צער ושמחה בחיי יעקב

אור החיים ויחי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"ישמח ישראל"

בתחלת פרשתנו מאריך האור החיים לבאר מדוע גם לאחר שזכה בשם ישראל ממשיכה התורה לקרוא ליעקב פעמים רבות בשמו הראשון, תוך פירוט מתי נבחר השם ישראל ומתי השם יעקב. הוא מקדים "כי בעדת ישראל מצינו שישתנה להם השם כפי מעשיהם, כשעושים רצונו של מקום בשם 'ישראל' יכנה אותם, ולהיפך יקרא שמם 'יעקב'... וטעם זה לא יוצדק ביעקב כי ישר פעולתו בתמידות". נראה כי גם ב"עושין רצונו של מקום" – מדרגת "בכל מאדך"[ב], האהבה המיוחדת ליעקב אבינו[ג] – יש שתי מדרגות, "עשיה לתתא" ו"עשיה לעילא" (כנגד שני פירושי "בכל מאדך"[ד] – "בכל ממונך" ו"בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד" – וד"ל), ביניהן נע יעקב.

ואכן, האוה"ח מסביר ש'יעקב' היינו "נפשו הקבועה בו" ו'ישראל' הוא מדרגה עליונה, על דרך תוספת נשמה שמקבלים בשבת[ה]. המדרגה העליונה לה זוכים בשבת "ממקום השמחה והמנוחה הגדולה באה" ו"המין המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות" ולכן "יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרוא לשבת עונג", וכאשר יוצאים מ"'יום שמחתכם' אלו השבתות"[ו] מסתלקת אותה מדרגה. יעקב הוא עמוד התורה, ו"תלמיד חכם איקרי שבת"[ז] תמיד, אך למדרגה עליונה ניתן לזכות רק מתוך שמחה – שלכן הרחיק האריז"ל מאד את העצבות ואמר שזכה לכל גילוייו בכח שמחה של מצוה[ח] – וגם אצל יעקב השם 'ישראל' שייך לזמני שמחה ומנוחה, ו"בכל מקום אשר בשם 'יעקב' יתכנה הוא לסיבה אשר יארע שם דבר מבחינת העצב[ט] והיגון" (וכן בעמדו לפני אביו, "לצד שהיה לפני יצחק אביו, לא נהג בו הכתוב השררה והגדולה הנרמזת בשם ישראל" – על העצב-הכעס שיש בהכנעה נאמר "בכל עצב יהיה מותר"[י] ובסופו של דבר הוא-הוא מקור השמחה[יא]).

לכן – כפי שמפרט האוה"ח – כמעט לא מצינו את השם 'ישראל' מופיע בתקופת אבל יעקב על יוסף וגם לא בתקופת הירידה למצרים, אלא רק בתקופות השמחה (בפגישה המחודשת עם יוסף, וכן כאשר קרבו ימיו למות "אז נקרא שמו ישראל, לצד 'תֹסף רוחם'[יב], והוא סוד הגדלת נפש האדם בעת מיתתו"). יוצאים מן הכלל בתקופות אלו הם דבריו לבניו סביב שליחת בנימין למצרים, בהם "דיבר אליהם דרך שררה לצד ההכרח, שראה שלא חשו לצערו ונשתרר עליהם, ורמז כי לא ימחול להם לצד שהוא אביהם, גם שיקבלו דבריו", והתיאור "וישב ישראל בארץ מצרים"[יג] ש"יכוין אל כללות בניו שיתיחס אליהם שם ישראל כשיהיו בדרך יושר, וגדול כח הבנים מכח אביהם, כי הבנים כל אשר ייטיבו דרכם יקרא להם שם ישראל להיותם רבים".

אם כן, יש כאן הכנעה-הבדלה-המתקה בשם ישראל: הנהגת השררה בדרך הכרח – בתוך זמן קשה ועצוב מצד עצמו – היא הכנעה-כפיה לעצב יעקב (בעוד בדרך כלל ישראל הוא סוד ה'אתהפכא' ליעקב, על דרך מדרגת "יום שכולו שבת" לעתיד לבוא). שם ישראל בעת השמחה בעצם הוא הבדלה מכל קשיי המציאות (וכן לקראת יציאת הנשמה מהגוף, הבדלה מהעולם). קריאת שם ישראל לכללות בניו ההולכים בדרך ה', גם כשהמצב אינו מושלם, היא ההמתקה.

המתקת חיי יעקב

בהמשך דבריו מבאר האוה"ח כי ב"ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" מודגש שרוב חיי יעקב עברו עליו בצער ("'ויהי' לשון צער"[יד]) ושהם נתקצרו ביחס לחיי אביו ב-לג שנה בשל קללתו "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (ה-דין של "לא יחיה", שגרם למיתת רחל, שלל-קיצר "יחיה" שנים מחיי יעקב). רק מז שנים "היה יעקב לבו נכון ומאויו שלמים בכל חייו" (ו שנים בילדותו המוקדמת, כד השנים מנישואיו לרחל ועד מכירת יוסף, ו-יז השנים עם יוסף וכל בניו במצרים), והדבר רמוז בהקדמת המנין המועט למנין הגדול בשנות חייו (שלא כמקובל בשנות הצדיקים). ורמז: מז עולה יעקב במספר סידורי ו"שבע שנים וארבעים... שנה" עולה ח פעמים יעקב[טו]!

זו גם הסבה לציון "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (הדבר הידוע מעצמו מחשבון השנים), להדגיש את החיות והאושר בסוף חייו, שהמתיקו את הצער שבתחלתם "'על דרך אמרם ז"ל 'כל מי שסוף ימיו בטובה כאילו כל ימיו בטובה'[טז]... ושהגם שהיו ימיו בצער אף על פי כן חזרו בעיניו להיות כולן של חיים" (כך שכל החיים הם בסוד חש-מל, מהכנעה להמתקה, כשביניהם יש 'הבדלה' בימי העמידה, בהם עומד האדם על שלו). וכן, ה"שבע עשרה שנה" הודגשו משום שליוסף "המשביר" לא ראוי להיות בעל חוב, וכנגד 17 השנים שגדל אצל אביו והתפרנס ממנו הוסיף ה' ליעקב 17 שנים בהם יפרנס אותו יוסף ("משם רֹעה אבן ישראל"[יז]) ויחזיר את חובו, "ולזה טובים השנים מהאחד, כי כל אחד הטיב מספר טוב שנים, ונכון לשלם זה לזה" (כך ש"הוכפל בו 'כי טוב'"[יח] – לד שנות הטבה, "מרובה מדה טובה" ביחס ל-לג השנים שנחסרו מחיי יעקב – כפי שמצינו ביום השלישי וביום הששי לבריאה, ימי יעקב-תפארת ויוסף-יסוד, התכללות "גופא ובריתא חשבינן חד"[יט]).

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] דברים ו, ה וראה ברכות לה, ב ובמהרש"א ד"ה "שנאמר ואספת".

[ג] ספרי ואתחנן ספ"ז (נתבאר בארוכה בשיעור ש"פ תולדות ש"ז – נדפס ב"ואביטה" וישלח).

[ד] ברכות פ"ט מ"ה.

[ה] יחס יעקב-ישראל כחול-שבת מופיע גם בחסידות (לקו"ת בלק ד"ה "מה טובו" ובכ"ד). ורמז: יעקב-חול ישראל-שבת עולה 1469, 13 פעמים 113, סכום 13 מספרי ההשראה הראשונים, התמניון של 13 (כלומר, פירמידה של 13, 819, ופירמידה של 12, 650, המחוברות בבסיסהן).

[ו] במדבר י, י. ספרי בהעלותך יט.

[ז] זהר ח"ג כט, א.

[ח] של"ה מט, א; הקדמת ספר חרדים (תנאי המצות, התנאי הרביעי); הובא גם בתו"א כ, ב. וראה 'הקדמה קטנה' לשער הכוונות ותניא אגרת התשובה יא.

[ט] שייכות יעקב ל-עצב רמוזה בכך ש-ק פחות י עולה צ.

[י] משלי יד, כג.

[יא] ראה תניא פכ"ו.

[יב] תהלים קד, כט.

[יג] בראשית מז, כז.

[יד] מגלה י, ב.

[טו] ח"פ יעקב עולה ז"פ יצחק – זהו המספר הראשון שהוא כפולת שניהם, תכלית יחוד האב והבן.

[טז] ראה תנא דבי אליהו רבה פ"ה.

[יז] בראשית מט, כד (וראה אונקלוס ורש"י).

[יח] רש"י על בראשית א, ז.

[יט] זהר ח"ג רכג, ב ובכ"ד; ע"ח של"א פ"ג.

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

חיפוש בתוכן האתר

צער ושמחה בחיי יעקב

טופס שו"ת