בע"ה

ד' מנחם-אב ע"ט – כפר חב"ד

שבעת ההיכלות

הילולת האריז"ל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. שבעת ההיכלות בעולם הבריאה

התפלה – עליה בארבעת העולמות

הערב היארצייט של האר"י, לכן במקום אור החיים נלמד משהו של האריז"ל. שכל אחד יקח סידור ויפתח ב"ברכו". עיקר עבודת ה' של האריז"ל היא התפלה בכוונה – זהו ה'למעשה' של האריז"ל. התפלה נקראת סולם – "'סֻלם' דא צלותא"[ב] – ובסולם יש ארבע שליבות[ג] כנגד ארבעת העולמות אבי"ע[ד]. עיקר המבנה הפשוט של התפלה לפי האריז"ל הוא עליה דרך ארבעת העולמות.

יש גם בכתר שם טוב[ה] קטעים חשובים של הבעל שם טוב, שאומר שצריך להתבונן איך אני עובר מעולם לעולם – קודם אני בעולם העשיה, אחר כך עולה ליצירה, אחר כך לבריאה ואז לאצילות.

מהו סדר העליה בתפלה? בקיצור: כל הקרבנות – בעשיה; פסוקי דזמרה – יצירה; ק"ש וברכותיה – בריאה; ותפלת עמידה – אצילות. אחר כך יורדים, אבל כעת פרטנו את סולם העליה בעולמות בסדר התפלה.

כוונת שבעה ההיכלות דבריאה

יש משהו מיוחד דווקא בעולם הבריאה, שבו – מ"ברכו" עד שמו"ע, כולל קריאת שמע – צריכים לעבור דרך שבעה היכלות. כוונת ההיכלות לא מוזכרת בתפלה בשאר העולמות. אכן, יש שבעה היכלות בכל העולם, אבל הכוונה בה המתפלל עובר מהיכל להיכל לפי האריז"ל[ו] היא דווקא בעולם הבריאה. זו כוונה בסיסית, שרוב האנשים לא מכירים, וחשוב לדעת.

קודם נסתכל ונראה איפה היא בתפלה. אני מסתכל כאן בסידור האריז"ל של ר' שבתי – סידור בו השתמשו רוב צדיקי החסידות והחסידים שהתפללו עם כוונות האריז"ל. גם הרבי, כאשר עיין בכוונות האריז"ל – כמו בהגדה של פסח – מביא מכמה מקומות, אבל בעיקר מסידור ר' שבתי. כתוב שכאשר הרבי עשה את הסדר בפסח סידור ר' שבתי היה פתוח לפניו – כוון ממנו את הכוונות. רבי שבתי הוא תלמיד הבעש"ט. הלוואי שנזכור זאת מחר בבקר. אם תעשו הרבה חזרות אפשר לזכור.

העליה בהיכלות בק"ש וברכותיה

אחרי "ברכו", מ"ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם יוצר אור", נכנסים להיכל הראשון – "היכל לבנת הספיר". בספירות, "היכל לבנת הספיר" הוא היכל היסוד ועטרת היסוד – היסוד והמלכות דז"א דבריאה ("לבנת" רומזת לעטרת היסוד, המלכות דז"א דבריאה, ו"הספיר" רומז ליסוד עצמו). צריך להבין מה ענינו, אבל קודם נעבור על כללות המבנה.

להיכל הבא נכנסים במלים "אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה" שלפי סדר האלף-בית. בשבת, במקום מלה אחת לכל אות יש ארבע-חמש מלים לכל אות, אבל בימי החול כל אות היא מלה אחת. ברגע שאומרים "אל" עוברים מ"היכל לבנת הספיר", יסוד ומלכות דבריאה, ל"היכל עצם השמים לטֹהר", היכל ספירת ההוד. מקור השמות האלה הוא ביטויים מהתורה – תיכף נראה את מקורם ופירושם. עד מתי נמצאים ב"היכל עצם השמים לטֹהר"? עד "ברוך כבוד הוי' ממקומו".

מהיכל ההוד עולים להיכל הנצח – "היכל נגה", אליו נכנסים ב"לאל ברוך", ונמצאים בו עד "המחדש בטובו בכל יום תמיד".

מ"המחדש בטובו בכל יום תמיד" עד סוף הברכה – קטע קצר, הכי קצר עד כאן – נמצאים בהיכל אחר, "היכל הזכות" שהוא היכל הגבורה. הייתי חושב שמנצח אני עולה לתפארת, אבל לא – התפארת כאן יותר מאוחר. אני עולה מנצח לגבורה. בהיכל הזכות יושבת מתיבתא דרקיעא – הסנהדרין של מעלה – שדנים את האדם. דווקא במלים "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ברוך אתה ה' יוצר המאורות" אני נמצא בבית המשפט – צריך להבין למה.

כל ארבעת ההיכלות הראשונים היו בתוך ברכת "יוצר המאורות". אחר כך, מתחלת ברכת "אהבת עולם", אני נכנס ל"היכל אהבה", בו אני נמצא עד סוף קריאת שמע. כלומר, עד סוף קריאת שמע אני בתוך אור מקיף של אהבה. במקיף האהבה אני אומר את ברכת אהבת עולם, עם שבע האהבות שבה[ז] – "אהבת עולם אהבתנו... ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה... ויחד לבבנו לאהבה... לשמך הגדול באהבה להודות לך וליחדך ולאהבה את שמך. ברוך אתה הוי' הבוחר בעמו ישראל באהבה" – ואחר כך את קריאת שמע, עם "ואהבת" ו"לאהבה" בשתי הפרשיות. הכל אהבה – גם ביחוד ה', "הוי' אחד", בגימטריא אהבה. זו הבנה חשובה, שכל קריאת שמע נמצאת במקיף של היכל האהבה.

העליה היתה מנצח לגבורה, בדילוג על תפארת. כעת, מ"היכל אהבה", היכל ספירת החסד, עולים ל"היכל הרצון" (או "היכל רצון") השייך לתפארת. כלומר, התפארת כאן יותר גבוהה מהגבורה והחסד – היא במקום הדעת. תמיד אומרים שהדעת היא נשמת התפארת – "משה [דעת] מלגאו ויעקב [תפארת] מלבר"[ח]. יש בתפארת משהו שהיא רצון – רצון טהור. אנחנו מכירים את הרצון כחיצוניות הכתר, פרצוף אריך אנפין, אבל במדות הלב הרצון החזק – הרצון להיות מקושר, יש אהבה אליך ויש רצון להיות אתך, המניע אותי לדבוק בך – הוא דעת. היות שהדעת היא נשמת התפארת, "היכל רצון" כאן הוא היכל התפארת, אחרי האהבה. בסדר העליה בתוך החג"ת, בתחלה יש זכות-גבורה, צריך לדון אותי, אחר כך הכל הופך לאהבה, לפנים משורת הדין, ובהמשך הופך לרצון. בהיכל הרצון נמצאים מ"אמת ויציב" עד סוף הברכה, "גאל ישראל".

נשאר עוד היכל אחד, "היכל קדש קדשים", הכולל את שלש הספירות הראשונות דבריאה (ג"ר דבריאה) – בינה, חכמה וכתר. "קדש" הוא כתר ו"קדשים" הם חכמה ובינה. מתי אני שם? רק פסוק אחד – זו כוונת "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך"[ט]. הפסוק הזה הוא מעבר מראש עולם הבריאה לתוך עולם האצילות – כעת אני כאילו קופץ לעולם שכולו אלקות, קופץ ממקום הריבוי לאחדות, לתפלת עמידה, השליבה העליונה של סולם התפלה. כל היכל קדש קדשים הוא רק הפסוק הזה, שנקרא "תפלה אריכתא"[י], בין "גאל ישראל" לתחלת שמו"ע. היו לנו הרבה שיעורים בענין[יא] – אמור להיות ספר רק על הפסוק "א-דני שפתי תפתח".

חזרה על סדר ההיכלות

נעשה חזרה, גם הילדים (ילדים מת"ת תורת חיים שנכנסו במהלך השיעור): צריך להסתכל בסידור ולדעת איך אתה עובר מחר בבקר את כל ההיכלות מ"ברכו" עד שמו"ע. אחרי "ברכו" צריך לדעת שאתה בעולם הבריאה – עולם של שכל, של התבוננות, יותר מאשר בעמידה. בתפלת לחש יש חויה של אלקות ממש, כעבד שעומד לפני ה'[יב] – הוא לא מתבונן. הזמן בתפלה בו חושבים עמוק, שמתבוננים, הוא קריאת שמע – ובעצם היינו כל החלק שלפני עמידה, החל מ"ברכו" (כולל "קדוש קדוש קדוש") – הכל בעולם הבריאה, בו עוברים מהיכל להיכל.

מי יכול לעשות חזרה על מה שאמרנו עכשיו? אני רוצה שנבין, נסביר שוב:

ההיכל הראשון הוא "היכל לבנת הספיר", אליו אני נכנס מיד אחרי "ברכו". זהו ההיכל של היסוד – ה"צדיק יסוד עולם"[יג]. היכל הבריאה הוא התבוננות – כשאני מתבונן על ההתקשרות שלי לצדיק, לרבי, אני ב"היכל לבנת הספיר". כך מ"ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל" ("שלום" ו"הכל" הם כינויים מובהקים של ספירת היסוד) עד "משגב בעדנו".

דווקא בנקודה הזו, לפני "אל ברוך", צריך לעבור – ללכת הלאה, להתקדם להיכל השני, "היכל עצם השמים לטהר" – ההוד של עולם הבריאה. הוד דבריאה הוא התבוננות כמה ה' עושה לי טוב, על כל הטובות שהוא גומל איתי – אני מודה לו מאד מאד[יד], מאמין בו ומודה לו. ב"היכל עצם השמים" אני נמצא דווקא באמירת האלף-בית – "אל ברוך גדול דעה" – עד לפני "לאל ברוך". ב"היכל עצם השמים לטהר" אני אומר עם המלאכים "קדוש קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד הוי' ממקומו". יש בו אוירה של הוד – צריך להבין מהו הוד – ואני יחד עם המלאכים בחלק הזה. "היכל עצם השמים לטהר" ו"היכל האהבה" הכי חשובים – ב"היכל עצם השמים לטהר" אני משתתף ב"שירת המלאכים" וב"היכל האהבה" אני אומר את קריאת שמע, שהיא "שירת הנשמות"[טו].

ב"לאל ברוך נעימות יתנו" נכנסים ל"היכל נגה", ספירת הנצח. נצח הוא בטחון פעיל – נסביר בהמשך עוד יותר מהו "היכל נגה". עד מתי אני שם? עד "אדון הנפלאות". צריך לעשות הפסק – לדעת שעכשיו צריך לעבור היכל.

מה קורה הלאה? הקטע שמסיים את הברכה הוא "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ברוך אתה הוי' יוצר המאורות" כמה מלים יש כאן? זו גם כוונה של האריז"ל. יש פה 19 מלים, חוה. באיזה היכל אני? "היכל הזכות", שכנגד ספירת הגבורה דבריאה (ממנה בנין המלכות דעולם הבריאה, סוד חוה "אם כל חי"[טז]), ושם נמצאת מתיבתא דרקיעא – בית דין של מעלה. דווקא במלים האלה אני נכנס לבית המשפט של עולם הבריאה.

מ"אהבת עולם" עד "אמת" אני ב"היכל אהבה", ספירת החסד.

מאחרי קריאת שמע עד "גאל ישראל" אני ב"היכל הרצון" – ספירת התפארת.

אחרי "גאל ישראל" צריך לעבור פאזה לגמרי, להכנס לאצילות, ולשם כך יש את "היכל קדש הקדשים" – ג"ר דבריאה – רק בפסוק שהוסיפו חז"ל, "א-דני שפתי תפתח", כח לעבור מעבודת ההתבוננות (שבבינה-בריאה) לעבודת ההסתכלות (שבחכמה-אצילות)[יז]. הבטול של תפלת עמידה נקרא גם "לאסתכלא ביקרא דמלכא"[יח] – להסתכל בה', להיות נוכח ה'.

מי מהילדים יכול לחזור על כל מה שאמרנו? נקוה שה' יעזור לנו מחר בבקר לזכור לכוון את כל ההיכלות בשמחה ובטוב לבב. ולסיכום:

ב. ה'עבודה' בהיכלות

"היכל לבנת הספיר" – עבודת היהודי מפיקה אבנים יקרות

צריך להסביר יותר את משמעות כל אחד מההיכלות. יש חשיבות למספר המלים בכל היכל. כמו ששמנו לב שב"היכל הזכות" יש 19 מילים, בסידור ר' שבתי הוא כותב שבהיכל לבנת הספיר יש ששים מילים[יט], כנגד ששים גיבורים[כ] – דווקא שם כל ילד צריך להיות אחד הגיבורים. כמה גיבורים היו לבעש"ט? ששים. כמה היו למגיד? גם ששים. וגם לאדמו"ר הזקן היו ששים. להיות מגיבורי הרבי זו כוונה של "היכל לבנת הספיר", בו יש ששים גיבורים. יש בו גם שר, שם של מלאך בקבלה, שכתוב כאן בסידור.

צריך להבין את הפשט: איפה כתוב "לבנת הספיר"? באותו פסוק יש גם "עצם השמים לטהר": "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר"[כא]. ראו את ה', כביכול, "ותחת רגליו וגו'". רש"י מסביר "היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים". אני מבין שלבנה היא סמל השעבוד, עבודת הפרך שעבדנו במצרים בחומר ובלבנים. מהו הספיר? הלבנים היו מספיר? איך לבנה הולכת יחד עם ספיר? כנראה שכאשר יהודי עובד קשה ומזיע לעשות משהו – עושה לבנה – התוצר הוא אבן יקרה, אפילו שהוא לא רואה זאת. נדמה לו שעשה לבנה, אבל באמת זו אבן ספיר. כל לבנה שעשינו היא ספיר, ואף על פי כן זהו סמל השעבוד.

בחשן הכהן הגדול ספיר הוא האבן החמישית[כב]. אבני החשן הן כנגד השבטים – לכל שבט יש אבן בחשן, החל מששת בני לאה. אם כן, מי האבן החמישית? [יששכר.] נכון, יפה. "לבנת הספיר" מסמלת עבודה קשה. מי יודע לעבוד קשה בלימוד התורה? דווקא יששכר, שהוא "חמֹר גרם"[כג] – מקבל על עצמו את עול התורה. כתוב[כד] שכל ילד כאשר נכנס לחדר בגיל חמש צריך לקבל עול כמו יששכר – לכן הוא היה התלמיד-חכם הכי גדול, הוא עובד קשה. בסוף יוצאים ספירים (גם ספרים) – "ספיר גזרתם"[כה], כל חידושי התורה שהוא אומר בזכות עבודתו הקשה. בכל אופן, "לבנת הספיר" מזכירה את השעבוד.

מה השייכות שלה ליסוד דבריאה? הזכרנו את הביטוי "ספיר גזרתם" – "גזרתם" כמו ברית מילה, גוזרים את הערלה (כתרגום מילה בכל מקום) ואזי מתגלה הספיר.

"היכל עצם השמים לטהר" – בהירות הגאולה

מהו "עצם השמים לטהר"? רש"י אומר "משנגאלו היה אור וחדוה לפניו". אחרי שנגאלו מהשעבוד במצרים היה אור וחדוה לפני ה' – סמל של הגאולה. יש את השעבוד, "לבנת הספיר", ההיכל הראשון, אבל מיד – כמו בפסוק – הופך להיות "עצם השמים לטהר", גאולה. דווקא בספירת ההוד, כשאני מודה לה' על כל הטוב, מגיעים ל"עצם השמים לטהר", בהירות. כמו שספיר שייך לביטוי "ספיר גזרתם", בהיר שייך ל"בהיר הוא בשחקים"[כו] – שחקים הם הוד ונצח[כז].

"היכל נגה" – אור מתגבר

מה פירוש המלה נגה? היא כבר לקוחה ממקום אחר, לא מהפסוק של שני ההיכלות הראשונים. נגה הוא סוג של אור – אחד מ-יג שמות נרדפים של אור[כח]. כתוב "אֹרח צדיקים כאור נֹגה הולך ואור עד נכון היום"[כט] – "אור נגה" הוא קצת עמום, לא בהיר לגמרי, אבל הולך ומתקדם עד שהופך לאור גדול, אור היום. יש גם קליפת נגה, תערובת של טוב ורע, אך כאן מדברים על אור נגה.

"היכל הזכות"

המושג זכות, ב"היכל הזכות", שייך לזכיה או חיוב (אי-זכיה) בדין. באדם הראשון כתוב "אעשה לו עזר כנגדו"[ל], ורש"י מביא מאמר חז"ל – "זכה 'עזר' לא זכה 'כנגדו'". כתוב[לא] שאותו מאמר חז"ל הולך גם על איש ואשה וגם על פרנסה. כאשר מישהו זוכה יש לו פרנסה כשרה שעוזרת לו לעבוד את ה' ולעשות מצוות. מי שלא זוכה, ח"ו, יש לו פרנסה מאד קשה שמתנגדת לו, מפריעה לו – כל בעיות הפרנסה[לב]. המקום העיקרי בו דנים אם "זכה" או "לא זכה" הוא "היכל הזכות" – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", משם מקור הפרנסה, "דבר יום ביומו"[לג] (כמו שנאמר במן, פרנסת בני ישראל במדבר).

ההיכלות העליונים – חיבוק-נישוק-דבקות

מהי אהבה – ב"היכל האהבה" – אנחנו מבינים. כתוב בתניא[לד], לפי הזהר והאריז"ל, שאהבה היא חיבוק של מישהו שאוהבים. למה "היכל רצון" בא אחרי האהבה? כתוב[לה] שרצון הוא נשיקה ("ישקני מנשיקות פיהו"[לו], ו"דעת [נשמת התפארת, העולה כאן למקומה] גניז בפומא"[לז]). נשיקה היא יותר מחיבוק, לכן קודם צריכה להיות אהבה ואחר כך רצון – "היכל האהבה" קודם ל"היכל רצון". אחרי הנשיקה מגיעים ממש דבקות, לדבוק בו, להיות איתו אחד ממש – זהו קדש קדשים.

אם כן, סדר שלשת ההיכלות האחרונים מאד מובן – אהבה, רצון וקדש קדשים. בכל קריאת שמע אני במצב של אהבה, חיבוק עם ה', דווקא "אמת ויציב" היינו נשיקין ו"א-דני שפתי תפתח" זו כבר דבקות – מעבר לעולם האצילות[לח].

שבעת ההיכלות – סדר הפרנסה

אמרנו שב"היכל הזכות" דנים גם לגבי פרנסה – אם תרויח היום או לא, והאם הרווח יהיה בקדושה או חלילה לא. לאור זאת, אפשר להסביר את כל סדר ההיכלות כסדר של פרנסה. גם התבוננות זו שייכת בפרט לעולם הבריאה, כי כל ענין הכלכלה – ברכת "מזוני" – שייכת לעולם הבריאה (בו מקננת אמא עילאה שמתפשטת עד הוד[לט], מקום הכלכלה במדות הלב[מ]). נאמר ממש בקיצור נמרץ:

מבנה ההיכלות אומר לי שקודם כל צריך לעבוד קשה. כמו שאמרנו קודם, כאשר יהודי עובד קשה – כל מה שהוא עושה הוא ספיר (דבר הבא במספר שהוא דבר חשוב ואינו בטל[מא]). העבודה הקשה היא אצל מישהו שמעביד אותך. במצרים היה שעבוד בידי פרעה מלך מצרים, אבל כל שכיר – גם כשאינו עבד – עובד קשה אצל מישהו, הוא כמו עבד אצל המעביד. הוא עושה לבנים, "לבנת הספיר", ואינו עצמאי – לא בעל הבית.

אחרי הגלות הזאת – שחייבת להיות – יוצאים לחפשי, כמו שכתוב על עבד עברי "שש שנים יעבֹד ובשבִעִת יצא לחפשי חנם"[מב] (הולך על משיח, בגימטריא "עבד עברי", שאחר כך יוצא "לחפשי חנם", בגימטריא מלכות – "איהי [מלכות] בהוד"[מג]). קודם עובדים קשה, צריך להזיע, ואחר כך משתחררים – זוכים לגאולה, "היכל עצם השמים לטהר". הגאולה היא היכולת לפתוח עסק עצמאי.

כשאני פותח עסק – רק מתחיל, עסק בחיתולים – העסק הוא "היכל נגה", ההיכל של ספירת הנצח. אני צריך הרבה בטחון פעיל – פנימיות הנצח – כדי שהעסק שלי יתחיל להתגלגל ולהצליח.

מיד עם תחלת בנית העסק העצמאי יש עלי דין וחשבון – האם אני זכאי להצלחה גדולה או שאיני זכאי. זהו "היכל הזכות. "זכה – 'עזר', לא זכה – 'כנגדו'".

כל יהודי צריך לזכות בדין ב"היכל הזכות", ואחרי הזכיה מתחיל להיות הכי טוב – מתחיל להיות חיבוק. גם בעסק, יש לי אהבה ויש לי פירות – אני רואה פירות-רווחים ועושה בהם דברים טובים. מה הדבר הכי פשוט שצריך לעשות כשמצליחים בעסק? צדקה – זהו "היכל האהבה". בתניא[מד] כתוב שחיבוק הוא מצוות מעשיות (שעיקרן וכללותן היא מצות הצדקה) ונשיקין הם לימוד תורה. כל מה שילדים לומדים תורה – כביכול נותנים נשיקה לקב"ה. ברגע שאני זוכה, העסק טוב ומצליח, צריך לפתוח את היד – "היכל האהבה", לעשות הרבה צדקה, ובכך בעצם לחבק את מי שנותן לי את הפרנסה, להתחבק עם ה'.

אחר כך צריך שבזכות העסק תהיה לי הרבה רחבות של דעת ללמוד תורה – "היכל הרצון", "אמת ויציב", שתהיה הרבה הרחבת הדעת ללמוד ולחדש בתורה (התפארת היא עמוד התורה, והיא נמצאת כאן במקום הדעת, כנ"ל).

בסוף, ב"היכל קדש הקדשים", אני עובר לקשר של דבקות עם הקב"ה, "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום"[מה], הכל בזכות ההצלחה שהוא נותן לי בחיים.

כך אפשר להסביר – אמרתי רק בקיצור, ברמז – את תהליך העליה בהיכלות. נראה אם מחר נזכה לכוון את הפשט. עיקר הווארט היה שצריך קודם כל לעבוד קשה, אחר כך משתחררים, אחר כך מתחילים לבנות עסק עצמאי, אחר כך דנים אותך ואתה זוכה – כי אתה צדיק, "ועמך כֻלם צדיקים"[מו], אתה זכאי – אחר כך אתה מרבה באהבה ונותן הרבה צדקה. אם אתה שליח של הרבי – אתה עושה הרבה מבצעים, אוהב את כולם, מחבק את כולם, מעניק לכולם. אחר כך אתה מקבל רחבות דעת, תפארת היא עמוד התורה – אתה מחדש הרבה תורה. בסוף אתה ממש אחד עם ה', "היכל קדש קדשים", ואז אפשר לקיים "שפכי כמים לבך נכח פני א-דני"[מז] (פסוק שנאמר באיכה), להשתפך לפני ה' בתפלה המתמדת[מח]. ולסיכום:

עד כאן, לכבוד האר"י החי. כעת נכנסים ליארצייט שלו, ולמדנו זאת כי זו כוונה בסיסית שלימד אותנו האריז"ל, איך לעבור את שבעת ההיכלות מברכת יוצר ועד שמונה עשרה.

[אחרי שעוברים את העבודה הקשה, אין יותר שום דבר קשה כל החיים?] אמרנו שבנגה צריך להלחם – בנצח, בטחון פעיל, יש הרבה מלחמה. אחר כך בהיכל הזכות דנים אותך, לא כיף לגמרי. אחרי שאתה זוכה – יוצא מהיכל הזכות, "יוצר המאורות" – מתחיל להיות כיף, אהבה ורצון וקדש קדשים. [זה לא חוזר על עצמו עד אין סוף? אין איזה עולם בריאה פרטי בכל עולם? צדיקים הולכים מחיל אל חיל.] עקרונית יש בכל עולם היכלות, אבל כוונות האריז"ל על פי הזהר הק' לשים אותם דווקא בבריאה – לכן קשור להתבוננות, אלה שבעה היכלות של עבודת המוחין, "מחיל אל חיל". [יש כאלה שאפילו מתפללים למחרת עוד פעם...]

שבעת ההיכלות בניגון וציור

עכשיו צריך שתקחו אחד הניגונים, ותשירו – 'עכשיו אנחנו בהיכל לבנת הספיר', 'עכשיו אנחנו נכנסים להיכל עצם השמים לטֹהר'. [ניגון רק לשמות ההיכלות?] איך שאתם רוצים – איך שבא לפי הניגון. אפשר 'בא איתי להיכל לבנת הספיר, בא אתי ביחד להיכל עצם השמים לטהר' וככה לעבור את כולם, לעשות מזה שיר. שכולנו נבוא ביחד עד להיכל קדש קדשים.

הדברים הכי יפים הם דברים ציוריים, שיש להם ציור. שמות ההיכלות מאד ציוריים, לכן זהו נושא מאד יפה. כל דבר ציורי, אם הוא אמתי – מתקן את כח המדמה בנפש. הדבר הזה הוא משהו אמתי, ומאד ציורי, לכן הוא תיקון גדול לכח המדמה. אפשר גם לצייר את ההיכלות – לעשות ציורים גדולים של שבעת ההיכלות על קירות הכתה. צריך 'חוש' – אפשר להביא צייר טוב שיעשה זאת. גם בבתי כנסת יש כל מיני ציורים, אבל אני עוד לא מכיר בית כנסת שיש בו ציורים של ההיכלות... שיהיה יום הילולא שמח של האר"י הקדוש – שמהמקום שלו ימשיך אור של גאולה, "עצם השמים לטהר".