בע"ה

ט"ו טבת תש"פ – כפ"ח

מ"צדיק וטוב לו" לעולם העשיה

ברית יוסף-יצחק-מרדכי שי' הלר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שלשת האבות בשם הרך הנימול

לחיים לחיים, מזל טוב, הרבה נחת יהודי, נחת חסידי, לכל המשפחה.

שמענו ממשה כמה דברים על השם של הרך הנימול, יוסף-יצחק-מרדכי שי' (הראש-תוך-סוף שלו אותיות יחי!), "זה הקטן גדול יהיה". נוהגים לעשות גימטריא של השם. יש פה שלשה שמות ביחד והגימטריא היא גם שלשה שמות ביחד, שהשם המשותף לשם המלא של התינוק ולגימטריא הוא דווקא השם יצחק. יוסף-יצחק-מרדכי שוה בדיוק אברהם-יצחק-יעקב, שלשת האבות שלנו, "אין קורין אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב".

איך יוצא בדיוק אותו דבר? כתוב ש-מרדכי הוא אברהם ועוד שם הוי' – "למען הביא הוי' על אברהם" – ו-יעקב הוא יוסף ועוד שם הוי'. הרי יוסף הוא ו"פ הוי' ויעקב ז"פ הוי', כך כתוב, אז אם אני מוריד שם הוי' מ-מרדכי ומוסיף אותו ל-יוסף, "גורעין ומוסיפין ודורשין" (אחת המדות שהתורה נדרשת בהן), אני מקבל אברהם-יעקב.

אם כן, יוסף-יצחק-מרדכי עולה בדיוק אברהם-יצחק-יעקב, שלשת האבות. כתוב שלכל יהודי יש את מדות שלשת האבות – האהבה של אברהם ("חסד לאברהם"), יראת יצחק ("פחד יצחק) והתפארת של יעקב, "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון", ומדת הרחמים שלו. כאן זה יוסף-יצחק-מרדכי.

מרדכי – המשכת יוסף-יצחק למציאות

אז קודם אמרנו גימטריא יפה, כל האבות כאן. כעת נסביר את שלשת השמות באותיות של קבלה. השם של הרבי הקודם, יוסף-יצחק, על שמו נקרא הילד – כל שם הוא קדוש ומשמעותי בפני עצמו, אבל למה להקדים את יוסף לפני יצחק, את הנכד לפני הסבא? מן הראוי, כבוד זקנו, שיוסף יקדים את יצחק – שיהיה יצחק-יוסף, למה יוסף-יצחק?

מרדכי הוא בסוף גם לפי סדר הדורות. נשים לב שלמרדכי יש זיקה מיוחדת לאבא של התינוק – לא יודע אם חשב על זה – כי חז"ל אומרים ש"מרדכי בדורו כמשה בדורו". יש משהו במרדכי שהוא משה, שם האב. האבא והבן הם שני דורות. מרדכי שלנו, הרך הנימול, בדור שלו, יהיה בדיוק כמו האבא, משה, בדור שלו – שני הדורות חופפים ומתחברים, מתקשרים אחד לשני. אם כן, יש עוד שם מאד חשוב ש'משחק' פה – משה רבינו, השם של האבא.

אולי נתחיל מזה, כדי להבין את הסדר שמתחיל ביוסף. הסדר אומר שמלמעלה למטה הכי גבוה הוא יוסף, אחריו יצחק ואחריו מרדכי. מרדכי הוא תוספת לשם – ההורים התלבטו אם להוסיף את השם מרדכי לשם הרבי הקודם, יוסף-יצחק. היות שהוא תוספת יש לו תפקיד מיוחד, שבאותיות של קבלה וחסידות הוא להמשיך את הענין מטה-מטה – שהענין של יוסף יצחק יגיע אלינו, יתממש בפועל ממש. כנראה זהו התפקיד של מרדכי – צריך להבין את כל זה.

מיסוד א"ק דרך טלא דבדולחא לעולמות בי"ע

קודם נאמר באותיות של קבלה:

מה השרש הראשון של יוסף הצדיק? יוסף שייך לספירת היסוד, "צדיק יסוד עולם", אבל יש הרבה יסודות, יש טו יסודות רק בעולם האצילות. יסוד הוא נקודת קשר, ולכל פרצוף יש שלשה יסודות – בפה, בחזה ובברית. היות שבעולם האצילות יש חמשה פרצופים – יש חמשה עשר יסודות. זו כוונה של טו ווין ב"אמת ויציב ונכון וכו'". אם כן, יסוד הוא רב-גוני, אומר הרבה דברים. כתוב שיוסף הצדיק הוא לא רק יסוד דז"א דאצילות – כמה שזו מדרגה רמה ונשגבה – אלא הוא יסוד א"ק, יסוד אדם קדמון. צריך להסביר מה זה אומר לנו. הוא לפני השבירה והתיקון, לפני עולם התהו ועולם התיקון. בא"ק "כולם נסקרים בסקירה אחת", ויש שם יסוד לו קוראים יוסף הצדיק.

אחריו נמשך יצחק – שמדתו גבורה, יראה, יראת שמים, "פחד יצחק", אבל כמו שאמרנו שליוסף יש שרש הרבה יותר גבוה כך גם ליצחק יש שרש יותר גבוה מהגבורה דאצילות גרידא, ובלשון הקבלה היינו גבורה דעתיק יומין. לגבורה דעתיק יומין יש עוד כמה שמות, והיא מתלבשת בתוך הראש של הפרצוף החיצוני של הכתר, אריך אנפין. להתלבשות זו קוראים "טלא דבדולחא", טל הבדולח, ובעוד כינוי "בוצינא דקרדוניתא", הנר החזק, שהוא בעצם קו המדה שמודד את כל המציאות, את כל הנבראים, ונותן להם גבול ומדה (שהרי גבורה היא צמצום, גבורה היינו גבול לאור. גבול לאור עולה אור הגנוז, וד"ל). אבל בכתר בכלל כתוב ש"לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא" – הגבורה שם אינה גבורה של דין, של בקורת קשה על המציאות, אלא בדיוק להיפך, התגברות החסדים. הגבורה של יצחק בשרש היא להגביר את החסד – חסד דאברהם – עד אין סוף.

שוב, יוסף הוא יסוד א"ק ואחריו יצחק הוא גבורה דעתיק, אבל מי שממשיך אותם למטה הוא מרדכי – למה? כי מרדכי, כמו שאמרנו קודם "מרדכי בדורו כמשה בדורו", הוא יסוד אבא (השרש של משה וגם של מרדכי בקבלה), היסוד של פרצוף החכמה דאצילות. יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א, והמיוחד של מרדכי שהארתו עוברת את המלכות ונכנסת ומאירה בעולמות התחתונים – בריאה-יצירה-עשיה, עד שעושה "אתהפכא חשוכא לנהורא", וזהו הנס של פורים.

איני יודע אם מכירים, אבל השיר ששרנו קודם היה שיר הגאולה של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ. מן הראוי לשיר אחר כך גם שיר של מרדכי היהודי, שיר של פורים. אנחנו בין חנוכה לפורים – כבר הכנה לפורים. כתוב שהנס של פורים הוא הארת מרדכי שיורדת מיסוד אבא ליסוד ז"א ומשם דרך המלכות מאירה לעולמות הנפרדים, מבריאה ומטה. זו הארה שלא קורית בכל השנה, משהו מיוחד – נס פורים. הוא מאיר למקום שיש בו יש נפרד והופך אותו. הוא הופך את ה"טעמין מרירו" ל"מיתקא" (בסוד "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"). הרי מרדכי הוא "מירא דכיא", "מר דרור". דברו קודם על תרגום התורה ב-ח' טבת (יום ההולדת), נדמה משהו לא טוב – אבל בסוף מביא לידי מימוש את תכלית בריאת העולם, דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה הימנו, הורדת התורה לעולמות בי"ע.

המשכת הראיה שהכל טוב לעולמות התחתונים

נחזור: מהו יוסף, ששרשו יסוד א"ק? אדם קדמון הוא מבט כללי על המציאות, בו אין טוב ורע, אין שבירה ותיקון, מי שמכיר את מושגי הקבלה – להסתכל על העולם, להתקשר לאלקות, לכח הבורא שבעולם, ממקום שאין בו טוב ורע, הכל טוב. היסוד הוא טוב ובאדם קדמון הכל טוב, כמו אדם הראשון לפני החטא – הכל טוב. זו התקשרות לאותו צדיק אמת, ה"צדיק יסוד עולם", שגם אצלו הכל טוב. כמו שכתוב בספר התניא שיש צדיק אחד שהוא "צדיק וטוב לו", רק "חד בדרא". יש "צדיק ורע לו", מה הכוונה? שבעולם שלו, במציאות שלו, הוא רגיש ללא-טוב, מבין שיש גם לא-טוב בעולם. כאלה יש כמה וכמה בכל דור. אבל יש רק צדיק אחד שהוא "צדיק וטוב לו", שמביט על המציאות, על העולם, ממקום כזה שהכל טוב – הוא נמצא במקום בקבלה שנקרא אדם קדמון. זהו יוסף, השרש של התיקון האמתי של כל העולמות.

אחר כך צריך בהתאם לאותו יסוד דא"ק להתחיל למדוד, בוצינא דקרדוניתא, קו המדה. עתיק הוא מקום של תענוג – יצחק הוא צחוק ותענוג ושמחה – ממקום שהכל כיף צריך למדוד, טלא דבדולחא, בוצינא דקרדוניתא, גבורה דעתיק יומין כפי שהוא מתלבש במוחא סתימאה, חכמה דאריך אנפין.

אחר כך להמשיך את אור התורה, "אורייתא מחכמה נפקת", "נובלות חכמה שלמעלה תורה", גם למלכות אחשורוש – כח מרדכי היהודי – עד שלוקחים את המלך הזה, שטפש ורשע מתחלתו ועד סופו, "אחשורוש הוא אחשורוש", עד שהופכים אותו ל"מלך שאחרית וראשית שלו", רמז לקב"ה בלשון חז"ל. לא רק "המלך" רומז לה' במגלת אסתר, אלא כתוב בקבלה שכל פעם שכתוב אחשורוש גם רומז לה'. זהו תרגום התורה לא רק ליוונית אלא גם לפרסית וסינית וכו', לכל שבעים לשון, וכך להביא את האור עד לעולם התחתון שאין תחתון למטה הימנו, וזו שלמות הגאולה.

זהו דרוש על שלשת השמות – קודם יוסף (הכל טוב – "אמרו צדיק כי טוב"), אחר כך יצחק (הכל שמח, תענוג וצחוק) ובסוף מרדכי (הכל טהור, דכיא, והכל מתוק, לבסומי). שנזכה בפועל ממש לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

לחיים לחיים, ודאי לאבא יש איזה שיר טוב על מרדכי היהודי, "ומרדכי יצא מלפני המלך".