בע"ה

אור לכ"ה כסלו תש"פ – כפ"ח

צער וחלומות

אור החיים מקץ

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"ויהי מקץ" – צער העולמות, הנשמות והאלקות

בעל אור החיים הקדוש אומר שפרשתנו פותח ב"ויהי" לשון צער על שם "תחלת סיבת גלות מצרים[ב]" (הגלות הקשה ביותר, לשון מיצר, על שם תענוג המצרים להצר לקדושה, אשר גרם ש"הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב"); על שם "בשורת הרעב", ש"הקב"ה כביכול צר לו בצרת עולמו"; ועל שם "צערו של אותו צדיק שנתעכב עד ששלמו שתי שנים אחר חלומו של שר המשקים" כעונש על שתלה בו את בטחונו (וזו היתה כוונתו הנסתרת של שר המשקים, להצר למי שהיטיב עמו, כתענוג קליפת מצרים).

יש כאן צער בשלש הדרגות עולמות-נשמות-אלקות[ג] – צער העולם ברעב, צער נשמות ישראל בכלל ויוסף הצדיק בפרט בגלות מצרים וצער הקב"ה כביכול. צער האלקות נובע מצער העולמות, כאשר בממוצע-הנשמות יש שתי דרגות – עם ישראל בכלל 'נאחז' בעולמות (גולה בגלות מצרים, "ערות הארץ"[ד]) ויוסף הצדיק 'נאחז' באלקות (ונענש על ששם מבטחו ברהב ובכך פגם בקשר שלו לאלקות).

"ופרעה חֹלם"

בהמשך מסביר בעל אוה"ח ש"מקץ שנתים" אומר שגם חלומות שר המשקים ושר האופים וגם חלום פרעה באו ב"זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא" (והיינו זמן בו מאירה אמת שמעל הזמן[ה]), מדייק מדוע כתוב "ופרעה חֹלם" (ולא 'חלם פרעה' או 'ויחלום פרעה', כפי שראוי בתחלת ענין) ונותן שלשה הסברים: חלום פרעה בא כהמשך לחלום שר המשקים, כדי לחייב אותו לזכור את החלום אליו נסה להתכחש (בבחינת "מצא מין את מינו וניעור") ולגלות לשניהם כי "היינו כחֹלמים"[ו]; פרעה חלם את החלום בתמידות במשך שנתיים בלי לדעת שחלם – כי שכח כל פעם את החלום – ורק "מקץ שנתים ימים" "חלם ולא שכח"; פרעה היה במודעות להיותו חולם גם תוך כדי החלום, דבר המעיד "כי אין חלומו בלבול הדעת וערבוב השכל... אלא מודיעים אותו עליונים למעלה עתידות".

יש כאן תהליך של חש-מל-מל (הכנעה-הבדלה-המתקה)[ז] בחלומות: החלום שנשכח (ההסבר השני) הוא בבחינת "חש", כמובן. החלום שנזכר ומזכיר – המגדיל את הערנות לחלום שהיה – הוא "מל" של הבדלה (תוך הבלטת הבדלתו כחלום בלבד מול המציאות) וכריתה (הכורת את קליפת השכחה של שר המשקים). החלום תוך כדי מודעות ערנית בהירה – המעיד על היותו גילוי מלמעלה המדבר ומודיע עתידות – הוא "מל" של דיבור והמתקה, כפשוט.