בע"ה

מוצאי י"ב חשון תש"פ – בני ברק

תורת גמילות חסדים

שיעור פרשת וירא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

'צווי דינים' בבקור חולים – טיפול בסכנה ועידוד בחולשה

הפרשה מתחילה "וירא אליו הוי' באלֹני ממרא והוא יֹשב פתח האהל כחֹם היום"[ב]. לפי חז"ל[ג] – מאמר של רבי חמא בר' חנינא – זהו היום השלישי למילת אברהם אבינו, הוא כואב וחלש. הגם שמבואר בחז"ל[ד] שהיום הראשון והשני למילה יותר מסוכנים מצד המכה, אבל מצד הגוף יש יותר חולשה ביום השלישי – לכן שמעון ולוי בני יעקב חיכו ל"ביום השלישי בהיותם כֹאבים"[ה].

ה' מצוה עלינו ללמוד ממנו וללכת בדרכיו ("והלכת בדרכיו"[ו], מצוה להתדמות אליו), ולכן מביקור הקב"ה את אברהם אבינו לומדים[ז] מצות בקור חולים. האוה"ח עה"פ מאריך[ח] למה ה' לא בקר אותו קודם אלא חכה ליום השלישי, אף שיותר מסוכן ביומים הראשונים. הוא מזכיר שביום השלישי יש יותר חולשה בגוף, אך לא כותב שזו סבה לחכות דווקא ליום השלישי – הבקור הוא בשביל הסכנה, לא בשביל החולשה.

בכל אופן, אפשר לומר, ווארט בפני עצמו, שיש 'צווי דינים' במצות בקור חולים: הדין הראשון הוא כדי ליטול חלק מהחולי של החולה – בפרט אם אתה בן גילו, אתה נוטל חלק משמעותי מהחולי של החבר שלך בבקור שלך[ט]. זו ממש מצוה עם מסירות נפש – חסידות אמתית, בחינת "חסיד שורפן"[י], שהאדם מוכן לוותר על משהו מעצמו, לתרום מעצמו ממש, אפילו לסכן את עצמו, כדי לעזור לריפוי החולה. אבל יש עוד דין בבקור חולים – לחזק את רוח החולה. אם אתה מצליח לחזק את רוחו, ממילא יהיה לו כח לרפאות את עצמו ("רוח איש יכלכל מחלהו"[יא]).

אפשר לומר שהקב"ה יודע שאברהם אבינו יעבור את הסכנה – לא באמת מסוכן לו – אבל הוא מחכה ליום השלישי, שהוא חלש, ומקיים את הדין השני של בקור חולים, לעודד ולחזק את אברהם אבינו, 'יהיה טוב', 'תחזור במהרה לאיתנך, וביתר שאת ויתר עז' (אברהם הנו "איתן האזרחי"[יב]). באמת הוא מצליח, וכשאברהם רואה את שלשת האנשים הוא מיד קם ורץ לקראתם. איך הוא יכול? הוא חולה! כנראה שהוא קבל הרבה כח מבקור החולים של הקב"ה, בנוסף לכך שהוא ישב וצִפה לאורחים[יג] (בבחינת "שומר מצוה לא ידע דבר רע"[יד], כפירוש הבעש"ט[טו]) והנה הקב"ה הזמין לו בדיוק מה שרצה (זו הנקודה הפנימית של כל הפרשה – הכל מתרחש לפי רצון והחלטת הצדיק – כפי שנתבאר בחלקו הראשון של השיעור, "וירא אליו הוי'"). אז "וירא וירץ לקראתם מפתח האהל"[טז] – הוא רץ מהר לקראתם.

גדר מצות גמילות חסדים ברמב"ם

התכל'ס הוא לימוד עבורנו למצות בקור חולים – זה מה שצריך לקחת הביתה. לפי הרמב"ם, יש מצות עשה של בקור חולים? שאלה איך לומדים את הרמב"ם. לפי הרמב"ם[יז] כל עניני גמילות חסדים – בקור חולים, נחום אבלים, קבורת המת, הכנסת כלה, הכנסת אורחים – הם מצוות עשה מדבריהם, אבל "בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'[יח]". זהו חידוש – משום מה הרמב"ם לא רוצה 'לכבד' מספיק את המצוות הפרטיות כאן, כמו בקור חולים, אלא אומר שהכל נכלל במצות "ואהבת לרעך כמוך", כאשר כל פרט הוא מצות עשה מדבריהם.

הרבה אחרונים מקשים – איני מבין אותך בכלל! מצד אחד, אתה אומר שבכלל מצות אהבת ישראל שמדאורייתא, ומצד שני אומר שמדרבנן. אם בכלל אהבת ישראל,– זה מדאורייתא! למה מדבריהם?! – ולכן 'שוברים את הראש' לגבי עמוד גמילות החסדים לפי הרמב"ם.

כל העולם כולו עומד על שלשה עמודים[יט] – תורה, עבודה, גמילות חסדים. יש בזה גימטריא יפהפיה, ש-תורה עולה גמילות חסדים[כ]. הם גם כנגד האבות – יעקב עמוד התורה, גמ"ח אברהם אבינו, עליו דברנו הערב, ועבודה (גם תפלה וגם קרבנות) כנגד יצחק[כא]. שוב, שואלים את הרמב"ם – למה אתה מקפח את גמילות חסדים?! יש כאן הרבה מצוות של גמ"ח, למה לא לתת להן את כל הכבוד, שכל מצוה תהיה מצוה מהתורה?

שיטת בעל הלכות גדולות

למה הרמב"ם קיצוני בזה? כי יש לו בר פלוגתא. יש מישהו שבאמת אומר שכל אחד מהדברים האלה הם מצות עושה דאורייתא, כל אחד בפני עצמו? אכן, בעל הלכות גדולות – בתקופת הגאונים – סובר כך.

נלמד קצת פרק היסטוריה בפסיקה: בנוסף ל"הלכות גדולות" ישנם עוד שני ספרי הלכות של הגאונים מאותה תקופה. יש גם קובץ שנקרא "הלכות קצובות" ועוד קובץ של הגאונים, ספר של הגאונים, שנקרא "הלכות פסוקות". מי הוא הבה"ג? לא פשוט. לפי הרמב"ם – שחולק עליו בעוז – הכותב נקרא ר' שמעון קיירא, הוא מתקופת הגאונים אך אינו גאון. אבל לפי רש"י והסמ"ג וספר יראים – שנזכיר תיכף – את הספר "הלכות גדולות" (וכך גם את "הלכות קצובות" ו"הלכות פסוקות") כתב אחד מגדולי הגאונים, רב יהודאי גאון.

לרמב"ם ענין מיוחד לחלוק על שיטת בה"ג[כב]. לדוגמה, הוא כותב, 'מה אתה אומר שנר חנוכה הוא מצות עשה דאורייתא, אתה לא יודע שרבנן תקנו?!'. אני מניח שבעל הלכות גדולות ידע מה שהוא כותב, ידע שחכמים תקנו ובכל זאת כותב שדאורייתא – ח"ו לזלזל בשכל הבהיר של גאון, הרבה לפני הרמב"ם.

ארבע מצוות גמילות חסדים

כאן המחלוקת עוד יותר חריפה, כי לפי הגאונים יש ארבע מצוות עשה דאורייתא של גמילות חסדים – הכל על פי גמרא, האמורא של פרשתנו, אפשר לומר 'הגבור' של פרשתנו, הוא רבי חמא ברבי חנינא (בנו של רבי חנינא בר חמא, שרבי מנה אותו לשבת בראש, להיות ראש הישיבה אחריו) האומר ש"וירא אליו הוי'" היה ביום השלישי למילה (ודרשנו ש"חמא" לשון ראיה בארמית, מתאים ל"וירא"). והנה, הוא גם הדורש בגמרא[כג] שמהפסוק "אחרי הוי' אלהיכם תלכו"[כד] נלמדות ארבע מצוות – כל אחת ממקום אחר:

אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב "אחרי ה' אלהיכם תלכו"? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?! והלא כבר נאמר "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא"! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא: מה הוא מלביש ערומים, דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", אף אתה הלבש ערומים. הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא", אף אתה בקר חולים. הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים. הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב "ויקבר אותו בגיא", אף אתה קבור מתים.

כל אחד הוא מצות עשה, כמו שנסביר יותר. אני אוהב שיטה זאת – לא שאפשר לבחור, אבל נשמע יפה, שיש כאן ארבע מצוות – אבל הרמב"ם לא סובל אותה. לכן הוא נכנס ל'ברוֹך' של האחרונים, שאומר גם שמדרבנן וגם שבכלל אהבת ישראל.

שיטת בעל היראים במנין המצוות

האם יש מישהו אחרי הגאונים ואחרי הרמב"ם שעדיין סובר כמו הבה"ג, שיש כאן ארבע מצוות מדאורייתא מתוך תריג? כן, בעל ספר יראים – מבעלי התוספות, התלמיד המובהק של רבינו תם, רבי אליעזר ממיץ. בספרו, ספר של תריג מצוות, הוא הולך בשיטת הבה"ג – שהוא אומר שהוא רב יהודאי גאון (עם כל הרמזים שלו, שנשאיר...) – ומונה ארבע מצוות.

ספר יראים היה משובש במשך כל הדורות. רק בדור האחרון מצאו את כתב היד המקורי, בספריה של מלך צרפת, ורב גדול, רבי אברהם אבא ממינסק, כתב עליו פירוש והדפיס אותו לפני מאה שנה – נקרא ספר יראים השלם. מצוה גדולה ללמוד את הספר הזה ולהכיר את שיטתו.

הוא מונה את המצוות בצורה מענינת מאד, בחלוקה לשבעה סוגים. הספר בנוי על שבעה עמודים – "חצבה עמודיה שבעה"[כה] – בכל עמוד יש ווים, ובכל וו יש אותיות-סימנים. מענין שכולל כל ה-תריג מצוות, אבל יש 464 סימנים – הוא מסביר שיש כמה סימנים שכוללים כמה מצוות. כנראה יש במנין גם איזו חכמה וסוד פנימי, למה ה-תריג הופכות להיות 464. צריך להשלים מה יכול להיות הרמז כאן[כו].

בכל אופן, מה העמודים שלו? לפי הסדר, העמוד הראשון הוא כל מה שקשור לעריות. העמוד השני הוא כל מה שקשור לאכילות. העמוד השלישי הוא כל מה שקשור לאיסורי הנאה. העמוד הרביעי הוא כל מה שקשור לממון, לכסף. העמוד החמישי הוא מצוות שהן גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו. העמוד הששי והשביעי, שניהם, רק בין אדם למקום – אבל הששי הוא מצוות שבדבור בין אדם למקום והשביעי מצוות שבמעשה בין אדם למקום, בלי מצוות בין אדם לחברו. זו גם חלוקה מאד מענינת, שצריך לתת עליה את הדעת. כעת פותחים נושא גדול – ללמוד ספר יראים של רבי אליעזר בן שמואל ממיץ זכותו יגן עלינו.

"דרש רבי שמלאי"

לפני שנמשיך נאמר עוד משהו:

חוץ מרבי חמא בר חנינא יש עוד מישהו, שאולי מכירים אפילו יותר – רבי שמלאי, גם אמורא, מאותו דור. יש הרבה מאמרים בגמרא "דרש רבי שמלאי", ראשי תבות דרש – הדרשן העיקרי בחז"ל נקרא רבי שמלאי. מה דרשתו הכי מפורסמת? המקור לכל ספרות מנין המצוות. מי אמר שיש תריג מצוות בתורה? לא כתוב בתורה שיש 613 מצוות, רמח מצוות עשה ו-שסה מצוות לא תעשה. מי אמר זאת? "דרש רבי שמלאי"[כז]. הוא בכלל בעל המצוות, אז צריך מאד להתחשב בדעתו – הוא האומר לנו שיש מספר מסוים של מצוות.

מה עוד דרש רבי שמלאי? "תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים"[כח] (קשור לרמז היפה שהזכרנו קודם, ש-תורה בגימטריא גמילות חסדים). רבי שמלאי דורש שכל התורה שלנו מתחלה ועד סוף היא גמילות חסדים – התורה מתחילה ממצות מלביש ערומים, "ויעש הוי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבִשם"[כט], ומסיימת בקובר מתים, "ויקבֹר אֹתו בגי"[ל]. מכאן נלמד שכל התורה כולה היא גמילות חסדים (שהרי "בתר רישא גופא אזיל"[לא] ו"הכל הולך אחר החיתום"[לב]).

לעניות דעתי, אם הוא האומר שיש תריג מצוות והוא האומר שהתורה מתחילה מגמילות חסדים ומסיימת בגמילות חסדים – רק מזה פשיטא שגמ"ח דאורייתא. אפשר לומר בדוחק שאלו רק שני אופני גמ"ח, אבל יותר פשוט לומר שהוא גם סובר כבה"ג שיש מצות עשה דאורייתא להלביש ערומים ויש מצות עשה לקבור מתים.

חלוקת ארבע המצוות לשני עמודים

נחזור לבעל היראים: מי מפרש שהבה"ג סובר שכל אחד מארבעת הדברים שנלמדים מ"אחרי הוי' אלהיכם תלכו" הוא מצות עשה דאורייתא? הרמב"ם עצמו, שחולק עליו. הרמב"ן בספר המצוות[לג] מנסה לתרץ שגם לבה"ג זו רק מצוה אחת. היראים – שהוא כעת הגבור שלנו – בפשטות מסכים לרמב"ם שהבה"ג סופר כאן ארבע מצוות נפרדות מן התורה, ופוסק כבה"ג. אומר היראים: 'אני פוסק כבה"ג, ומסכים עם פירוש הרמב"ם לדבריו, אבל מה? אני שם שתי מצוות מארבע המצוות האלה בעמוד אחד ושתי מצוות אחרות בעמוד אחר'.

את שתי המצוות של "מלביש ערומים" ו"קבורת המת" – מה ש"דרש רבי שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים" – הוא שם בעמוד הרביעי משבעת העמודים, עמוד הממון, כי הלבשת ערומים וקבורת המת עולות כסף, תכריכים עולים כסף. לכן שתיהן יחד בעמוד הרביעי שלו. אבל שתי המצוות האחרות, בקור חולים ונחום אבלים, הן בעמוד החמישי, רחוק, כי שתיהן מצוות גם של בין אדם למקום וגם של בין אדם לחברו. החלוקה תעזור לנו מאד להבנת המבנה הפנימי של ארבע המצוות האלה – שתים-שתים, "שתים שהן ארבע".

הקבלת מצוות גמילות חסדים כנגד אותיות שם הוי'

ארבע מצוות – דווקא – צריכות להיות י-ה-ו-ה. הייתי יכול להרבות, לומר שיש עוד הרבה מצוות של גמילות חסדים. הרמב"ם רוצה לצמצם, שאפילו לא ארבע ולא דאורייתא (רק בכלל "ואהבת לרעך כמוך"). אם רוצים מצוה אחת זו גמילות חסדים, אבל יש ארבע דווקא – צריך להיות כנגד י-ה-ו-ה.

איפה צריכות להיות שתי המצוות בהן פותחת וחותמת התורה, הלבשת ערומים וקבורת מתים? וה, "והנגלֹת לנו ולבנינו"[לד]:

מלביש ערומים היינו תפארת, מדים-מדות, "לכבוד ולתפארת" [לה]כמו שכתוב בבגדי כהונה. ה' הלביש ערומים בגן עדן מקדם, אחרי חטא אדם הראשון. מה החידוש? שגם שאדם ואשתו חטאו לו והתקללו – ה' מרחם עליהם, לא שוכח אותם, דואג להם. תפארת היא מדת הרחמים.

המלכות, ה תתאה, "רגליה יֹרדות מות"[לו], יורדת לעולמות התחתונים בהם יש קבורת המת – הכל כהכנה לתחית המתים (סוד עבודת הבירורים שעל ידי המלכות דאצילות היורדת לעולמות התחתונים בי"ע, בהם נפלו ונקברו הכלים של עולם התהו שנשברו ומתו). מאד ברור ששתי המצוות ששם לחוד הן ה-וה.

מה לגבי יה? יש בקור חולים ונחום אבלים. לומדים הכל כאן כי בקור חולים הוא הפסוק הראשון של פרשתנו, "וירא אליו הוי' באלני ממרא" – ענין הראיה הוא חכמה[לז]. מישהו זוכר מה הכוונה בכתבי האריז"ל בבקור חולים? קודם כל, כפי שאמרנו לפי האוה"ח, בקור חולים הוא לצרכי החולה – לעשות לו טוב, לרפא אותו, עד כמה שאני יכול (גם בכח העינים, כפי שהסברנו – לקמן, בשיעור "מלאכי אברהם" – שדי בכך שרפאל יראה את אברהם). אבל לפי האריז"ל[לח] הכוונה – חוץ מבקשת רחמים על החולה – היא לתקן-להמתיק את המלים "ערש דוי"[לט], להפוך ערש ל-עשר ו-דוי ל-יוד. כל מחלה היא מוחין דאמא בלי מוחין דאבא, בלשון הקבלה[מ], והתיקון הוא להמשיך לחולה את ה-י של שם הוי', מוחין דאבא. עיקר בקור חולים לפי הקבלה הוא להמשיך, לבקש רחמים, לתת לחולה חכמה. בחכמה כתוב "החכמה תחיה בעליה"[מא], "ימותו ולא בחכמה"[מב] – אני רוצה שלא ימות, שיחיה, אז צריך לתת לו חכמה. ממש מפורש בקבלה שבקור חולים כנגד ה-י של שם הוי'[מג].

מה לגבי נחום אבלים? פסוק מפורש בישעיהו שנחמה באה מאמא – "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנֻחמו"[מד]. גם מפורש בקבלה – בקור חולים ב-י ונחום אבלים ב-ה. קבורת המת היא ב-ה תתאה, אבל נחום אבלים – שהוא חסד גם עם המתים וגם עם החיים, חסד כפול – הוא ה עילאה, "כאיש אשר אמו תנחמנו".

מאד מתאים שנחום אבלים, בינה, נלמד מיצחק אבינו ובקור חולים, חכמה, מאברהם אבינו – כי היחס בין אברהם ליצחק הוא חכמה ובינה (כמבואר בקבלה ש"אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" היינו חכמה-בינה-דעת, הספירות שמעל חסד-גבורה-תפארת שכנגדן מכוונים האבות[מה], וכן מפורש[מו] שאברהם ושרה הם אבא ואמא עילאין, פרצופי החכמה, ויצחק ורבקה הם ישראל סבא ותבונה, פרצופי הבינה).

אם כן, יש כאן מבנה מובהק, והכי יפה שבעל היראים מחלק בין ה-יה ל-וה, שם בקור חולים ונחום אבלים במקום אחד, אחד ליד השני, ואת מלביש ערומים וקבורת מתים במקום אחר, בסוג אחר של מצוות, גם אחד ליד השני. אלה ארבע מצוות של גמילות חסד כנגד שם הוי' ב"ה[מז]:

  י        בקור חולים

  ה       נחום אבלים

  ו        הלבשת ערומים

  ה       קבורת מתים

סדר המצוות

קבענו עכשיו שבקור חולים הוא ה-י, אף שאינו ראשון בתורה. מה הסדר לפי מה שאמרנו? "תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים" היינו ו-ה – הסדר-הצירוף מתחיל ב-ו, הלבשת ערומים, ומסיים בקבורת משה רבינו, ה תתאה. מה ראשון בין בקור חולים ונחום אבלים? קודם בקור חולים, בתחלת פרשתנו, ואחר כך נחום אבלים, בפרשה הבאה, "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו"[מח]. אם כן, הצירוף כאן הוא ויהה – הצירוף של כסלו, החדש הבא (הכנה לכסלו, לי"ט כסלו, שתהיה בו הרבה גמילות חסד).

אמנם הסדר של בעל היראים הוא: מלביש ערומים קבורת מתים נחום אבלים בקור חולים – וההי, הצירוף של חדש חשון (בו אנו עומדים בהשגחה פרטית – צריכים "לחיות עם הזמן"[מט], פרשת וירא, מצות גמילות חסדים, עמוד גמ"ח של אברהם אבינו).

בזה סיימנו הערב. יש עוד הרבה להשלים (השלמת החסר היא גם גמילות חסדים, על דרך מלביש ערומים), שנזכה לגמול חסד ובזכות החסד שתבוא הגאולה תיכף ומיד ממש. לחיים לחיים. כל בחור ישיבה, וגם מי שלא בחור ישיבה, שיפתח את ספר יראים השלם ויתחיל ללמוד איך הוא מסדר את המצוות.