בע"ה

אור לי"ז אדר תש"פ

ברכת הנאמן

שפת אמת פקודי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כתב השפ"א[ב]:

במדרש איש אמונות רב ברכות זה משה מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ואץ להעשיר זה קרח כו'. דאיתא כלי מחזיק ברכה זה שלום. זה ענין איש אמונות להיות כל מעשיו דבוקים בשורשו כמ"ש יתד במקום נאמן. אז נקרא שלום כי החלק שלמטה אינו שלום רק בהתדבקות לחלק שלמעלה. וזה הי' בחי' משה רע"ה משה משה בלי פסיק. ונק' איש האלקים חציו איש וחציו אלקים. וכן הי' המשכן משכן כמ"ש כעיר שחוברה לה. וזה הי' תכלית כל המשכן להיות כלי מחזיק ברכה לכל העולם. וכמו כן שבת בזמן שכל מעשי' כפולים. לחם משנה. מזמור שיר. זכור ושמור. כמ"ש במד' והוא בחי' שלום הנ"ל ונותן ברכה לכל הזמן. והם ג' סעודתי דמהימנותא. כענין איש אמונות בנפש. ומרע"ה נותן ברכה לכל הנפשות כמ"ש וזאת הברכה כנ"ל לפי שהוא איש אמונות. וקרח כתיב ויקח קרח ואתפליג בעל מחלוקת היפוך בחי' השלום כמ"ש במ"א מזה. והנה כתיב משכן העדות כי זה עיקר העדות של בנ"י להמשיך שפע קודש בעולם דכתיב אתם עדי נאום ה' פי' כשנענים מן השמים. ולכן יש עדות במקום ובזמן כמו שזכו בנ"י במעשיהם לעשות המשכן ולשכון השכינה בתוכם. וכמו כן בשבתות וזמנים שהקדושה יורדת בזכותן של בנ"י. וכמו כן בנפשות כשזוכין להמשיך הקדושה מלמעלה בנפש. וכתיב ובצלאל כו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה. לפי שבעשיית המשכן נרמזין כל התרי"ג מצות דכמו שיש רמ"ח ושס"ה מצות לתקן כל ציור האדם לשרות בו הארת הקדושה וזה תכלית המצות התקשרות האברים וגידין בשורשן. כמו כן במשכן נמצא זה הציור ונקרא עבודת הלוים מלשון התחברות ודביקות אל השורש והכל ענין אחד.

והנה, "איש אמונות רב ברכות"[ג] (העולה "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"[ד]) ועוד משה עולה יג פעמים בצלאל, על ידו נבנה המשכן. "זה לעֻמת זה"[ה], "איש אמונות"[ו] ועוד "איש האלהים" (בן עמרם) – כינוי משה הממשיך את הברכה, "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים"[ז] – עולה (סיום הפסוק) "ואץ להעשיר לא ינקה" ועוד קרח!

דבקות הצדיק-הנאמן בשרש – "יתד במקום נאמן"[ח] – עולה בקו האמצעי (יסוד-תפארת-דעת) עד לסוד האמונה ברדל"א, הראש העליון שבכתר, ומשם ה' מביא ברכות על ידו מלמעלה למטה, בהמשכת התענוג מרישא דאין, הראש השני שבכתר, כפי שמתגלה בשבת (כמבואר בפנים), שהיא סוד שלום-ברכה-תענוג.