בע"ה

כ"ח חשון תש"פ – כפ"ח

"בן חמש שנים ושבעים שנה"

התוועדות יום הולדת 75 של הרב עם נכדיו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. מה קורה בגיל 75?

רחבות בגיל 75

מי זוכר כמה בארות חפר יצחק אבינו, בחת"ת של היום ("שלישי" של תולדות")? הוא חפר שלש בארות, ולכל באר הוא נתן שם. איך הוא קרא לבאר הראשונה? עשק. למה? כי היה לו עשק עם הגוים שם, התעסקו עמו. איך הוא קרא לבאר השניה? שטנה, גם לשון עוינות – שיש ריב בין אנשים. איך הוא קרא לבאר השלישית? שם של עיר בארץ ישראל, לא רחוק מכאן – רחובות. זהו סיום החת"ת של היום, שבהשגחה פרטית הוא יום ההולדת שלנו.

הפסוק האחרון הוא "ויעתק משם ויחפֹר באר אחרת ולא רבו עליה [חידוש, פלא, היה בשלום] ויקרא שמה רחֹבות ויאמר כי עתה הרחיב הוי' לנו ופרינו בארץ"[ב]. ברוך ה', כל מי שנמצא כאן – כל הנכדים – הם ה"הרחיב הוי' לנו ופרינו בארץ". מי כאן ילד גדול שיודע לספור במדויק? כמה אותיות יש בפסוק? [75.] יפה מאד! למה? רומז ליום ההולדת של סבתא ושלי – 75 אותיות, כמו הגיל שלנו. שוב, זו בחינת רחובות, בחינת "ויעתק" – עתיק יומין, תענוג אלקי, כתר עליון. יצחק חופר באר אחרת, אחרת מהראשונות שהיו במריבה – "ויקרא שמה רחֹבות כי עתה הרחיב הוי' לנו ופרינו בארץ".

גם אצלנו צריך "הרחיב הוי' לנו" – אולי צריך להרחיב את הבית. לאיזה כיוון כדאי להרחיב? איזה קיר לשבור?

יציאה מחרן בגיל 75

איפה כתוב בתורה המספר 75? [אברהם נפטר בגיל 175.] נכון, אבל איפה כתוב רק 75? [ב"לך לך".] מה כתוב ב"לך לך"? בן כמה היה אברהם כשה' אמר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"[ג]? [75.] נכון, איך זה כתוב? אחרי שה' אמר לו ללכת לארץ ישראל כתוב "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבֹאו ארצה כנען"[ד]. אבל הגיל שלו כתוב בפירוש בפסוק הקודם: "וילך אברם כאשר דבר אליו הוי' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" – אברהם אבינו היה בן 75.

אם כן, מה צריך לקרות כשסבא וסבתא בני 75? אנחנו כמו אברהם אבינו – צריך "לך לך". קודם כל, צריך לצאת מחרן. מה הכוונה לצאת מחרן? [מהמיצרים?] למה רומזת המלה חרן? [חרון אף?[ה]] יפה. חרון אף הוא כעס – צריך לצאת מכל הכעסים, לא לכעוס על אף אחד. גם קודם לא כעסנו על אף אחד... אבל עכשיו צריך לצאת מחרן לגמרי, לא רק שאנחנו לא נכעס אלא שצריך לצאת מכל החרן שיש בעולם. בגיל 75 יוצאים מחרן – זהו דבר אחד חשוב שכתוב כאן.

יציאה בכח שם צבאות

נראה עוד משהו: "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" – "בצאתו" אותיות של אחד משמות ה'. כמה שמות יש לה'? [7.] איזה שם אפשר לעשות מאותיות "בצאתו"? [צבאו-ת.] יפה! חשבתי שלא תדעו – אתם מפתיעים אותי. שם צבאו-ת הוא מלשון צבא.

כעת יותר קשה: יש עשר ספירות, וכל אחת קשורה לאיזה שם (ולעוד הרבה דברים) – איזו ספירה שייכת לשם צבאו-ת? [מלכות?] באמת שם צבאו-ת קשור למלכות, לכנסת ישראל, עם ישראל שהוא "צבאות הוי'"[ו], אך הוא לא השם הקדוש של ספירת המלכות (השם הקדוש של ספירת המלכות הוא שם א-דני, לשון אדנות – אדון הוא כמו מלך). מה יש למעלה ממלכות? יסוד. למעלה מיסוד יש הוד ואחר כך נצח. שם צבאו-ת הוא השם של נצח והוד, שתי הרגלים. מה עושים עם הרגלים? מקיימים את ציווי ה' "לך לך". צריך את שם צבאו-ת כדי לצאת מחרן וללכת לארץ ישראל.

רמזי הפסוק

מי הלך יחד עם אברהם אבינו? בפסוק הזה כתוב "וילך אברם... וילך אתו לוט". יש משמעות רבה לקשר של אברהם ולוט – אברם לוט עולים 288, סוד עבודת הבירורים של רפח הניצוצות הקדושים שנפלו לעולם הזה בשבירת הכלים של עולם התהו. מכח ציווי ה' "לך לך וגו'" אברם יוצא מ"שני אלפים תהו"[ז] ומתחיל לתקן עולם על ידי בירורי רפח, החל מבירור הניצוצות שבתוך אחיינו – לוט (שאר התבות בפסוק עולות בגימטריא 16 פעמים אברהם).

בפסוק הבא, שקראתי קודם, מי עוד הלך? שרה, שאז קראו לה שרי. מה עם תרח? [תרח נשאר.] איך אברהם השאיר את אבא שלו, זקן? [כתוב שה' אמר לו... למדתי ברש"י ושכחתי.] איפה הוא? הוא לא נמצא? [הוא היה אתו כבר שבעים שנה!] כמה שוה תרח בגימטריא? [608.] אם עושים את הגימטריא של כל הפסוק, "וילך אברם כאשר דבר אליו הוי' וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן", הכל יחד שוה 7 פעמים תרח – הוא גם נמצא כאן, מסתתר פה. 608 עולה משיח צדקנו. מישהו פעם חשב שתרח הוא משיח צדקנו? לא! אבל משיח צדקנו מסתתר בתוך הגימטריא שלו. כל הפסוק שאברהם בגיל שבעים וחמש יוצא מחרן עולה ז"פ משיח צדקנו, ז"פ תרח.

עוד חידה, כמה שוות המלים "חמש... [ו]שבעים"? חמש עולה 348 ו-שבעים עולה 422 – יחד עולה 770! יוצא שגיל שבעים וחמש הוא גיל שמגיעים בו ל-770. עשינו את החשבון בלי ו החיבור, אבל אם אני אומר שבעים וחמש אני מקבל 776 – "ופרצת", ששוה ביאת המשיח. 770 עולה בית משיח ו-776 עולה ביאת המשיח[ח].

"בן חמש למקרא" ו"בן שבעים לשיבה"

עוד שאלה: הפסוק מחלק – "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה". כנראה שאברהם אבינו הוא גם "בן חמש [שנים]" – יש פה מישהו בן חמש? – וגם "בן שבעים [שנה]". מה כתוב בפרקי אבות? "בן חמש שנים למקרא"[ט]. בן כמה היה אברהם אבינו כשהכיר את ה'? בחז"ל[י] כתוב בן שלש, אבל בעל אור החיים הקדוש[יא] אומר שהיה בן חמש – פלא, לא יודעים את מקורו, אבל כך הוא כותב.

מה המשנה אומרת על בן שבעים? "בן שבעים לשיבה". שיבה כתובה בתורה דווקא באברהם אבינו[יב]. שיבה היא גם לשון ישיבה – "אברהם זקן ויושב בישיבה"[יג]. באיזה גיל הוא יושב בישיבה, באיזה גיל הוא נעשה ראש ישיבה? בגיל שבעים (הוא ה"מופלא שבסנהדרין" ומסביב לו יושבים שבעים זקנים). הוא גם "בן שבעים לשיבה" וגם "בן שבעים לישיבה"[יד].

כשמתחילים ללמוד מקרא, "בן חמש שנים למקרא", מה המלה הראשונה שלומדים? "ויקרא". כמה שוה ויקרא? [317.] כמה שוה שיבה? [גם 317.] מה זה אומר? דבר חשוב – שמי שמתחיל ללמוד חומש כשהוא בן חמש, מתחיל לומר "ויקרא", כבר בטוח שיגיע לשיבה טובה וישב בישיבה עם שבעים זקנים מסביב ויזכה לגלות שבעים פנים לתורה. כמה שוה 317? בדיוק אברהם אבינו. הוא גם "בן חמש" שלומד מקרא וגם "בן שבעים" לשיבה ביחד – "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן"[טו].

ב. עשר הספירות בפסוק

"מחרן" – הפיכת הדין לרחמים

אמרנו ש"בצאתו" אותיות שם צבאות, שם ההליכה, הרגלים. איזו מלה אפשר לעשות מהמלה "מחרן"? מה פירוש להיות אכזרי? לעשות דברים לא טובים למישהו בדווקא ובכוונה. אכזריות היא מדה טובה? [לא.] זו המדה הכי רעה. מה ההיפך מאכזר? [רחמן.] יפה, רחמן אותיות מחרן. אברהם אבינו הגיע למקום של "והכנעני אז בארץ"[טז], בו כולם היו אכזריים, והוא היה רחמן, והיה לו גם שם צבאו-ת. שם צבאו-ת הוא נצח והוד, כנ"ל. איזו ספירה היא רחמנות? כעת לומדים חסידות – רחמנות היא מדת התפארת, "יעקב אשר פדה את אברהם"[יז].

יש לנו כבר נצח, הוד ותפארת וגבורה. גבורה היא הפשט של חרן, לשון חרון אף, כעס – אברהם הפך את החרון אף, החרן, לרחמים. כמו שאברהם הפך את החשך לאור[יח] – "אברהם התחיל להאיר"[יט] – הוא הפך את הטעם המר למתוק, את אכזריות "הכנעני" לרחמים (הסימן הראשון של בני ישראל קדושים – "רחמנים"[כ]). אם כן, אולי יש את כל הספירות בפסוק.

"חמש שנים ושבעים שנה" – מלכות-יסוד-בינה-חכמה

מהי מדת אברהם אבינו עצמו? איך כתוב – "תתן אמת ליעקב... לאברהם"[כא]? [חסד.] "חסד לאברהם". "ואברם" הוא חסד, "בצאתו", אותיות צבאות היינו נצח והוד ו-רחמן (אותיות "מחרן") תפארת. מה יש כאן עוד? "בן חמש שנים ושבעים שנה". כעת אני אומר בקיצור, לא כולם יבינו, אבל אולי מישהו קצת יבין:

"חמש" היינו ה תתאה שבשם – מלכות – "בן חמש שנים למקרא" כנ"ל.

"שנים" בגימטריא יסוד פנים ואחור[כב] (י יס יסו יסוד, יסוד סוד וד ד).

"שבעים" בקבלה רומז לבינה (סוד ה-ע רבתי של "שמע", ז תחתונות דאמא עילאה).

שנה בגימטריא מחשבה, סוד "מחשבה ויובלא תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[כג], חכמה.

"בן" – ראשית המודעות העצמית

עיקר הסוד הוא המלה "בן". נקדים לספר בדיחה: יודעים מהו שגריר? יש שגרירים ששולחים לכל המדינות בחוץ לארץ. השגריר ששולחים לאמריקה הוא שגריר חשוב. השגרירים כאן בארץ ישראל לא תמיד יודעים תורה, לדאבוננו, אבל באמריקה הם מגיעים לבית כנסת ומעלים אותם לתורה. היה שגריר חשוב שקראו לו לעלות לתורה, שאלו אותו מה השם שלו והוא אמר 'יוסף' (סתם אני אומר שם). שאלו אותו 'יוסף בן?' – צריך לומר שם של אבא, אבל הוא לא הבין ואמר – 'בן חמישים'! הוא חשב שרוצים לדעת בן כמה הוא. זו רמת ההשכלה באידישקייט של השגרירים...

מה אפשר ללמוד מכאן? שבן – "ברא בוכרא" בקבלה – הוא דעת, מודעות עצמית. ברגע שאמרו 'בן', גיל, הוא חושב על עצמו. למה אני צריך לדעת שאני בן שבעים וחמש? למה טוב לדעת בן כמה אני? אולי בשביל לומר את הפרק שלי בתהלים. אבל היו הרבה יהודים, ואולי עדיין יש, שלא ידעו בני כמה הם. בשביל מה צריך לדעת בן כמה אני? בן כמה אני זו ראשית המודעות העצמית של האדם. צריך לדעת בן מי אני – מי אבא ואמא שלי, חכמה ובינה – אבל הידיעה בן כמה אני היא כבר דעת, לדעת את עצמי, כמו אותו שגריר שמרוכז רק בעצמו. הוא לא חושב על אבא ואמא שלו כשאומרים 'בן'. אמרנו זאת רק כדי להסביר ש"בן" רומז לדעת (ה"מפתחא דכליל שית"[כד], ובעצם כללות כל הספירות[כה]).

סיכום עשרת הספירות

אם כן, "אברם" היינו חסד, "בן" דעת, "חמש" זו המלכות, "שנים" יסוד, "שבעים" בינה (שני המספרים – "חמש" "ושבעים" – הם ה תתאה ו-ה עילאה, אמא תתאה ואמא עילאה, מתאים ל"בן חמש שנים למקרא" ו"בן שבעים לשיבה" כנ"ל), "שנה" היא חכמה, "בצאתו" נצח והוד ו"מחרן" גבורה (חרון אף) שאברהם הופך לתפארת (רחמן):

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• גיל שבעים וחמש הוא זמן ל"עתה הרחיב הוי' לנו ופרינו בארץ".
• בגיל שבעים וחמש צריך לצאת מחרן – לצאת מכל הכעסים של העולם.
• אברהם אבינו יוצא מ"אלפים שנה תהו" ומתחיל לברר את רפח ניצוצות – החל מהניצוצות שבבן אחיו לוט. והרמז: אברם-לוט עולה רפח.
• אברהם אמנם משאיר את תרח מאחור, אך בפנימיות הוא לוקח ממנו ניצוץ של משיח צדקנו.
• גיל שבעים וחמש הוא הזמן ל"ופרצת".
• לימוד תורה החל מ"ויקרא" הוא סגולה לשיבה טובה, עד לישיבה בסנהדרין וגילוי שבעים פנים לתורה.
• בראשית דרכו, בצאתו מחרן, אברהם הופך את הכעס וחרון האף לרחמים – מביא למקום הכנעני-האכזרי את עם ישראל הרחמן.
• איזה 'בן' אני? המחשבה על ההורים היא מודעות מתוקנת והמחשבה על גילי היא ראשית המודעות העצמית השלילית (אותה יש להמתיק באמירת פרק תהלים לפי שנותיו, כמנהג הבעל שם טוב).