בס"ד א' חשון תש"פ

בן חמישים לעצה

מזל טוב! "בן חמשים לעצה"[א]. לאחר שאדם צבר נסיון-חיים יובל שנים אזי "אין חכם כבעל הנסיון"[ב] והוא יכול לתת עצה טובה לאחרים (וגם לעצמו). עצה טובה אינה נובעת רק מהשכל הגלוי, אלא בהשראת הממד הנסתר והנעלם. אמנם "בן ארבעים לבינה"א אך למרות שקנה בינה עדיין אינו בעל עצה, כמו "עצת הילדים" לרחבעם[ג], ילדים בני ארבעים ואחת[ד] שנתנו עצה רעה. העצה הראשונה היתה כאשר הקב"ה נמלך בנשמות הצדיקים על בריאת העולם[ה] – צדיקים שהם כבני חמשים ונותנים עצה טובה.

עצה טובה היא כיצד לפעול וליישם במציאות, "המעשה הוא העיקר"[ו], לעשות ולהצליח באופן של "ופרצת"[ז] (שייך לשנה הזו, תהא שנת פעילות ופריצה). ההצלחה היא כאשר גומרים-מסיימים דברים בכי-טוב (והרמז: "בן חמש עשרה לגמרא"^א, לגמור דברים. חמש עשרה קשור לחמשים, חמש כפול עשר).

ישנם שני פסוקים עיקריים על העצה: "ויקרא שמו [של מלך המשיח] פלא יועץ"[ח], "ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אֹמן"[ט]. דהיינו, העצה המופלאה באה ממקום של "פלא", "מרחוק", מהמקיף הרחוק של הנפש (שייך ל"תהא שנת פלאות"). המקיף הרחוק ביותר, המקום הנעלם ביותר בנפש, הוא "רישא דלא ידע ולא אתידע" (רדל"א) שבו שורש האמונה, "אמונה אמן" (כאשר בתוך רדל"א מסתתר "חביון עז העצמות"[י] המעניק לאמונה את התוקף שלה, "אמן" לשון תוקף וחוזק).

בן חמשים קשור ל"חמשים שערי בינה"[יא] – בסיום שנות הבינה, אפשר לזכות להארת שער החמשים ואז מגיעים לעצה. מעל הבינה נמצאת החכמה ובה ל"ב נתיבות חכמה, הנתיב הל"ב (הגבוה ביותר) נקרא "שכל מופלא"[יב] ("נתיב לא ידעו עיט"[יג]) ומתחבר עם שער הנו"ן של הבינה – מכוחו יש "פלא יועץ".

שם העצה

"עצות מרחוק אמונה אמן". אמונה אמן = טפטפיה, שם קדוש, סוד הטפות המטפטפות מהאמונה אל המודעות ומכוחן יש עצה טובה. טפטפיה נקרא "שם המחשבה"[יד] ויש לומר שבפרט הוא שם העצה. והרמז: טפטפיה = כח עצה (הכח לתת עצה), טפטפיה עצה = משיח (שהוא "פלא יועץ" כנ"ל)[טו].

בשם טפטפיה יש שתי טפות, דהיינו נוזל המתחלק טיפין טיפין כתוצאה מזריקה-שבירה, כמו המושג של "זריקה המשתברת"[טז]. העצה הטובה אותה 'זורקים' למישהו צריכה להשתבר, דהיינו להתפרט לפרטים, טיפין טיפין (ובלע"ז: העצה מורכבת מכמה 'טיפים'). כן הדבר בכל עצה, גם כאשר אנו יועצים לקב"ה לגאול אותנו (כמו שיעצנו לו לברוא את העולם), הסגולה היא לתת עצה מפורטת (כמו למשל פרצוף 'תיקון המדינה'). את זריקת העצה יש לרמז בטעם זרקא סגול (ראשית הטעמים), שסודו זריקת המלכות למקורה: מלכות היא גם לשון עצה ("במי נמלך") ומקור העצה הוא בכתר עליון שמעל השכל, "פלא יועץ".

ועוד, טפטפיה רומז לטף (ילדים), והכפל היינו שני ילדים, בן ובת כמצות "פרו ורבו". גם בכל ילד יש שתי טפות, טפה לבנה של האב וטפה אדומה של האם[יז]. טפת האב היא בסוד מים עליונים וטפת האם בסוד מים תחתונים, כאשר לפני שנחלקו המים (על ידי הרקיע במעשה היום השני) היו כלולים שניהם כאחד עד ש'נזרקו' והשתברו לשתי טפות. וכן יש לומר שבכל עצה יש טפה לבנה וטפה אדומה, חסד (לובן) וגבורה (אודם), עשה ולא תעשה (ואז הולד יוצא 'טיפ טופ'). והנה עצה טפה לבנה טפה אדומה = מלכות (כנ"ל בביאור זרקא). כאשר העצה מצליחה, וכאשר הטפה הופכת לולד של קיימא, אז מתברר שכל טפה = מזל טוב!

עץ ועצה

האותיות העיקריות במלה עצה (ובשורש יעץ) הן עץ. העצה הראשונה בתורה היא עצת הנחש-המסית לאכול מעץ הדעת טוב ורע ולהביא מות. בדרך מליצה: צריך עצה טובה מתי לטפס על העץ ומתי לרדת ממנו, ועל איזה עצים לטפס (לטפס על עץ החיים ולא על עץ הדעת).

עץ ר"ת ענוה צדיק. משה רבינו (עליו נאמר "ויורהו ה' עץ"[יח], עצה להמתיק את המים) הוא "ענו מאד מכל האדם"[יט]. משה הוא כמובן צדיק, אבל דוקא על קרח, שחלק על משה, נדרש הפסוק "צדיק כתמר יפרח"[כ] ס"ת קרח. לעתיד לבוא, קרח הפקח יודה למשה ויקבל את מנהיגותו, ואז יהיה חיבור עניו וצדיק לעץ אחד. כדי לפעול את החיבור הזה צריך עצה טובה באמת.

ענו צדיק (שם האיש) = ענוה צדקה (שם המדה), כמו בפסוק "וענוה צדק"[כא]. המושג צדקה קשור ל"בן חמשים" שהרי חמשים = צדקה צדקה, ויש לומר שפעמיים צדקה היינו צדקה כפשוטה וצדקה שעליה נאמר "והאמן בה' ['אמונה אמן' הנ"ל] ויחשבה לו צדקה [רש"י: הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו]"[כב].

חמשים אותיות שמחים. כאשר האדם בן חמשים, ו"נהנים ממנו עצה ותושיה"[כג], עליו להיות בשמחה ולהקרין שמחה על כל הסובבים אותו שיהיו שמחים (שמחים לשון רבים). שמחה = "סוד הוי' ליראיו"[כד], לשמוח בלימוד התורה בכלל וסודות התורה בפרט.

"ילכו מחיל אל חיל"[כה], אל היובלות הבאים לטובה, עד סוד "נו"ן אלפי יובלות"[כו] בעליה אחר עליה.