צער ושמחה ב"בשלח פרעה"

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] מגלה י, ב.

[ג] וזה לשונו:

אכן הכתוב יגיד הסיבה שגרמה כל הצער שנצטערו ישראל ברדיפת פרעה ואמר תדע סיבת הדבר לצד שלא הוציא ה' את ישראל אלא לרצונו של פרעה, כפה אותו עד שנתרצה ושלחם, ואמר להם קומו צאו, מזה חשב מחשבות לרדוף אחריהם, כאשר אבאר בעזרת השם, ובזה גרם צער לישראל, וגם לעצמו גרם איבוד לו ולאומתו, וצא ולמד כי הקב"ה יקפיד על כליון הנבראים כמובא בדבריהם ז"ל (מגילה י:) מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, וכנגד כל זה אמר הכתוב ויהי לשון צער, ומי גרם כל צער זה בשלח פרעה, שאם היה ה' מוציאם שלא לרצונו, הגם שלא היה חפץ לשלחם, לא היה לו מקום לרדוף, אלא עינו הטעתו שהיה הדבר תלוי בו, ולזה חשב לשוב לקחתם, ואומר ולא נחם בוא"ו בתחלת הודעת ענין, יכוין תוספת על הגדת צער הקודם, הרמוז בתיבת ויהי, כנזכר.

[ד] מחשוף הלבן עה"פ (וראה גם פתח האהל לנכדו).

[ה] אגרת הבעש"ט בריש כש"ט.

[ו] כש"ט (קה"ת) כח. וראה באורך סוד הוי' ליראיו שער ד, ובכ"ד.

[ז] וזה לשונו:

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (זוה"ק ח"ב מה:) כי כל מקום שיכנה ישראל בשם עם, ירמוז על ערב רב, ולזה תמצא בענין זה לפעמים מזכיר שמם העם, ולפעמים מזכירם בני ישראל, דכתיב וחמושים עלו בני ישראל וגו', הרי זה מראה באצבע כי העם לא מבני ישראל המה, ואמרו ז"ל (שם) כי השחתת ישראל במדבר זה הוא סיבתו, הם אמרו נתנה ראש וגו', הם אמרו עשה לנו וגו', וזה הוא אומרו "ויהי" צער גדול לשונאיהם של ישראל בשלח פרעה את העם פירוש ערב רב ששלחם פרעה לא ה' ברוך הוא הוציאם, כי לא בא אלהים לקחת לו אלא גוי גדול נחלתו יתברך אלא פרעה שלחם, וטעמו היה לכוף את ישראל לשוב מצרים, והם מצאו מקום להדבק בישראל וסובב בתכליתם צער לישראל, כנזכר, ולדרך זה ידוייק על נכון אומרו ולא נחם אלהים כי קרוב הוא, פירוש קרוב הוא לרמוז העם מקרוב בא, ואין לו חוזק בקדושה, או קרוב הוא להרשיע, ויסובב רעה גם לישראל, והרעה היא כי אמר וגו' פן ינחם בראותם, וידוייק על נכון אומרו ולא נחם בתוספת וא"ו בתחלת ענין, לומר כי זה נוסף על כמה צער שגרמו להם הרמוז בתיבת ויהי וגו' ועוד להם ולא נחם.

וראה עוד על היחס בין "העם" ל"בני ישראל" במחשוף הלבן ופתח האהל עה"פ (ובמדור הרמז בחוברת זו, עפ"י דבריהם).

[ח] וזה לשונו:

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (זוה"ק ח"ב מה.) כי פרעה עשה לישראל לויה, ולפי זה יגיד הכתוב צער הנמשך להם מזה ואמר ויהי לשון צער לסיבת שלח פרעה, כי יצטרך הדבר להיות שיטול שכר פסיעותיו, וצא ולמד משכר פסיעות של אותו רשע נבוכדנצר (סנהדרין צו) וכל שכר שיקצוב לו ה' יהיה גורם רעה לשונאיהם של ישראל, אשר על כן נתחכם ה' ובטל מצותו ממנו ונתחכם שלא הוליכם דרך קרוב שמן הסתם לשם יערים פרעה ללותם, ובזה בטלה מחשבתו כאילו לא ליוה אותם, נמצא מי גרם שלא הלכו ישראל דרך קרוב לווייתו של פרעה, וטעם אומרו ולא נחם בתוספת וא"ו, לדרך זה לרמוז כי צער אחר גרם הדבר זולת זה, שעל כל פנים הגיעו קצת זכות בלוייה, וזה סיבה שנכנסו ישראל בסכנה ברדיפתו, כאמור בדבריהם ז"ל (ילק"ש רמז רלג) בפסוק ולא קרב זה וגו', ובפסוק מה תצעק אלי וגו' (שמו"ר כא ז), וכמה הרפתקי דעדו עלייהו, ואומרו כי אמר וגו' הוא טעם אחר, וכאילו אמר וכי אמר ותולדות מיחושו הוא לצד שליחות העם שהם ערב רב כמו שרשמנו בדרך ב'.

[ט] תהלים ב, ד.

[י] בראשית רבה מב, ג ובכ"ד.