גילוי הפנימיות ושמירתה

שפ"א בהעלתך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כשהתקנא אהרן בקרבנות הנשיאים אמר לו ה' "שלך לעולם קיימת"[ב]. מסביר השפת אמת[ג] שהקרבנות הן "חיי שעה", כמו התפלות (שנתקנו במקום קרבנות) העוסקות בעניני העולם המוגבלים בזמן ומקום (אליהם רומזים יב הנשיאים, שכנגד יב גבולי אלכסון התוחמים את המרחב), ואילו המנורה היא "חיי עולם", כמו התורה הנצחית[ד]. משה, שמדתו נצח, מגלה את "תורה אור"[ה] – אור בגימטריא אין סוף, אור הגנוז (ה-רז הטמון בתורה) המאיר "מסוף העולם ועד סופו"[ו] – ואהרן, בהעלאת נרות המנורה (העומדת בדרום, קו הימין, הנמשך עד ספירת הנצח, "נעימות בימינך נצח"[ז]), מחבר את האור ל"נר מצוה" והופך כל מצוה, המוגבלת מצד עצמי בגדרי העולם, ל"נר תמיד"[ח]. "נר תמיד" בגימטריא רחמנות – בקשת הרחמים (בתפלה-רחמי) על האדם היא חולפת, אך "רחמיך רבים הוי'"[ט], הרחמנות הרבה על ה' (כפירוש אדמו"ר הזקן[י]), היא בבחינת חיי עולם, כל עוד קיים עולם המעלים ומצמצם על גילוי ה' (והיא מניעה קיום מצוות מתוך רחמים עמוקים על ה' ורצון לגלותו בעולם).

בהמשך מסביר השפ"א[יא], ביחס לשמירת הלויים, כי בכל מקום שמתגלה הפנימיות נדרשת שמירה. הפנימיות היא המוחין שבכל דבר (התורה הנסתרת, כנ"ל), החב"ד, ו"שער הפנימי"[יב] (שהוא מזכיר) הוא "שער הפונה קדים"[יג] המוזכר במשיח (והנכנס ב"שער הכולל" השוה לכל נפש, נוסח האר"י, ממשיך עליו לשמירה מקיפין דאמא, הכלל החופף-שומר על כל הפרטים). הוא מביא דוגמאות לגילי הפנימיות בעולם-שנה-נפש – המקדש בעולם, השבת בשנה והמילה בנפש (והרמז: מילה-שבת-מקדש עולה כתר תורה, העולה גם "עשרת הדברים" ו-עשרים וששה[יד]). כל שמירה מתפרטת לשנים – "לעבדה ולשמרה"[טו], "זכור ושמור", מצות עשה ומצות לא תעשה, זכירה בפה ושמירה במחשבה – ובמקדש היינו תפקידי הלויים המשוררים (הזוכרים בפה) והלויים השוערים (השומרים), שאל להם להתחלף בתפקידיהם[טז].

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] במ"ר טו, ו.

[ג] תרס"ג. וזה לשונו:

במדרש שלך לעולם קיימת. הענין הוא דהקרבנות היו בחי' חיי שעה וכמו כן תפלה במקום תמידין ונק' בגמ' חיי שעה. וזה ענין הי"ב נשיאים די"ב שבטים הם לי"ב גבולין. שכל זה ענין הזמן והמקום שהוא בבחי' גבול וצמצום. אבל המנורה רומז לתורה אור והוא חיי עולם שהוא מאור הגנוז המאיר מסוף העולם ועד סופו א"כ הוא חיי עולם. בהעלותך את הנרות כי משה רבינו ע"ה הוא עצם התורה אור. ואהרן המדליק את הנרות מחבר תורה אור לנר מצוה שזה הדלקת הנרות. וכתיב להעלות נר תמיד א"כ הוא בחי' חיי עולם.

[ד] שבת י, א.

[ה] משלי ו, כג.

[ו] ברכות נט, א. ובכ"ד. "מסוף העולם ועד סופו" ר"ת מסוה (בגימטריא אלף-פלא) – הכיסוי בו גנז משה קירון אור פניו.

[ז] תהלים טז, יא.

[ח] שמות כז, כ.

[ט] תהלים קיט, קנו.

[י] 'אבני"ה ברזל' – ברסלב, אות מ"ו, בשם רבי נחמן ששמע מאדה"ז. וראה אגרת התשובה פ"ז.

[יא] וזה לשונו:

בענין שמירת הלוים. דבכל מקום שיש התגלות הפנימיות צריך שמירה כמו זכור ושמור בשבת לפי שבו נפתח שער הפנימי. וכמו כן מילה בנפש. וכמו כן במקדש זכירה ושמירה. זכירה בפה היא השירה. ושמירה. וכמו כן בכלל איש ישראל שיש בו הארת הנשמה הפנימיות צריך שמירה וזכירה במ"ע ומל"ת. והכל מעין שהי' באדה"ר בג"ע שהוא שער הפנימי כתיב לעבדה ולשמרה והכל ענין אחד.

[יב] יחזקאל מ, טו.

[יג] שם מו, א.

[יד] אוצר עדן הגנוז לר"א אבולעפיא, ח"א סימן ב.

[טו] בראשית ב, טו.

[טז] ערכין יא, ב. וראה שם בתוס' ד"ה "השוער".

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

חיפוש בתוכן האתר

גילוי הפנימיות ושמירתה

טופס שו"ת