מעלות משה

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] וזה לשונו:

ואתה תצוה צריך לדעת למה הוצרך לומר ואתה, אחר שעמו היה מדבר עוד למה אמר תצוה ולא צו, עוד למה אמר לשון ציווי, ורבותינו ז"ל אמרו בזה דרשות, מהם אמרו (במדב"ר ז ו) אין צו אלא זירוז לצד שיש חסרון כיס, ואולי כי לצד שהדבר אינו מן המוסר לצוות ה' שידליקו נרות בבית ה', אשר ממנו תצא אורה, אשר על כן אמר למשה כי מצוה זו לא יאמרנה לישראל על פי ה', אלא הוא יצוה, פירוש מפי עצמו, שינהגו כבוד זה להביא שמן להדליק, ולזה אמר ואתה, פירוש מלבד מה שצויתיך תוסיף אתה לצוותם על זה.

ודקדק לומר תצוה ולא תדבר, להצדיק דברינו אלה שיזרזם הוא על הדבר, שאם אמר תדבר, יהיה הנשמע כי ידבר דברי ה' כסדר הרגיל לדבר, מבלי צורך הזירוז, ולזה לא אמר צו, שאז יהיה נשמע שיאמר כי ה' אמר אליו לצוות, אלא תצוה פירוש מעצמך, ולא יראה בעיניך כי מצוה זו קלה היא, כיון שאינה אלא מפי משה, לא כן הוא, שאין זה אלא משום דרך כבוד לאל עליון, אבל המצוה הרי אנו רואים, כי ה' אמר אליו שיצוה.

[ג] עפ"י שיחת אחש"פ תש"י – וראה באריכות מאמר "וצדיק יסוד עולם" בספר לב לדעת.

[ד] ע"פ זהר ח"ג ז, א; שמות רבה ג, טו; מכילתא שמות יח, יט. ובכ"מ.

[ה] שמות לב, לב.

[ו] דעת זקנים עה"פ ובכ"ד.

[ז] בעש"ט עה"ת לך כו; ע"פ שבת קנו, א.

[ח] עירובין מא, א; וראה סוטה מה, ב.

[ט] ממוצע כל אות ב"שמן" הוא "ויקחו", העולה גם עין, בה טמון ה-אין, כנודע.

[י] וזה לשונו:

ויקחו אליך - טעם אומרו אליך יתבאר על דרך מה שאמרו במסכת שבת דף כ"ב וז"ל מחוץ לפרוכת העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זה נר המערבי כו' ע"כ, והנה אמרו ז"ל (שמו"ר נב ב) ליצני הדור היו מתלוצצים על משה לומר אפשר שהשכינה שורה על מעשה של משה וכו' ע"כ, הרי כי לא היו מצדיקים אפילו מישראל שתשרה שכינה במשכן, וכפי זה הגם ששרתה שכינה ביום א' בניסן עם כל זה אין זה סימן לתמידות שתקבע השכינה מקומה במשכן, אבל בנס נר המערבי הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, והוא מאמר ה' ויקחו אליך, פירוש אליך נוגע הדבר, כי בזה תתחזק נבואתך שיכירו ויצדיקו נבואתך, שהשכינה תשרה בתוכם, כשיראו נס שיעשה בשמן המנורה, ואולי כי לזה נתכוון באומרו ואתה תצוה, לומר שלא יחוש שלא יאמנו דבריו להיות הדבר תמוה שידור אל עליון בתחתונים, וכמו שכן היה, ואם תאמר מנין יצדיקו, ויקחו אליך, פירוש בדבר זה יש לך חיזוק והצדקת הדברים, כנזכר.

[יא] שבת כב, ב. ורמז: נר מערבי = כב פעמים הוי'.

[יב] וזה לשונו:

ואולי כי לזה אמר ויקחו אליך, פירוש למה שאתה בדעתך תצוה, עוד ירצה, לצד שצוה ה' כל מעשה המשכן וענייניו לנוכח שיראה שמצוה לו שיעשה הוא כל הנדבר אליו, ויביא כל הנדבה אל המשכן, לצד התלהבותו בעבודת ה' גם יעשה מלאכת המשכן ועבודתו, לזה אמר אליו ואתה תצוה פירוש מה שיש לך מהיתרון על כל ישראל אינו אלא מה שתצוה אותם לבד, ולזה אמר תיבת ואתה, ותוספת הוא"ו, לצד שיש עושים לבד משה, וידוייק גם כן אומרו תצוה, ולא אמר צו.

[יג] משה ועוד "ואתה תצוה" (בראשית, כנודע) עולה לז פעמים טוב-טוב (טוב לשמים וטוב לבריות), ובכך עולה משה מהיותו כפולת כג (חיה) להיות כפולת לז (יחידה), וד"ל.

[יד] ראה באריכות בספרנו לחיות במרחב האלוקי.

[טו] וזה לשונו:

עוד ירמוז, לצד כי הגיע זמן תת הכהונה לאהרן, בירר ה' למשה המלכות והמליכו על ישראל, והוא אומרו תצוה את בני ישראל, על דרך אומרו (שמואל א יג יד) ויצוהו ה' לנגיד וגו', והגם שבארץ מצרים אמר הכתוב (לעיל ו יג) ויצום אל בני ישראל, ופירשנו שם שעשאם מושלים בעם, כאן יחד משה למלכות ישראל, ואהרן כהן, ואולי כי לזה נתכוון מה שאמר הכתוב (לעיל יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ממלכת חוזר אל משה, כהנים אהרן ובניו וגוי קדוש אלו הלוים.

[טז] שמות יט, ו. ורמז: ממלכת-משה (המצטרפים יחד, לפירושו) = 875 = ז"פ כהנים. יחד עם כהנים = 1000 ועם אהרן (16 ברבוע כו') = 1256 = ד"פ ש-די.

[יז] אבות פ"ד מי"ג.

[יח] ממוצע משה תורה מלכות הוא 484 = 22 ברבוע כו'. במספר סדורי, משה תורה מלכות = 156 שעולה במספר הכרחי ו"פ הוי' = אינו גוף = ולא כח בגוף (כרמז הידוע מר"א אבולעפיא) = יוסף-ציון-יחזקאל כו'. במ"ק = 48. חבור כל החשבונות – 1452 156 48 – עולה 1656 = ח"פ אור כו' (כמוזכר בביאור שפת אמת השבוע) = 4.8 פעמים משה.

[יט] וזה לשונו:

ואולי שירמוז באומרו תצוה על דרך אומרם ז"ל (תיקו"ז תיקון סט) כי כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה ולזה רבותינו ז"ל היו קוראים זה לזה משה (שבת קא:), כי הוא זה המדבר בבחינת נפש הלומדת תורה, והוא אומרו ואתה תצוה, על דרך אומרו (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך שהוא לשון צוותא, ליווי לאיש ישראל הנכבדים, וכבר ידעת כי אין חשיבות אלא באמצעות עסק התורה, ובחר ה' לרמוז רמז זה במצוות שמן, כי הוא בחינת התורה שהוא אור העולם, ועיין בפסוק שאחר זה.

[כ] וזה לשונו:

וזה הוא אומרו ויקחו אליך שמן זית זך, ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן, מה שמן מאיר לעולם כך התורה (דב"ר ז ג) והם דברי הזוהר שכתבנו בסמוך, ודקדק לומר זך, שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים, שהם לקנתר חס ושלום, או להתגדל וכדומה, אלה הם שמריה. ואמר עוד כתית, פירוש שצריכין לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם, על דרך אומרו (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות (זוה"ק ח"ב קנח:) וכבר כתבתי ענין זה בחפצי בענין המיימינים בה יע"ש.

[כא] זך לשמה = בן עמרם = איש האלהים.

[כב] עבודת ה"כתית", מעבר להמתת האדם עת עצמו באהלה של תורה (כנ"ל בדברי האוה"ח), כוללת גם את עבודת "מבטשין ליה" לצורך הארת אור הדברים בגוף האדם (כמבואר באריכות בתניא פכ"ט ואילך) – והכל בסוד "באלהים אהלל דבר" (תהלים נו, יא), להמשך יהל-אור (מאהל התורה) בגוף האדם על ידי מדת הדין דשם אלקים, וד"ל (וראה גם שיעור כ"ח שבט ש"ז).

[כג] וזה לשונו:

ובדרך רמז יתבאר הכתוב על דרך מאמר הובא בספר זוהר חדש (ח.) כי ד' גליות של ישראל כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד, גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה, ב' נגאלו בזכות יצחק, ג' בזכות יעקב, והד' תלוי בזכות משה, ולזה נתארך הגלות כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצות אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה, וזה הוא שרמז הכתוב כאן באומרו ואתה תצוה את בני ישראל, על דרך כי מלאכיו יצוה (תהלים צא יא), או על דרך אומרם ז"ל אין צו אלא מלכות, כי הוא ימלוך עלינו לעתיד, ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה...

[כד] ח"א טו, א.

[כה] ראה שמות רבה ד, ב; זהר ח"א רנג, א; שער הפסוקים ויחי; תו"א משפטים עד, ג.

[כו] ראה קהלת רבה יא, ז וויקרא רבה יג, ג (ע"פ ישעיה נא, ד).

[כז] קידושין מ, ב.

[כח] כמבואר בכ"ד – ראה גם התוועדות י"ט כסלו תש"פ.

[כט] סנהדרין צח, א.

[ל] תהלים צה, ז.

[לא] מלכות = זה עתיד.

[לב] וזה לשונו:

ואומרו למאור – תתפרש גם כן כפי דרכנו, כי בזמן הגלות נחשך מאור הלבנה שנקראת המאור הקטן, ונפרד אלוף ממנה, ושפחה תירש גבירתה, ולזה יצו, כי יכוין בשמן זית להאיר למאור וליחדו במכוון, גם יכוין אל המאור הגדול, כי כבר ידעת מאמרם ז"ל (מגילה כט) בפסוק (דברים לג) ושב ה' ממה שלא אמר והשיב, גם מאמרם ז"ל (תענית ה) בפסוק (הושע יא ט) לא אבא בעיר, והבן, ואומרו להעלות וגו', עולה תמיד, ותמיד זה אין לו שיעור, ולא תשוב לדאבה עוד והיה לה ה' לאור עולם, ואולי שיכוון עוד לומר למאור להעלות נר תמיד, כי המאור הגדול הוא יעלה הנר תמיד, על דרך אומרו (ישעיה סב ח) נשבע ה' וגו' אם אתן את דגנך, והיית רק למעלה.