בע"ה

ניסן תש"פ

ספירת העומר (2)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

תפארת שבחסד: הוי' שבאל

"אל הוי' ויאר לנו"

התכללות שם הוי' בשם א-ל (שעולה ההויה, כנ"ל, והיינו שם הוי' עם הכולל ו-ד האותיות) רמוזה בפסוק "אל הוי' ויאר לנו". "אל הוי' ויאר לנו" עולה ה"פ חסד, סוד ה חסדים הנמשכים מעטרא דחסדים שבדעת ב-ה קצוות (ונכללים ביסוד המוסר אותם למלכות) על ידי שם הוי' שבתפארת, כאשר הדעת היא נשמת התפארת. והנה, הוי' שבאל ע"ה עולה "אל הוי' ויאר לנו"!

אל במילוי (אלף למד) עולה ה"פ לז, שהוא חלק המילוי של שם סג (הוי' דבינה), לכן מתאים למלא את "אל הוי'" במילוי סג דווקא – אלף למד יוד הי ואו הי עולה אברהם, ח (סוד הבינה) פעמים אל, כנ"ל (תוספת ה-ה לאברהם בברית המילה היינו ה עילאה – סוד שם סג דבינה – כח ההסברה וההמשכה בתיקון של האורות המרובים דתהו).

הוי' שבאל הוא שרש יעקב (תפארת, הוי') בתוך אברהם (חסד, אל) – בסוד "יעקב [הוי'] אשר פדה את אברהם [אל]", שבעבודה היינו התכללות מדת הרחמים במדת החסד – הרגשת מצוקת הזולת בפנימיות עצמותו ממש (מדת הרחמים) שברצון הפשוט להיטיב לכל (מדת החסד).

רפואה על ידי תפלה

תפלת משה עבור מרים אחותו – "אל נא רפא נא לה" – היא בחינת התפארת ("רפא") שבחסד ("אל") כנ"ל.

הרפואה הראשונה בתורה היא על ידי תפלת (בקשת רחמים, תפארת) אברהם (חסד, שם אל, שרש שם אלהים כנ"ל בגבורה שבחסד) – "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'"[ב].

ויהי-והיה

המלה הראשונה בתורה השוה אל היא "ויהי" כנ"ל, אך זו המלה ה-הוי'-והיה בתורה. ושוב רמז להתכללות (מדת התפארת): "ויהי" לשון צער ואילו "והיה" לשון שמחה. והנה, צער עולה "אל הוי' ויאר לנו" (!) וביחד עם שמחה עולים תשובה שהיא אל (ויהי) פעמים חיה-חדוה (וביחד עם ויהי-והיה עולה הכל 770, שכינה-שכינה – שכינה תתאה, צער, ושכינה עילאה, שמחה).

והנה, ויהי פעמים והיה[ג] – אל פעמים הוי' ("אל הוי' ויאר לנו") העולה "לעשות", התבה החותמת את מעשה בראשית – "אשר ברא אלהים לעשות" – לעשות היינו לתקן, להפוך את הצער לשמחה, את החשך לאור, "כיתרון האור מן החשך" דווקא (יש לשון "אור" בתנ"ך במשמעות של חשך, דבר והפוכו, לרמוז להפיכת החשך עצמו לאור גדול שבאין ערוך, "אור חדש" שחדש להיות אור, שעד כה היה עצם ממש כמבואר בדא"ח, וכן יש לדרוש "ויאר לנו", ובפרט ש"לנו" עולה אלהים).

נצח שבחסד: הוי' צבאות שבאל

"אל אמונה ואין עול"

האמונה, ששרשה ברדל"א, כנודע, מאירה בז"ת בנצח והוד (שני בדי ערבה שאין להם טעם וריח רק אמונה פשוטה) ובמלכות (בבחינת נעוץ סופן בתחלתן). בכל אחת משלש ספירות אלו מאירה האמונה בצורה אחרת:

בנצח, האמונה מאירה כנאמנות, בחינת משה, שמדתו במדות הלב היא מדת הנצח – "בכל ביתי נאמן הוא" (וכן בשבעת שמות הצדיק בתנ"ך – חסיד, ירא, ישר, נאמן, תמים, צדיק, ענו – נאמן בנצח).

בהוד, האמונה מאירה כהודאה פשוטה בעיקרי האמונה שלמעלה מטעם ודעת, שיש רק להודות ולהאמין בהם בתמימות (פנימיות ספירת ההוד).

במלכות, דלית לה מגרמה כלום, האמונה מאירה כאמונת המקבלת במשפיע שבודאי ישפיע לה את כל המצטרך וימלא אותה בכל טוב.

לאור זאת, נצח שבחסד היינו השבח הנאמר על השי"ת בשירת האזינו, שירת משה רבינו (שמדתו נצח כנ"ל), "אל אמונה [נאמן] ואין עול"[ד]. ורמז: "אל אמונה ואין עול" עולה אמונה אמונה אמונה.

"אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה"

בברכת הרפואה אנו פונים לקב"ה כ"אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה" – שם "אל" בחסד, "מלך" במלכות, "רופא נאמן" – "איהו [תפארת-רחמים] בנצח [נאמן כנ"ל]", "ורחמן" בתפארת ו"אתה" במלכות (אמירה לנוכח) העולה לחסד (בסוד "אתה כהן לעולם" הנאמר ביחס לאברהם אבינו, איש החסד, המתפלל לרפואת אבימלך כנ"ל).

ורמז: "רופא נאמן" עולה חתך (רוח רוח), שם הפרנסה (ס"ת "פותח את ידך") – "מאן דיהיב חיי [רפואה] יהיב מזוני" – והוא ענין הוי' (רחמים-רפואה) צבאות (הוי' צבאות עולה ז"פ כהן בהיות הנצח ענף החסד) שבאל.

"נעִמות בימינך נצח"

השם "הוי' צבאות", שם הנצח, עולה ז פעמים בטחון, פנימיות ספירת הנצח כנודע (בטחון פעיל, תודעה של "הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל"). ז פעמים בטחון היינו "[תודיעני ארח חיים] שבע שמחות [את פניך]" כמ"ש "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו" (וכן מתנת החיים – "תודיעני ארח חיים" – בנצח). סיום הפסוק הוא "נעמות בימינך נצח" (הנצח הוא סוף קו ימין).

והנה, בפרק מו בתהלים שני הפסוקים ח ו-יב (הפסוק החותם את הפרק) זהים: "הוי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". יש בפסוק ח תבות ו-אל אותיות – הסימן הוא ח פעמים אל העולה אברהם, "חסד [אל] לאברהם", היינו שהפסוק הזה הוא עיקר ההתבוננות בהוי' צבאות שבאל, נצח שבחסד.

"הוי' צבאות עמנו" בגימטריא "משה משה" ("לא פסיק טעמא בגווייהו") ע"ה. התבה הבאה, "משגב", עולה משה (נמצא ש"הוי' צבאות עמנו משגב" עולה ג"פ משה ע"ה שעולה כח-יחי פעמים לז, הבל, שרש נשמת משה כנודע). "עמנו" אותיות נועם, היינו "נעמות בימינך נצח".

בפסח (העולה נצח) אומרים שיר השירים, שפסוק השיא שבו הוא "מה יפית [בחסד] ומה נעמת [בנצח, ענף החסד – ח חס חסד בגימטריא נצח-פסח] אהבה בתענוגים". מבואר בדא"ח (ד"ה "באתי לגני") שעיקר גילוי התענוג בנפש הוא בנצחון האויב (היצר הרע), נמצא ש"אהבה בתענוגים" בכלל שייכת לנצח שבחסד, להוי' צבאות (השם המנצח) שבאל – אהבה וחסד.

י"ג גלגלים – צבאות השמים

הוי' צבאות שבאל עולה גל (לשון גילוי, "גל עיני ואביטה גו'") פעמים הוי', סוד יג גלגלים המתחלקים בסוד אחד (כמבואר בכתבי ר"א אבולעפיא): גלגל היומי (א), ח גלגלי הכוכבים (גלגל המזלות ושבעת גלגלי כוכבי הלכת שצ"מ חנכ"ל), ד גלגלי היסודות ארמ"ע (יש כאן ג חלוקות מלמעלה למטה, סוד בי"ע – גלגל היומי הוא גם סוד השכל הפועל העולה ישראל, שכלים נבדלים בבריאה).

שרש כל הגלגלים בגלגלתא דאריך אנפין בה מתלבש ומאיר החסד דעתיק יומין, בחינת "אברהם התחיל להאיר" (ר"ת אהל, היינו "אור המאיר לזולתו", החל מהתלבשות חסד דעתיק בגלגלתא דאריך, בעוד ג"ר דעתיק, שאינם מתלבשים באריך כלל, אלא עומדים מעל לגלגלתא דאריך בסוד "ריש גלי", היינו סוד השעשועים העצמיים, "אור המאיר לעצמו" בלבד) הכולל את כל אחד הגלגלים – "אחד היה אברהם" ("אחד היה" עולה גל).

הוי' צבאות בנצח ואלהים צבאות בהוד – "תרין פלגי גופא" – "איהו [שמים, הוי'] בנצח ואיהי [ארץ, אלהים] בהוד", וכידוע בשם ר"א אבולעפיא בסוד "כי ביה הוי' צור עולמים" ש-יה פעמים הוי' עולה שמים ואילו יה פעמים אלהים עולה ארץ (כאשר מחשבים את ה-א דארץ כ-1000). שם יה, חכמה ובינה (הנסתרות של שם הוי' ב"ה), מאיר בנצח והוד (שמהם נתקנו החו"ב דנוקבא דז"א).

בפסוק הראשון של התורה – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – "את השמים" בא לרבות את צבאות השמים, היינו סוד "הוי' צבאות", ו"ואת הארץ" בא לרבות את צבאות הארץ, היינו סוד "אלהים צבאות". נמצא שהוי' צבאות שבאל רומז לצבאות השמים כפי שנאצלו משם אל – "אל אחד בראנו" (כאשר גם הגלגל ה-יג, יסוד העפר, בסדר השתלשלות יג הגלגלים הנ"ל רומז ליסוד העפר הרוחני, המלכות של ד היסודות הרוחניים של עולם העשיה הרוחני, הכל בגדר "צבאות השמים", השייך לאברהם אבינו שגילה את האלקות, "בעל הבירה", על ידי ההתבוננות שלו בגרמי השמים – "עמד והתבונן נפלאות אל" – ועד ש"ויוצא אותו החוצה וגו'", וד"ל).

הוד שבחסד: אלהים צבאות שבאל

"ויטע אשל בבאר שבע"

כפי שהוזכר, סוד שם אל שייך לאברהם אבינו, העולה ח פעמים אל – ספירת ההוד היא הספירה ה-ח מלמעלה למטה (והיא מקבלת מספירת הבינה בסוד "בינה עד הוד אתפשטת", הספירה ה-ח מלמטה למעלה, שבה מאיר השם הפנימי של שם סג – יוד הי ואו הי – העולה אל, כנודע). באברהם נאמר "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי' אל עולם". סוד ה"אשל" הוא ש, העולה אלהים במילוי (אלף למד הי יוד מם), היינו אלהים צבאות בפרט (גילוי שם אלהים בצבאות הארץ כנ"ל), בתוך שם אל – אלהים צבאות שבאל. מטרת האשל היה להביא את העוברים ושבים להכיר בבורא העולם ולהודות לו על החסד הגדול שהוא עושה אתנו תמיד, היינו הוד שבחסד. "אל עולם" עולה גן עדן, היינו גן עדן הארץ (שהאיר באשל אברהם) – "עולם" לשון העלם והסתר אלקות אך "אל עולם" היינו גילוי ה-אל יתברך בתוך העולם, היינו סוד אלהים צבאות שבאל (יש "עולם" גם במשמעות של נצח, שאז "אל עולם" היינו נצח שבחסד, אך "[אל] עולם" במשמעות של "עולם חסד יבנה" היינו הוד שבחסד).

שרש שם אל – "אל עליון" – הוא בפרצוף הכתר של אלב"ם (וכידוע הרמז של בעל מגלה עמוקות – "כלם בחכמה עשית" 'כלם באלב"ם עשית', סוד בריאת העולם בכלל ובריאת עולם העשיה, הארץ על כל צבאותיה, בפרט, בסוד "הוי' בחכמה יסד ארץ", "אבא יסד ברתא"), סוד הגלגלתא הנ"ל שבה מאיר החסד דעתיק, "חסד לאברהם" כנ"ל.

על ה-א של אל נאמר "אאלפך חכמה" ועל ה-ל של אל נאמר "אלף [אאלפך] בינה" (נמצא ששם אל הוא בסוד "נצר חסד [לאברהם] לאלפים"), היינו שה-א הוא שרש המשכת מ"ד (אור ישר, "יהי אור") מלמעלה למטה ואילו ה-ל (סוד "מגדל הפורח באויר", בחינת בינה כנודע, שבו נאמרו ש הלכות, סוד ה-ש של אשל כנ"ל) סוד העלאת מ"ן (אור חוזר, "ויהי אור") מלמטה למעלה. כך מאיר שם אל מהכתר עליון בחו"ב ומשם ל"חסד אל כל היום" (שוב בחיבור שתי האותיות א-ל יחד). לפי זה, שם הוי' צבאות שבנצח מקבל בעיקר מה-א דא-ל שמאירה בחכמה (ראשית קו ימין שסיומו נצח) והשם אלהים צבאות שבהוד מקבל בעיקר מה-ל דא-ל שמאירה בבינה (ראשית קו שמאל שסיומו הוד). מכאן נשכיל לעומק יותר את הנאמר באברהם "ויקרא שם בשם הוי' [האור הפנימי של כל הספירות הוא שם הוי' כנ"ל] אל עולם" – כאשר הא-ל מתלבש בעולם ה-א דא-ל מסתתרת ב-ע של עולם (סוד אור-עור כנודע, וכן בסוד המופלא שבסנהדרין שמעל ל-ע זקנים, שכנגד ע פנים לתורה דמחכמה נפקת) ואילו ה-ל של א-ל מתגלה ב-לם של עולם (מילוי האות ל הוא למ[ד], וכן רמוז בזה שרש שם אלהים הכלול בשם אל כנ"ל).

אמת לאמתו

והנה, אלהים צבאות שבאל עולה אמת לאמתו[ה] (ר"ת אל), בסוד "אמת מארץ תצמח", "אשה מזרעת תחלה" ("איהי בהוד" כפי שההוד מקבלת מסוד האות ל דא-ל, סוד "מגדל הפורח באויר", שרש העלאת מ"ן כנ"ל). אמת לאמתו היינו סוד "אשה כי תזריע [אמת] וילדה זכר [לאמתו]" העולה אשה (כאשר מחשבים את ה-א כ-1000, כנודע).

וכן, אלהים צבאות שבאל עולה אשה אשה אשה (העולה בריאה יצירה עשיה, כנודע, מצד הכלים של שלשת העולמות התחתונים שיחסית לאצילות כולם בבחינת ארץ, וד"ל) שעולה ט"פ אמונה, דהיינו אמונה שפלות, הארת "כתר עליון איהו כתר מלכות" בהוד שבחסד דווקא, "איהי [מלכות] בהוד" המודה ל"אל עליון" שבכתר כנ"ל.