אור החיים תזריע

אמירה לנשים

"וידבר הוי' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וגו'"[א]. מפרש אור החיים את כפל "לאמר" שעיקר האזהרה היא לנשים ולכן "לאמר" פעם שניה לנשים בפרט. שייכות האמירה לנשים דוקא מפורשת במתן תורה, "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" – "לבית יעקב אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל, עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשין כגידין"[ב]. גם אצלנו, לאחר אמירה לנשים, "אשה כי תזריע", יש "דברים הקשים כגידין" לזכרים, "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", מילת הגיד (שבו "אין קישוי אלא לדעת", דעת חזקה של איש). מצות מילה כתובה בפרשת לך לך ובפרשת תזריע – לך לך היא הפרשה ה-3 ותזריע הפרשה ה-27, 3 בחזקת 3, כנגד שלשת שלבי המילה, מילה פריעה ומציצה.

רמזים: דבר אל בני ישראל לאמר = 1111, אשה (המלה הבאה) במספר קדמי. לאמר = הריון = 271 (ימי ההריון[ג]), מספר ראשוני כאשר המספר הראשוני הבא הוא 277, זרע, "אשה כי תזריע". 271 הוא גם 'מספר חוה' (וכן חוה, אם, אם כל חי, שרה – כולם מספרי חוה). אשה כי תזריע וילדה זכר = 1305, אשה כאשר א נחשבת כאֶלֶף. כי תזריע וילדה זכר = שכבת זרע.

עונה בשבת

יש בתנ"ך 9 פעמים "דבר אל בני ישראל לאמר" (= 9999 ועם הכולל = 10000 = 100 ברבוע = 10 בחזקת 4). הפעם הראשונה ("הכל הולך אחר הפתיחה") היא "דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתֹתי תשמרו"[ד], ופירש אור החיים שם ש"אך" רומז לתורה שבעל פה[ה], בחי' מלכות-אשה, וכן עצם ענין השבת הוא אשה, "שבת מלכתא".

כל זה רומז לעיקר זמן הזיווג בשבת ("עונת תלמידי חכמים"), כמו שכתוב בהמשך שם "ושמרו בני ישראל את השבת"[ו] ר"ת ביאה[ז], ועוד שם "ביני ובין בני ישראל אות היא" ר"ת ביאה[ח], פעמיים ביאה היינו "יבעול וישנה" כדי שהאשה תזריע תחילה ויהיו בניו זכרים[ט] כמו שנלמד מהפסוק שלנו "אשה כי תזריע וילדה זכר". "אשה כי תזריע" היינו על דרך "שמור לנוקבא", שמירת שבת (ושמירת המחשבה של האשה כדלקמן), "וילדה זכר" על דרך "זכור את יום השבת לקדשו" (ואז "ביום השמיני ימול בשר ערלתו, ואפילו בשבת") – "זכור ושמור בדיבור אחד".

רוממות ישראל והאשה

ופירוש שני של אור החיים: "לאמר" (פעם שניה) רומז לרוממות ישראל ("האמירך") שרק להם ניתן טומאה וטהרה (ולא לאומות). ועוד מפרש (בהמשך) שרומז לרוממות ומעלת האשה, "אשה כי תזריע" כאשר מכוונת לתכלית הלידה ולא לתאוה בהמית. והנה האשה היא סוד ההבדלה בין ישראל לעמים (היא הקובעת 'מיהו יהודי'), סוד קדושת הגוף היהודי (שדוקא בו בחר ה'). כאשר האשה מתכוונת ללידה, "כי תזריע וילדה", היא נעשית בעצמה במדרגת זכר ("וילדה זכר", את עצמה בתור זכר), דהיינו להיות בבחינת משפיע (גדר כל יהודי בעצם)[י].

ועוד מפרש על "כי תזריע וילדה" שעיקר הלידה, המשכת הנפש לעובר, היא כבר בשעת ההזרעה וקודם לה (בהתעוררות המחשבה), ותלוי בכוונת האיש והאשה בשעה זו, טהרת המחשבה ושמחה לדבר מצוה (מחשבה אותיות בשמחה), 'שמחה בטהרתה' שממנה נולדת נשמה טהורה. והרמז: כי תזריע וילדה = "אעשה לו עזר כנגדו" (= 772, 4 פעמים טפטפיה, שם המחשבה. 772 הוא הפוך ספרות 277 זרע).

והפירוש על כנסת ישראל הנקראת אשה: על ידי הזרעת מצוות ומעשים טובים תוליד זכר, גאולה בדרגה עליונה שתעמוד לנצח, לא כיציאת מצרים ("שיר חדש" לשון זכר, לעומת "שירה"[יא]). וגם אם הגאולה תבוא כשלא יהיו ראויים ("לא זכו") הרי על ידי אורך הגלות ועסק התורה נחשב שהגאולה בזכות ישראל. "וטמאה שבעת ימים" היינו שבע שנים של חבלי משיח, טומאה-יסורים, "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" היינו "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"[יב].