עדות ישראל על ה'

[א] נעריך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] שמות יב, מא.

[ג] והנה, צבא מעלה עולה רחל ו-צבא מטה עולה 147, חיי יעקב – לכאורה היה מתאים שהאיש (יעקב) יהיה רמוז בצבא מעלה והאשה (רחל) בצבא מטה, אלא שיש כאן התכללות ויחוד של גוף בנפש ונפש בגוף מכל צד ופנה. ההפרש בין הביטויים הוא 91 (יחוד השמות הוי' א-דני, שבעצמם מכוונים כנגד צבא מעלה וצבא מטה, העולה ז פעמים יג, מספרי הנוקבא והדכורא, כנודע) ושני הביטויים יחד עולים שכינה – השראת השכינה בישראל.

[ד] תרס"ד. וזה לשונו:

יצאו כל צבאות ה' מא"מ. [במכילתא] כל לרבות צבא מעלה ומטה. וכמו כן בבנ"י עצמם הי' הגאולה בנפש ובגוף ששניהם היו ת"י מצרים. וכמו כן אחר שיצאנו ממצרים בגוף ונפש. כך הכניסנו הקב"ה לקבלת מלכות שמים בגוף ובנפש. ומצוה ראשונה בפסח שהוא תיקון הגוף מ"ע ול"ת לאברים וגידין. ואח"כ קבלת התורה תיקון הנפש. ולכן ד' פרשיות בתפילין. שנים ליצ"מ בגוף ונפש. ושנים לקבלת התורה והמצות בנפש וגוף. ונקראו בנ"י צבאות ה'. דכ' אות הוא בצבא שלו. דכ' אתם עדי נאום ה'. הרמז על כ"ב אותיות שנק' נאום ה'. כ"ב אותיות שבהם ברא ה' כל העולמות. כמו דאיתא שת"ח ניכר בדיבורו כמ"ש חז"ל יהללוך זר ולא פיך. רק פתח פיך בתורה ובזה ניכר חכמתו. כמו כן הקב"ה וב"ש א"א להכירו רק פתח דבריך יאיר מבין פתיים. שע"י הכ"ב אותיות שמהם נברא כל העולמות. עי"ז יכולין להכיר קצת מחכמת הבורא ית"ש. כמ"ש הכל לכבודו ברא. למענהו לעדותו. וזהו הי' בעשרה מאמרות. אך ע"י החטא נתערב בדעת טוב ורע. ונסתר האמת ע"י הרשעים שמאבדין העולם שנברא בי' מאמרות. אך בבנ"י נשאר אלה האותיות ונתחדשו בעשרת הדברות. ולכן אתם עדי הוא בבנ"י שיש בהם הכרת כח הכ"ב אתוון דאורייתא. ולעתיד כ' אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. אבל עתה האמת נעדרת והיא עלמא דשיקרא. ולכן בנ"י צריכין סיוע לעדות זה להעיד על הבורא ית"ש. ולכן נתן לנו הקב"ה מצות תפילין ביד ובראש לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו והמוח שבראש. כדי שנוכל להעיד עדות אמת כמ"ש חז"ל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. כי צריך להיות עד אמת שידע שאפס זולתו ית"ש. ושכל העולם ומלואו הכל רק עדות עליו. וז"ש למען תהי' תורת ה' בפיך. וכי יש תורה שאינו מה'. רק שהתורה מלמדת להבין ולראות אלקותו בעולם. וכל התורה פי' על שם הוי'. ולכן יסוד הדברות אנכי ה"א. וזה תורת ה' כמו תורת העולה תורת החטאת. כן תורת ה'. ולכן כ' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים. כי כל הדעת והחכמה שנתן הקב"ה לאדם. לידע את ה' ולעבדו. רק שע"י חטא הראשון נתערב בדעת טוב ורע. וביצ"מ ובקבלת התורה נתברר הדעת. וכ' למען דעת כל עמי הארץ כו'. וע"י בנ"י יתברר הדעת בכל העולם לעתיד. ולכן בש"ק א"צ תפילין שהוא עצמו אות זה האות הוא בצבא שלו כמ"ש לעיל. ונתברר ביצ"מ. וזה מתחדש ע"י התפילין וע"י השבת זכר ליצ"מ. כי שבת הוא נחלה בלי מצרים. כמו שבמצרים הי' שורש כל המצרים ואין עבד יכול לברוח משם. שהוא מקום שהטבע גוברת בו ביותר. מלך קשה ומדינה קשה. והוא היפוך א"י שכ' בה ארץ טובה ורחבה ששם מקום החירות ושם מתברר העדות. כמ"ש אלקים בארמנותי' נודע למשגב. וכמו כן בזמן שהזמן ג"כ מכסה על האמת. ובשבת נחלה בלי מצרים. וכמו כן בנפשות בנ"י הם בחי' חירות. ז"ש ורצה בנו וש"ק הנחילנו. וכמו כן שרצית והנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה.

[ה] פסח נקרא גם "קרבן הוי'" העולה חשמל (זך במשולש) – "חש" ביום ההקרבה ו"מל" בליל הסדר (ובו גופא יש מל-מל, לפני ואחרי חצות).

[ו] וכמה רמזים: פסח (148) הוא כפולת 37; בצירוף תורה (611) הוא הופך לכפולת 23 (759 = ג"פ 253; 253 הוא משולש 22, כב אותיות, העיקר בתורה זו, "מוצא פי הוי'", וג"פ היינו סוד "אוריין תליתאי"); ובצירוף שם צבאות (499) הוא הופך שוב לכפולת 37. 37 23 37 = 97, מהיטבאל, יחוד מה-בן. 37 ברבוע, 23 ברבוע, 37 ברבוע = 3 פעמים (ממוצע) 33 ברבוע!

[ז] מכילתא בשלח טו, א. עין יעקב חגיגה טז, א. אות-צבא = 500 = "פרו ורבו", להעמיד צבאות-צבאות של בני ישראל, "צבאות הוי'".

[ח] והנה, צבאות (שבמ"ס עולה ז ברבוע) עולה במ"ק 22! צבאות במ"ק = טובה ו-הוי' במ"ק = טוב, אם כן "הוי' צבאות" היינו יחוד טוב-טובה (אהוה-אהוי, תרין עטרין שבעת, כנודע) העולה 39, "הוי' אחד" (במספר הכרחי). ועוד, גם "יצאו כל צבאות הוי'" הוא כפולת 22 – 22 פעמים 31, א-ל (במ"ק יצאו כל = צבאות = 22. יצאו = 17 = הוי').

[ט] משלי לא, ח. המלה פתח עצמה (בסוד "ופסח הוי' על הפתח") רומזת למעבר מפתי לחכם – סוד "מבין פתיים" בפסוק שבהערה הבאה (ה"פתי יאמין" הוא בהוד, סוד שם צבאו-ת, ולשם נמשכת הבינה-ההבנה, "מבין פתיים", בסוד "בינה עד הוד אתפשטת")."פתח פיך" עולה חיה פעמים הוי' (בסוד ה"צלם" מקיף החיה-החכמה האלקית הוא ה-למד, לשון לימוד). "פתח פיך לאלם" ס"ת חכם, תיקון הבן שאינו יודע לשאול (ביחס אליו נאמר "את פתח לו"), כנודע.

[י] תהלים קיט, קל.

[יא] ישעיה מג, י.

[יב] ברכות יד, ב.

[יג] שמות יג, טז. דברים ו, ח; יא, יח.

[יד] עפ"י שבת פ"ו מ"א (וראה רמב"ן עה"פ). תש"י הם כתר דנוקבא ותש"ר הם כתר דדכורא – בעולם הזה אלו הם שני כתרים (ולפיכך שתי מצוות) אך לעתיד לבוא "כתר אחד לשניהם" (ואזי תש"ר ותש"י יתאחדו למצוה אחת).

[טו] יחזקאל טז, ז.

[טז] רש"י (ועוד) לשמות יג, טז.

[יז] חזקוני ורבינו יוסף בכור שור עה"פ. ובצרור המור שם שבמצרית זהו שם "המראות שישימו האנשים בין עיניהם לראות בטוב" שיעודם בתפלין "לראות תמיד פלאות אלקינו" – עיי"ש בארוכה.

[יח] רש"י (ועוד) עה"פ.

[יט] חז"ל מלמדים (סוטה ב, ב ובכ"ד) כי כל "עד" – לשון יחיד – כולל בעצמו שני עדים, כחות העיון והדבור הכלולים בו. עיון-דבור היינו ר"ת עד ועוד עד-ר, העולה לאה-רחל (כנגד העיון והדבור), ובסה"כ עולה שמח.

[כ] ע"פ הקדמת תקו"ז ז, א.

[כא] דברים יט, ב (וראה רש"י).

[כב] ישעיה כו, ד.

[כג] זהר ח"ב קכג, א.

[כד] ראה בראשית רבה יב, ו וכש"ט (קה"ת) פד.

[כה] שבת קיח, א.

[כו] חמדה טובה ורחבה עולה 300 – "רוח אלהים" כו'. חמדה טובה רחבה (ר"ת חטר, בסוד "ויצא חטר מגזע ישי וגו"') עולה "אין מלך בלא עם".