ב"ה

י"ח שבט ע"ט – כפר חב"ד

יונדב בן רכב

שיעור לחבורת ר' שלמה כ"ץ (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. מתן תורה בזכות התקרבות יתרו

יתרו – ראשון הגרים

בפרשת השבוע נמצא מתן תורה – פרשת יתרו. הפרשה נקראת על שם חותנו של משה, יתרו, גר הצדק הראשון שבא ומצטרף לעם ישראל. גם אברהם אבינו, היהודי הראשון, היה בחינת גר, כמבואר ברמב"ם[ב], אך יש מעלה מיוחדת במי שבא להצטרף לעם אחר, עם שלא ידע מקדמא דנא, ומה עוד שיצא ממקום ישוב ומכבודו של עולם ללכת למדבר שומם, למקום "תהו ילל ישִמֹן"[ג], כמבואר ברש"י[ד].

בעצם, בפנימיות, אברהם היה יהודי מאז ומתמיד, "בן שלש הכיר אברהם את בוראו"[ה], אך יתרו "כהן מדין", היה כומר לע"ז ועבד את כל הע"ז שבעולם[ו] עד שזכה להכיר את הוי' אלהי ישראל ולקבל על עצמו תריג מצות כמנין הוי' אלהי ישראל. "הכל הולך אחר הפתיחה"[ז] – יתרו פתח את הצנור לכל גרי הצדק להסתפח על עם הנבחר, נמצא שהוא הגר ב-ה הידיעה. יתרו ועוד גר = 819 = אחדות פשוטה, הפירמידה של אחד וכו'.

מתן תורה תלוי בגרים – בתורת משה ובתורת משיח

הזהר[ח] אומר שלפני שבא יתרו ואמר "ברוך הוי'" [ט]– על נסי ה' לעם ישראל – התורה לא יכולה להנתן. מכך נלמד שלפני שכל הגרים הפוטנציאליים לא באים ואומרים מכל לבם "ברוך ה'" תורת משיח לא יכולה להנתן לנו. אנחנו מחכים כעת שמשיח יבוא עם "תורה חדשה"[י], ממד חדש בתורה. השם יתרו הוא מלשון יתרון, והפסוק שרומז לו הוא "כיתרון האור מן החשך"[יא] – אור בא מתוך החשך, כאשר החשך הופך לאור זהו אור יותר חזק. כך, בא מישהו מרחוק ומתקרב – בתוך עם ישראל הדבר מתבטא בהרבה בעלי בתשובה, אבל אפילו עוד יותר בניצוצות שהתרחקו לגמרי ומתקרבים חזרה לעם ישראל.

זהו מסר מאד חשוב לדורנו, להאיר אור – להיות אבוקה, ואם אתה אבוקה הניצוצות נמשכים אליך אוטומטית. עלינו להיות האבוקה שמושכת את כל ניצוצות הקדושה המפוזרים בעולם. אנחנו לא מסיונרים, אבל עלינו להחזיק את האבוקה שתמשוך את הניצוצות אלינו עד שיאמרו כולם "ברוך ה'" ואז משיח יבוא. הרבה צדיקים, כמו רבי נחמן[יב], אמרו שבלי שכל הגרים בכח יתגיירו משיח לא יכול לבוא. זהו אחד הדברים החשובים שרואים בפרשתנו, שפרשת מתן תורה נקראת על שם יתרו. אפילו שמו, יתרו, שוה התורה – הוא התורה (ב-ה הידיעה).

האשה שהיא האב-טיפוס של גיורת היא רות – גם אותן אותיות, יש ליתרו י אחת יותר, וממילא הממוצע בין שניהם הוא תורה. כמו שה-י של שרי התחלקה לשתי ההין, כך ה-י של יתרו מתחלקת, ה אליו ו-ה ל-רות, ואז הם תורה-תורה. הוא התורה שבכתב והיא התורה שבעל פה, היא סבתו של דוד – דוד הוא מלכות[יג], התורה שבעל פה[יד]. התורה כולה היא בזכות ההתקרבות שלהם.

ב. יונדב בן רכב

יונדב סימן

אחת התופעות היפהפיות ביחס ליתרו היא בסימן שבסיום הפרשה. בסוף כל סדרה בעלי המסורה – שחתמו את נוסח התנ"ך כפי שהוא בידינו – נתנו סימן למספר הפסוקים בפרשה. הסימן של פרשת יתרו הוא ל-72 פסוקים – לא פשוט איך מגיעים למספר הפסוקים הזה (כמו שנסביר אי"ה), אבל כך במסורה – מספר חשוב בקבלה, שם עב (המילוי הגדול ביותר של שם הוי' ב"ה) בגימטריא חסד (מתן תורה הוא חסד ואהבה, "תורת חסד"). הסימן שבחרו כדי לזכור מספר זה הוא שם של מישהו בתנ"ך – יונדב.

מיהו יונדב? מה משמעות השם? יו היינו קיצור של שם ה' ו-נדב לשון התנדבות ונדיבות לב. עוד שבועיים נקרא בפרשת תרומה על "כל נדיב לב"[טו] – זו משמעות השם נדב. בנו הראשון של אהרן הכהן נקרא נדב. הוא ואחיו השני הסתלקו בכלות הנפש כאשר בחנוכת המשכן הקטירו אש זרה שה' לא צוה. הראשון, הבכור, נקרא נדב, לשון התנדבות.

יש כאן דבר יפה, מה שם אשת אהרן? היום מקובל שבדרך כלל לבן הראשון האבא נותן את השם, אבל כאן יש סימן שהאמא נתנה את השם – היא אלישבע בת עמינדב. למה אהרן התחתן אתה? כתוב שכאשר נושאים אשה צריך לבדוק באחיה, שיש לה אחים טובים ויהיו לה ילדים טובים[טז]. אהרן בדק את אחיה – נחשון בן עמינדב. אביהם הוא עמינדב. השם עמינדב אומר שהוא מתנדב עבור העם שלו, כפי שנחשון נהג בקריעת ים סוף[יז]. הפועל הוא נדב, וכך היא קראה לבנה הראשון. המשמעות היא שונה. נדב אומר התנדבות בפני עצמה, עמינדב התנדבות בשביל העם, וכאן השם הוא יונדב – נדיבות של ה', או שהוא מתנדב עבור ה'. בתנ"ך לפעמים כתוב יונדב ולפעמים יהונדב (כמו יונתן-יהונתן), אבל הסימן כאן הוא יונדב, ששוה 72[יח].

יונדב הרע ויונדב הטוב

מיהו יונדב? בתנ"ך יש שני יונדב, אחד רע ואחד טוב. הרע היה אחיין של דוד המלך. לדוד היה אח בשם שמעה ולו היה בן בשם יונדב, והוא זה שנתן את העצה הרעה לאמנון להעמיד פני חולה וכך לפגוע באחותו תמר. כל האסונות, הסיפורים הרעים בבית דוד, מתחילים מהסיפור העצוב הזה. הוא הדוגמה הקלאסית של "חכם להרע"[יט], ושמו יונדב בן שמעה. כנראה המסורה לא מתכוונת ליונדב הזה...

ברור שהמסורה התכוונה ליונדב השני, כי הוא בא מצאצאי יתרו. הסדרה נקראת יתרו, הדוגמה הקלאסית לגר צדק, שבגיורו תלוי מתן תורה – לעם ישראל ולעולם כולו. מי הוא? הוא נקרא יונדב בן רכב, וכל ביתו נקרא "בית הרכבים" על שם אביו רכב. יש סיפור מדהים עליו. אחת מנבואות ירמיהו, שהזהיר את עם ישראל לפני חורבן בית ראשון – הוכיח את העם שאינו הולך בדרך התורה, ולכן יחרב הבית – היא בירמיהו פרק לה.

צוואת בני רכב

נקרא בפנים – שם סיפור יונדב, וברור שאליו המסורה התכוונה, וכדאי השבת (שקוראים פרשה זו) ללמוד את הסיפור עליו, בירמיהו לה:

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת הוי' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר. הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים [קהלה של גרי צדק.] וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית הוי' אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן.

[ירמיהו קיים את דבר ה', לקח את הראש שלהם:] וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ [כשם הנביא עצמו.] בֶּן חֲבַצִּנְיָה [שם מאד מוזר[כ].] וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים. וָאָבִא אֹתָם בֵּית הוי' אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף. וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת [גביע הוא יותר מכוס.] וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן [אחים, 'הולי ברז'רס', שתו יין.].

[איך הם הגיבו באופן ספונטאני?] וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ [שחי שלש מאות שנה קודם.] צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם [יש לנו צוואה מאבינו, לפני שלש מאות שנה, שמשפחתנו לא תשתה יין. האם מישהו זוכר כזה דבר בדורות האחרונים – מישהו שנתן צוואה רק לילדיו? השל"ה הקדוש. לפני כן היה רבי יהודה החסיד שנתן צוואה לצאצאיו, אבל יותר קרוב – השל"ה הקדוש, רק כמאה שנה לפני הבעש"ט, צוה את צאצאיו לא לאכול תרנגול הודו, כי הוא ראה תרנגול הודו דורס, ועוף דורס אינו כשר[כא]. אפילו בימינו – הרבי אכל תרנגול הודו, אבל בין אלפי צאצאי השל"ה, שלא אוכלים, היה חסיד ששאל את הרבי אם יכול לאכול, כמו הרבי שלי שאוכל, והרבי אמר לו שאתה מצאצאי השל"ה הקדוש שצוה לא לאכול. כאן יש דוגמה יפה בתנ"ך, שיונדב אמר לצאצאיו לא לשתות יין – לא לשתות אלכוהול, זה רע לכם. (איך הם עשו קידוש?) על לחם.].

[הוא לא אסר עליהם רק יין, אלא נתן להם סגנון חיים שלם שונה מסגנון החיים הנורמלי:]

וּבַיִת לֹא תִבְנוּ [בית קבע, מאבן או מעץ.] וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם [כלומר, אל תהיו קשורים לשום מקום מסוים.] כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם [עם אהלים אפשר לזוז בחפשיות ממקום למקום לפי הצורך. יש מי שמפרש שאם תהיו קשורים למקום, לא תרצו לעבור גם בזמן סכנה, ותהרגו. אם אינך קשור לשום מקום אתה גמיש, יכול לעזוב ולעבור מקום. המלה 'גר' משמעה לנדוד ממקום למקום – לא להיות במקום אחד קבוע. כאשר בני ישראל הגיעו למצרים הם אמרו "לגור בארץ באנו"[כב] – היום מבינים 'לגור' בתור מקום מגורים, אבל בתורה המשמעות היא להיות תושב עראי. חשוב שזו משמעות המלה גר. מצד אחד, המשמעות היא לגור-להתגורר, אבל הכוונה לגור בלי להיות קשור למקום. יונדב אמר לבניו, אם תשמרו את צוואתי:] לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם [יהיו לכם חיים ארוכים, וטובים, במקום שאתם גרים בו – משתמש ב"גרים", הפועל-המשמעות של גר, כנ"ל. זו לא מצוה לכל עם ישראל, אלא לצאצאיו – צאצאי יונדב שהם צאצאי יתרו.]. וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ. וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ [ולכן סרבו להוראת ירמיהו.]...

בפסוקים האחרונים נוסף עוד דבר ברשימת האיסורים בצוואת יונדב – עיסוק ב"שדה" בכלל. סך הכל יש כאן חמשה דברים: יין, בתים, כרם, שדה, זרע. נתבונן איך הדברים הללו מקבילים לספירות:

יונדב עצמו הוא חסד, ענף החכמה, וכל מה שאמר להם לא לעשות שייך לספירות שלמטה מחסד, מגבורה עד מלכות:

יין הוא בגבורה בשבעת המשקין[כג]. היין מביא לכל מיני תופעות שליליות, כמו שכתוב בספר משלי[כד] על מי ששותה יין; כרם הוא גפן, שבשבעת המינים – אנחנו באים מט"ו בשבט – הוא התפארת[כה]. היין שיוצא מהגפן הוא גבורה במשקין (החסד מים), אבל הגפן בשבעת המינים הוא תפארת. בית ישראל, "תפארת ישראל"[כו], נמשלו לכרם[כז]; שדה הוא "לבר מגופא" – ברא – נצח והוד[כח]; זרע הוא היסוד; לא לבנות בית במלכות.

אם כן יונדב-יין-כרם-שדה-זרע-בית אומר לא להתעסק עם מה שלמטה ממני, מהמדה העצמית שלי – שיהיה לכם כתר-חכמה-בינה-דעת-חסד, אבל לא גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות. צריך להתבונן בזה.

תוכחת ירמיהו וההבטחה לבית הרכבים

ננסה לדמיין, כל דבר שלומדים בתורה צריך לצייר מול העינים, לדמיין: הנביא הגדול, הרבי, לוקח אותך לבית המקדש ונותן לך יין לשתות, אומר לך לשתות. מאד מענין, ה' אמר לו לעשות זאת, ואם הוא היה אומר שה' אמר שאתן לכם יין ותשתו הם היו בבעיה – אם לקיים את מצות ה' או צוואת אביהם – אבל, כנראה במכוון, הנביא לא אמר להם זאת בשם ה'. בכל אופן, הוא רבי, והוא אמר להם לשתות – והם אומרים, 'לא, יש לנו צוואה מאבינו ואנחנו שומרים אותה'.

מיד ה' התגלה לירמיהו:

וַיְהִי דְּבַר הוי' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר. כֹּה אָמַר הוי' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר [מהאנשים הללו] לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי נְאֻם הוי'. הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם [אותם צוה לפני 300 שנה.] וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

מכאן נמשכת תוכחה ארוכה – לאור דוגמה זו – שהגרים הללו שמרו את מצות אביהם, ואתם לא שומעים לי. מה קרה בסוף? ה' מבטיח הבטחה לבית הרכבים:

וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר הוי' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם. לָכֵן כֹּה אָמַר הוי' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.

אם כן, הם עדיין אתנו, עד היום הזה, בזכות נאמנותם לצוואת אביהם.

עמידה – מוכנות לקבל נבואה

בשיעורים האחרונים למדנו על המושג עמידה[כט], כי שבוע שעבר, ב-י' שבט – היארצייט של הרבי הריי"צ – למדו השנה את פרק ט במאמר "באתי לגני", שהרבי השאיר ליום הסתלקותו (יש במאמר עשרים פרקים, וכל שנה לומדים פרק אחד – כל עשרים שנה משלימים מחזור לימוד). בפרק ט כתוב על "עצי שטים עֹמדים"[ל] מהם נבנה המשכן. דברנו על מושג העמידה, "עֹמדים", שיש לו הרבה משמעויות. כאן יש עוד דוגמה – לדורי דורות בני יונדב עומדים לפני ה', "עֹמד לפני כל הימים". מה המשמעות של עמידה? כשאתה עומד לפני ה' אתה מוכן לקבל נבואה או השראה. זו אחת המשמעויות של עמידה – לעמוד ולהיות נכון לקבל נבואה או השראה. כולנו עומדים לפני ה' – עמידה משמעותה גם בטול ונכונות לקבל השראה מה' מה לעשות, איך ללכת בדרכיו ואיך להביא את הגאולה.

זהו לימוד מאד יפה על יונדב. ברור שבעלי המסורה, כשאמרו שסימן פרשת יתרו הוא יונדב, התכוונו ליונדב זה, שבא ישירות מצאצאי יתרו.

בית הרכבים

צאצאיו של יונדב קרויים על שם אביו רכב, "בית הרכבים", בגימטריא "נצח ישראל [לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם]"[לא], ובאמת הם שמרו את צוואתו למעלה מטעם ודעת. זו דוגמה שהנביא מוכיח את היהודים – ראו את הגרים, כמה שהם בסדר, ושומעים לאביהם במה שלא כתוב בתורה. יוצא לפי זה איזה קטרוג על בני ישראל, כמו יונה שברח מלנבא לגוים ולהחזירם בתשובה כדי לא לעורר קטרוג על עם ישראל.

כאן, לכאורה, בית הרכבים הם מקור קטרוג על עם ישראל (כאחד הפירושים ב"קשים גרים לישראל בספחת"[לב]), לכן, לשלול כל מחשבת גנאי לגבם, מודגש כאן הפסוק האחרון, השכר הטוב שה' מבטיח להם. בלעדיו הייתי יכול לחשוב שהם איזה שעיר לעזאזל, שמשתמשים בהם רק להוכיח את היהודים – לא לכבודם, שבשלהם מחריבים את בית המקדש. הסיום מוכיח שהכל רק כדי לשבח אותם ואת מסירותם לקיים את צוואת אביהם ושמתוך הערכה אמתית להם בני ישראל יקחו מוסר לחקות את הנהגתם הטובה, ולכן כתוב שלא יכרת מהם איש "עמד לפני כל הימים". מי שעומד לפני ה' מוכן לקבל נבואה. שוב, זה קרה בתוך בית המקדש – המקום של "עצי שטים עֹמדים".

מה היתה הצוואה? לא לשתות יין, לא לבנות בתים ולא לעבוד את האדמה. אז מה הם עשו? [הייטק.] נכון, בדיוק. הם עבדו עם מכוניות. מה פירוש רכבים? כלי תחבורה. הם יצרו, סחרו ועסקו ברכבים. זה מה שהם עשו, לכן קוראים להם בית הרכבים.

יהוא ויונדב

איך אני יודע זאת? כי השם של יונדב בן רכב מופיע עוד פעם אחת בתנ"ך. איך אני יודע שהוא חי 300 שנה קודם? כי הוא מופיע בספור אחר בתנ"ך, שקרה שלש מאות שנה קודם. מה הסיפור? במלכים-ב פרק י. גם כדאי לקרוא בשבת, כדי לקבל ציור על יונדב, שהוא הסימן של פרשת יתרו, פרשת מתן תורה.

המלך הכי רשע במלכי הצפון הוא אחאב, בעלה של איזבל, האשה הכי מרשעת בכל התנ"ך. הם עבדו לבעל, עבודה זרה של אותו זמן. כאשר לה' 'נמאס' מבית אחאב – דבר שקורה כמה פעמים בשושלות שונות במלכות ישראל – הוא שלח את הנביא אלישע לנבא שבית אחאב יושמד לחלוטין. מי יעשה זאת? מי יהיה שליח ה' להשמיד את בית אחאב? המלך הבא, שצריך למרוד במלכות אחאב – יהוא. אליהו הנביא נבא על כך, אבל לא חי עד הזמן הזה – אלישע תלמידו נשאר לראות שיהוא מולך ומשמיד את כל בית אחאב. אלישע שלח אחד מתלמידיו, יונה הנביא, להמליך בסתר את יהוא ולמסור לו את הנבואה מאת ה' מה עליו לעשות. יונה בשם אלישע הגיע בחשאיות ליהוא, שר הצבא, אמר לו שהוא יהיה המלך, ומשימתו הראשונה היא להכרית את בית אחאב.

כעת אנחנו קוראים את הסיפור – הוא כבר הרג את אחאב, אבל לא סיים את מימוש נבואת אליהו. אחרי שהוא הרג את בית אחאב הוא הולך להרוג את כל עובדי הבעל. הוא הכרית את עבודת הבעל מהארץ, אבל הוא עדיין לא הפסיק עם חטאות ירבעם, שעשה עגלים במקום בית המקדש וכו'. אחר כך הוא התדרדר, אבל בהתחלה הוא קיים בדיוק, בקנאות דתית, את דברי אליהו, להרוג בתחלה את כל בית אחאב ואחר כך את עובדי הבעל. אנחנו באמצע הסיפור (מפסוק טו):

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב [יהוא הלך ופגש את יונדב, מצאצאי יתרו, שאנו פוגשים כאן פעם ראשונה בתנ"ך.] לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ [רכב הוא צירוף ברך – הפועל הראשון בלשה"ק שכל ששת הצירופים שלו הם שרשים בלשון המקרא. פועל מאד חשוב.] וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ [יהוא אמר לו:] תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי ליְיָ וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ.

יש כאן שלש פעמים שימוש בשרש רכב – "המרכבה... וירכבו אתו ברכבו". החלק הכי עמוק בתורה נקרא "מעשה מרכבה". יש שני סודות עמוקים בתורה – "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה". "מעשה מרכבה" עוד יותר עמוק וסודי מ"מעשה בראשית"[לג].

אחת השאלות שכל המפרשים[לד] שואלים בתחלת עשרת הדברות היא – למה כתוב "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"[לה] ולא 'אשר בראתי שמים וארץ'? נראה שהבריאה היא נס יותר גדול מיציאת מצרים. אחד ההסברים, שאם ה' היה מופיע ומציג את עצמו כבורא העולם, היו מתגלים רק סודות "מעשה בראשית", אבל יש משהו ביציאת מצרים שיותר עמוק, ומגלה את סודות "מעשה מרכבה", כי סודות "מעשה מרכבה" הם איך ה' מנהיג את העולם – מנהיג גם לשון נהיגה ברכב – והם עמוקים מאיך ה' בורא את העולם. אלה סודות ההשגחה הפרטית. זו נקודה עמוקה להתבוננות.

ההתגלות היא של המרכבה, וכך ה' מופיע במתן תורה – "רכב אלהים רבֹתים אלפי שנאן א-דני בם סיני בקדש"[לו], פסוק בתהלים סח, שה' בא לתת את התורה עם מרכבתו, עם הרכב שלו[לז]. אין עוד שם בתנ"ך מהשרש רכב – זהו דבר מאד בולט. התורה נתנה לנו בפרשת יתרו, וכשהיא נתנה לנו ה' בא עם מרכבתו, והתגלה ב"מעשה מרכבה" העמוק מ"מעשה בראשית", וסימן הפרשה הוא יונדב בן רכב[לח]. רואים כאן בספור שהשרש רכב חוזר שוב ושוב.

יהוא מעלה אותו למרכבה. יהוא הוא שם מאד מיוחד, כי הוא מורכב מאותיות אהוי – האותיות שמרכיבות את שמות ה', יה, הוי' ו-אהיה. האבן עזרא מסביר שכל שמות ה' המיוחדים הם מהאותיות שמשמשות גם כתנועות בלשה"ק – התנועות הן הנשמה של הדבור, האותיות הן הגוף של הדבור.

[שוב, יהוא מעלה אותו למרכבה, והם ממשיכים לעשות את עבודתם – להרוג את הנשארים מאחאב ואת נביאי הבעל:] וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר הוי' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ. וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה [הוא העמיד פנים שעומד – דברנו על עומד – לעבוד את הבעל יותר, ולשם כך כינס את כל נביאי הבעל למקדש אחד.]. וְעַתָּה כָל נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל עֹבְדָיו וְכָל כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל יִפָּקֵד כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל אֲשֶׁר יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל. וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ. וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית הַבַּעַל פֶּה לָפֶה. וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל וַיֹּצֵא לָהֶם הַמַּלְבּוּשׁ. וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב [את הכל הוא עושה עם יונדב, הם עובדים יחד. הוא היה מעורב רוחנית בשליחות הזו – אותה עושה יהודי, המלך יהוא, עם חברו הטוב יונדב, שהוא בן-גרים.] בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן יֶשׁ פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי הוי' כִּי אִם עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם. וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמָּלֵט מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד עִיר בֵּית הַבָּעַל. וַיֹּצִאוּ אֶת מַצְּבוֹת בֵּית הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ. וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל וַיְשִׂמֻהוּ (למחראות) לְמוֹצָאוֹת עַד הַיּוֹם [הוא הפך את כל מקדשי הבעל לבתי שימוש.]. וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל.

הוא עשה דברים טובים, אבל בסוף הוא התדרדר – מה שקורה לראשי ממשלה עד שיבוא משיח...

זהו הסיפור המקורי של יונדב. אנחנו לא במיוחד נהנים לשמוע סיפורים כאלה, שהורגים את כולם כדי לטהר את הארץ, אבל זה מה שהיה נחוץ אז, זה מה שה' רצה וזה מה שהתנ"ך מספר לנו כאן. הכל קשור לסוד של המרכבה. אמרת שהם עסקו בהייטק – מרכבה היא גם תקשורת, אינטרנט וכו', ובכך הם עסקו כי לא עבדו את הארץ, כצוואת אביהם.

השבת הזו כדאי, אי"ה, להתבונן בסיפור של יונדב בן רכב.

[אברהם-אריה: הסימן הוא יונדב, ויש יונדב טוב ויונדב רע – אולי סימן הפרשה רומז לנו שהתורה יכולה להיות סם חיים ויכולה להיות סם המות.]

נכון. נחזור ליונדב הרע – הוא הדוגמה הקלאסית שאדם יכול להיות "חכם להרע". התורה היא חכמה, ה' נותן לנו חכמה, והשאלה איך אנחנו משתמשים בה. [יתרו נותן עצה טובה ויונדב עצה רעה, זה לעומת זה.] בדיוק. אמרנו[לט] שהשנה, תשע"ט, היא "תהא שנת עצה טובה"– העצה הטובה היא של יתרו ויונדב הטוב.

ג. רמזי פסוקי יונדב (72)

יונדב – שם החכמה

בדרך כלל פותחים בגימטריא, ועוד לא אמרנו אחת כזו – נסיים בכמה מספרים. אני מקוה שאנשים כאן אוהבים מספרים:

אמרנו ש-72 הוא מספר חשוב בקבלה. הוא המילוי הכי גדול של שם הוי' – שם עב (הנקרא מילוי יודין – יוד הי ויו הי). בפרשה הקודמת קראנו שלשה פסוקים לפני קריעת ים סוף, "ויסע... ויבא... ויט..."[מ], שבכל אחד מהם יש 72 אותיות וביחד מרכיבים 72 שמות בני שלש-שלש אותיות של ה'. אבל כאן הכוונה למילוי-התגלות שם הוי' שעולה עב, שם החכמה בקבלה – שייך למה שאמרנו שיונדב בן רכב הוא חכמה טובה הנותנת לאדם עצה טובה. הצוואה שלו לבניו אחריו, לדורי דורות, היא בעצם חכמת החיים איך לחיות חיים טובים בגשמיות וברוחניות. חכמה בקבלה היא "פרצוף אבא" (לפי הכלל ש-א היא פנימיות ע[מא], אב הוא פנימיות עב), היא אבא טוב המצוה את בניו בחכמתו, והם שומרים את דבריו.

שלשת חלקי פרשת יתרו

הפרשיה הראשונה ביתרו מספרת איך שיתרו בא ונתן עצה טובה למשה, איך לבנות את מערכת המשפט. "אין חכם כבעל הנסיון"[מב] – החכמה באה עם נסיון. היה לו הרבה נסיון והוא נתן עצה טובה למשה, שלא חשב עליה קודם, ומשה קבל אותה. בפרשיה זו יש 27 פסוקים (היפוך של 72). אם כן, יש שני סיפורים בפרשת יתרו. בראשון, יתרו בא ומציע איך לבנות נכון את מערכת המשפט, כהכנה לפרשית מתן תורה. הסיפור השני הוא מתן תורה עצמו, וכמה פסוקים יש בו? 45, עוד שם חשוב של ה', מילוי שם מה (הנקרא מילוי אלפין – יוד הא ואו הא). משה רבינו אמר בפרשה הקודמת "ונחנו מה"[מג], בטול. זהו שם התיקון – כל רע בא מגאוה, ו"מה", ענוה ובטול עצמי, הוא שם התיקון. לכן מוסבר בקבלה שהשם הזה הוא השם של עולם התיקון[מד].

אם כן, הפרשה מתחלקת ל-27 ו-45, אבל גם ה-45 מתחלק לשנים. יש הקדמה למתן תורה, פרשת "בחדש השלישי" – כל ההכנה מר"ח סיון עד מתן תורה – בה יש 25 פסוקים. אחר כך, מפסוק הכותרת של עשרת הדברות, "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", אחריו מתחילות עשרת הדברות מ"אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", יש עוד 20 פסוקים עד סיום הפרשה. אם כן, 72 מתחלק לשלשה – כמו כל דבר בקבלה – ל-27, 25 ו-20.

למה אמרנו קודם שזה לא פשוט שיש 72 פסוקים בפרשה? כי לעשרת הדברות יש שתי קריאות – כשקוראים בצבור קוראים בטעם עליון וכשקוראים ביחיד קוראים בטעם תחתון – וחלוקת הפסוקים בהן שונה. בטעם תחתון בעשרת הדברות יש 13 פסוקים, אבל בטעם עליון, בו קוראים בצבור, יש בדיוק 10 פסוקים, כל דִבּר פסוק אחד. בטעם תחתון, איסור עבודה זרה ומצות שבת הם ארבעה פסוקים כל אחד, אבל בטעם עליון כל אחד מהם הוא פסוק אחד בלבד. המסורה שיש יונדב פסוקים היא לפי טעם עליון, כפי שקוראים בבית כנסת, כי בטעם תחתון היו לנו 75 פסוקים (כמנין אב-עב יחד). חשוב לדעת זאת, שהמסורה מונה את הפסוקים לפי הטעם העליון, לפי הקריאה בצבור.

יש עוד הבדל: לכאורה נוספו 6 פסוקים, ולמה אמרנו שיש רק 75 פסוקים לפי הטעם התחתון? כי בטעם העליון המסורה מחלקת את ארבעת הדברות "לא תרצח. לא תנאף. לא תגנב. לא תענה ברעך עד שקר" לארבעה פסוקים נפרדים, בעוד שבטעם התחתון כולם כלולים בפסוק אחד. בטעם העליון, בו כל דִבר הוא בפסוק בפני עצמו, גם ההיגוי שונה – האם קוראים תּ או ת. בטעם העליון יש הפסק בתוך הפסוק השלם – "לא, תרצח" – ואז יש דגש ב-ת. כשהכל פסוק אחד אין הפסק בין "לא" ל"תרצח" ואז ה-ת רפויה, כי אין הפסק בין ה-א (של "לא") ל-ת. אם כן, בטעם עליון יש 6 פסוקים פחות ו-3 פסוקים יותר, ובסך הכל יש 72 פסוקים, להם נותנת המסורה סימן.

שוב, יש כאן שלשה חלקים – 27, 25, 20 – שני האחרונים עולים מה וכולם יחד עולם עב. אם נחשב כל אחד משלשת המספרים האלה במשולש נקבל: 378, 325, 210 שעולים יחד 913 = בראשית (בגימטריא "שלשה דברים יחד", כידוע מרבי אברהם אבולעפיא[מה]) – "עולם חסד [= יונדב] יבנה"[מו].

סדרת מספרי הפסוקים

כעת נאמר משהו יותר מורכב בתורת המספרים: אם נעשה סדרה ריבועית של 20, 25, 27 (בסדר עולה) – מה המספר הבא? מחשבים את ההפרשים (5, 2) ומוצאים שהבסיס הוא מינוס 3, והמספר הבא הוא 26, שם הוי'. המספר הבא הוא 22, בגימטריא יהוא שקראנו עליו. יש עוד שני מספרים חיוביים – 15 (י-ה), 5 (ה). יש גם שני מספרים חיוביים קודם – 12, 1. כל פרבולת המספרים החיוביים כאן היא 1, 12, 20, 25, 27, 26, 22, 15, 5 – נקודת השיא היא 27. יש תשעה מספרים חיוביים בפרבולה הזו שיוצאת מסימן פסוקי פרשת יתרו. כמה הם שוים יחד? ט פעמים 17 – ממוצע – מספרה של פרשת יתרו מבראשית, יתרו היא הפרשה ה-טוב בתורה. טוב שייך לאות ט בחז"ל[מז]. מה שמדהים שכל שאר אותיות האלף-בית מופיעות בעשרת הדברות, חוץ מ-ט, שמופיעה רק בעשרת הדברות ב"ואתחנן", "אין טוב אלא תורה"[מח].

נראה עוד משהו: 5 המספרים הראשונים בסדרה הנ"ל (שאפשר לכנות אותה 'סדרת יתרו') עולים ה פעמים 17 ו-4 האחרונים גם עולים ד פעמים 17. 9 הוא הנקודה האמצעית של 17, אז 9 פעמים 17 היינו משולש 17 (153). זו תופעה שלא תראה בכל סדרה רבועית מסוג זה. צריך ללמד ילדים מתמטיקה בבית ספר עם תופעות מסוג זה, לעשות אתם תרגילים כאלה.

יש כאן סדרה שיוצאת מ-יונדב וממוצע אבריה החיוביים הוא טוב. הכל כאן יוצא מיונדב – יונדב שלנו, שהוא יונדב הטוב – בגימטריא חסד, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי"[מט]. זהו הלימוד הבסיסי של התורה, שנקראת "תורת חסד"[נ] ו"אין טוב אלא תורה", כי זהו אור של ה', "וירא אלהים את האור כי טוב"[נא]. כעת צריך לקיים את הדברים הטובים שמצוה אותנו אבינו הטוב והחכם, אבינו שבשמים.