הורדת תורה של מעלה לישראל

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] תרס"א. וזה לשונו:

ויקרא א' זעירא. דהנה משה רבינו ע"ה קיבל כל התורה בארבעים יום וארבעים לילה בשמים. א"כ למה נאמר לו פרשיות אלו באהל מועד למטה. רק שבני ישראל לא היו מוכנים לקבל התורה שנאמרה לו בשמים. שהיא בחי' אלף רבתא. וזה הלימוד הי' בקטנות מול מדרגת משה רבינו ע"ה דלגבי' מילתא זוטרתא הוא. וז"ש וידבר כו' לאמר. שהי' זה לימוד לאמר לבנ"י. וז"ש בשבילכם הוא נדבר עמי. באותו שביל והדרך שיוכלו בנ"י לקבל. והנה זה בעצמו ענין הקרבנות. כמ"ש במדרש אשרי תבחר ותקרב. בחירה בחי' משה בחירו. וכן היו מוכנים בנ"י במתן תורה שנבחרו להיות חלק ה' עמו. והם עצמם התורה ממש. כדאיתא אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. אבל כאשר נפלנו ממדרגה זו צריכין להתקרבות ע"י הקרבנות. וזה מלה דקיימא בעובדא.

[ג] ברכות לג, ב; תניא פמ"א.

[ד] רש"י במדבר ל, ב (ע"פ ספרי מטות).

[ה] בראשית א, א.

[ו] משלי ח, כב.

[ז] ירמיה ב, ג.

[ח] רש"י לבראשית א, א.

[ט] ראה זהר ח"א כד, א; ח"ב ס, א; תקו"ז תקון ו בתחלתו. ובכ"מ.

[י] ראה פע"ח שער קריאת ס"ת פ"ה.

[יא] זהר ח"ג עג, א.

[יב] תהלים סה, ה.

[יג] ראה תנחומא צו ח.

[יד] ח"ג פל"ב.

[טו] ראה ויקרא רבה ט, ז; כז, יב; תנחומא אמור יד.

[טז] נדה סא, ב.

[יז] תניא אגה"ק כו.

[יח] וזה לשון השפ"א ביחס למשה רבינו:

במד' ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו תחתונים שאינם יכולים לעמוד בתפקידיו של הקב"ה כו'. דהנה כתיב ולא יכול משה לבוא כו' כי שכן עליו הענן כו'. והלא הי' מ' יום ומ' לילה תוך הענן. אבל כתיב משה משה. ומשה שלמעלה היה תוך הענן. ולמטה הוא חלק ממשה שלמעלה. ולכן הי' צריך קריאה מקודם משה משה לחבר משה שלמטה למשה שלמעלה. וב' אלו הבחי' עליונים ותחתונים האדם כלול משניהם. נשמתו שלמעלה יכולה לעמוד. אבל כשנשתלחה למטה היא רק חלק מן הנשמה והשורש נשאר למעלה. ובאמת זה עצמו ענין הקרבנות לקרב החלק שלמטה אל השורש. ולכן בשבת שיש הארת נשמה יתירה. הוא הזמן להעיד על הבורא. שבת סהדותא איקרי. לפי שהוא יומא דנשמתין. ונקרא שלום שנדבק החלק בהשורש. ואז ברכו ה' מלאכיו.

וביחס ל"נפש כי תחטא":

בפסוק נפש כי תחטא ובמדרש וגם הנפש לא תמלא לפי שהיא מלמעלה משל לעירוני שנטל בת מלכים כו'. כי הנפש יש בה כמה מדריגות. כדאיתא זכה נטל נפש. זכה יתיר יהבין לי' רוחא. יהבין לי' נשמתא ע"ש בזוהר אמור. ולעולם אין לזה שיעור שהנשמה חלק אלקות. ולעולם הנפש לא תמלא. אבל כפי עבודת האדם זוכה להאיר הנפש ולהשלימה. וע"ז ניתן המצות כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להמשיך חיות הנשמה אל הגוף ולהגביר הנפש על הגוף. וע"י החטא להיפוך שליט הגוף על הנפש. וזה נפש כי תחטא לשון חסרון. שעכ"פ צריך האדם להיות בינוני. זה וזה שופטן. ולא שיגבר הגוף על הנפש. שזה מדת הרשעים. בחייהם קרוין מתים. שאין הנפש שליט לחיות את הגוף. אבל הצדיקים משליטין הנפש על הגוף. ואז גם הגוף בכלל החיים. ובשבת קודש מאיר הנשמה יתירה. וזה היפוך נפש כי תחטא. אדרבא הנפש מתחזק בשלימות.

[יט] ראה שמות כד, יח.

[כ] שם מ, לה.

[כא] שם ג, ד.

[כב] וראה גם בדברי בעל אוה"ח ריש ויקרא שנתבארו לעיל בגליון.

[כג] ראה ביצה טז, א.

[כד] קהלת ו, ז. "וגם [= ז ברבוע] הנפש" עולה כב ברבוע, סוד יחוד נשמה-גוף המתחולל אצל הצדיקים (בפרט ב"שבת שלום").

[כה] תהלים פד, ח.

[כו] ויקרא ד, ב (ובכ"מ, וראה במעין גנים בגליון זה). ממוצע שני הביטויים – "נפש כי תחטא" "וגם הנפש לא תמלא" – הוא "עץ הדעת טוב ורע", העולה ד"פ (ממוצע כל מלה) "עץ החיים", כנודע.

[כז] ברכות סד, א.

[כח] סוף מסכת תמיד. וראה בלקוטי הש"ס (האריז"ל) ברכות; תניא אגה"ק יז.

[כט] לקו"ת בהר מא, א (ע"פ מכות ז, ב).

[ל] ברכות לד, ב.