בע"ה

ח' ניסן תש"פ – הקלטה

חפץ – הכח להמשיך אמונה לדעת

שיעור לכבוד ח' ניסן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

חפץ – הממוצע בין האמונה לדעת

כעת אנו באמצע ההכנות לחג הפסח. בליל הסדר נאכל מצות – מצות עשה דאורייתא. המצה היא גם "מיכלא דמהימנותא" וגם "מיכלא דאסוותא"[ב]. שכולנו נזכה – וכשמתכוננים הפעולה כבר מתחילה – להתחזק באמונה, שתהיה "אמונה אֹמן"[ג], אמונה חזקה ואיתנה, ומכח האמונה תבוא הרפואה. הרפואה מתהווה מהאמונה עצמה, אך קודם עלינו לפרנס את האמונה (הירושה לנו מאבותינו), "ורעה אמונה"[ד], לדעת את האמונה שלנו, כמ"ש "וידעת היום והשבֹת אל לבבך כי הוי' הוא האלהים וגו'"[ה].

הרי הרמב"ם כותב בספר המצוות[ו] שמצוה להאמין ובספר היד[ז] הוא כותב "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון", צריך לדעת. מי עוזר לנו להמשיך ולממש את האמונה שהיא תהיה דעת ממש? משה רבינו, "רעיא מהימנא", שהוא רועה ומפרנס את האמונה[ח] עם האור של התורה ("תורה צוה לנו משה"[ט]), ובכך הופך אותה לדעת ממש. כאשר האמונה הופכת להיות דעת היא כבר רפואה – הדעת מחדירה את האמונה לכל ה-רמח ו-שסה, של הנפש וגם של הגוף, ואז האדם בריא ושלם בכל ה-רמח ו-שסה שלו.

אך יש ממוצע בין האמונה והדעת – והממוצע נקרא חפץ[י]. מהו חפץ? הוא מאחד יחד את התענוג ואת הרצון שבכתר[יא], שני הראשים של הכתר שמתחת לראש העליון, האמונה. והנה, רק בכח אמונה, הראש העליון של הכתר, לחבר את הענג ואת הרצון, להחדיר ולהלביש את הענג בתוך הרצון, שזהו חפץ. אז, בדיוק מתחת הכתר בקו האמצעי של הספירות, יש את הדעת – ככה מחדירים את האמונה בדעת.

ח' ניסן – חפץ

למה מדברים היום על חפץ? היום אנחנו ב-ח' ניסן, יום מיוחד אצלנו, יום חשוב. ח' ניסן הוא בדיוק שבוע לפני חג הפסח – זהו ודאי יום של הכנה לחג הפסח. הסימן של ח' ניסן הוא חפץ – המלה הזו, המושג הזה, האמת הזו של חפץ, רצון עם תענוג פנימי, רצון של מבט פנים בפנים עם ה' שאתה מאמין בו וחפץ בו, "אנא נסיב מלכא"[יב], איני רוצה שום דבר אחד. ח' ניסן הוא חפץ – מתחיל ח וה-פץ בגימטריא ניסן.

אם כן, הסוד של היום, ח' ניסן, הוא חפץ – יום שנעורר את החפץ לה', לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל. החפץ הוא גם מפתח של גאולה – כמו שאנחנו חפצים בה' ה' חפץ בנו, "חפצי בה"[יג]. הוא מחזיר אותנו לארצנו הקדושה, מיישב אותנו כאן, ואנחנו ה"ארץ חפץ" שלו – "תהיו אתם ארץ חפץ אמר הוי' צבאות"[יד]. הוא הביא אותנו לכאן – אנחנו החפץ שלו והוא החפץ שלנו. זו הסתכלות בקוב"ה פנים בפנים.

בכל אופן, זהו נושא ההתבוננות שלנו היום. כנראה יש משהו במלה הזו, חפץ, שהיא הכנה קרובה לגאולה האמתית והשלמה – מה שמסמל לנו את חג הפסח (על ידי חילוף ס-צ באותיות השינים, אותיות פסח מצטרפות לאותיות חפץ), "זמן חרותנו", וקיום מצות אכילת מצה בפרט.

התגלות החכמה בפי הצדיק

נתבונן עוד: האות ח, ראש התבה חפץ, יכולה לסמל הרבה דברים חשובים: יכולה להיות חן (ראשי תבות ח ניסן), חיים וחסד – מלים שהולכות יחד בתפלה. יכולה להיות חכמה – "ראשית חכמה יראת הוי'"[טו]. יש לנו כאן כמה מלים חשובות שמתחילות ב-ח – חן, חיים, חסד וחכמה – ה-ח של חפץ שייכת למלים האלה. אחר כך יש פ-צ, מה הן? הכי פשוט ש-פ היא פה ו-צ היא צדיק – "פי צדיק". כמה פעמים כתוב בתנ"ך הביטוי "פי צדיק"? לפי התבוננות זו, המלה חפץ היא ח "פי צדיק". באמת "פי צדיק" מתאים לחן, כמו שמסיימים כל ווארט של הבעל שם טוב – "דברי פי חכם חן"[טז], החן יוצא מהפה. הפה של החכם, אז שייכת כאן חכמה. יש גם "חיים הם למוציאיהם בפה"[יז] – גם חיים יוצאים מפי צדיק. יש גם "דברי אהבה וחסד"[יח]. כל הדברים האלה – וכן כולם יחד – יוצאים מ"פי צדיק".

נסתכל בתנ"ך ונראה מה הכי מתאים. יש שלשה פסוקים של "פי צדיק": פסוק אחד אומר "פי צדיק יהגה חכמה"[יט] – מפורש שיוצאת חכמה מ"פי צדיק". פסוק שני אומר "מקור חיים פי צדיק"[כ] – החיים יוצאים מ"פי צדיק". הפסוק השלישי מקביל לפסוק הראשון – הראשון מתהלים והשני במשלי, ויש הרבה פסוקים במשלי שהם 'חברים'-מקבילים לפסוקים בתהלים – "פי צדיק ינוב חכמה"[כא]. "ינוב" גם לשון דיבור כמו "ניב שפתים" וגם לשון תנובה, שנותן תנובה, מוליד פירות. יש פה "על פי שני עדים"[כב] שעיקר מה שיוצא מ"פי צדיק" הוא חכמה. לכן אותו צדיק שמוציא מפיו כל הזמן חכמה (כאשר "החכמה תחיה"[כג] – "חיים הם למוציאיהם [דברי חכמה] בפה") נקרא חכם, ו"דברי פי חכם חן", מוציא גם חן, אבל קודם כל חכמה.

"פי צדיק" – "אין מלך בלא עם"

"פי צדיק" בגימטריא 294, ז"פ מב, ו"פ מט (ז ברבוע, כבר מספר יפה). הבטוי הכי אהוב עלינו ששוה למספר הזה הוא "אין מלך בלא עם"[כד]. "פי" שוה מלך, נמצא ש"צדיק" שוה "אין [מלך] בלא עם". וכן רק האות צ של "צדיק" (אות השרש של מילוי האות צדיק, האות ה-חי של האלף-בית, שבעולם התיקון נכתבת עם ק בסוף – צדיק – כנודע[כה]) שוה מלך, אבל "אין מלך בלא עם" – אפשר לדרוש שבתוך הצדיק עצמו המלך הוא ה-צ (ראש התבה, ה"ראשון לציון"[כו]) והעם שלו הוא אותיות המילוי (ובפרט שתי האותיות האחרונות של צדיק העולות עם; ואם כן, ה-ד של צדיק היא סוד בטול המלך-המשפיע לעם-המקבל ובטול העם-המקבל למלך-המשפיע, כמבואר בדא"ח[כז]).

הכל קשור כמובן לחג הפסח, חג של פה – גם פה-סח[כח], מה שהפה מוציא, "פתח פיך ויאירו דבריך"[כט], "פתח דבריך יאיר"[ל], אור של הפה, מצות "והגדת לבנך"[לא], וגם אכילה, מצוות הפסח באכילה, מצה, וגם מרור צריך לאכול בשמחה של מצוה, שמחה רבה ומופלגה. העיקר מדברים כעת על אמונה-דעת והחפץ ששייכים למצה. בכל אופן, זהו חג של פה – מאד מתאים לדבר לפני פסח על תיקון הפה ולהתבונן בעצמנו איך נזכה ל"פי צדיק" ("ועמך כֻלם צדיקים"[לב]), ראשי תבות פ-צ של חפץ כאשר "פי צדיק" שוה "אין מלך בלא עם".

תקון הקורונה – חכמה פי צדיק

אמרנו שבשני פסוקים "פי צדיק" מדבר חכמה – "פי צדיק יהגה חכמה" ו"פי צדיק ינוב חכמה" – ובפסוק שלישי הוא מקור חיים, "מקור חיים פי צדיק". אם נעשה ראשי תבות מהמלה חפץ – חכמה פי צדיק – יחד עולה המספר עליו מדברים בזמן האחרון, 367, המספר של החיידק החולני שמשתולל היום בעולם[לג]. החל מליל פורים השתא דברנו על המספר הזה[לד].

אם כן, יש לנו כאן רמז ששייך דווקא להיום – ח' ניסן, חפץ – מה התיקון, הלעומת-זה, "את זה לעֻמת זה עשה האלהים"[לה], לקליפה הזו. קורונה היא ודאי קליפה – באה לנסות אותנו, "גם זו לטובה"[לו], "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"[לז], אבל לא תמיד אנו רואים זאת. אם רואים את העבודה שלנו, ההיפך של הקליפה, במה שאנו צריכים לעסוק, כבר מתחיל להמשיך מהאמונה את הרפואה – שהיא הדעת – על ידי החפץ. מה יש לנו לעשות? לתקן את הפה שלנו, שיהיה "פי צדיק" ושיהיה "פי צדיק יהגה חכמה" ו"פי צדיק ינוב חכמה", ויחד עם זה נזכה ל"מקור חיים פי צדיק".

"חפץ הוי' בידו יצלח"

כעת נאמר משהו חשוב לגבי חפץ: יש הרבה פסוקים בתורה עם המלה חפץ. יש פסוק שחפץ הולך עם ה' – "חפץ הוי'". אנחנו "חפץ הוי'", ה' חפץ בנו. יש ספר "חפץ הוי'" שכתב בעל אור החיים הקדוש על כמה מסכתות. אור החיים הקדוש הוא בחזקת משיח (הוא כותב בפירוש ש"חיים שמו"[לח]) והוא אהב את הביטוי הזה – יש לו עוד ספר על כמה מסכתות, "ראשון לציון", ביטוי של משיח, אז כנראה גם "חפץ הוי'" הוא ביטוי של משיח. "אור החיים" שייך לענין – "מקור חיים [העולה 'חיים שמו', אור אור, אור אין סוף] פי צדיק". בכל אופן, "חפץ הוי'" עולה בגימטריא בדיוק צדיק. ה-צ של ה-חפץ, שהוא צדיק, הוא-הוא "חפץ הוי'".

יש פסוק אחד בו כתוב גם "חפץ הוי'" וגם "הוי' חפץ". בישעיהו פרק נג יש תיאור המשיח כמחולל מעונותינו, ושם כתוב – אולי פסוק השיא, התכל'ס של כל מה שמדובר שם על מלך המשיח, שלפי כמה פשטנים הולך על עם ישראל בכלל – "חפץ הוי'" הוא עם ישראל בכלל ומשיח בפרט, ולכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח[לט], היחידה שבנפש של כל אחד מאתנו – "הוי' חפץ דַכְּאוֹ הֶחֱלִי"[מ], למה ה' חפץ לעשות לו יסורים? אם מדובר בעם ישראל שצריך כפרה – מילא. אבל אם מדובר במשיח – מה מקור הסבל והיסורים שלו?

לאחרונה[מא] מדברים על אחת הסגולות נגד ה-367, ללמוד את אגרת "להשכילך בינה" בספר התניא[מב], בה אדמו"ר הזקן מסביר איך צריך להגיב לכל נסיון של דברים לא-טובים שקורים לאדם בחיים. כאן כל הפרק על משיח ויסוריו – אם מדובר בחוטאים אני מבין, אבל אם מדובר במשיח מה טעם היסורים שלו? מה פירוש "דכאו החלי"? ההמשך הוא "אם תשים אשם נפשו" – אם הנפש שלו תקבל את האשם והיסורים האלה ברצון ובשמחה, "לקבולי בשמחה"[מג], עם כל מה שמוסבר בחסידות איך מגיבים כשמבינים שזהו סימן לאהבת ה', "את אשר יאהב הוי' יוכיח"[מד], שזו תוכחת מגולה מתוך אהבה מסותרת, שזהו עלמא דאתכסיא[מה], עדן עילאה סתימאה – "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח".

שוב, מתחיל "והוי' חפץ דכאו החלי" ומסיים "וחפץ הוי' בידו יצלח". יש כמה פירושים מהו "חפץ הוי'" – אחד הפירושים שאלה היסורים שה' עושה כדי לבחון אותו, ואם הוא יעמוד בנסיון יצליח לקיים את החפץ הפנימי של הקב"ה ואז יהיה בגלוי מלך המשיח ו"חפץ הוי' בידו יצלח". זהו המסר הכי פנימי-עצמי של היום.

רמזי הפסוק בישעיה

זהו פסוק חשוב מאד, שכדאי שכל אחד ישנן לעצמו. כל הפסוק – "והוי' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח" – עולה 3066, מב (שם קדוש בקבלה, שם של בריאת העולם ושם של העלאת העולמות) פעמים חכמה (שיוצאת מ"פי צדיק"). מב הוא כפולת 7 וכל קטע בפסוק הוא כפולת 7:

"והוי' חפץ דרכו החלי" עולה 294, "אין מלך בלא עם", "פי צדיק", פלא! זוכים ל"פי צדיק" בפסח על ידי "והוי' חפץ דרכו החלי" – כפולה של 7, ולא סתם של 7 אלא של 7 ברבוע, שהוא ז פעמים מב כנ"ל (נמצא ששאר הפסוק עולה 66, בן דוד, פעמים מב).

החלק השני – "אם תשים אשם נפשו" עולה 1568, רבוע כפול של כח-יחי, גם כפולת 7, ולא רק של 7 אלא של 7 ברבוע. איזה פסוק שאנחנו מאד אוהבים שוה למספר הזה? פסוק מיסודות הקבלה והחסידות – "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך"[מו], פסוק שגם מאד מתאים למשיח שמקיים את ה'מבצע' הזה. הרבי אפילו הפך את הפסוק הזה ל'מבצע' בשנים האחרונות. יש במספר הזה עוד הרבה פסוקים וענינים שלא נחזור עליהם עכשיו[מז].

החלק השלישי – ההבטחה לה יזכה מלך המשיח אם עומד בנסיון ומקבל על עצמו את האשם, מתנדב לכפר על עם ישראל כולו (אם מדובר בעם ישראל פשיטא שמתכפר, ואם מדובר במשיח הוא מקבל על עצמו את כל הכפרה והוא והעם, ובעצם כל העולם, מתכפרים יחד) – "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח" (רק "וחפץ הוי'" גם כפולת 7) עולה 1204, יד (ב"פ ז) פעמים אלהים (ששוה יד במספר קטן).

בתוך שני החלקים הראשונים כל צמד מלים הוא גם כפולת שבע, "והוי' חפץ, דכאו החלי, אם תשים, אשם נפשו" (8 תבות כנגד 8 התבות הבאות, "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח". בכל הפסוק יש 16 תבות, 4 ברבוע, ו-61, אין, אותיות, מספר השראה וגם מספר שבת). שוב, חשבון כל הפסוק החשוב הזה הוא מב פעמים חכמה.

רמזי פסוקי "פי צדיק"

מה לגבי שלשת הפסוקים בהם פתחנו, פסוקי "פי צדיק" (ה-פץ של חפץ, הפה של פסח)? "פי צדיק יהגה חכמה", "מקור חיים פי צדיק", "פי צדיק ינוב חכמה" – הכל שוה 1533, בדיוק החצי של 3066, "והוי' חפץ דכאו החלי וגו'". כלומר, שלשת הפסוקים יחד עולים אהיה פעמים חכמה, כך שהערך הממוצע של כל פסוק הוא ז"פ חכמה. יש שבע חכמות. גם ה"מקור חיים פי צדיק" מצטרף כאן שהכל יהיה כפולת חכמה. חכמה היא כח-מה[מח], "תקיפות הבטול" – כך מפרשים בחסידות, במיוחד הרבי הקודם, הרבי הריי"צ[מט] (שאצלו במיוחד התגלתה תקיפות הבטול).

התגלות תוקף האמונה בדעת

מאיפה בא התוקף? מהאמונה – "אמונה אֹמן", לשון תוקף. על כך נאמר "פנימיות אבא פנימיות עתיק"[נ] – פנימיות החכמה היא פנימיות עתיק, רדל"א, שהיא האמונה. אם כן, עולים לאמונה מכח החכמה. כתוב ש"פנימיות אבא", חכמה, היא משה רבינו, ו"פנימיות עתיק", האמונה, היא מלך המשיח[נא]. אבל כשעולים ל"פנימיות אבא פנימיות עתיק", עולים לאמונה, צריך להמשיך אותה בדעת – להמחיש את האמונה, "'בעבור זה' בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". המחשה היא דעת, והמשכת האמונה לדעת – שהיא גם הרפואה של המצה[נב] – היא על ידי החפץ, הכח המיוחד שמקבלים היום, ב-ח' ניסן, לקראת זמן חרותנו.

ח יכולה להיות גם חרות – ח' של חפץ – שבאמת רוצים חרות, רוצים כבר גאולה[נג], אנו רוצים (חפצים) משיח נאו. שנזכה כולנו בקרוב ממש, אפילו עוד היום – ב-ח' ניסן – לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, בפועל ממש. ושכולנו נתראה יחד – בפועל ממש, נהיה ביחד – בקרוב ממש.