אש קדש

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] תרס"ד. וזה לשונו:

בפסוק בלבת אש מתוך הסנה. איתא במד' שהראה לו שהגם שהמצריים שולטין עליהם לא יכלו ח"ו ע"ש. ובאמת לשון הפסוק מראה הגדול הזה משמע שזה המראה הי' עיקר האות למרע"ה. ושע"ז נאמר אח"כ וזה לך האות. דכ' כה דברי כאש נאום ה'. וכן נאמר דבריו שמעת מתוך האש. ומרע"ה אמר לבנ"י הנשמע כדבר הזה השמע עם כו' מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. וזה הראה הקב"ה למרע"ה שיוכלו בנ"י לקבל אש הגדול הזה וישתארו חיים בגוף. כדאיתא במד' אש שלמעלה שורפת ואינה אוכלת. וכמו כן אש התורה מהפך הגוף להבעירו בהתלהבות האש. ואעפ"כ נשאר חי בגוף. וע"ז כ' תורת ה' תמימה משיבת נפש. ואחז"ל גדולה תורה שנותנת חיים לעושי' בעוה"ז ובעוה"ב. וכ' הכא הסנה בוער באש וכ' התם ההר בוער באש. וזה הרמז וזה לך האות בהוציאך את העם כו' תעבדון א"ה על ההר הזה. באש הגדול הזה. אכן הראו לו שבאמת יזכו לזה ע"י גלות מצרים שגם זה נרמז הסנה בוער באש ואיננו אוכל. שע"י שירדו לכור הברזל במצרים ואעפ"כ העלו משם ני"ק. עי"ז עצמו יזכו לקבל האש שלמעלה ג"כ. וכ"ז הרמז בכל איש ישראל. הנשמה אש מן השמים והגוף מתנגד אל כח הנשמה. וכפי נצחון המלחמה שאין הגוף משנה כח הנשמה. כך זוכה גם הגוף לקבל הארה מן הנשמה. וכן איתא במד' שיסורי מצרים הי' הכנה לקבלת התורה.

ובמדרש אני ישנה ולבי ער כו' דופק פתחי לי כו' עמו אנכי בצרה ע"ש. דהנה עיקר הגלות הוא שהנשמה נאסר בגוף וקול דודי דופק הוא כח הנשמה שבנפשות בנ"י שמעורר האדם לפתוח בחודה של מחט בגופו שתוכל הנשמה להאיר באדם. וז"ש וימררו את חייהם כו' בחומר ובלבנים מה שהנפש שהוא החיות שבאדם הוא מוטרד כל היום בהבלי עולם. ומצד זה נמשך הגלות בפועל ממש. כי באמת בנ"י הם נשמת כל הברואים ומן הדין צריכים להיות כל האומות כפוין לבנ"י. כמ"ש אדם אתם אתם קרוין אדם לפי שיש להם נשמת אלהים חיים. אך בנ"י עצמן צריכין לשעבד ולבטל גופם אל הנשמה. וממילא יהי' הכל כסדר כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם כו' ואז הנשמה שולטת בכל הבחי'. בנ"י שולטין על האומות. ונשמת בנ"י שולטת על הגופים. והקב"ה שהוא מחי' כל הנשמות מגלה כח אלקות אל הנשמות. אבל בדורות השפלים שהגוף עיקר והנשמה טפילה ולכן משועבד הנפש להגוף כמ"ש בנפשנו נביא לחמינו. ועם זה בא כל מיני גליות בכל המדרגות שאין הנשמה שולטת. ונסתר בחי' אלקות בעולם. וז"ש עמו אנכי בצרה. אבל הקב"ה הכין לבנ"י ד' מיני דביקות בשורש הנשמה לכל הד' גליות. כמ"ש במד' אחותי רעיתי כו' תמתי על ד' הגליות. שאלה הד' הם לשוני חיבה ודביקות. וזה שורש הד' גאולות כשמתעורר קול דודי ודופק הנשמה בגוף. והנה בש"ק עכ"פ מבטל כל איש ישראל הגוף בשביתה מכל מלאכה. ולכן מאיר הנשמה יתירה בגוף. ולכן הוא זכר ליצ"מ ולגאולה. וז"ש בירושלמי על שבת היום אם בקולו תשמעו זה הקול דודי שדופק בשבת.

[ג] שמות ג, ב. אש-סנה עולה ב"פ יצחק (ממוצע כל מלה).

[ד] דברים ד, יא; ה, כ; ט, טו.

פסוק הסנה ושלשת פסוקי הר סיני הם (כסדרם) בסוד י ו-הוה: ההופעה בסנה היא צמצום ה' לנקודת ה-י; הפסוק "ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל" הוא ה עילאה, ה"רצוא" להתקרב ליסוד האש החשוך (שבבינה); הפסוק "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש וגו'" הוא ה-ו, הקול היוצא מתוך האש, והוא מתאר את ה'התפעלות' הרגשית של עם ישראל מהגילוי (שלצד ההתפעמות החיובית היתה בה טעות בחשש "ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדֹלה הזאת", היפך גילוי מראה הסנה כמבואר בפנים); הפסוק "ואפן וארד מן ההר וההר בער באש ושני לוחֹת הברית על שתי ידי", שלאחר חטא העגל ובדרך להעניש עליו, שייך ל-ה תתאה ש"רגליה יֹרדות מות" (משלי ה, ה) ולה שייכים החטא ועונשו (ולמעליותא ממנה הכח לבער את היצר הרע, כמבואר בפנים).

ורמז: אש-סנה-הר עולה ג"פ (ממוצע כל מלה) אור, סוד "באור אש" (תהלים עח, יד).

[ה] דברים ד, לג.

[ו] תהלים צא, טו. ראה רש"י לשמות ג, ב.

[ז] דברים ד, כד.

[ח] ירמיה כג, כט.

[ט] גוף קדוש עולה (השם הקדוש) צבאות, השייך ל"צבאות הוי'" (שמות יב, מא) שיצאו ממצרים.

[י] דהי"ב יז, ו.

[יא] שמואל-ב ו, כב.

[יב] ראה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד (נב, ד) ואילך.

[יג] תניא פל"ד. עפ"י זהר ח"ב רנה, א; ח"ג עה, א.

[יד] אש-גוף (שמים, שמן) עולה י-ה פעמים הוי', בסוד "כי ביה הוי' צור עולמים" (ישעיה כו, ד), על ידי האש היוצאת מצור החלמיש (חשכת הגלות).

[טו] תהלים יט, ח. "תורת הוי' תמימה משיבת נפש" עולה ט (מספר ה'אמת', סוד א מחיה מת) פעמים אש.

[טז] "בער באש" (יצר הרע) עולה כה פעמים חיה (משה – שזכה לגילוי הסנה ועלה להר הבער באש – עולה י-ה פעמים חיה).

[יז] דברים יג, ו ובכ"ד.

[יח] בראשית א, לא. וראה בראשית רבה ט, ז; קהלת רבה ג, טז (ובכ"ד).

[יט] הגהות הרמ"ז והרנ"ש למבו"ש אות סג (ובכ"ד). תו"א ס, ג.

[כ] בראשית לג, ט.

[כא] שמות יב, לח.

[כב] משלי ט, י; ל, ג.

[כג] דברים ד, לט.

[כד] שה"ש רבה ה, טו (ובכ"ד).

[כה] שבת עז, ב.

[כו] ויקרא רבה יג, ג (עפ"י ישעיה נא, ד).

[כז] כש"ט (קה"ת) אות כח.

[כח] שה"ש ה, ב.

[כט] אסתר רבה פתיחה ה (כמובא בשפ"א).

[ל] שה"ש רבה ה, ג. זהר ח"ג רצו, א (והיינו תיקון יחסי התאומים, יעקב ואדום-עשו – על ידי חֻשים בן דן, שקיים את נבואת רבקה "למה אשכל גם שניכם יום אחד" וגלגל את ראשו של עשו לחיק יצחק אביו אשר אהבו – שבמקום "ויתרוצצו" יתרצו ברצון משותף, וד"ל).

[לא] עפ"י קידושין נו, ב.

[לב] ב"לבת אש" מתחלק ה-שבת ל-ש ו-בת, כנודע (ראה זהר ח"א כג, ב ובכ"ד).

[לג] ירושלמי תענית פ"א ה"א (כמובא בשפ"א).

[לד] תהלים צה, ז. היום אם עולה אמונה. "היום אם בקֹלו תשמעו", "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח), "שמור את יום השבת לקדשו (דברים ה, יב) עולה ג פעמים (ממוצע) אם ברבוע, אם (מדרגת "שבת מקדשא וקיימא", אמא) פעמים ענג (שבת, ג"פ אם).

אם ברבוע (הממוצע) – 1681 – עולה השם הקדוש בן כב אותיות (אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם) וכן "זמרת הארץ" (ראה בראשית מג, יא) – צרי דבש נכאת לֹט בטנים שקדים (בהם ראוי לענג את השבת, כאשר ביחס למה שיש בו מתיקות רבה גם בשבת יש להתנהג באופן של "דבש מצאת אכֹל דיך וגו'" (משלי כה, טז) – "מעט צרי ומעט דבש", "טוב מעט לצדיק" (תהלים לז, טז) – ואחרי מעט המתיקות בה פותחים יש לאכול כל צרכו ויותר מהרגלו לכבוד ענג שבת) אותם שלח יעקב (סוד ענג שבת, "אז תתענג על הוי' והאכלתיך נחלת יעקב אביך") ליוסף (סוד תוספת-מוסף שבת, המכוון כנגד היסוד, אבר התענוג). והנה, חלק המילוי של שבת – שין בית וו – עולה צדנלבש (עולה רחל-רחל, ד"פ מעט הנ"ל), השם הקדוש העולה מראשי התיבות של רכיבי "זמרת הארץ" הנ"ל (ראה גם בשעה"כ דרושי תפלת השחר, ג; עמודיה שבעה בראשית עמ' רכה וש"נ).

אותיות המילוי של שבת הן "יונתי", סוד תיקון "עיניך יונים" (שה"ש א, טו) לראות אלקות – תיקון שמתחולל בשבת, סוד ש גווני העין המאירים בבת עין (כנ"ל). "יונתי" הוא כינוי החבה המכוון כנגד גלות יון, שהן המוחין גם של גלות אדום, כנודע, כאשר "יונתי תמתי" מצטרפות למדרגה אחת בעצם, "אחת היא יונתי תמתי" (שה"ש ו, ט), הנתקנת ומתבררת מכח שבת, ו"פ יון-אדום (מספר פסוקי שיר השירים).

ועוד בענין זמרת הארץ: הביטוי השלם "מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" (בו נוספות המלים מעט-מעט, בגימטריא רחל, סוד הארץ, והאותיות ווו, סה"כ טז ברבוע, ד בחזקת ד, ב בחזקת ח, סוד אהרן שבמטהו גמלו שקדים, תכלית זמרת הארץ) עולה יג (חצי הוי') פעמים קמט (חצי רחמים). "זמרת הארץ" עולה כג פעמים אם ויחד עם אם ברבוע (פרטי זמרת הארץ, כנ"ל) עולה סד (ח ברבוע) פעמים אם. כשמחברים את הביטוי השלם ל"זמרת הארץ" מקבלים ה"פ כד ברבוע, י"פ (שלמות ברור) רפח.

דברי יעקב עצמם מתחילים ב"אם", שרש הרבוע כאן: "אם כן [= בטנים] אפוא זאת עשו [עד כאן עולה 'מזמרת הארץ'! רק 'זאת עשו' עולה כח ברבוע] קחו מזמרת הארץ [עד כאן עולה משולש סד, י"פ יצחק, פ"פ הוי'. מכאן ואילך עד סוף הפסוק עולה כ"פ 137, י"פ מרדכי:] בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים".

"זמרת הארץ" הו"ס "משה נתנבא ב'זה'" (ספרי ריש מטות) – משה, השביעי, הוא בחינת שבת (כאשר בענג שבת מתגלה הגוף הקדוש, כנ"ל). שלשת השמות הקדושים ביט (שכנגד הכתר, פרדס רמונים ש"ז פ"ב) טפטפיה (שם המחשבה, כנגד המוחין) צדנלבש (שכנגד המדות, בא"ח מקץ שנה א) עולים "משה משה" (שמות ג, ד) ש"לא פסיק טעמא בגוויהו" (ע"פ זהר ח"א קכ, ב; ח"ג קלח, א). בסיס סדרת שלשת השמות הוא 111 (אלף-פלא, בטנים, שה-בט בתחלתם רומזים ל-ביט טפטפיה) ועם המספר הבא בסדרה היא עולה י"פ יוסף, ס"פ הוי'. כשמצרפים לשלשת השמות את הספירות (שכנגדם) – כתר, חכמה-בינה-דעת, חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות – מקבלים ז"פ כד ברבוע.

[לה] ראה עץ חיים שער נ פ"ו; שער הכוונות דרושי סדר השבת דרוש א ענין קבלת שבת.

[לו] בראשית רבה יד, ט; דברים רבה ב, לו. גוף נשמה יתרה ועוד שבת קדש עולה ה"פ אמת (כאשר בשבת "איהו אמת" ו"איהי אמונה", "היום אם" כנ"ל).

[לז] תהלים קג, א; קג, ב; קג, כב; קד, א; קד, לה – ה"פ כנגד ה מדרגות נרנח"י, כנודע.

[לח] שה"ש רבה ה, א (ונתבאר באורך בד"ה "באתי לגני" תש"י ואילך).

[לט] שה"ש ה, א.