משחק הפחד

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] בראשית לב, ח. "ויירא" עולה "יעקב מאד" (ביטוי חד-פעמי, ללמד שזו מדת יעקב העצמית, ה"מאד" שלו, וכמבואר בספרי ואתחנן ז שיעקב מכוון כנגד אהבת "בכל מאדך") והוא-הוא מקור הברכה.

[ג] בראשית רבה עו, א.

[ד] וישלח תרמ"ה ד"ה "הבחור שבאבות", וז"ל:

במדרש הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיחן הקב"ה ונתייראו כו'. שמעתי מפי מו"ז ז"ל להפליא בשבח ענין זה שע"י שהבין יעקב אבינו כי ע"פ דרכו הוא בסכנה והגם שבודאי הי' בטוח בהבטחת הקב"ה. אבל לא נעשה בו שינוי ע"י הבטחה והוא עשה את שלו להתפלל בעת צרה עכ"ד ז"ל. ונראה שאין מבטיחין משמים רק לאיש אשר אלה לו שלזה נקרא בחיר ה' כמ"ש יעקב בחר לו. ואם הי' נחסר זו התפלה ע"י ההבטחה. לא הי' מבטיחין לו. וזה ג"כ נכלל ברמז המדרש אין אומרים אל תירא אלא למי שמתיירא. פי' שיהי' נשאר בהיראה. וביאור הענין כי בוודאי כל הצרות הבאים בעולם הם דברים שצריכים תיקון. כענין שכ' המשתף שם שמים בצרתו כו'. והצדיק שהקב"ה מצא לבבו נאמן מגלה לו כל הישועה ואעפ"כ הוא עומד בתפלה. וכענין זה מה שנגלה הקץ ליעקב אע"ה ולא עלתה בידו לגלות לבניו כי רק הוא הי' יכול להיות בגלות אף שידע הקץ כי ימי הגלות מצרים התחילו מיצחק. אבל לא כל אדם יכול לקיים שניהם ולכן לא נגלה הקץ רק אליו. [ובאמת נראה כי ענין סתירת הידיעה והבחירה הוא ג"כ באופן זה רק שהענין צריך אריכות דברים] והכלל כי רק הבחור שבאבות ושבנביאים קיימו ב' ענינים אלו כאחד וכמו כן בכלל ישראל נמצא דבר זה כמ"ש בימי מרדכי. שהגם שהאמינו כי בנ"י בלתי אפשרות שיהיו נאבדים מן העולם. עכ"ז עמדו בתפלה וצעקה בעת צרה. וכן בפרט האדם כפי מה שמוכן לאמונה זו ניתן לו התחזקות משמים. כענין שנאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים. וזה תלוי בעבודה לשמו ית' ולא לגרמיהו. ולכן ביעקב דכתיב בחר לו כו' ישראל לסגולתו ואמרו חז"ל כשם שאשה מסגלת לבעלה כן בנ"י מסגלין מעש"ט להשי"ת ועושין מעשיהם לשמו ית' בין בטובו בין בעאקו.

ושפת אמת וישלח תרס"ה, וז"ל:

כבר כתבתי בשם מו"ז ז"ל עמ"ש ויצר לו הגם שהבטיחו הקב"ה רק יעקב רצה להיות נושע מצד התפלה שבזה יש שייכות לאדם בזו הישועה לא מצד הבטחת הנס ע"ש. ויש להוסיף על זה כי באמת אם הבטיחו הקב"ה. למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו. רק באמת זה תוספות חיבה יתירה. דאיתא לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בניסו וזה כל"ח שחסד ה' מלאה הארץ בנסים ונפלאות תמיד שאין ברי' מכיר בזה. אבל בחי' הרחמים הוא להיות בצרה. ושע"י מעשיו ירחם עליו הקב"ה. שזהו בחי' התורה כדאיתא כ"ו כל"ח על כ"ו דורות שקודם התורה שהי' רק בחסד. אבל התורה מלמדת דעת לאדם שירחם עליו השי"ת כמ"ש בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים וזהו שורש יעקב אע"ה הקול קול יעקב. תורה ותפלה. שע"י קול תורה מרחמין עליו לקבל תפלתו.

[ה] ע"פ תקו"ז כט, א.

[ו] ורמז: יעקב אבינו משה רבינו = יראה יראה יראה יראה, הכל יראה (ממוצע כל מלה). יעקב אבינו עולה מאיר, ר"ת יעקב אבינו משה רבינו! נמצא שהאוס"ת = משה רבינו = 613. האמ"ת = אהבה בתענוגים, בחינת אהבת יעקב, "ובכל מאדך" (כמבואר בשיעור ש"פ תולדות).

[ז] בראשית רבה סג, א: "ומנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים ת"ל 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'". וראה ביפה תאר כי האב מתמלא "שמחה של אהבה" – רחמים-רחימו (תרגום אהבה) שבבחינת "ארחמך הוי' חזקי" (תהלים יח, ב) שהיא-היא אהבת "בכל מאדך" של יעקב – יסוד אמא (שמחה) המסתיים בתפארת ז"א (רחמים). יעקב אבינו ועוד התעוררות רחמים רבים עולה ג"פ "שמחה של אהבה" (כנגד ג אהבות, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך").

[ח] רק חלק המילוי (יוד עין קוף בית) עולה משיח בן יוסף (בסוד "אלה תֹלדות יעקב יוסף) ורוס"ת (יוד עין קוף בית) עולים משיח-משיח, בן יוסף ובן דוד.

[ט] ירמיה ל, ז.

[י] הלכות דעות פ"ב ה"ג.

[יא] תניא אגה"ק כה.

[יב] בפרשת ויצא אומר לבן ליעקב "אך עצמי ובשרי אתה" (בראשית כט, יד). עצמי ובשרי (מח ולב) = 728 = ד"פ יעקב = יעקב ברצוא ושוב. לבן הרמאי יכול גם לשחק יעקב בהצלחה רבה, ועד שבסוף באמת יהפוך להיות יעקב, "כֻלו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא יג, יג). לבן הוא לב נפש של אברהם ("בכל לבבך") ויצחק ("בכל נפשך") שבסוף נכלל ב"מאד" של יעקב ("בכל מאדך").

[יג] ראה כש"ט (קה"ת) אותיות נו ו-ערה (על פי הפסוק "שרפים עֹמדים ממעל לו").

[יד] מיכה ז, כ.

[טו] בראשית לא, מב.

[טז] העולה גם "נשמות אני עשיתי" (ישעיה נז, טז), בהתכללות נשמות דאצילות ונשמות דבי"ע.

[יז] שמואל-א ב, ג.

[יח] בראשית כז, כב (וראה תו"א פה, ג).