידות בעולם. אצל אנשים אחרים הדבר הראשון שעולה בראש – גם טוב מאד ונכון מאד – הוא שעלינו לאהוב את כולם. שני הדברים אינם זהים, אבל יש ביניהם יחס – פנימיות התורה מלמדת אותנו כיצד לאהוב את הזולת אהבה ללא תנאי. בכל אופן, אהבת חנם אין פירושה ללכת וללמד חסידות – היא משהו אחר.

תשובה

יש גם תשובה שלישית, בחלק הנגלה שבתורה, לשאלה 'מה עלינו לעשות כדי להביא משיח?': הרמב"ם אומר בפשטות – והרבי מביא הרבה פעמים – "סוף ישראל בסוף גלותן לעשות תשובה ומיד הן נגאלין"[ח]. כלומר, הגאולה תלויה רק בדבר אחד – תשובה.

תשובה דורשת חשבון נפש, היכן טעיתי על פי תורה, ותיקון עצמי. אם כל אחד יחשוב מה עשיתי לא נכון, ירגיש שטעה (הרגשה הנקראת חרטה בלב), יקבל ויבטיח לעצמו לא לעשות שוב אותו חטא ויחיה את התשובה "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"[ט] – זו הדרך להביא משיח. זו תשובה בפשט, לפי ההלכה. צריך לשבת – כמו שהרבה אנשים עושים לפני ראש השנה, או כל לילה לפני השינה – לעשות חשבון נפש, יש הכותבים מה שעשו לא נכון, ולהחליט שמחר בבקר אקום ואהיה אדם חדש.

סיכום

אם כן, אמרנו שלשה דברים שצריך לעשות כדי להביא משיח ולבנות את בית המקדש:

הראשון – להפיץ את אור פנימיות התורה.

השני – לאהוב אחד את השני ללא תנאי. תיקון החטא בעטיו חרב בית שני הוא הדרך היחידה לבנותו מחדש. אהבה של כולם אינה חשבון נפש – האם לא התפללתי היום בזמן הנכון לפי שו"ע, או אפילו דברים יותר דקים שלא עשיתי כראוי.

השלישי – לפי נגלה, בפשט, צריך לעשות תשובה. המשמעות הראשונה והפשוטה של תשובה היא אישית – תשובה על חטאינו והחלטה להתנהג טוב. אנחנו מדברים[י] גם על 'תשובה ציבורית' – לעשות חשבון נפש על המצב המדיני-פוליטי ולקבל החלטה ציבורית שתהיה לנו מדינה על פי עקרונות התורה.

ב. תיקון עולמות בי"ע

תיקון העולמות התחתונים

בין שלשת הדברים שהזכרנו יש יחס פנימי – הם מקבילים לשלשת העולמות התחתונים בקבלה, אותם עלינו לתקן. בניגוד לעולם האצילות, שהוא עולם של מודעות אלקית טהורה, בשלשת העולמות התחתונים יש מודעות עצמית. לכן, בעוד שבעולם האצילות "לא יגֻרך רע"[יא], בכל אחד משלשת העולמות התחתונים יש רע. ככל שיורדים יותר רע ופחות טוב[יב] – עולם הבריאה רובו טוב ומיעוטו רע, עולם היצירה חצי טוב וחציו רע ועולם העשיה מיעוטו טוב ורובו רע. בכל עולם צריך לתקן את הרע, לשם כך אנחנו כאן.

את עולם האצילות ה' תקן בתחלת הבריאה, ועלינו מוטל לתקן את שלשת העולמות התחתונים – בריאה-יצירה-עשיה, שבתרגום פשוט הם שכל-רגש-מעשה. צריך לתקן את השכל, צריך לתקן את הרגשות וצריך לתקן את המעשים. מאד ברור שאלה שלשת הדברים שאמרנו קודם:

תיקון הבריאה – הסתכלות נכונה על המציאות

העליון בשלשת העולמות הללו הוא עולם הבריאה, עולם השכל, שרובו טוב ומיעוטו רע. זהו עולם של תפיסת המציאות – הטוב שבו הוא ראית מציאות נכונה והרע שבו הוא חיים באשליה.

ברור שכדי להביא משיח עלינו לשנות את תודעתנו, את תפיסות העולם שלנו. הרבי אמר שעלינו לפקוח עינים ולראות משיח – זהו שינוי תודעתי מוחלט. איך עושים אותו? איך משנים את דפוסי ההכרה שלנו? תכלית לימוד פנימיות התורה – החסידות והזהר – היא ראית המציאות בעינים פנימיות.

כתוב שבפני רשב"י בית המקדש לא נחרב[יג] – יש מודעות בה בית המקדש עדיין כאן. נשאלת השאלה – האם הוא צם בתשעה באב? הרי בעיניו בית המקדש לא נחרב! אם היה תלוי רק בו – לא היה עליו לצום. אבל הוא חלק מהעם, הוא מתאבל על מודעות העם ביחס לחורבן. הוא חיבר את ספר הזהר כדי להפוך את המודעות שלנו ביחס למציאות – להגיע למבט אחר על המציאות.

תיקון עולם הבריאה הוא הפצת פנימיות התורה, כדי לתקן את ראית המציאות שלנו – שנראה אותה כפי שה' רואה, כפי שרשב"י ושאר הצדיקים רואים. איך צדיקים רואים את המציאות? הם רואים את המציאות שלעינינו, את השלחן, אבל רואים הכל כלבוש של ה', כך מבואר בתניא[יד]. יש לקב"ה מלתחה יחודית, והוא גם מחליף את בגדיו כל פעם – "פושט צורה ולובש צורה" – אבל הכל בגדים שלו. הצדיק חש תמיד שהכל בגדים של ה'. לפעמים מצליחים להסיט קצת את הלבוש ולראות את ה' ישירות. זו הגאולה – "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון"[טו], "לא יכנף עוד מוריך"[טז]. כך יהיה לעתיד לבוא, אבל היום כל אחד מאתנו – לא רק צדיק גמור – צריך לראות את כל המציאות, כל מה שקורה, כל מה שחווים, כלבוש וביטוי של ה'. איך זוכים לכך? לשם כך לומדים ומלמדים חסידות.

ללמוד לקרוא את המציאות

יש עוד דרך לתאר את היחס בין ראית המציאות לבין אשליה שבעולם הבריאה – ידע מול בורות. עולם הבריאה הוא עולם של תורה, ואם אדם הוא בור או עם-הארץ ("אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד"[יז]) הוא חי באשליה. דעת היא הכרה והבנה.

אפשר לתאר זאת כידיעת קרוא וכתוב לעומת אי ידיעת קרוא וכתוב: אמרנו שהעולם הוא לבוש, אבל אפשר גם לומר שהעולם הוא טקסט[יח], הוא ספר. יש שיודעים לקרוא את הטקסט של המציאות ואחרים אינם יודעים לקרוא אותו. כשלא יודעים לקרוא את הטקסט חיים באשליה. פנימיות התורה מלמדת כיצד לפענח את הטקסט של המציאות, להפוך אותו לידוע ולחשוף את תמונת המציאות האמתית – מה באמת יש כאן ומה באמת קורה כאן. זהו תיקון עולם הבריאה.

תיקון היצירה – אהבה ללא תנאי

עולם היצירה הוא עולם הרגש. הרבה פעמים בחסידות[יט] מוסברים הרגשות הבסיסיים כאהבה ויראה, אבל לפעמים בחסידות[כ] כתוב שהם אהבה ושנאה – או שאתה אוהב או שאתה שונא. בעולם היצירה "חציו טוב וחציו רע", אם אהבה היא טובה ושנאה היא רעה – חציו אהבה וחציו שנאה.

אמנם, לא כל שנאה היא רעה. אף ששנאה נראית כרגש הכי שלילי כתוב "אֹהבי הוי' שנאו רע"[כא]. אדמו"ר הזקן מגדיר בתניא[כב] צדיק גמור כאחד שאוהב את ה' לחלוטין ושונא את הרע לחלוטין. הוא בוחן את הצדיק לפי שנאתו לרע ולפי אהבתו לה'. ה' עצמו אומר "הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי"[כג] (יש להעיר שאת אותו עשו שה' שונא, יצחק אבינו – שלעתיד לבוא הוא האב הראשי, לו נאמר "אתה אבינו"[כד] – אוהב יותר מאשר את יעקב[כה]). היחס לשני האחים מזכיר סיטואציה של חצי-חצי, חמשים אחוז חמשים אחוז – חמשים אחוז מה'רגש' של ה', 'האנרגיה הרגשית' שלו, היא אהבת יעקב, וחמשים אחוז נוספים הם שנאת עשו. בכל אופן, שנאה היא תכונה שלילית (דחיה) ואהבה היא תכונה חיובית (קירוב).

תיקון עולם היצירה הוא תיקון הרגש, ששני צדדיו הם אהבה ושנא ותיקונו הוא אהבה אמתית ללא תנאי. כדי להביא משיח עלינו להתעצם עם האהבה עד שהיא תהיה מוחלטת וללא תנאים – אהבת ישראל חנם.

תיקון העשיה – תשובה מעשית

מה עם עולם העשיה, העולם הנמוך ביותר? כתוב "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"[כו] – "'אף' הפסיק הענין"[כז], מפריד את עולם העשיה מהעולמות שמעליו. כתוב שיש מסך, פרסה, בין עולמות ההכרה והרגש לעולם העשיה.

לתיקון עולם העשיה שייך הדבר השלישי הנדרש מאתנו כדי להביא את המשיח – עשית תשובה. תשובה פירושה תיקון המעשים שלנו – לעשות הכל בצורה נכונה, מרגע שאנחנו קמים בבקר עד שאנחנו הולכים לישון בלילה ואפילו בשינה. המנטליות היא – כל מה שאני עושה מוטעה עלי להתחיל לעשות נכון.

ולסיכום:

  אצילות                  עולם מתוקן (כולו טוב)    

  בריאה          מיעוטו רע              למוד והפצת חסידות

  יצירה           חציו רע                           אהבת חנם

  עשיה           רובו רע                           תשובה