בע"ה

ש"פ תולדות, ב' כסלו תש"פ – כפ"ח

אהבת "בכל מאדך" ועבודת הבירורים

שיעור גברים אחרי מנחה (בשילוב פרק משיעור הנשים בליל שבת)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "בכל מאדך"

ירידה לעולם כדי לעלות לעבודת "בכל מאדך"

"ירידה צורך עליה" – הנשמה יורדת לעולם בשביל לעלות למדרגה יותר גבוהה מאשר היתה קודם ירידתה, ועליה זו היא בעולם הזה דווקא (לא צריכים לחכות עד לאחר מאה ועשרים שנה), כאן, עכשיו, היום. בשביל זה אנחנו כאן – העולם הזה הוא יותר מגן עדן.

אחת ההגדרות של הרבי הרש"ב (בשיחה[ב] שאנו לומדים לאחרונה[ג]) ל"ירידה צורך עליה" של הנשמה היא שהנשמה למעלה היתה במדרגת אהבת ה' "בכל לבבך ובכל נפשך" והיא יורדת לעולם לצורך העליה (בעולם עצמו) למדרגת "בכל מאדך"[ד]. ידוע בדא"ח[ה] – על יסוד דברי חז"ל[ו] – שאהבת "בכל לבבכם ובכל נפשכם"[ז] (כפי שנאמר בפרשה שניה של ק"ש) עדיין אינה בגדר "עושין רצונו של מקום", ורק אהבת "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (היוצאת מ"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", פרשה ראשונה של ק"ש) היא מדרגת "עושין רצונו של מקום", תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה.

בתנ"ך כתוב רק על יאשיהו – עליו קונן ירמיהו "רוח אפינו משיח הוי'"[ח], הוא היה ראוי להיות משיח – שעבד את ה' "בכל מאדו" ("וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל הוי' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו"[ט]).

"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" כנגד האבות

כתוב במדרש[י] ששלש האהבות – "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – מכוונות כנגד שלשת האבות:

אהבת אברהם אבינו היא אהבת "בכל לבבך", כאמור בו "ומצאת את לבבו נאמן לפניך"[יא].

אהבת יצחק אבינו, שפשט את צווארו על גבי המזבח, היא אהבת "בכל נפשך" – אהבה עד כדי מסירות נפש.

אהבת יעקב אבינו היא אהבת "בכל מאדך", כרמוז בכך שכתוב בו "ויפרֹץ האיש מאד מאד"[יב] (וכדלקמן בעומק יותר)[יג].

פירוש "בכל מאדך"

מה הפירוש של "בכל מאדך"? "בכל מאדך" מגיע אחרי "בכל נפשך", "אפילו נוטל את נפשך", וצריך להבין מה יכול להיות יותר ממסירות הנפש. רש"י מסביר, לפי חז"ל, ש"בכל מאדך" היינו "בכל ממונך", והיתרון על "בכל נפשך" הוא משום שיש מי "שממונו חביב עליו מגופו" – אבל כמובן יש מקום לעוד פירושים. גם חז"ל לא מסתפקים בפירוש זה ומוסיפים עוד פירוש: "בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד".

מה התרגום של "בכל מאדך"? איך אונקלוס מתרגם? מישהי כאן עושה "שנים מקרא ואחד תרגום"? אונקלוס מתרגם "ובכל נכסך" (נכסיך), כמו הפירוש של חז"ל "בכל ממונך". איך מתרגמים לרוסית? [всем существом своим.] ומה המשמעות? [בכל ההויה שלך.] איך מתרגמים לאנגלית? "with all your heart and all your soul and all your might" – לאהוב את ה' עם כל הלב ועם כל הנשמה ובכל העָצמה, might (עצמת עצם ההויה שלך). הדבר מתחבר היטב לדברי הרבי הרש"ב שהירידה לעולם היא בשביל להגיע לעצם-לעָצמה ולאהבת "בכל מאדך"[יד].

הכי קרוב לפירוש הזה מופיע בפירוש הכתב והקבלה – פשטן מוסמך מאד[טו]. האבן עזרא, הפשטן הכי גדול, מפרש[טז] מלשון ריבוי – כמו "מאד מאד הוי שפל רוח"[יז], תאהב את ה' הכי הרבה (ועד"ז בעוד מפרשים). אבל, שוב, הפירוש מלשון עצמה ותוקף הוא כל כך פשוט עד שהוא התרגום ברוב השפות.

פירוש המשך חכמה

נקרא כאן פירוש של בעל משך חכמה – רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, היה שם יחד עם הרוגאטושבר, לפני כמאה שנה. הוא לא היה חסיד, אבל הפירוש שלו ל"בכל מאדך" הוא מאד חסידי:

ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך – הכוונה, שכאשר הישראלי מוסר נפשו על קדוש שמו יתברך [הפועל היוצא של אהבת "בכל נפשך".] אין זה פלא [פלא שהוא אומר שאין זה פלא... מסירות נפש על קידוש ה' היא הטבע של היהודי, ואינה פלאית.] אם ימלאו כל חדרי לבבו אהבת ד' והדרת קדש, שזה דרך הטבע, בהגבר המתנגד יוגבר העצם [כאשר בא גוי ליהודי ואומר לו – או שתשחוה לפסל או שנהרוג אותך, ההתנגדות שדורשת מסירות נפש מעוררת את נפש היהודי להתגבר ולמסור את הנפש.], כמו כאשר יוכבה המוקד מעט אח"כ יתגבר האש [אם שופכים מים על אש גדולה – האש קצת יורדת ואחר כך מתגברת.], כן באנוס העמים את ישראל לעבוד [עבודה זרה] או להרוג, יתבערו כל הרעיונים ויתלהבו העשתונות ויפיח אש האהבה למאד [יש לו סגנון ספרותי מאד. מזכיר את הסגנון היפה של הרבי הריי"צ כשהוא מתאר משהו רגשי.], שצריך לעשות דבר גדול ליהרג עצמו [צריך לעשות דבר גדול, אבל הנפש מתמלאת בהתלהבות לעשות אותו – דווקא בגלל ההתנגדות – ולכן האהבה הזו עדיין אינה בגדר פלא.],

לא כן הדבר הקטן יעשה השכל בעצלתים [הוא עושה אותו בשכל, אבל השכל עושה בעצלתיים, לאט-לאט, לפי ההגיון.] ומסבת הרגלו כמצות אנשים מלומדה, לכן הראשונים יקר בעיניהן פרוטה אחת, כמו שדרשו על יעקב ויותר לבדו, שנשאר בשביל פכין קטנים (חולין צ"א) [בזכות ה"פכים קטנים" זכה יעקב לשם המעלה ישראל – ישראל בגימטריא יעקב ועוד פכים קטנים, כידוע[יח].], כדי שירגיש הנפש בתת המעשר לד', ויעשה זה ברגש תשואות וחפץ אלקי הישועות [מכאן יוצא הסבר הרבה יותר עמוק למה יעקב הוא "בכל מאדך".],

והוא שאמר בכל נפשך, היינו הענינים הנוגעים למסירת נפש, תן לבך ומלואה לאהבת השם [בכל הלב ובכל הנפש – לעשות עם כל ההתלהבות.], ובכל מאודך, בכל ענין וענין, הן בעשיית מצוה הן בצדקה, הן בתפלה יהיה ברגשות קדש ובשלהבת אהבת ד', חדרי הנפש ימלאו בלי מקום ריק ופנוי מאהבתו יתברך [זו הגדרה מאד חשובה ל"בכל מאדך" – שלא נשאר שום חלל בגוף ובנפש שפנוי מאהבת ה'. אומרים בברכת "אשר יצר" – הרבה פעמים כל יום – שהגוף הוא "חלולים חלולים", יש חללים, אבל "בכל מאדך" אומר שאין שום חלל, הכל 'דחוס' באהבת ה', שייך לפירוש של עצם שהזכרנו לעיל.], אף כי נקלה הדבר הזה לעשותו אף בלא מוקד ושלהבת האהבה [קל לעשותו בלי אהבה יוקדת, אך הוא עושה הכל באהבה מלאה – זה פלא! אצלו הכל משיח – כל דבר שהוא עושה חדור במשיח, במובן של מסירות נפש. איך יודעים שהמדרגה של "בכל מאדך" שייכת למשיח? במשיח כתוב "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[יט] – פסוק עם חמש עליות של המשיח[כ], והעליה החמישית-המשיחית ביותר, היחידה שביחידה, היא "מאד". לכן כתוב ביאשיהו, שהיה ראוי להיות משיח – וכידוע, יאשיהו בגימטריא מנחם מענדל – שעבד את ה' בכל מאודו.], [ולכן דרשו בספרי (ס"פ ה) ובכל מאדך זה יעקב, שהוא קיים ובכל מאדך, בשביל שמסר נפשו מקודם על פרוטה, לכן בערה בו שלהבת האהבה בעת בא לידו לקיים].

אם כן, הוא מסביר ש"בכל מאדך" היינו להצליח למלא באהבה את עבודת ה' בשגרה היום-יומית, בדברים הקטנים, וזו מדרגה שלמעלה מאהבת "בכל נפשך" בזמנים שדורשים מסירות נפש. דווקא המדרגה הזו נקראת "עושין רצונו של מקום", ובשבילה ירדה הנשמה לעולם.

שיעור קומה של יוצר בראשית

דברנו קודם על הקשר בין ה"גרמוהי", הכלים (שהם השרש הראשון ממנו יורדות הנשמות), לגרם-עצם-עָצמה (שהוא ה"צורך עליה"). יש מדרש שנקרא "מדרש שיעור קומה"[כא], ש'מתאר' את שיעור קומה של יוצר בראשית, ואומר ששיעור קומה של יוצר בראשית הוא רלו אלפי רבבות פרסאות. לרמב"ם מאד קשה עם כל המדרש הזה[כב], שהרי אצל הרמב"ם "אין לו גוף ולא דמות הגוף"[כג], אבל זהו מדרש מפורש.

גם האופן שהמדרש דורש זאת הוא מיוחד מאד – הוא דורש את הפסוק "גדול אדונינו ורב כח"[כד], "ורב כח" בגימטריא רלו. כאילו הפסוק אומר – "גדול אדונינו", כמה? "ורב כח", עם עוד הרבה אפסים אחרי, רלו אלפי רבבות פרסאות. בחסידות[כה] מוסבר שהכוונה היא למציאות הכלים בעולם האצילות, אבל הביטוי "ורב כח" הוא כמו "בכל מאדך". מה התרגום של "ורב כח"? omnipotence. גם בעברית אומרים כך – "כל יכול". עצמות ה' הוא כל יכול, "ורב כח", וזה מתבטא בשיעור קומה של יוצר בראשית.

ב. אהבה רבה בתענוגים

"בכל מאדך" – אהבה בתענוגים

הרבי הרש"ב מסביר[כו] שבעולם הזה אפשר "להתענג על הוי'", ולכן הנשמה רוצה לרדת לכאן (לא לדחות את ההזדמנות להתענג על ה' אפילו לרגע). מבואר בדא"ח ששלש מדרגות האהבה "בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך" מקבילות לשלש מדרגות האהבה שמבוארות בחסידות[כז] – "אהבת עולם", "אהבה רבה" ו"אהבה בתענוגים". אם כן, ה"להתענג על הוי'" אליו להגיע בעולם הוא-הוא ההגעה למדרגת "בכל מאד" – תכלית ירידת הנשמה לעולם, כמבואר עד כה. מה הרמז שיש ענג באהבת "ובכל מאדך"? "ובכל מאדך" בגימטריא ענג[כח].

שלשת האבות – אהבת עולם, אהבה רבה ואהבה בתענוגים

לפי הקבלת "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" לאבות, גם שלש האהבות שבחסידות מכוונות כנגד האבות:

אברהם אבינו, שהכיר את בוראו מתוך העולם, כנגד "אהבת עולם". יש גם מעלה ב"אהבת עולם" על האהבות האחרות, בהיותה אהבה נצחית, כמבואר באריכות בחסידות[כט] (על יסוד דברי המדרש[ל]).

"אהבה רבה" היא כנגד יצחק אבינו, שמסר את נפשו בעקדה, פשט את צווארו מרצון על גבי המזבח (נפש – "ובכל נפשך" – היא לשון רצון כנודע). אברהם ודאי אהב את שרה, אך הדבר לא מפורש בתורה (נמצא שאהבת אברהם לשרה היא בגדר "דרך ארץ קדמה לתורה"[לא] – אברהם נשא את שרה לפני תחלת "שני אלפים תורה"[לב], ודוק). ביצחק אבינו כתוב בפירוש שאהב את רבקה אשתו (מהרגע הראשון שלקחה לאשה – "ויבִאֶהָ יצחק האֹהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וגו'"[לג]).

יעקב אבינו מגיע לאהבה הגדולה ביותר (הוא מתאהב ברחל ממבט ראשון ומתוך אהבה זו "ויעבֹד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אֹתה"[לד]) – "אהבה בתענוגים", כידוע הרמז שיעקב-רחל במילוי (יוד עין קוף בית ריש חית למד) עולה "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים"[לה] (האהבה התממשה עם הנישואין בפועל, אך מרגע ההתאהבות היתה בגדר "אהבה רבה [בתענוגים]", כלומר אהבה רבה, ללא גבול, השואפת להתממש כאהבה בתענוגים. והוא סוד האמונה, ששרשה ברדל"א – הרגשת התענוג העתיד לבוא, כמבואר במ"א[לו]. מתוך אמונה זו הוא עבד ברחל שבע שנים כו'. והיינו סוד הכנת ימי החול, ימי העבודה מתוך צפיה וגעגועים לשבת, לענג שבת, ובסוד "אז תתענג על הוי' והאכלתיך נחלת יעקב אביך"[לז]).

והנה, יעקב אבינו הוא ה"בחיר שבאבות"[לח] וגם כללות שלשת האבות[לט]. והרמז: "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" ע"ה עולה ו"פ (דהיינו ממוצע כל תבה) "ובכל מאדך"! רמז זה מהווה עוד 'חיזוק' שתכלית עבודתנו בעולם הזה ("לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"[מ]) היא להגיע לאהבת "ובכל מאדך".

תיקון ה"כל"

שוב, שלש האהבות של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" מקבילות לשלשת האבות, כאשר תכלית הכוונה של ירידת הנשמה לתוך הגוף היא "להתענג על הוי'", בעולם הזה. על שלשת האבות כתוב "שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא בעולם הזה"[מא] ולומדים זאת מכך שבאברהם נאמר "[והוי' ברך את אברהם] בכל"[מב] (כנגד "בכל לבבך"), ביצחק נאמר (בפרשה שלנו) "[ואֹכל] מכל"[מג] (כנגד "ובכל נפשך") וביעקב נאמר "[יש לי] כל"[מד] (כנגד "ובכל מאדך"). התכלית היא להגיע לאהבת "ובכל מאדך", ל"כל" של יעקב[מה] (ובדרך מליצה – 'הכל [עיקר ושלמות ה'כל' הוא] כל [דרגת ה'כל' של] יעקב'[מו]).

מהו "כל"? ספירת היסוד, כמו שאומרים כל יום בפסוק שמונה את ה-ז תחתונות, "לך הוי' הגדֻלה... כי כל בשמים ובארץ"[מז] ("כי כל" בגימטריא יסוד[מח]), "דאחיד בשמיא ובארעא"[מט] (היסוד אוחז ומאחד את התפארת, שמים, והמלכות, ארץ). כתוב "כל שתה תחת רגליו"[נ] – "רגליו" היינו הספירות נצח והוד וה"כל" הוא היסוד שתחתיהן (גם "שתה" לשון שת, תשתית-בסיס-יסוד). על ידי שמירת-תיקון הברית, בחינת "כל", ובעיקר על ידי ההתקשרות ל"צדיק אמת" (מדת האמת היא פנימיות ספירת היסוד כנודע[נא]) שהוא ה"צדיק יסוד עולם"[נב] זוכים ל"מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים"[נג].

ראינו – בשפת אמת שלמדנו לפיו בשיעור הראשון ברוסטוב – שמדרגת "כל", ה"להתענג על הוי'" בעולם הזה, בחינת אדם, היא רגש התשוקה, תשוקת האדם להוי'. תשוקה לשון "שוקיו עמודי שש"[נד], כמבואר בחז"ל, תשוקה המרוכזת בספירת היסוד, אות ברית קדש (שבין שוקיו). כתוב "אני לדודי ועלי תשוקתו"[נה] – זו תשוקה מלמעלה למטה, של ה' אלינו (שעל ידי האתערותא דלתתא של "אני לדודי"), ויש גם תשוקה מלמטה למעלה, "ואל אישך תשוקתך"[נו]. תשוקה בגימטריא "שקר החן והבל היפי"[נז] (811), אך הוא גם שבת מנוחה – ענג שבת, תשוקת מנוחת השבת (ועד כדי נכונות למסור את הנפש על מנוחת השבת – "ועל מנוחתם יקדישו את שמך"[נח]), הוא התיקון של תשוקת "שקר החן והבל היפי", וכמו שמוסבר בענין "[שקר החן והבל היפי] אשה יראת הוי' היא תתהלל" – ראוי להלל את ה"אשה יראת הוי'" בחן וביפי שלה[נט].

כמה עולה כל-תשוקה? 861[ס]. המספר הזה אומר משהו? חוץ מזה שהוא המשולש של 41 ("אם הבנים שמחה"[סא]), הוא בגימטריא בית המקדש, ראש השנה, תהלת הוי', מתתיהו וכו'. כמה אותיות יש כאן? 7 – הערך הממוצע של כל אות הוא 123, ענג, "ובכל מאדך" כנ"ל.

ג. ירידה מאהבה כמים צורך עליה לאהבה כאש

מאהבה כמים לאהבה כאש

יש עוד הסבר פשוט של "ירידה צורך עליה": אדמו"ר הזקן מדבר בתניא על יסוד המים ויסוד האש. בפרק א הוא אומר שיסוד האש "נגבה למעלה" ולעומת זאת המים יורדים מלמעלה למטה, ממקום גבוה למקום נמוך. אמנם בפרק א, כשהוא מדבר על יסוד המים של נפש הבהמית, הוא רק אומר שמים מצמיחים כל מיני תענוג, אך בהמשך[סב] – כשהוא מדבר על "אין מים אלא תורה"[סג] – הוא אומר שטבע המים לרדת ממקום גבוה למקום נמוך. אם כן, "ירידה צורך עליה" פירושה גם ירידה ממים כדי לעלות לאש – זו הסבה לבריאת העולם וירידת הנשמה לגוף.

מהם מים ואש בעבודת ה'? אדמו"ר הזקן מאריך לבאר שישנם בכללות שני סוגי אהבה – אהבה כמים ואהבה כאש. מהי האהבה החב"דית, שמתעוררת על ידי התבוננות בשכל? אדמו"ר הזקן אומר בפירוש בתניא[סד] שזו אהבה כאש. אהבה כמים היא אהבה טבעית, כאהבת אח ואחות – זה הבסיס של אהבת ה' – אבל תכלית ירידת הנשמה לגוף היא להגיע לאהבה כאש, אהבת איש ואשתו (שמתעוררת דווקא מתוך הריחוק שבתחלה, שלא קיים בין אח ואחות – אח ואחות תמיד מרגישים קירבה, גם כשהם בריחוק מקום). לפני הבריאה אנחנו בגדר "אחֹתי" ביחס לקב"ה, והנשמה יורדת לעולם כדי להגיע למדרגת "רעיתי"[סה], שיהיה רגש חם ובוער באהבה שבין בני הזוג (הקב"ה וכנסת ישראל).

יעקב ועשו, משה ומשיח

בפרשתנו היחס בין מים לאש הוא גם היחס בין יעקב לעשו. הטבע של יעקב העוסק בתורה הוא טבע המים והטבע של עשו האדמוני והחם הוא טבע האש. נשמת יעקב יורדת לעולם בשביל לקבל גם את טבע האש ולהגיע ל"הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו"[סו].

מי הנשמה המובהקת של מים בתורה? משה רבינו – "כי מן המים משיתהו"[סז]. הוא דווקא מהמים של השמיטה הקודמת, שמיטת החסד[סח], והוא עם טבע המים. הירידה שלו לעולם היא צורך עליה, כדי להגיע גם לטבע האש. כתוב ש"הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון"[סט] – מהו בכל זאת ההבדל? כל עוד משה הוא מים, הוא עדיין בגדר גואל ראשון, אבל בתור גואל אחרון הוא כבר עולה לטבע האש.

רמזי אש

נעשה כמה גימטריאות:

כמה עולה משה-מים משה-אש? 1081, תפארת (משה הנו נשמת התפארת[ע], נשמת יעקב כנ"ל), המשולש של 46, לוי (משה הוא לוי ועליו נדרש הפסוק "ועבד הלוי הוא"[עא]), שעולה 23, חיה, פעמים 47, בטול[עב].

ידוע אצלנו שבן הזוג של 37 הוא 23 (כפי שמשתקף בזוגות המושגים חיה-יחידה, מקיפי הנשמה, וחדוה-בכיה, "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא"[עג]). והנה, משה עולה יה פעמים 23. כמה עולה מים-אש? 391, טוב פעמים 23. מי זה? יהושע, התלמיד המובהק של משה, המכניס את עם ישראל לארץ (משלים את שליחות משה רבינו לגאול את עם ישראל ממצרים על מנת להביאם לארץ ישראל – "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי"[עד]). אם כן, הכל כאן הוא "משה משה"[עה] ש"לא פסיק טעמא בגווייהו"[עו] ועוד יהושע – משה משה עולה כי פעמים 23 ו-יהושע עולה טוב פעמים 23, נמצא שמשה-מים משה-אש עולה כי טוב ("וירא אלהים את האור כי טוב"[עז]) פעמים חיה (זיו. אור עולה ט"פ פעמים חיה-זיו).

הזכרנו שלש מדרגות אהבה – אהבת עולם, אהבה רבה, אהבה בתענוגים – והקבלנו אותן לשלשת האבות (דרך הקבלתן לאהבת "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"), שמדותיהם חסד-גבורה-תפארת. כמה עולה אהבת עולם אהבה רבה אהבה בתענוגים? 1368[עח]. כמה עולה חסד גבורה תפארת? 1369 (רק תפארת היא כפולת 23 ו-1369 הוא 37 ברבוע). כמעט אותו דבר – יש 1 הבדל. בשביל זה יש כולל. אצל האריז"ל זו לא בעיה – הוא בקלות מוסיף את הכולל (וכפי שגם אנחנו עשינו לעיל בגימטריא של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" ע"ה = ו"פ "ובכל מאדך"). אבל כאן נשמור על הדיוק, נחבר יחד את שני המספרים, שתי המערכות המקבילות, 1369 ו-1368 – ונקבל 2737, 119 פעמים 23, ומכיון ש-119 הוא 7 כפול 17 יש כאן 7 פעמים יהושע, מים-אש!

מדרגות של אש

אם כן, תכלית הירידה לעולם הזה היא להגיע למדרגה של אש דקדושה. כמה מדרגות של אש יש? [שש אשות.] אכן בגמרא כתוב "שש אשות הן"[עט], ויש לנו על כך שער שלם בסוד ה' ליראיו. אבל בדרך כלל כתוב שיש שתי מדרגות של אש – "סמכוני באשישות"[פ], בשתי אשות – אש של מטה ואש של מעלה. בקרבנות כתוב שאף שהאש יורדת מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט – יש את האש שלנו, מלמטה למעלה, ויש את האש שיורדת כנגדה מלמעלה למטה (כמבואר ענינן בעבודה במאמר ד"ה "באתי לגני" של הרבי הריי"ץ).

לפעמים כתוב שיש שלש אשות – אש אחת מלמעלה ושתי אשות מלמטה. איפה? השרפים (מלאכי אש) שראה ישעיהו אומרים "קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות מלא כל הארץ כבודו"[פא]. קדש הוא יקד-אש[פב] ויש כאן שלשה קדוש. חז"ל אומרים[פג] שיש כאן שלש עטרות (שעשינו לקב"ה), שאחת הקב"ה שם בראשו ושתי עטרות הוא נתן לנו – יש פסיק טעמא אחרי ה"קדוש" הראשון, והדרך הנכונה לומר זאת היא "קדוש, קדוש קדוש". אש אחת של מעלה ושתי אשות שה' שם בראשנו.

על המלאכים כתוב "עֹשה מלאכיו רוחות משרתיו אש לֹהט"[פד] – יש למלאכים גוף דק מהיסודות הרוחניים, אש ורוח. בפרטות, "משרתיו" הם "מלאכי השרת", השרפים של עולם הבריאה (שרפים לשון שריפה-אש), והם "אש לֹהט" ("אש להט" עולה משה[פה], היינו משה "גואל אחרון" כנ"ל, העולה אל שדי[פו], השם של עולם הבריאה, עולם השרפים, כמבואר בכתבי האריז"ל[פז], ובסוד "ונשמת שדי תבינם"[פח]), ו"מלאכיו" הם סתם מלאכים, המלאכים של עולם היצירה, שהם "רוחות". לפעמים אש-רוח-מים-עפר הם כנגד אבי"ע, אבל כעת מסבירים שרוח בעולם היצירה ויש אש בעולם הבריאה, ומעליה יש אש בעולם האצילות – האש של הנשמות, ששייכות לפנימיות כלים דאצילות – והאש-קדוש שה' שם בראשו היא כנגד א"ק, "הוי' אלהיך אש אֹכלה הוא"[פט]. אם כן, נשארים כאן מים-עפר שניהם כנגד עולם העשיה – אפשר לחלק בין עולם העשיה הרוחני ועולם העשיה הגשמי, אבל כאן יותר מתאים לומר שמים ועפר הם כנגד שתי מדרגות בעולם העשיה שלנו, גשמיות (כנגד מים-גשם) וחומריות (חומר-עפר).

לצורך העליה הנשמה יורדת עד מטה-מטה, עד ליסוד העפר, החומריות של העולם – תיקון החומר-החמור. דברנו על הפסוק "יששכר חמֹר גרם... ויט שכמו לסבֹל"[צ]. יש כאן הרבה בחורי ישיבה, וגם מי שכבר לא בחור צריך שיהיה יששכר – צריכים הרבה יששכרים, "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"[צא]. יששכר מטה את שכמו לסבול (ב'כיף', לשון כתף) עול תורה, לסבול עול של תפלה, עול של מצוות, ואצלנו העיקר – עול של שליחות. קבלת עול היא תיקון החומר, החמור של הקדושה – בחורי הישיבה הם החמורים של המשיח, עליהם הוא רוכב. על ידי קבלת העול מתעלים, כפי שדרשו חז"ל "נאֻם הגבר הֻקם עָל"[צב] שדוד "הקים עולה של תשובה"[צג] – בפסוק כתוב "עָל", לשון עליה, וחז"ל דרשו עול. על ידי העול בירידה אל החומר זוכים לעליה עד עצמות א"ס[צד].

ניגנו ניגון פולטבה. מה ניגנו כעת? [ניגון פולטבה.] נכון, של מי? של הרב מפולטבה, רבי מרדכי מפולטבה. הוא היה חברותא של הרבי הרש"ב והציל את הנפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה שלו – שאחר כך יספרו את הסיפור. ניגון פולטבה קצת דומה לניגון אחר שרצינו לנגן – ניגון ירידת הנשמה לגוף של רבי שלמה מצ'אשניק. הוא היה בעל המנגן של אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן מאד אהב, ומסתמא היו לו מאות ניגונים – לנו נשארו חמשה. אחד מהם הוא ניגון ירידת הנשמה לגוף. רצינו לנגן אותו ברוסטוב, אבל ראינו שהקהל לא מכיר – נגנו שם את הניגון הידוע "הנשמה יורדת לתוך הגוף", עם החבר'ה שנגנו אותו מאד יפה, עם גיטרה ועוד כלים – אז כעת ננגן אותו.

ד. "יקר מזולל"

עבודת הבירורים – לברר אנשים

בשביל מה הנשמה יורדת לתוך העולם, "ירידה צורך עליה"? עוד נקודה שהרבי הרש"ב מסביר בשיחה היא שהנשמה יורדת לצורך עבודת הבירורים. אנחנו תמיד מדברים על דברי הרבי ש"נסתיימה עבודת הבירורים"[צה]. כל פעם מסבירים באופן אחר, אבל צריכים להגיד שבמובן מסוים עבודת הבירורים עדיין כאן – רואים שיש עדיין מה לברר.

נתבונן כעת בפסוק הכי חשוב של עבודת הבירורים. כשאומרים עבודת הבירורים, למה הכוונה? על מה חושבים? [אוכל.] בדרך כלל חושבים על בירורים באוכל – יש ניצוצות בתוך האוכל, וכאשר אוכלים לשם שמים, בשביל שיהיה כח לעבודת ה' מבררים את הניצוצות האלה. אבל כשמסתכלים בפסוק הכי חשוב של הבירורים רואים – כפי שאומרים המפרשים – שהכוונה לברר אנשים, להחזיר אנשים בתשובה. רואים שעדיין יש אנשים שצריכים לברר אותם...

בכל אופן, אם הרבי אמר שנסתיימה עבודת הבירורים – לאיזו עבודה עוברים כעת? [עבודת היחודים.] אם עבודת הבירורים היא לעשות בעלי תשובה, מהי עבודת היחודים? [חתונות.] בדיוק, אחרי שמחזירים אנשים בתשובה צריכים לחתן אותם, לעשות שידוכים – זו עבודת היחודים. [אפשר לעשות אותה עוד לפני שמחזירים אנשים בתשובה, לשדך את האנשים כשהם עוד בתקשורת?] כן, במחשבה... אפשר לחשוב שפלוני מתאים לפלונית, אחרי שיחזרו בתשובה.

תשובת ה' לירמיהו

הפסוק שרוצים להתבונן בו מופיע בירמיהו. בפסוקים הקודמים לו הנביא ירמיהו טוען על הקשיים שלו – "למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא..."[צו]. ירמיהו הנביא – שכתוב באריז"ל[צז] שהוא הגלגול העיקרי של משה רבינו בין הנביאים – סובל סבל נוראי מבני דורו. מתחלת הנבואה שלו ה' מקדיש אותו לעמוד כנגדם ולסבול מהם צרות – הוא מוכיח אותם, מזהיר מפני החורבן, והם לא מקשיבים לו אלא רודפים אותו. זורקים אותו לכלא וגם מנסים להרוג אותו. צריך להזדהות עם הנביא ירמיהו (ירמיהו הוא הנקודה האמצעית של ישראל, הנקודה האמצעית של תפארת).

ה' עונה לו בעקבות טענותיו: "לכן כה אמר הוי' אם תשוב ואשיבך לפני תעמֹד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם"[צח]. הפסוק הבא אומר שה' שולח את ירמיהו להמשיך 'להלחם' בעם – להוכיח אותם, למרות שהם רוצים לפגוע בו – תוך הבטחה שיעמוד מולם בתוקף והם לא יצליחו: "ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם הוי'".

"תוציא אדם הגון מאדם רשע"

הרד"ק מפרש את ההתחלה, "אם תשוב ואשיבך", שה' אומר לירמיהו שעליו לשוב בתשובה על הטענות הקשות שטען כלפי ה'. אמנם, רש"י (ועוד מפרשים) מפרש את הכל על החזרת עם ישראל בתשובה על ידי ירמיהו:

"לכן". בעבור שאני סובל הצרות האלה. "כה אמר ה'" - לי. "אם תשוב" - אתה ישראל ע"י "ואשיבך" אני אליו אמר לי "לפני תעמוד". "ואם תוציא יקר מזולל" - אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב.

עיקר עבודת הבירורים הוא "תוציא יקר מזולל" – להוציא אדם הגון מאדם רשע, להחזיר בתשובה. דברנו קודם על להיות יששכר, לקבל עול תורה – כל הכבוד ("אין כבוד אלא תורה"[צט]) – אבל העיקר הוא לעסוק בקירוב יהודים והחזרתם בתשובה, להוציא יקר מזולל, לשם כך ירדה הנשמה לעולם.

מי ה"זולל"? אפשר לומר שכולם זוללים, אבל אצל ירמיהו הכוונה לאלה שמתנגדים אליו ורוצים להרוג אותו – גם מהם אפשר וצריך להוציא יקר. היום אפשר לומר שהכוונה לעיתונאים שעושים לאנשים רצח אופי – העבודה שלנו היא "להוציא יקר מזולל" גם מהתקשורת שנגדנו.

השכר – "כפי תהיה"

מה השכר של מי שמוציא יקר מזולל?

"כפי תהיה" - שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה.

דבר פלאי – "כפי תהיה" הוא תהיה כמו הפה שלי, הפה של הקב"ה. כתוב ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[ק], "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל"[קא], ומי שמוציא יקר מזולל הוא הצדיק שיכול לבטל גזרות שה' גוזר. יש כאן שייכות לשנת תש"פ – מה הכתר של רמזי שנת תש"פ[קב]? תהא שנת פלא. "כפי תהיה" היינו להיות "פלא יועץ"[קג] (כינוי של מלך המשיח), שעצותיו מבטלות גזרות רעות מעל עם ישראל (כמסופר רבות אודות מורנו הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים).

בקבלה, מקור ה"פה" הוא סוד התיקון ה-יב של יג תיקוני דיקנא, "וחטאה", שנקרא "פומא קדישא"[קד] (הפה דפרצוף אריך אנפין). תיקון "וחטאה" הוא הכח האלוקי לקיים (על ידי תפלת הצדיק ועבודת הקירוב שלו) את בקשת דוד מלכא משיחא "יתמו חטאים מן הארץ [ורשעים עוד אינם הללויה – עי"ז מתחדש "הללויה" כמבואר בחז"ל[קה]]"[קו] – "חטאים ולא חוטאים"[קז] (כדרשת ברוריה אשת רבי מאיר, לשון בירורים) – היינו עיקר עבודת "אם תוציא יקר מזולל". והנה, "דעת גניז בפומא"[קח] (ב"פומא קדישא" הנ"ל), והוא סוד הדעת דרדל"א שמאירה בסוד האוירא דאריך ומשם לפומא קדישא הנ"ל, כמבואר באריז"ל[קט]. מהדעת דרדל"א בא ה"פלא יועץ" הנ"ל.

חומר הגלם – זולל

הגענו כאן לאיזה 'שיא' של הנושא "ירידה צורך עליה". נגיד גימטריא: "תוציא יקר מזולל כפי תהיה" עולה 1460 – 20 פעמים 73, חכמה, שהוא גם זולל, יש כאן 20 אותיות אז זולל הוא הערך הממוצע של כל אות. כלומר, כל חומר הגלם[קי] הוא זולל (שייך לאוכל כנ"ל, הכל הוא לברור את הבר מהפסולת), ועבודתנו – עבודת הבירורים – היא להוציא ממנו יקר, להחזיר בתשובה את כל הזוללים[קיא].

התלבשות המברר בלבושי המתברר

הפסוק מסיים:

"ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם" - יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון.

כאן פירוש רש"י הוא פשוט התרגום. למה רש"י מביא זאת? כשעושים תשובה – למי צריך לשוב? אל ה', "אם תשוב ישראל נאם הוי' אלי תשוב"[קיב]. לכן, יש כאן שאלה – מה פירוש "ישובו המה אליך"? רש"י מביא את התרגום – "יתובון אינון לפתגמך", הם ישובו לדבור שלך, לתורה שלך. למה צריך להוסיף "ואתה לא תשוב אליהם"? בשביל להוציא יקר מזולל צריך להתלבש בלבושי הזולל, להתקרב אליו, וצריך להבטיח שהמוציא יקר מזולל לא יטעה בעצמו אחר הזוללים. אם צריך לומר זאת (בפרט לצדיק גמור כמו ירמיהו הנביא), סימן שיש באמת כזה חשש – שצריך להתקרב אליהם ולהתלבש בלבושי המתברר – רק שה' מבטיח שבסופו של דבר "ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם". נכנסים לתקשורת, זה מסוכן – וה' מבטיח לך שלא תינזק, שבסוף אתה תקרב אחרים ואתה לא תמשך אחריהם.

בירור לבן ובירור עשו

כתוב שעבודת הבירורים התחילה מ"לך לך", אבל הגיעה לשיא אצל יעקב – לכן מכאן ה' מברך אותו ו"ויפרץ האיש מאד מאד", ההגעה ל"בכל מאדך" על ידי עבודת הבירורים (שתי מטרות לירידה לעולם, כדברי הרבי הרש"ב בשיחה).

אצל יעקב יש שני בירורים – בירור-לבן ובירור-עשו[קיג]. בירור-לבן הוא דווקא ברכוש, בצאן שיעקב לוקח ממנו. לכן גם אחרי שעשו את הגלעד אסור להם לעבור לרעה אבל מותר להם לעבור לפרקמטיא. בירור לבן בכל הדורות – גם עכשיו – הוא ביזנס עם גוים. בירור-עשו שייך לעימות יותר פנימי, שני אחים ששונאים אחד את השני, ובדורות שלנו היינו עימות פילוסופי כנגד הנצרות – להתווכח אתו עד שמשכנעים אותו. עם לבן פשוט עושים עסקים, ואם אתה מנצח אותו בעסקים בסוף הוא נכנע – כך אתה מברר אותו.

[איך רוכשים את "הידים ידי עשו", מה הכוונה?] "ידי עשו" היינו "על חרבך תחיה"[קיד]. היום לא צריך חרב בשביל להלחם – העט הוא הוא החרב (כמו שמסבירים תמיד שהפעילות צריכה להיות "מי בעטו וכו'"). צריך לדעת לכתוב, לירות חיצים של הדיבור – לכתוב ולהשיב להם, בכלים שלהם, אבל לא להתפס אצלם ברשת.

עקודים-נקודים-ברודים – שלשה סוגי נשמות

שוב, "אם תוציא יקר מזולל" הוא עיקר הבירורים בנביא, אבל בתורה העיקר הוא הסיפור של פרשת ויצא – בירור עקודים-נקודים-ברודים מצאן לבן[קטו]. "כֻלם בחכמה אתברירו" – בירור בחכמה אלקית מאד עמוקה. "צאן לבן" הוא בעצם הנשמות של כל עם ישראל לעתיד. לבן הוא ה"זולל" כאן והעקודים-נקודים-ברודים הם ה"יקר".

כתוב[קטז] כתוב שעקודים נקודים וברודים מכוונים כנגד אברהם, יצחק ויעקב (ברודים-תיקון כנגד יעקב בעל עולם התיקון, אצילות מתוקנת). יש כאן שלשה סוגי ברורים, כנגד "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שכנגד האבות:

יש ברורים (החזרה בתשובה) של אנשי לבב שאוהבים להיות עקודים יחד, כל האורות בכלי אחד (אהבה).

יש אנשי נפש ההולכים על ה' בחרוף נפש, נכונות למסור את הנפש תמיד, כל אחד בכלי שלו, באופיו היחודי, ללא התכללות, אורות דתהו כפשוטו, ואכן יש ש'מצליח' למות, שבירת הכלים המועטים.

ויש אנשי "מאד" שכל פרט ופרט חשוב מאד בעיניהם (כמבואר במשך חכמה) ומשקיעים בכל פרט מיטב כוחותיהם – אותם במיוחד צריכים להחזיר בתשובה (לברר), ואם הם מאומות העולם היינו גרי הצדק העיקריים, בהם תלויה ביאת המשיח[קיז].

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• הנשמה יורדת לעולם כדי להגיע לעבודת ה' "בכל מאדך", מדרגת "עושין רצונו של מקום".
• רק ביאשיהו המלך – שראוי היה להיות משיח – מפורש כי עבד את ה' בכל מאודו.
• "בכל מאדך" היינו בכל העצם-העָצמה של הוייתך.
• מסירות נפש על קידוש ה' ("בכל נפשך") אינה פלא עבור יהודי. הפלא הוא למלא את כל חדרי הנפש באהבת ה' במסירות נפש, שתתבטא בכל מעשה קטן ויום-יומי ("בכל מאדך").
• החדרת מסירות הנפש בכל דבר הופכת את כל מעשי האדם חדורים במשיח.
• אהבת "בכל מאדך" היא "אהבה רבה בתענוגים".
• אהבת אברהם לשרה היתה "אהבת עולם" שבגדר "דרך ארץ קדמה לתורה"; אהבת יצחק לרבקה היא "אהבה רבה"; אהבת יעקב לרחל היתה בגדר "אהבה בתענוגים" מהרגע הראשון שראה אותה.
• עבודת ימי החול היא הכנה ל"אהבה בתענוגים" העתידית מתוך ציפיה ואמונה.
• כל האהבות נכללות ב"בכל מאדך" של יעקב.
• לאהבה בתענוגים זוכים על ידי תיקון ה"כל" – תיקון הברית והתקשרות ל"צדיק יסוד עולם".
• עיקר עבודת הבירורים – שטרם נסתיימה – הוא החזרה בתשובה.
• עבודת היחודים היא עבודה לשדך את מי שהחזירו בתשובה.
• יש להזדהות עם הנביא ירמיהו ולפעול להוציא יקר מזולל גם ממי שמנסים לעשות לנו רצח אופי.
• המוציא יקר מזולל זוכה להיות כפי ה' – "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל" – ובכחו לתת עצות פלאיות הממתיקות גזרות ולחולל את "יתמו חטאים ולא חוטאים".
• על המברר להתלבש בלבושי המתברר – תוך לקיחת סיכון – וה' מבטיח שהוא ישפיע ולא יושפע.
• בירור לבן הוא עשית עסקים עם הגוים. בירור עשו הוא ויכוח פילוסופי (עם הנצרות).
• "ידי עשו" היום היינו היכולת להשחיז את העט ולהלחם באמצעותו.
• יש חוזרים בתשובה וגרים אנשי-לבב (עקודים), יש בעלי מסירות נפש (נקודים), אך העיקר הוא אנשי הפרטים המשקיעים בכל פרט את כל מאדם (ברודים).