בע"ה

כ"ט כסלו תש"פ – כפ"ח

"ויגש אליו יהודה"

אור החיים ויגש

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

התקרבות יהודה ויוסף

פרשתנו פותחת "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה"[ב]. האוה"ח מדייק "למה הוצרך לומר 'ויגש' אחר שקרוב אליו היה ומדבר עמו עד עתה... עוד לא היה צריך לומר תיבת 'אליו'". בפשט הוא מסביר שיוסף היה מוקף שרים ויועצים, כדרך המלכים, ויהודה עמד עד כה "חוץ לעגול" ודִבר משם, אך כעת נגש "לפני ממחיצתו" לדבר אל יוסף לבדו כדי שלא יתחייב מיתה כ"נוצח למלך"[ג] (שדינו רק בפרסום לזולת, בסוד הנצח היוצא "לבר מגופא"[ד]) וכדי שיועצי יוסף לא יטו את לבבו מהיושר והחסד של "לב מלך ביד הוי'"[ה]. בדרש המלים "ויגש אליו" הוא מוסיף ש"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם[ו], ולזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים, והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו" (אף שהדבר הוא היפוך יחסם הטבעי של בני יעקב לעובדי עבודה זרה) וכן שיהודה הבין שהגזרה אינה מה'[ז] אלא בבחירת יוסף ולכן נגש "אליו" להשפיע על בחירתו-שלו. ועוד, "ויגש אליו" היינו 'לשיטתו' של יוסף, בניגוד לדברי יהודה הראשונים "הננו עבדים"[ח].

בעומק, בהתקרבותו רמז יהודה ליוסף שגם הוא מלך כמותו, כדרשת[ט] הפסוק "כי הנה המלכים נועדו"[י] על המפגש ביניהם, ואדרבא – עיקר המלוכה שייך לו ו"עץ יהודה" עולה על "עץ אפרים" (כפי שקוראים בהפטרת ויגש[יא], וכדברי האוה"ח על "בי אדני", כדלקמן). אכן, אין כאן רק העלאת יהודה לדרגת יוסף המלך, אלא גם העלאת יוסף – הנדמה ליהודה כגוי עובד עבודה זרה – וקירובו לדרגת יהודה היהודי. החשש מהטית היועצים את לב המלך (לשלילה) לא מתקיים ביחס לנשמות ישראל, עליהן נאמר "במי נמלך? בנשמותיהן של צדיקים"[יב], משום שנשמות ישראל הן "חלק אלוה ממעל ממש"[יג] וודאי לא יטו את לב מלכו של עולם (ואדרבה, הן ה"ביד הוי'" ביחס ללבו של "מלך מלכי המלכים", וד"ל). מכאן גם התייחסות יהודה לגזירה כגזירת יוסף, ולא כגזירה מאת ה', וגישתו להשפיע על בחירת יוסף (פירוש הנראה במבט ראשון הפוך ל"לב מלך ביד הוי'") – הבחירה החפשית האמתית קיימת רק בנשמות ישראל (בהיותן 'יועציו' של הקב"ה, כנ"ל). אם כן, מתגלה כי ההיתר לאהוב ולחבב באמת מלך גוי כדי להטות אל לבו לרחמים מתבסס על כך שאם יזכה יתגלה הניצוץ האלקי האמתי שבאותו מלך, כפי שהתגלה כאן – "אני יוסף, העוד אבי חי"! כלומר, שבעומקא דעומקא כל גוי עובד ע"ז – ובוודאי מלך – הוא ספק יהודי, ספק יוסף הצדיק (וזהו יסוד 'המהפכה הרביעית'[יד]).

תורה ותפלה

התגלות יוסף לאחיו, "אני יוסף"[טו], היא מעין (והכנה ל)התגלות ה' לישראל במתן תורה[טז], "אנכי הוי' אלהיך"[יז]. אם כן, גישת יהודה ליוסף היא בסוד "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים"[יח], לפנים מכל המחיצות. במתן תורה כחו ומסירות נפשו של יהודה לגשת לפני ולפנים נכנסו במשה, משבט לוי, בסוד "ועבד הלוי הוא"[יט] – "ועבד" היינו חבור לוי-יהודה (הבן ה-ג והבן ה-ד, סוד "מגיד דבריו ליעקב"[כ]).

אכן, בעוד יוסף עיקרו תורה[כא] – המתגלה למשה מלמעלה – ענין יהודה הוא תפלה (שעל כן נדרשת הגשת יהודה אל יוסף כסמיכת גאולה לתפלה[כב]), וגישתו לדבר ליוסף לבדו היא סוד תפלת לחש[כג], באזני מלכו של עולם בלבד, "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך"[כד]. והנה, מלות המפתח לענין, "באזני אדני"[כה], עולות "הקֹל"[כו], קול תפלה[כז] החסר ("רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע"[כח]) העולה מתוך הרגשת החסרון מלמטה למעלה להכנס באזני ה' בלבד.

"בי אדני"

את פתיחת דברי יהודה, "בי אדני", מסביר בעל אוה"ח כמכוונים לשלשה דברים: לומר כי "בי נוגע הדבר" (שהרי "עבדך ערב את הנער"[כט]), כהודאה מרומזת ש"אני גנבתי הגביע והנחתיו באמתחת בנימין" וכרמז כי "בי תלוי כינוי תיבת 'אדֹני', כי הוא המלך" (ועבדותו לפני יוסף – הנדמה לו כמלך גוי – היא "לפי שעה, אבל אין הדבר עומד כן, כי יהודה הוא המלך וכסאו יכון עולם"; וגם אליבא דאמת, המלכות – לה שייך שם א-דני – שייכת בעצם ליהודה, בעוד מלכות יוסף היא מעטרת ז"א בלבד, וד"ל). שלשת הדברים הם כנגד הכנעה (כניסת יהודה בשעבוד לערוב את בנימין ה'אשם'), הבדלה (הודאתו בעצמו כדי לנקות את בנימין המכחיש ולהבדיל ביניהם) והמתקה (גילוי מלכות יהודה).

שלשת הפירושים באים מהמודע של יהודה (בו מתחוללת עבודת הכנעה-הבדלה-המתקה, בסוד "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"[ל]) ואחריהם מוסיף האוה"ח פירוש רביעי (בסוד "אל הארץ אשר אראך"), מהלא-מודע בו יודע יהודה כי העומד לפניו הוא יוסף אחיו: "'בי אדוני', פירוש באמצעותי השגת זה, כי הוא הסובב ליוסף אדנות שאמר 'לכו ונמכרנו לישמעאלים' שמזה נתגלגל הדבר והשיג יוסף האדנות" על יוסף – ש"מבית הסורים יצא למלֹך"[לא] – להיות אסיר-תודה ליהודה שסובב לו את המלכות, ובהיות שהסבה גדולה מהמסובב מלכות יהודה עולה על מלכות יוסף, עד ל"עבדי דוד נשיא להם לעולם" (כנ"ל מהפטרת ויגש).