בע"ה

י"ד מנחם-אב ע"ט – כפ"ח

"נקבה תסובב גבר"

בת מצוה חיה מושקא תחי' גינזבורג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

יום כיפור וחמשה עשר באב

לחיים לחיים – אבא של מושקא לחיים, אמא של מושקא לחיים. לכבוד מושקא שלנו, שתגדל להיות חסידה, יראת שמים ולמדנית, כמו שהרבי רוצה, שתהיה שליחה של הרבי ותעזור להביא משיח תיכף ומיד ממש – לחיים לחיים.

עוד כמה דקות אנחנו נכנסים לחמשה עשר באב. כתוב ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ויום הכיפורים" [ב] – יום טוב גדול, כמו יום כיפור. יום כיפור, "שבת שבתון" [ג], הוא אור ישר מלמעלה למטה וחמשה עשר באב הוא אור חוזר מלמטה למעלה, שלמות אור הלבנה ("סיהרא באשלמותא"[ד]). יחסית הם בחינת איש ואשה, חתן וכלה – יום כיפור הוא זכר (המשך ושלמות של יום הזכרון, ראש השנה – בתנ"ך יום כיפור נקרא ראש השנה[ה]) וחמשה עשר באב יותר שייך לבת. בשני הימים הבנות יוצאות וחולות בכרמים ונעשים שידוכים – ביום כיפור נעשים שידוכים מן השמים ואילו בחמשה עשר באב נעשים שידוכים מן הארץ, וכמו שנסביר.

"תורה חדשה"

יש רמז בגימטריא – "חמשה עשר באב" שוה "תורה חדשה". הפסוק בישעיהו אומר "תורה מאתי תצא"[ו] – כשיבוא משיח תצא תורה מה' – וחז"ל מפרשים "תורה חדשה מאתי תצא"[ז]. כשיבוא משיח תהיה תורה חדשה, חידוש ממד פנימי של התורה שלא היה גלוי עד עכשיו – "אור חדש על ציון תאיר"[ח]. כתוב בחסידות[ט] ש"אור חדש" הוא חדש להיות אור – קודם היה עצם, עצמות (בחינת "ישת חשך סתרו"[י]), ועכשיו הופך להיות אור שמתגלה לכולנו. כך היא "תורה חדשה מאתי תצא".

כשילד או ילדה גדלים ונעשים בר מצוה או בת מצוה זהו אור חדש – פנים חדשים באו לכאן. צריך לדעת איך להתחדש עם החידוש של הבגרות. עד עכשיו גם למדו תורה, אבל מעכשיו צריך להיות "תורה חדשה מאתי תצא", הרמז של חמשה עשר באב.

"חדשה בארץ – נקבה תסובב גבר"

המלה "חדשה" כתובה כמה פעמים בתנ"ך. בפסוק "תורה מאתי תצא" לא כתוב, וחז"ל מוסיפים את "חדשה", אבל היא מופיעה כמה פעמים בתנ"ך. אחת הפעמים שכתוב "חדשה", לשון נקבה, היא בהקשר לבת, בהקשר למשיח, וגם אומר בדיוק מהי ה"תורה חדשה" של חמשה עשר באב ושל בת מצוה. זהו פסוק בירמיהו הנביא, הפונה לעם ישראל כבת – הרבה פעמים עם ישראל נמשל לאשה בתנ"ך, אבל כאן הוא בת, ולא סתם בת אלא "בת השובבה". הנביא אומר לעם ישראל בשם ה' – "עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא הוי' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר"[יא].

ה' עשה משהו חדש, שינוי בטבע, בארץ דווקא – ארץ היא בחינת אשה-בת – שמעכשיו הנקבה תסובב את הגבר. עד עכשיו היה הפוך, "דרכו של איש לחזר אחרי אשה", אבל הדבר החדש של ימות המשיח, שקשור גם לתורה החדשה של המשיח וגם למה שבת נעשית בת מצוה, הוא "כי ברא הוי' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר".

מה פירוש? המפרשים המסורתיים על התנ"ך – רש"י, הרד"ק, המצודות, המלבי"ם – מפרשים כל אחד קצת אחרת. בכללות יש שלשה פירושים, שאפשר להתבונן בכולם, והכל שייך לך – הבת מצוה:

רש"י ורד"ק – עם ישראל מחזר אחרי ה'

פירוש אחד, שעד עכשיו ה' בקש אותנו, הוא חיזר אחרינו, כגבר שמחזר אחרי אשה. חיזור זה בא לידי ביטוי בדברי הנביאים שהוכיחו את ישראל ונסו לעורר אותם לחזור אל ה'. לדאבוננו, זה לא כל כך הצליח, ולכן אנחנו עדיין בגלות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"[יב]. אבל סימן הגאולה, כמו שכותב הרמב"ם בהלכה, "סוף ישראל בסוף גלותן לעשות תשובה ומיד הן נגאלין"[יג].

בגאולה יהיה משהו חדש – תורה חדשה היא תורה של הארץ, "אמת מארץ תצמח"[יד] – החידוש שאנחנו מעצמנו (לא סיוע-חיזור גלוי מלמעלה) מתעוררים לשוב לה' ואנחנו מחזרים כביכול אחרי הקב"ה ("ובקשו את הוי' אלהיהם ואת דוד מלכם"[טו]), מבקשים את ה' מלמטה. זהו הפירוש של "נקבה תסובב גבר" לפי רש"י[טז] וגם לפי הרד"ק[יז] – מדבר על תשובה, התשובה של הדור שלנו. עד עכשיו אנחנו "הבת השובבה" ועכשיו אנחנו מתעוררים בעצמה רבה – "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין שם"[יח] – ובעצמה של בעלי תשובה אנחנו מבקשים את ה', ואזי "מיד הן נגאלין".

מצודות: ישראל מנהיגים את האומות

בעל המצודות מפרש[יט] שבעולם הזה אנחנו משועבדים. הנקבה בפירוש שלו היא גם עם ישראל, אבל הגבר אינו הקב"ה – כמו בפירוש הראשון – אלא אומות העולם שמשעבדים אותנו, גבר גברתן רע, לא טוב. בגלות אנחנו תחת שעבוד אותו גבר, אבל בגאולה יהיה היפוך יוצרות – אנחנו נהיה הגבר והוא יהיה המקבל, המשועבד לנו. אנחנו נשתעבד באומות העולם – מה הכוונה? גם נחזיר אותם בתשובה, עד שיקויים היעוד של "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרֹא כֻלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד"[כ].

זהו עוד פירוש ל"נקבה תסובב גבר" – נקבה היא החלש יחסית, 'המין החלש', ומי שהיה חלש בגלות, עם ישראל יחסית לאומות העולם הקשים, יתהפך. אנחנו נהיה חזקים, בכל המובנים – קודם כל ברוחניות, אבל גם בגשמיות – ונוכל להשפיע, לקחת מנהיגות ושלטון. לא רוצים להשתלט על מישהו לשם תאות השתלטות ח"ו – רוצים "לתקן עולם במלכות שדי"[כא]. אנחנו נהיה הגבר, כולם יהיו חלשים מאתנו ויקבלו מאתנו – ונדריך את העולם לקראת עבודת ה' "שכם אחד". זהו פירוש המצודות.

מלבי"ם: ארץ ישראל מחזרת אחרי עם ישראל

המלבי"ם אומר[כב] שהנקבה כאן – בתורה החדשה, המציאות החדשה, הטבע החדש בעולם – היא ארץ ישראל, והגבר הוא עם ישראל[כג]. כתוב שהיחס בין העם היושב בארץ והארץ הוא יחס של איש ואשה ("כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך"[כד]). עד הגאולה, ולא עד בכלל, הגבר – עם ישראל – אם הוא רצה את הארץ היה צריך לחזר אחריה ולכבוש אותה. כמו משה רבינו, שהתחיל לכבוש את סיחון ועוג, ואחר כך יהושע שנכנס וכבש שלשים ואחד מלכים. כיבוש אומר שהעם הוא הגבר והארץ היא הנקבה וכובשים – "דרכו של איש לכבוש"[כה].

מה ה"חדשה" שה' יברא בארץ בימות המשיח (כבר עכשיו)? שהארץ, שכבר שוממה כמעט אלפים שנה מבניה, מעצמה תתעורר ותשתוקק לבניה ותזמין את בניה, עם ישראל, לבוא לישב אותה. הכל גם יקרה בדרכי שלום, בלי צורך במלחמה. הנקבה-הארץ עצמה תסובב ותחזר ותבקש את הגבר-העם לבוא להתיישב בה – היא תכין את הקרקע, את עצמה, להתיישב בארץ בדרכי שלום. כך אומר המלבי"ם, פירוש מקורי מאד, ויש רמה יפהפה שתומך בו – העיקר של התורה החדשה הוא "נקבה תסובב גבר", השוה בדיוק ארץ ישראל (832), חידוש בארץ.

עלית האשה בשלשת הפירושים

אם כן, או שהבת כאן היא עם ישראל ביחס לה', או עם ישראל ביחס לאומות העולם, או הארץ ביחס לעם ישראל ו"אלו ואלו דברי אלהים חיים".

לפי הפירוש הראשון האשה נשארת אשה (רק שהיא המחזרת אחר בעלה, שעקב מעשיה הלא-טובים התרחק ממנה). לפי הפירוש השני האשה הופכת להיות האיש, הגבר (ביחס לאומות)[כו]. לפי הפירוש השלישי, אנחנו, עם ישראל – האשה של שני הפירושים הקודמים – הוא לכתחילה האיש-הגבר ביחס לארץ ישראל שהיא האשה. יש כאן סדר של עלית האשה[כז], ועד לעצם הגילוי של "תורה חדשה", תורת משיח, שהאשה, הבת השובבה, היא היא נעשית המשפיעה העיקרית על המציאות ו"אשת חיל עטרת בעלה"[כח] ו"איזוהי אשה כשֵׁרה [כשָׂרה אמנו] שעושה [מעצבת, בונה את] רצון בעלה"[כט].

שנזכה בזכות נשים צדקניות, ובזכות בת המצוה שלך, לחדשה הזו שה' בורא בארץ – בריאה היא יש מאין, משהו חדש לגמרי – "נקבה תסובב גבר", ושהבנות, ואת, תבאנה את הגאולה, את המשיח. לחיים לחיים.

"נקבה תסובב גבר" בחמשה עשר באב

כל שלשת הפירושים שייכים במיוחד לט"ו באב (יותר מאשר ליום כיפור):

בט"ו באב יש תשובה עצמית, ללא אתערותא דלעילא גלויה (אלא מהעלם העצמי כמו שלמדנו[ל] בענין "מפי עצמו" בשיחה של הרבי). לעומת זאת, ביום כיפור, "שבת שבתון", יש אתערותא דלעילא גלויה שנשוב אליו ית', הוא נותן לנו "אחת בשנה"[לא] בתורה (מן השמים).

בט"ו באב "תשש כוחה של חמה בישא"[לב], היינו שליטת או"ה על עם ישראל (היום יום של ט"ו באב) וממילא נעשה ה"סיהרא באשלמותא" לא בבחינת נוקבא, עליה וירידה על דרך מחזור האשה, אלא "האור בה בקביעות", על דרך זכר.

בט"ו באב (דווקא) הארץ מתעוררת בהשתוקקות לבניה, בעלה.

ועוד, ביום כיפור, כאשר הבנות אומרות "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך כו'"[לג], הבת מעוררת את הבן לבחור בה, הוא עדיין הבורר והבוחר לפי ההחלטה שלו מה הוא רוצה, היינו שעדיין השידוך נעשה מלמעלה, אך בט"ו באב לא רק שהיא מעוררת אותו לרצות לבחור בעצמו, אלא שהיא, בלא-מודע שלו, מנווטת אותו לגמרי ו'מכריחה' אותו לבחור בה, היינו שהיא המחזרת העיקרית, "נקבה תסובב גבר" (יש היום מחקרים שחיזור ממוקד פועל במחוזר, גם כאשר בטבע וכו' ממש לא היה רוצה ובוחר באותו אחד/אחת כבן/בת זוג ועד כדי כך שבתחלה הוא מרגיש סלידה ממנו/ממנה).

חיזור ממוקד וחכם היינו פתוי[לד] (על פי תורה, פתוי הנחתם ומקודש בחופה וקידושין), בגימטריא מלכות (כח הנוקבא), ועיקר כח הפתוי (בגימטריא תענוג) בט"ו באב. וכבר מאחלים כתיבה וחתימה טובה (העולה חמשה עשר באב, כנודע) וחושבים על התקיעות של ר"ה, סוד "אפתנו בשופר"[לה] (שופר עולה ירושלם, שופרא דבנות ירושלם, ירושלם של מטה בט"ו באב, שקודם צריך להכנס אליה, לפני הכניסה לירושלים של מעלה ביום כיפור).