חיבור עליונים ותחתונים

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] דוק בסדר הדורות ובתולדות תנאים ואמוראים (היימן) בענין רבי ישמעאל.

[ג] בפרט סיני עולה (ה"פ הוי', דהיינו) הוי' פנים ואחור, המתחלק ל-חן בפנים (י-ה-ו-ה, ה-ו-ה, ו-ה, ה) ו-חסד באחור (י י-ה י-ה-ו י-ה-ו-ה), ודוק.

[ד] משלי לא, כו (וראה גם עמודיה שבעה ריש משפטים על החסדים שבמשפטים).

[ה] ראה פלח הרמון לחנוכה ד"ה "ת"ר נר חנוכה" (צט, ג).

[ו] בפסוק "ויטע הוי' אלהים גן בעדן מקדם" (בראשית ב, ח) "גן" הוא המלכות, "עדן" החכמה ו"קדם" הכתר. החכמה ("ראשית הגילוי") היא שרש האור ישר, והמלכות שרש האור חוזר, והאור חוזר עולה עד לכתר (שרש החכמה, בחכמה סתימאה שנקראת בזהר ח"ג רצ, א "עדן עלאה סתימאה"), שלמעלה מהחכמה.

[ז] וזה לשונו:

ואלה המשפטים צריך לדעת טעם אומרו ואלה והנה נחלקו במכילתא, רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר לומר לך מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני, רבי עקיבא אומר "ואלה" יכול שונין ולא יודעים, תלמוד לומר ואלה וגו', ערכן לפניהם כשולחן הערוך, עד כאן. והנה לרבי ישמעאל שמפרש "ואלה" שבא לומר שנאמרו בסיני, בהכרח לפרש שטעם שהוצרך הכתוב להודיע זה, הוא ללמד על פרטי מצוה זו שנאמרה מסיני, שאם על כללותיה הרי אמר רבי ישמעאל בפרק בתרא דזבחים (קטו:) שכל המצות נאמרו כללותיהם בסיני ופרטיהם באוהל מועד, עד כאן, ואם כן גם אלה המשפטים בכלל, ולא היה צריך לומר "ואלה" ללמד על דבר זה ולרבי עקיבא שחלק עם רבי ישמעאל שם בברייתא השנויה בזבחים, כי כל המצות נאמרו כללותיהם ופרטיהן בסיני, אינו יכול לפרש "ואלה המשפטים" שבא ללמד שנאמרו בסיני, כי אינו צריך להשמיענו זה, והוצרך לפרש באופן אחר.

וראה עד"ז במלבי"ם למכילתא כאן.

[ח] זבחים קטו, ב.

[ט] ובלשון האוה"ח:

ובהכרח לרבי ישמעאל שיודה בשמיטה שנאמרו כללותיה ופרטיה בסיני, כמבואר בתורה בפירוש, אלא שלא סבר ללמוד ממנה לכל התורה כולה, ואולי כי טעמו ממה שבאה הזכרת הר סיני בארבע מצות, לא רצה ללמוד מהם על כל התורה, והעיקר כמו שכתבנו.

יש לכוון את ארבע המצוות (כפי שנמנו במאורי אור על אתר) בסוד הוי' ב"ה: עשרת הדברות והמשפטים שהוקשו אליהם כנגד י – חכמה-בטול הנמשכים ב-י הדברות; הקרבנות (ויקרא ז, לז-לח) כנגד ה עילאה – שרש קו העבודה (סוד "ועבד הלוי הוא") וההעלאה (על גבי המזבח); שמיטה (ויקרא כה, א-ב) כנגד ו – שרש שש שנות העבודה, ו"ק דז"א, כששבת הארץ היא "עטרת היסוד"; ערכין ומעשר בהמה (ויקרא כז) כנגד ה תתאה – "העשירי יהיה קדש", בחינת המלכות (שם בן, בגימטריא בהמה).

[י] שמות יט, טז.

[יא] וזה לשונו:

וצריך עיון לדברי רש"י שפירש כאן כסברת רבי ישמעאל, ובפרשת בהר סיני פירש כרבי עקיבא, שאמר מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה בסיני, אף כל התורה כולה וכו', והם ב' פירושים חלוקים, והיה לו לפרש כאן "ואלה המשפטים" מוסיף על ענין ראשון, מה שצוה בענין שני, שצריך לשום לפניהם כשלחן הערוך, בין משפטים תחתונים בין משפטים שקדמו להם. ומה שראיתי שכתב הרא"ם שלימוד רבי ישמעאל הוא, שנאמרו המשפטים בקולות וברקים, אין דבריו נראים, ולא מתקבלים לומר כי דיבר ה' יותר מעשרת הדברות, הגם שהיה רבי ישמעאל אומר בפירוש כן, היה צריך כח וראיה לדבריו, ומכל שכן שלא אמר רבי ישמעאל אלא מה עליונים מסיני, ולא אמר מה עליונים בקולות וברקים, ודברים אלו אין לשמוע להם... ויותר נכון להניח הדבר בצריך עיון לדברי רש"י, מלפרש בו כי הבין בדברי רבי ישמעאל שאמר ה' אלה המשפטים כדרך שאמר עשרת הדברים ואם כונת הרב רא"ם לומר שנאמרו בקולות לבד ולא כסדר עשרת הדברות, גם זה אינו, כי זה יהיה בנין ג' בסדר הדבור, הא' הוא סדר אשר דיבר ה' בו עשרת הדברים, ב' סדר שהיה רגיל לדבר עמו כל הארבעים יום כל מצות התורה, ג' סדר דבור אלה המשפטים, ומי יטה אזנו לשמוע דברים אלו, לבנות מציאות שלא מצינו לו כיוצא בו בתורה, ועוד יש להקשות, אלא שהדברים פשוטים.

[יב] שמות כד, א.

[יג] תירוץ אחר ראה בלקו"ש חט"ו עמ' 243 ואילך (ס"ד, ובעיקר שם הערות 29 ו-30).

[יד] וזה לשונו:

עוד נראה לומר כי טעם אומרו "ואלה", לרמוז דבריהם ז"ל (סנהדרין פח:) כיצריך לשום דיינים לפני המקדש, לזה אמר ואלה מוסיף על ענין ראשון שהזכיר בסמוך, מקום שכונת הקודש, שכולם במקום אחד.

[טו] דגל מחנה אפרים פרשת וירא ד"ה "או יאמר וירא אליו" (ובכ"מ) בשם הבעש"ט.

[טז] בבירור ההלכה ישנם שלשה שלבים (ראה מעין גנים לך לך עמ' לב): סברא (ליבון הסוגיא) – חב"ד, "מוחין בעצם"; הלכה (הכרעה עקרונית) – ו קצוות (חג"ת נה"י), "מוחין השייכים למדות"; הלכה למעשה (הוראה פרטית) – מלכות. נמצא שבהצמדת הדיינים למזבח כלול תפקיד הדיינים לדון בהוראות למעשה בפועל ולא רק בהכרעות עקרוניות.

[יז] פרדס רמונים שכ"ב פ"ד; ספר הליקוטים וישב פמ"ח; קהלת יעקב ערך 'מזבח' אות א (על פי זהר ח"ג קצו, ב).

[יח] דינים אצל מקדש = עטרת = ז"פ מהיטבאל = ואלה ועוד 637 (יראת הוי', תורה-הוי', 7 ברבוע פעמים 13 וכו').

[יט] וזה לשונו:

אשר תשים לפניהם - טעם אומרו בלשון זה, הגם שרז"ל דרשו דרשות צריך לדעת פשטן של דברים, ואולי כי להיות שיש חלקים בתורה שהם חובת גברא לדעת את אשר יעבודו, וזולת זה אינם בני ברית התורה, המשל בזה אם לא ידע שאסור לאכול טריפה הרי הוא אוכלה, וכן הדם וחלב, ובמצות עשה, פסח, מצה, ומרור, שביתת ימים המקודשים, הן אלה יתחייב לדעתם ויש בחינה אחרת, כמו שתאמר דיני טוען ונטען, הלכות קידוש החודש, הלכות קרבנות, וכדומה, האמת כי חובת ידיעת התורה לכל איש ישראל, אבל לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו ז) אם יחסר ידיעתם, כל שיש בישראל גדולים שישפטו ויקדשו ויורו משפטים לישראל ונתחכם ה' לומר כאן אשר תשים לפניהם, לומר כי דינים אלו יתחייבו בשמיעתם כל איש ישראל, שזולת זה אין הקונה מכיר בשעת הקנין לדעת את אשר יקנה, וגם אין הנקנה יודע כי ה' שחררו אחר שש שנים לתבוע התובע, וגם השופטים לא ידעו כל קונה עבד, להודיעו כי חייב לשלחו, ולזה אמר אשר תשים לפניהם, כי משפט זה הוא מהמשפטים אשר צריכין לשום לפני כולם, ולזה תמצא שדיבר הכתוב בדרך נוכח, כי תקנה וגו', כי יודיע הדבר לכל קונה.

[כ] ובלשון האוה"ח:

עוד ירצה, להסביר המצות שתתקבל לכל, ולזה אמר אשר תשים לפניהם, פירוש הגם כי דבר זה יש בו חסרון הרצון, שהקונה עבדו ימהר לשלחו אחר שש שנים, תשים הדברים לפניהם כי מצוה זו לזכות כל אחד מהם היא, כשיהיה עבד לא יעבוד בו לעולם, ובזה יתרצה בדבר, כי כל אחד יעריך הדבר שהוא לזכותו לצד כי כל עברי הנמכר אינו אלא לצד דוחקו, או גנב ומכרוהו בית דין וזה יסובבו העוני, ובאותו מצב כולם עשירים היו, ואין זה אלא לדבר המתגלגל וכל אחד ישים לפניו שאליו נוגע החסד, דלמא יתגלגל עליו הגלגל וזהו זכות הוא לו.

[כא] תניא פמ"ב.

[כב] עבד עברי בגימטריא משיח (358), כנודע. דעת עבד עברי = 832 = ארץ ישראל (אור הכתר, לב-כבוד פעמים הוי' וכו'). עבד עברי דעת תחתון = 1696 = ד"פ (ממוצע כל מלה) משיח בן דוד (424).

[כג] ראה נדרים מא, א.

[כד] במכל-שכן מבלעם – הלעומת-זה של משה – שהעיד שהוא "יֹדע דעת עליון" (במדבר כד, טז).