בע"ה

י' כסלו תש"פ – כפ"ח

"מלאכים אל עשו"

אור החיים וישלח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

הפרשה פותחת בפסוק "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום", ומפרש רש"י: "מלאכים ממש". בעל אור החיים הקדוש אומר שהפסוק מונה כמה טעמים "למה ישתמש במשרתי עליון ללא צורך, כי יכול לעשות הדבר ע"י משרתי אדם גם בני איש":

"השליחות הוא 'אל עשו'... באמצעות שליחותם יפחד ורחב לבבו בראותו צבא השמים... שבזה ירא לבל עשות רע" ו"'אל אחיו'... השתדלותו בשליחות זה בדרך שלום ורבנות לצד היותו אחיו... שמא יעמדו לו זכות אבותיו". ועוד, דווקא המלאכים יכולים להבחין האם מצאו אותו שונא ("עשו") או אוהב ("אחיו") ולפעול בהתאם. מעלה נוספת של המלאכים "שלא יצטרכו להליכה ובמקום שהם שמה יעשו שליחותם כי כל העולם כארבע אמותם, והוא אומרו 'וישלח מלאכים' – הטעם 'לפניו אל עשו וגו'', פירוש הם עומדים לפניו והם עושים שליחותם אל עשו אחיו" וכך לא ישמע עשו על בואו ממקורות אחרים ויקדים לתקוף אותו.

יעקב (182) כולל בתוכו את ה"מלאכים" ששלח – "מעוט רבים שנים" – והוא עולה מלאך-מלאך[ב] (שבחלום יעקב היינו מלאך עולה ומלאך יורד ובשובו היינו "מלאכי אלהים", מלאך של ארץ ישראל ומלאך של חו"ל). מדת התפארת (לה שייך המלאך רפאל) כוללת את מלאך החסד (מיכאל) ומלאך הגבורה (גבריאל), המתאימים למצבים המשתנים – כבוד והפחדה, שלום ומלחמה, עמידה לפני יעקב (משרש החסד, לו שייך מיכאל "שרן של ישראל"[ג]) ובו-זמנית עמידה לפני עשו (משרש הגבורה).

בעל אוה"ח מסיים שהכתוב רומז לשלשה זמנים ביחס לבני עשו: "אל עשו" רומז ל"שעת אחוה" עד עת החורבן, "ארצה שעיר" רומז ל"זמן הגלות" בו עשו במעלה ו"שדה אדום" רומז לעתיד לבוא כשתהיה "אדום יְרֵשה"[ד] ו"אדום כשדה תחרש"[ה]. גם שלשת הזמנים הללו מכוונים כנגד ה"מלאכים" – "שעת אחוה" שייכת לחסד-מיכאל; "זמן הגלות" שייך לגבורה-גבריאל; אך ההמתקה והריפוי המלא – מדת יעקב עצמו, כח המלאך רפאל, שיתגלה רק לעתיד (בזמן הבית השלישי, המכוון כנגד יעקב) – הם דווקא כאשר עשו נכלל בקדושה "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אֹיביו וישראל עֹשה חיל".

[ודוק שיש כאן פרצוף פירושים שלם: אחוה בחסד, הפחדה בגבורה, כבוד ושלום (משום זכות אבות) בתפארת; הבחנת המלאכים בין אוהב לשונא מצד נו"ה ("כליות יועצות"[ו]) – יחס אוהב מצד הנצח (מערכת ההורמונים בגוף) ולשונא מצד ההוד (מערכת החיסון בגוף)[ז]; שליחות מידית מצד היסוד, שנקרא שליח ומקיים "עד מהרה ירוץ דברו"[ח]; עמידת המלאכים במקומם מצד המלכות (סוד המקום).]