בע"ה

שבת שובה ע"ט – כפ"ח

"עליות ויחודים כמוך"

צפרא דשבתא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ניצוץ משה רבינו בכל יהודי

פרשת וילך פותחת בפסוק "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל"[ב]. ידוע שצריך "לחיות עם הזמן"[ג], וממילא כעת כל אחד מאתנו צריך ללמוד ממשה רבינו, ובפרט לאור מה שכתוב בתניא[ד] שלכל אחד מישראל יש ניצוץ של משה רבינו.

אתמול[ה] דברנו על כך שהצדיק הוא נשמה כללית – כפי שתמיד מסבירים שצדיק הדור הוא נשמה כללית, נשמה דאצילות ונשמה חדשה[ו]. לאור זאת הסברנו את דברי הרוז'ינער[ז] – שבכל יהודי יש ניצוץ מיוחד שאין באף אחד אחר, אפילו לא במשה – שכוונתו שאת האופן הפרטי בו הוא מתגלה אין במשה, אבל הוא כן כלול בו. אכן, בפשט דברי הרוז'ינער משמע עוד יותר – שכל היהודים שוים בכך שבכל אחד יש נקודה שאין באף אחד אחר, אפילו לא בנשמה הכללית.

לפי זה, צריך להבין מהו באמת הגדר של נשמה כללית. אפשר להסביר, על דרך הווארט של רבי אייזיק מהאמיל ש"איני בעל רוח הקדש אבל 'חוש' ברוח הקדש יש לי"[ח], שלנשמה הכללית יש 'חוש' בכל אחד ואחד מישראל בדרגה המיוחדת שלו – הוא 'מבין' את כולם וכך הוא כולל את כולם. ולגבי משה עצמו, הרי משה רבינו הוא נשמת הבל[ט], והגם שיש בדורו נשמות משרש קין, כמו קרח[י], שלכאורה אינן חלק ממנו ממש, בכל זאת הוא 'מבין' בהם, אולי מתוך זכרון ונסיון של גלגולים קודמים...

"וילך... וידבר"

הפרשה פותחת במלים "וילך משה". לאיפה משה רבינו הולך? להסתלקות שלו, הוא הולך למות. כתוב בגמרא ש"האי עלמא דאזלינן מיניה כבי הילולא דמיא"[יא], ומוסבר בחסידות[יב] שמכח העולם הזה, "האי עלמא", אנחנו נעשים מהלכים – "ונתתי לך מַהְלְכים בין העֹמדים האלה"[יג] – "אזלינן מיניה", מכחו. כל העולם הזה הוא "כבי הילולא", הולכים מתוך תודעה שמתקדמים לקראת ההסתלקות מהעולם.

מה עושים כשהולכים למות? צריכים לעשות תשובה – "שוב יום אחד לפני מיתתך"[יד]. אבל מה משה רבינו עושה? איך הוא עושה תשובה? הוא לא אומר "אשמנו, בגדנו", הוא לא עושה חשבון נפש – הוא הולך ומדבר, "וילך משה וידבר". כמו רב שגומר את השיעור, כבר הולך החוצה, ונזכר שאת הדבר הכי חשוב הוא שכח להגיד – אז הוא הולך ומדבר, רוצה להספיק עוד משהו. "וידבר" הוא גם לשון הנהגה – "דַּבָּר אחד לדור"[טו] – משה רבינו הולך, ותוך כדי שהוא הולך הוא ממשיך לדבר, ממשיך להנהיג, רוצה להספיק עוד משהו.

וכמה רמזים: "וילך [משה] וידבר" עולה רפח – כך סיים משה רבינו לברר את רפח הניצוצין השייכים לשרש נשמתו. "וילך משה וידבר" עולה אור במילוי (אלף וו ריש) – כאן מאיר אורו של משה במילואו[טז].

בכיה וחדוה בראש השנה

התחלנו ללמוד כתר שם טוב[יז], שמתחיל באגרת המפורסמת של הבעל שם טוב. לא נקרא בפנים, אבל נגיד כמה נקודות[יח]. הבעל שם טוב מתאר לגיסו שעשה בראש השנה תק"ז עלית נשמה שמימיו לא עשה עליה כמותה. הוא מתאר את עוצמת השמחה שהיתה אצל הנשמות שהוא פגש בעליה זו.

בראש השנה כתוב "חדות הוי' היא מעֻזכם"[יט], אבל עוד למעלה מהחדוה יש בכיה. האריז"ל אומר[כ] שמי שלא בוכה בעשרת ימי תשובה אין נשמתו שלמה – לפחות דמעה אחת, בשביל לצאת ידי חובה... האריז"ל מדבר על עשרת ימי תשובה, אבל הבכי העיקרי הוא בראש השנה (בפרט בשמיעת קול התרועה, יבבה[כא], לשון בכי), ושאר עשרת ימי תשובה הם התשלומין לראש השנה.

איך יודעים שראש השנה הוא עיקר הזמן של הבכיה? בהפטרת ראש השנה, ביום הראשון, קוראים את הפסוק הכי חשוב של בכי בתנ"ך – בחנה – "ותתפלל על הוי' ובכה תבכה"[כב]. חנה היתה עקרה והיא בוכה על הענין הכי עצמי ועיקרי – על כך שאין לה ילדים (כפי שדובר גם אמש בשיעור הנשים[כג]). זו הבכיה של ראש השנה אצל כל אחד – כל אחד הוא "עקרה". גם מי שיש לו ילדים בוכה שיש לו עוד משהו שטרם יצא לפועל, ילד שטרם נולד, וזהו משהו הכי עצמי ועיקרי שנוגע לשליחות שלו בחיים.

כתיבת התורה מתוך הסתר פנים

בפרשת השבוע נמצאת המצוה האחרונה של תריג מצות תורתנו הקדושה – מצות כתיבת ספר תורה, שנלמדת[כד] מהפסוק "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"[כה]. יחד עם ז מצות דרבנן (שכולן רמוזות בתורה שבכתב, כנודע) יש כתר מצוות, והמצוה הזו משלימה את הכתר – מגיעים כאן לשלמות, עד עכשיו המצוות לא שלמות.

מאיפה באה המצוה הזו? מה הפסוק הקודם? "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" – דווקא מתוך ההסתר הכפול, שאפילו ההסתר עצמו נסתר (כפי שהתבטא הרבי[כו] גם על ההסתר-הגלות בימינו בארץ, חשך כפול ומכופל, שאפילו לא רואים שנמצאים בחשך-בגלות), מגיעה המצוה שמשלימה את התורה. חז"ל דורשים "אסתר מן התורה מנין? שנאמר 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'"[כז]. אסתר המלכה היא שאומרת "כתבוני לדורות"[כח] – מתוך ההסתר מגיעה מצות הכתיבה.

"עליות ויחודים כמוך" – "דור דור ודורשיו"

נחזור לאגרת של הבעל שם טוב: הדבר הכי מפורסם מהאגרת הזו, שהבעל שם טוב שאל את המשיח "אימתי קאתי מר?" והוא השיב לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". זו רק תחלת התשובה, התשובה המלאה היא "לכשיפוצו מעינותיך חוצה, מה שהשגת ולמדתי אותך, ויוכלו גם המה לעשות עליות ויחודים כמוך". איך הבעל שם טוב הגיב? [הוא בכה.] כאן לא כתוב כך, אלא שהוא תמה מתי הדבר יוכל להיות, אבל במקום אחר[כט] כתוב שהוא בכה. הבעל שם טוב בכה, כי הוא רצה שהמשיח יבוא מיד, בדורו, ולא ידע איך יתכן שבדורו תלמידיו יגיעו למדרגה כזו שיוכלו לעשות עליות ויחודים כמוהו. אבל בשמים ידעו שהמשיח לא יבוא אז, ויש ירידת הדורות – ואף על פי כן יבוא דור שכולם יוכלו לעשות עליות ויחודים כמו הצדיק של הדור.

חז"ל אומרים שהקב"ה הראה למשה רבינו "דור דור ודורשיו"[ל], את כל מנהיגי הדורות. "דור דור ודורשיו" אומר גם שהמנהיג הוא "דורש", הוא צריך להגיד הרבה דרשות – לדבר, כמו שאמרנו על "וילך משה וידבר" – אבל גם לשון דרישה. כל מנהיג דורש מהדור שלו לעשות עליות ויחודים "כמוני". איך אפשר לעשות "עליות ויחודים כמוני"? מהם בכלל עליות ויחודים?

יחודים ועליות היום – גימטריאות ופיצול אישיות

למה אנחנו לא עושים קלקולוס ???לבדוק איך לאיית???, מתמטיקה מסובכת, אלא רק גימטריאות פשוטות? כדי שכולם יוכלו לעשות כמונו. הסגנון צריך להתאים אפילו לכתה א, אפילו לראש הזה [הרב טפח על אחד המלמדים, שעוסק הרבה בגימטריאות.] גימטריא היא יחוד – האריז"ל עושה את היחודים שלו באמצעות גימטריאות. גימטריא מייחדת בין שני דברים באמצעות המספר. עושים גימטריאות פשוטות שכל אחד יכול לעשות כמותן, וכל אחד חייב לעשות, אם הוא רוצה שיבוא משיח...

מה עם העליות? איזה עליות אנחנו עושים? אנחנו הולכים לישון... כנראה יש בזה איזו עליה. אבל במה מתייחדות העליות של הבעל שם טוב? כתוב[לא] שהחידוש של הבעל שם טוב – שלא היה אפילו אצל משה רבינו – הוא שהיה "אין וועלט אויס וועלט", בתוך העולם ומחוץ לעולם בעת ובעונה אחת. הוא היה בשני עולמות ביחד. אצל משה רבינו היה "מן ההר אל העם"[לב], אבל הוא לא היה למעלה ולמטה ביחד, והבעל שם טוב בקש וקבל יכולת לעשות עליות נשמה ולהיות בו-זמנית בעולם הזה, ולהשיב לשואלו דבר. מכח הבעל שם טוב אנחנו מחפשים עליות מהסגנון הזה, עם יכולת להיות בשני עולמות בו-זמנית.

בכלל, אחד הדברים המיוחדים באגרת הזו של הבעל שם טוב הוא הערבוב שיש בה בין שני העולמות – עולם החיים ועולם המתים. מחד, הבעל שם טוב אומר שהוא רואה למעלה, בעולם הנשמות, לא רק נשמות נפטרים אלא גם נשמות חיים. מאידך, הבעל שם טוב אומר שראה רשעים רבים שעשו תשובה, ומשמע שם שיש נשמות שעושות תשובה גם אחרי ההסתלקות (על אף שבדרך כלל כתוב שתשובה שייכת רק לעולם הזה[לג]). כפי שכבר אמרנו, זו אגרת של ראש השנה, שנקרא "יום הזכרון" – זהו יום להזכר בו בהרבה נשמות, של חיים וגם של מתים (יש כאן מעין אסמכתא למה שהרבי היה אומר "יזכור" גם בראש השנה), ולפי האגרת הזו יוצא שיש ענין בראש השנה להזכר גם ברשעים.

בכל אופן, עליות לפי דרך הבעל שם טוב הן היכולת להיות בשני עולמות גם יחד. איך קוראים לכך היום? 'פיצול אישיות' (למעליותא)... כמו שדברנו לפני כמה חדשים (ופורסם לאחרונה ב"ואביטה"[לד]). שמישהו לא לגמרי בעולם הזה, שהוא חי בעוד עולמות. היום כל הדור מתאפיין בזה – למגדול ועד קטן, למקטן ועד גדול.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• לכל יהודי יש נקודה יחודית שאין אפילו בצדיק הדור.
• "נשמה כללית" היינו מי שיש לו 'חוש' והבנה ביחוד של כל יהודי.
• התשובה של משה רבינו לקראת הסתלקותו ("וילך") אינה חרטה ווידוי אלא דיבור ("וידבר") – השלמת דבריו והנהגתו בעולם עד הרגע האחרון.
• לכל יהודי יש נקודה פנימית ועצמית שטרם התגלתה, ועליה בוכים בראש השנה.
• כתיבת התורה מגיעה דווקא מתוך הסתר פנים – אחרי "ואנכי הסתר אסתיר פני" באה מצות "ועתה כתבו לכם" ואחרי הסתר הפנים בדור אסתר נאמר "כתבוני לדורות".
• בדורנו כל יהודי יכול לעשות "עליות ויחודים כמוני" – כל אחד נמצא ב'פיצול אישיות' בין עולמות שונים, ביניהם הוא עולה ויורד, וכל אחד יכול לעשות יחודים פשוטים באמצעות גימטריאות.