ריח גן עדן

שפת אמת פרשת תולדות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

החזרת המלבוש הראשון

על הפסוק "וירח את ריח בגדיו"[ב] אמרו חז"ל (ופירש רש"י בפשוטו של מקרא) ש"נכנס עמו ריח גן עדן"[ג]. השפת אמת מסביר[ד] כי ריח גן עדן עצמו הוא המלבוש הראשון של אדם הראשון לפני חטא (מלבוש החשמל) – מקור כל הברכות שהאדם ממשיך מגן עדן. כאשר חטא האדם וגורש מגן עדן נפשט ממנו אותו מלבוש, ויעקב אבינו אשר מתקן את חטא אדם הראשון זוכה לו כשהוא נכנס להתברך מאביו.

בעומק, אותו מלבוש הוא סוד שמו העתידי של יעקב – ישראל – לו הוא זוכה עם השלמת העימות עם שרו של עשו. השם יעקב, המתמודד עם עשו, רומז עדיין להתמודדות ותיקון הגוף, שרק לאחריהם זוכה יעקב לאור המקיף של ישראל, אור הנשמה (בגימטריא "ריח גן עדן"), בסוד "הכן בחוץ מלאכתך ועַתְּדָה בשדה לך [במלחמה עם 'עשו איש שדה'[ה]] – אחר ובנית ביתך [המלבוש-בית של הנשמה]"[ו]. "ריח גן עדן" הוא סוד "כי רגע באפו [חוש הריח שבאף] חיים ברצונו"[ז] – רק אחרי תיקון ה"אף עשיתיו"[ח], חרון האף על עשו שבעולם העשיה, זוכה יעקב לחידוש המדרגה של "ויפח באפיו נשמת חיים"[ט].

אצל כל יהודי שתי המדרגות יעקב וישראל מופיעות ביום חול ובשבת[י] – ביום חול ההתמודדות היא בעולם העשיה, בתיקון הגוף, ובשבת זוכה היהודי לנשמה היתירה ונודף ממנו אותו "ריח גן עדן" (ולכך רמז יעקב במענה לשאלת אביו "האתה זה בני עשו ויאמר אני"[יא] – אני נשמה יתירה[יב]). ורמז: "ריח גן עדן" ועוד יעקב (המתלבש) וישראל (אור המקיף, סוד החשמל-המלבוש) עולה פסוק היחוד של ישראל – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[יג]! כאשר מצרפים למספר גם שבת מקבלים 1820 – סוד פעמים הוי', מספר הופעות שם הוי' ב"ה בתורה, כנודע[יד].

תיקון כל החושים

על אף הדגש על הריח, אצל יצחק אבינו מופיעים כאן כל החושים: חוש הריח (שכנגד הכתר) בהרחת ריח בנו ובגדיו, ריח גן עדן; חוש הראיה (שכנגד החכמה), כמאמר יצחק (אף שכבדו עיניו מזוקן) "ראה ריח בני"[טו] (והיינו חיבור י וקוצו של י, חכמה וכתר); חוש השמיעה (שכנגד הבינה) בשמיעת "הקֹל קול יעקב"[טז]; חוש הטעם (שכנגד עצם הדעת) ב"מטעמים"[יז] בהם טעם יצחק טעם גן עדן[יח] – "ואֹכל מכל"[יט]; וחוש המישוש (שכנגד תרין עטרין שבדעת, שרש הידים, חו"ג) ב"וימֻשהו"[כ].

אכן, כתר כל החושים הוא חוש הריח – החוש של חדש חשון[כא] – שהוא-הוא חושו של המשיח, עליו נאמר "והריחו ביראת הוי'"[כב], "מורח ודאין"[כג]. שרש חוש הריח בגבורה דעתיק, תיקון "טלא דבדולחא", הוא-הוא שרש ברכות יצחק ליעקב – הברכות הנעלות ביותר בתורה – "ויתן לך האלהים [גבורה דעתיק] מטל השמים [טלא דבדולחא] ומשמני הארץ וגו'"[כד] (בהקדמת השמים לארץ, בהיפוך מברכת עשו[כה], משום שאצלו השמים, בחינת יעקב-ישראל – גן עדן, מקור "ריח גן עדן" – הם העיקר).

בכתר, חוש הריח, כלולים כאן גם חוש הראיה (בסוד "ראה ריח" הנ"ל); גם חוש השמיעה, הרמוז בסופי התיבות "ריח גן עדן", בסוד "ושמעתי כי חנון אני"[כו]; וגם חוש המישוש העדין, הקשור לרגיעת העור, הרמוז בראשי התבות "ריח גן עדן"[כז]. אכן, הביטוי הפנימי של הכתר, הכולל כאן את כל החושים, הוא הדעת הגנוזה בפה ("דעת גניז בפומא"[כח]), ממנו מאירות הברכות ("פתח פיך ויאירו דבריך"[כט]) והוא ממלא את כל העולם בשמים על כל דבור ודבור ב"דברי אלהים חיים".

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] בראשית כז, כז.

[ג] בראשית רבה סה, כב. שה"ש רבה ד, כד.

[ד] ד"ה "וירח" תרס"ב, וז"ל:

בפסוק וירח את ריח בגדיו כו' שנכנס עמו ריח ג"ע. כי מג"ע יוצא הברכה לכל העולם שם צוה ה' את הברכה כדכתיב ונהר יוצא כו' ומשם יפרד כו'. והוא שורש כל הברכות. וכן בבית המקדש מעין זה וכמו כן בנפשות שאדה"ר הי' כלי להמשיך הברכה לכל הנפשות. לכן כתיב וישם שם את האדם. ואחר החטא כתיב וישלחהו. ונפשט ממנו אותו המלבוש הראשון. ויעקב שתיקן חטא האדם זכה לזה הריח. וכמו כן בשבת קודש יש ריח ג"ע. ולכן ויברך את יום השביעי ריח בני כריח שדה כמו דכתיב בקרבנות ריח ניחוחי תשמרו כו' שעולה הריח מן הקרבנות למעלה. ומתעורר ריח ג"ע. וכמו כן בנפשות בנ"י. וזה עצמו הברכה שבירך יצחק ראה ריח בני שיהי' חשוב ריח נפשות בנ"י כמו ריח הקרבנות. וכמו דאיתא תפלות במקום תמידין איתקין שיכולים להעלות ריח ניחוח בתפלה כמו ע"י הקרבנות. ועי"ז הריח נמשך כל השפע והברכות מן השמים. כמ"ש ויתן לך יתן ויחזור ויתן שימשכו השפע מן השמים בכל יום ויום.

והנה כתיב והריחו ביראת ה' דרשו חז"ל על מלך המשיח דמורח ודאין. ויצחק שהוא שרש היראה ראה מהריח מי שראוי לברכו. והריח הוא מבחי' הנשמה כמ"ש חז"ל איזהו דבר שהנפש נהנה בו ולא הגוף זה הריח דכתיב כל הנשמה תהלל. כי הנשמה כ' בה ויפח באפיו נשמת חיים. ואיתא בגמרא על פ' שפתותיו שושנים כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים. ומעין זה הנשמה יש בה מזה הריח. וע"ז חל הברכה. וכמו כן שבת יומא דנשמתין. והנשמה יתירה הבאה בשבת מג"ע ממנה בא הריח. ולכן שורה בו ברכה ולכן מריחין בבשמים מוצ"ש לפי שנחסר זה הריח אחר השבת.

[ה] בראשית כה, כז.

[ו] משלי כד, כז.

[ז] תהלים ל, ו. "רגע באפו חיים ברצונו" עולה כח-יחי ברבוע, העולה "פעֻלת צדיק [לחיים]" (משלי י, טז).

[ח] ישעיה מג, ז.

[ט] בראשית ב, ז.

[י] לקו"ת בל"ק ד"ה "לא הביט" וביאורו.

[יא] בראשית כז, כד.

[יב] אני נשמה יתירה = 1081, משולש 46 = תפארת, שהנקודה האמצעית שלה היא ישראל. ראשי וסופי תיבות עולים אנכי (תשובתו הראשונה של יעקב לאביו) ואמצעי התיבות עולים 1000 (סוד אלף אורות החוזרים למשה רבינו בכל שבת קדש, נשמת רבי ישראל בעל שם טוב, כנודע). האותיות השניות מהסוף הן נמר, היינו עזות יעקב כנמר המתגלה כאן, ועליה נאמר "גם ברוך יהיה" (בראשית כז, לג).

[יג] דברים ו, ד.

[יד] במספר קדמי עולות הופעות הריח סביב ברכת יצחק – וירח... ריח... ריח... כריח – ב"פ 1820.

[טו] בראשית כז, כז.

[טז] שם פסוק כב.

[יז] שם פסוק יז.

[יח] ב"ב טז, ב-יז, א.

[יט] בראשית כז, לג.

[כ] שם פסוק כב.

[כא] ספר יצירה פ"ה מ"א.

[כב] ישעיה יא, ג.

[כג] סנהדרין צג, ב.

[כד] בראשית כז, כח.

[כה] שם שם, לט.

[כו] שמות כב, כו.

[כז] המישוש העדין, המתעכב רגע, הוא גם סוד העכבה – "כל עכבה לטובה" – המאפשר לברר את הפנימיות מן החיצוניות (כמבואר בתורת שלום בשיחת שמח"ת תער"ב).

[כח] זהר ח"ב קכג, א.

[כט] ברכות כב, א.

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

חיפוש בתוכן האתר

ריח גן עדן

טופס שו"ת