חבור האבות ובני ישראל

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] אוה"ח שמות א, א:

ואלה שמות בני ישראל. טעם אומרו ואלה בתוספת וא"ו ללמוד עליהם כי כולם צדיקים כאבותיהם ואלה מוסיף על הראשונים מה ראשונים להם אברהם יצחק יעקב צדיקים עליונים כמעשה אבות עשו הבנים.

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (תנחומא שמות ד') כי זמן הגלות התחיל מימי אברהם משנולד יצחק, והוא אומרו ואלה וגו' הבאים מצרימה מוסיף על הראשונים לומר לך שגם הראשונים בגלות היו ואלה עמהם.

עוד ירצה מה הראשונים ידעו והכירו בגלות וקבלו עליהם ועל זרעם כמו כן אלה. והוא אומרו ואלה מוסיף על הראשונים ולדרך זה הרוחנו טעם נכון לדעת לאיזה ענין חזר הכתוב ומנאם אחר שכבר מנאם בפרשת ויגש בירידתם למצרים, ורש"י ז"ל פירש כי להודיע חבתם חזר ומנאם במותם, ואין דבר זה מספיק אלא לדרשה ולא לפשטן של דברים, ועוד לדבריו היה לו לקבוע המנין אחר אומרו וימת יוסף וגו' ואלה שמות וגו', ולדרכנו הכתוב יודיע טעם מניינם שמונה הוא והולך בספר התורה מי ומי הבא לקבל גזירת מלך לסבול עול הגלות ולא פנה עורף כמעשה עשו הרשע (בראשית לו) שהלך לו אל ארץ מפני יעקב, ודרשו ז"ל (ב"ר פ' פ"ב) מפני שטר חוב של הגלות, ואמר ואלה שמות וגו' הבאים מצרימה פי' הבאים לסבול עול הגלות במצרים את יעקב אתו בדומין לו בהסכמה אחת לפרוע שטר חוב הגלות. לזה דקדק לומר הבאים, פירוש הגם שלא באו חפצים היו לבוא, וזה לך האות איש וביתו באו כאדם שמכין עצמו על הדבר, ואלו ירדו מצרים לסיבה ידועה לא היו עוקרים דירתם ובאים והיו באים ביאת עראי ורגליהם רגל ישרה לשוב ארצה כנען. וטעם שחזר לומר באו ולא הספיק במה שהקדים לומר הבאים, נתכוון לעשות הפרש בין המנויים בפרשה לאנשי ביתם כי אנשי ביתם אין כולם בגדר זה. ועי' מה שכתבתי בפרשת ויגש בפסוק בניו ובני בניו וגו' כי הם דוקא היו חפצים בדבר. והגם שלא מנה כאן אלא י"ב שבטים, אולי שהם היו בגדר בפני עצמם בדומה ליעקב.

או יתבאר הכתוב על זה הדרך ואלה שמות בנ"י הבאים מרצונם וחפצם מצרימה הרשומים ראובן שמעון וגו', אבל כל שאר יוצאי ירך יעקב לצד שבא יעקב באו עמו, והוא אומרו את יעקב איש וביתו באו, וזולת ביאת יעקב לא היו באים כולם, ולזה הוצרך לומר באו פעם שנית.

עוד ירצה אומרו הבאים וגו' שבא לומר מופת חותך כי ברצונם באו והראיה שאחר מות אביהם ועלו ארצה כנען חזרו פעם ב' כאמור בפרשת ויחי, והוא אומרו הבאים מצרימה את יעקב מחדש איש וביתו. באו אחר שעלו משם חזרו למצרים איש וביתו ומנה הכתוב מי הם בעלי צדקות זה ראובן וגו' הא למדת כי ענפי האילן כאילן עצמו שוים לחפוץ בגזירת מלך ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו'.

[ג] אבות בנים ר"ת א-ב (כאשר ה-ב של בנים יוצאת מה-ב של אבות, כידוע הכלל בזה), ר"ת אמונה-בטחון – אמונת האבות מתחזקת כבטחון הבנים מכח "שמות בני ישראל וגו'". אבות בנים עולה בגימטריא 511 (ז פעמים חכמה כו'), במספר סדורי 70, במספר קטן 25 ובמספר קטן אחרון 7. כל ארבע הרמות – כנגד אבי"ע, כנודע (סוד הירידה לגלות מצרים, מאצילות לבי"ע) – עולות תריג! ה-תריג מתחלק כאן ל-אמונה (שלש הרמות שכנגד בי"ע, 70 25 7) ועוד ז פעמים חכמה, כנודע הרמז בזה (ראה מעין גנים ח"ג עמ' צח הערה עז; ברכות בחשבון בראשית עמ' קיט): אמונה חכמה עולה 175, חיי אברהם, המאמין הראשון, ובתוספת עוד חכמה עולה אברהם, רמח מצוות עשה, עוד ה פעמים חכמה עולה שסה מצוות לא-תעשה – הכל יחד 613! בשביל לעבור את הגלות ולהגיע לגאולה צריך אמונה אחת ושבע חכמות (ואז זוכים למתן תורה, קבלת 613 מצות, מספר ההשראה של חי – "וחי בהם" בחיים נצחיים).

[ד] ברכות סא, א.

[ה] בראשית טו, יג.

[ו] סוטה יא, א.

[ז] ראה בספר הנפש (ובהערות שם) עמ' קפב-קפג, שם סוף פי"ב.

[ח] ראה זהר ח"ג יא, ב ובכ"ד. וראה אל עולם הקבלה פ"ט ולב לדעת מאמר "וצדיק יסוד עולם" ביאור יג.

[ט] ר"ה יא, א. חולין ס, א.

[י] בראשית ב, א.

[יא] ראה תו"א כח, ג.

[יב] וראה גם תו"א כד, א; כח, א; קג, א.

[יג] ואף שבני דור המדבר היו נשמות דאצילות, ביחס לאבות הן חיצוניות האצילות בלבד (שרש בי"ע), שעל כן חטאו.

[יד] ראה תניא אגרת הקדש כז.

[טו] מלאכי ג, טז.

[טז] ורמז: "את יעקב איש וביתו באו. ראובן" עולה אני פעמים הוי' (עד כאן, "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" עולה תמניון 14 – היינו שעד כאן כפולת 7 וההמשך הוא כפולת 13 – ובאם נצרף את ראובן, השם הראשון, נקבל 7 פעמים 13 פעמים 23, ודוק).

[יז] מיכה ז, כ.

[יח] ראה חתן עם הכלה עמ' רעח.