בע"ה

מוצאי ה' טבת תש"פ

שמע ישראל

שפת אמת ויחי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כותב השפת אמת (ויחי תרס"ה):

בפסוק האספו ואגידה לכם. ובמדרש שזכו מכאן לק"ש כו'. דאיתא כל כנסי' שהיא לש"ש סופה להתקיים. והנה כנסי' זו בוודאי הי' לש"ש ולכן היא קיימת לעד וכמ"ש אשר יקרא אתכם באחרית הימים שאסיפה זו הי' הכנה לכל הדורות. וגם מה שקיבלו אח"כ התורה הי' בכח זה כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ובכל אסיפה לש"ש מסייע כוחו של יעקב דיעקב כלול הוא כדאיתא בזוה"ק. ולכן בש"ק שהוא זמן אסיפה זוכין לנחלת יעקב. והרי כל ישראל נקראו ע"ש יעקב וישראל. א"כ כל השורש מכנסי' הוא יעקב ולכן אמר בקהלם אל תחד כבודי שידע שכל הקהילות מתאספין בכוחו ואמר שלא תחד כבודי הואיל ולא הי' לשם שמים דכתיב תתן אמת ליעקב וכנסי' שהיא לש"ש נקראת אמת כמ"ש וה' אלקים אמת והוא מתקיים. וקריאת שמע היא מתוך אסיפת כלל ישראל כי העדות על הקב"ה אינו באיש יחידי רק כלל ישראל. וכמ"ש שמע ישראל שמע הוא קיבוץ ואסיפה וחל ע"ז שם ה' אלקינו וסופה להתקיים כמ"ש שפת אמת תכון לעד.

"הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם"[ב] – אסיפת והתקבצות שבטי י-ה אל ישראל אביהם היא "כנסיה לשם שמים שסופה להתקיים"[ג] – להתקיים פעם ראשונה במתן תורה, "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב [בזכות מה שנקהלים אל יעקב]"[ד], ופעם נוספת ועיקרית לעתיד לבוא בקיבוץ נדחי ישראל בב"א. הרי "בקש יעקב לגלות את הקץ"[ה], "אשר יקרא אתכם באחרית הימים" – קיבוץ גלויות הוא הוא הקץ, ואז מתגלה "תורה חדשה"[ו] על-ידי מלך המשיח שגם היא תהיה "מורשה קהילת יעקב".

הכפל "האספו... הקבצו" מתפרש במדרש "האספו מעשרת השבטים והקבצו לשבט יהודה ובנימין"ה, בסוד "מקבץ נדחי עמו ישראל", הברכה בה שם הוי' מנוקד בקובוץ שכנגד ההוד – דהיינו שכולם יודו למלכות יהודה, "יהודה אתה יודוך אחיך"[ז]. אסיפת עשרת השבטים היא חידוש מופלא, אסף נוטריקון אין סוף, שהרי הם נטמעו בגוים[ח], ובכל זאת "קץ שם לחשך"[ט] בגילוי הקץ של יעקב, על ידי התעוררות הניצוץ בצאצאי עשרת השבטים לחזור לעם ישראל בתור גרי צדק (הכל על ידי 'המהפכה הרביעית'[י] שעלינו לעשות, כנעמי שקרבה את רות עד שהכירה "מה טוב ומה נעים [נעמי] שבת אחים גם יחד"[יא] – ר"ת "מקבץ נדחי עמו ישראל").

העניין מתחיל ב"ויקרא יעקב אל בניו" ויעקב אומר "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", ויקרא יקרא עולה ב"פ שדי (היינו שהוא הממוצע) – "מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די"[יב] ויאמר די לצרת הגלות.

כאשר כנסיה לשם שמים מתקיימת באמת, באסיפת וקבוץ שבטי ישראל, אזי גם "כנסת ישראל" למעלה (השכינה, מקור נשמות ישראל) כונסת לתוכה את כל אורות "ישראל סבא". זהו סוד "שמע ישראל"[יג] שאמרו השבטים ליעקב לפני מותו[יד], כרמוז בפסוק "ושמעו אל ישראל אביכם". שמע לשון אסיפה, כבפסוק "וישמע שאול את העם"[טו], להתקבץ ולהתאחד על ידי המלך, "ברב עם הדרת מלך"[טז] (רמז למלך הדר, השמיני ממלכי אדום שלא כתוב בו מיתה והוא שורש התיקון, היינו מה ש"אין ציבור מתים"[יז]).

יעקב אבינו אוסף את בניו, אך הכח לאסוף מגיע במיוחד מהנשים, האם הרובצת על הבנים[יח] (כרחל המוזכרת קודם שנקברה בדרך כדי שתעורר רחמים לקבץ את בניה, "ושבו בנים לגבולם"[יט]). והרמז: מורשה קהלת עולה שרה רבקה רחל לאה (המוזכרות כולן בפרשת ויחי). וכן לשון שמיעה (קבוץ) שכאן שייכת לבינה-אמא. במדרש איתא "שהיו מפוזרין וכנסן ברוח הקודש"[כ] – רוח הקדש היא האמא. ועוד, כנסיה לשם שמים סופה להתקיים היינו שהיא אמת, "תתן אמת ליעקב"[כא] – אמת עולה אהיה פעמים אהיה, סוד שם "אהיה אשר אהיה"[כב] (השם שכנגד אמא – העולה אהיה-אהיה – כשפרט "אהיה... אהיה" היינו פרצופי הבינה והתבונה, סוד שרה ורבקה, מהן יוצאות לאה ורחל). והנה, ב"פ "אהיה אשר אהיה" גם עולה שרה רבקה רחל לאה הנ"ל.

אסיפה וקבוץ מתקיימים בכל שבת קדש (כדברי השפ"א): "ויקהל משה [לצוות על השבת]"[כג] כמו "קהלת יעקב", כאשר "משה מלגאו יעקב מלבר"[כד].

במדרש יש שלשה פירושים ב"שמעו אל ישראל אביכם" (הדורשים "אֶל ישראל" כשם אֵ-ל): "רבי יודן אמר, שמעו לאל ישראל אביכם, ורבי פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם, מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות, מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות[כה]. אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה, אמרו לו 'שמע ישראל' אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא 'ה' אלהינו ה' אחד', אף הוא פירש בשפתיו ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'"[כו]. רבי יודן (לשון הודיה) כנגד הכנעה-חש, ישראל אביכם מדבר בשם הא-ל ולכן שמעו אליו; רבי פינחס כנגד הבדלה-מל, הבדלתו העצמית של יעקב-ישראל להיות א-ל (כדרשתו את "אל ישראל אביכם" על יעקב לבדו), וכן "מחלק עולמות" הוא ביטוי הבדלה מובהק; רבי אלעזר בן אחוי (שעולה שכינה) כנגד המתקה, מל מלשון דבור (מצות "שמע ישראל" בדבור דוקא). "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד", אין מחלוקת והכל מומתק (אצלו "אל ישראל אביכם" מתפרש כולו על ה', "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל"). קריאת שמע היא יסוד האמונה והיא המצוה שמחזיקים בה ישראל לדורות (כסיום לשון המדרש).