התחדשות המנורה בכל הדלקה

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] במדבר רבה טו, ו.

[ג] וזה לשונו:

והוא מה שכפל הכתוב במאמרו דבר ואמרת, דבר דיבור הצריך למצוה, ואמרת מענה רך המיישב הדעת מחולשתה שאמרנו שחלשה דעתו של אהרן, והשיבו כי שלו גדול וכו'. גם תתפרש תיבת ואמרת לשון מעלה, על דרך אומרו (דברים כו יז) את ה' האמרת, שהשיבו שלו מעולה מכולן.

[ד] וזה לשונו:

למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת נשיאים, לפי שראה אהרן חנוכת נשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ערב ובוקר וכו' עד כאן. הנה דבריהם ז"ל צריכין ביאור, מה נחמה זו עושה לחלישות דעתו של אהרן על חנוכת הנשיאים, שלא היה בכלל, הלא אין מעשה המנורה מקביל לחנוכה, גם למה לא הניח דעתו בכל הקרבנות שהוא מקריב, תמידין, ומוספין, והקטורת, גם בהקרבת החנוכה עצמה של כל הנשיאים הרי הוא המקריב, ולמה לא ריצהו אלא במנורה.

ויתיישב הענין בתת לב למה שאמרו במנחות בפרק ב' מדות דף פ"ח וז"ל כיצד עושה מסלקן ומניחן באוהל ומקנחן בספוג ונותן בהם שמן וכו' עד כאן, ולסברת החולק על סברא זו וסובר דקביעי נרות סובר גם כן שהיו קנים שבהם נרות קבועים דקים, והיה כופפם למטה עד שהיה מטיבם ומקנחם וחוזר וזוקפם כבראשונה, כדמוכח שם מדברי רש"י ד"ה של פרקים וכו'. ואני אומר, אילו הייתי שם הייתי מוכיח ודן לפניהם מהכתובים דלא קביעי נרות, הראשון ממה שמצינו כשהזכיר כל פרטי מעשה המנורה, לא הזכיר פרט זה שעשה למול פני המנורה יאירו, שאם הנרות קבועים כשהזכיר המעשה חל זכרון הדבר, ועוד ראיה אחרת ממה שאמר הכתוב בפרשת במדבר (לעיל ד ט) ולקחו בגד תכלת וכיסו את מנורת המאור ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה ואת כל כלי שמנה, הרי זה מראה באצבע שאין הנרות קבועים, שאם לא כן הרי הנרות בכלל המנורה הם, ולא היה צריך לפורטם, אלא ודאי שאינם קבועים, ולזה הוצרך לפורטם כמלקחיה וכמחתותיה שהם בפני עצמם. שוב ראיתי כזה בדברי הימים (ב ד כ) ואת המנורות ונרותיהם, הרי זה מגיד כי בזכרון מנורות לא יכללו נרותיהם, וגם ראיתי לרש"י ז"ל שם שכתב וז"ל להוציא מלב המפרשים נרות היו עשויים מגופה של מנורה ואדוקים בה שהרי כתיב מנורות ונרותיהם וכו' עד כאן, יעויין שם דבריו באורך, הא למדת שפשטיות הכתובים יגידו כי לא קביעי נרות.

וכפי זה נשכיל כוונת תשובת ה' לאהרן, כי אהרן היה מתאנח על חנוכת המזבח, והשיבו הקדוש ברוך הוא חייך שלך וכו', פירוש מעשה המנורה שמוריד הנרות ומניחן באוהל ומקנחם, וחוזר ובונה אותם מחדש ומדליקה, הרי הוא כל יום כעושה מעשה חדש, שמחנך הוא המנורה בכל הדלקה והדלקה. ואומרו מדליק ומטיב ערב ובוקר, ולא מצינו הדלקה אלא בערב, הרי אמרו במסכת תמיד (פ"ג מ"ט, פ"ו מ"א) כי נר מערבי צריך להיות דולק יומם ולילה, ובתורת כהנים אמרו וז"ל להעלות נר, נר מערבי דולק תדיר, מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, עד כאן. הרי שישנה להדלקה והטבה לילה ויום, ונמצא שמחנך בכל יום המנורה והם לא חנכו אלא פעם אחת המזבח... וגם לסברת האומר קביעי נרות, הנה הוא אומר שהיו הקנים שבו הנרות דקים, שהיה יכול לכפוף ולהוריד הנרות למטה עד שיקנחם, ולחזור להעלותם, ובאמצעות הקינוח וכו' יחשב כמחדש, והרי הוא מחנך בכל יום, ויתיישב ערך הכתוב עצמו כמו שכתבתי.

[ה] הדלקה = קדם = זה ברבוע = מספר אהבה ה-זה (סוד נבואת משה, ממנו מקבל אהרן את סוד העלאת הנרות, כדלקמן בפנים).

[ו] ורמז: חנכה מנרה = חשמל (זך במשולש, סוד "שמן זית זך" – חנכה-חש מנרה-מל (חנכה-חש = 391 = יהושע, 17 פעמים 23; מנרה-מל = 365 = יוסף הצדיק, 5 פעמים 73).

חנכה מנרה ברבוע פרטי = 6845 = 5 פעמים 1369, 37 ( יחידה) ברבוע, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב; כשמצרפים ל-6845 את שלשת הביטויים המובהקים שהם כפולות 37 ב"יום אחד" דמעשה בראשית, הפסוק הראשון, העולה 2701, קטע הפסוק המצוטט לעיל, העולה 1369, וכל פסוק ד, העולה 1776 – העולים יחד חן-יפי פעמים 37, וההפרש ביניהם ל-6845 הוא 999 – הכל עולה 37 פעמים 343, 7 בחזקת 3, סוד "שבעתים כאור שבעת הימים", כנודע).

[ז] בבא בתרא כה, ב: "הרוצה שיחכים ידרים... מנורה בדרום".

[ח] ורמז: מזבח-מלכות מנורה-חסד-חכמה = 999.

[ט] ירמיה לא, ז.

[י] שבת ל, ב.

[יא] נדה ל, ב.

[יב] נר מערבי עולה גם כו פכמים כב – סוד "דרך כוכב מיעקב".

[יג] בראשית ב, כד.

[יד] ראה רש"י עה"פ.

[טו] וז"ל האוה"ח שם באריכות:

בהעלותך את הנרות - צריך לדעת למה לא אמר בהדליקך, ורבותינו ז"ל דרשו בו דרשות רבות. גם צריך לדעת למה לא צוה ה' מצוה זו ביום ראשון, כי היא מצוה הנוהגת מיום ראשון בעבודה, ועוד הלא היא כתובה המצוה עצמה שמצוה כאן בפרשת תרומה (שמות כה לז) והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה, ולמה חזר לשנותה, עוד למה אמר יאירו, ולא צוה לנוכח למצטווה תאיר, כשיעור בהעלותך, וכמו שאמר גם כן בפרשת תרומה והאיר על עבר וגו'. אכן במה שהקדמתי במאמר חז"ל יתיישב הכל על נכון, כי אומרו בהעלותך לצד שהנרות לא היו קבועים, יצו ה' שבכל עת אשר יורידם לקנחם, ויעלה אותם לסדרם במקומם, יסדרם כדרך שיאירו אל מול פני המנורה וגו', ולזה לא אמר גם כן תאיר, כי אין המצוה בשעת הדלקה שיוצדק לומר תאיר, אלא המצוה היא על סדר הנחתם, שיניחם בסדר שיאירו אל מול וגו', והבן. ובזה נתיישב למה הוצרך לחזור לצוות לזה, כי לצד שעד עתה היה משה עושה כסדר זה בשבעת ימי המילואים, וחש ה' שידין אהרן בדעתו שאין מעכב סדר הנחתן, ואדרבא יותר הוא סדר נכון שיהיו הנרות ישרים פיפיותיהם, ולא באלכסון, לזה צוה ה' שיאמר לאהרן שדבר זה מעכב ובחר לסדר מצוה זו כאן, ולא סדרה עם סדורי הקרבנות אשר צוה ה' ועבודה המעכבת, להודיענו הקפדת אהרן וריצויו מה שנזכר במאמרם ז"ל.

[טז] שבת כב, ב. השראת השכינה בישראל = "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" = ג"פ תריג (אורות).

[יז] ראה קדושת לוי ליקוטים ד"ה "אתה הוא הוי' לבדך".

[יח] איוב כח, יב.

[יט] תהלים קלג, א.

[כ] הוריות יב, א (ובכ"ד).

[כא] דברים ו, ד.

[כב] וזה לשונו:

אל מול פני המנורה וגו' - טעם הדבר יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו במסכת שבת (דף כב:) וז"ל מחוץ לפרוכת העדות וגו' (ויקרא כד ג), וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה (שהיו) [שהלכו בני] ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים עד כאן. על פי הדברים האלה יצו ה' להאיר אל מול פני המנורה, שהוא נר המערבי, להראות כל נר ונר שלא בא אלא בשביל עדות אשר יגיד נר הפונים אליו כולם להראות נסו הנזכר... ובדרך רמז ירמוז בשבעה נרות לאומות העולם שהם שבעים אומות כל אחד ירמוז לכלל העשירי, ורמז כי כולן מאירים לנוכח המערבי שהם ישראל, שהם בחינת המערב כידוע ליודעי חן. ורמז גם כן שכולן כלים, ונר ישראל לא יכבה, ותמצא שהארת הנרות אינו אלא בלילה, והוא סוד הגלות שנקרא לילה, מה שאין כן בבא זמן הישועה המתייחס לה בקר כתיב (ישעיה כא יב) אתא בקר וגו', יכבה נר האומות וישאר מכללותם נר ישראל שהוא הולך ואור עד נכון היום (משלי ד יח). גם רמז במצות "הדלקת הנרות" שיכוין המדליק בהדלקתם שתהיה הארתם למול פני המנורה, שהכל יהיו לצורכי ישראל המתייחס לה שם פנים, כידוע למבינים.

[כג] ישראל פני המנורה (ר"ת יפה, "מה יפה ירושתנו) = 987 (מספר האהבה ה-16) = ז פעמים מצוה (סוד "נר מצוה" בשבעת קני המנורה, כללות כל תריג-אורות מצוות, המשלימים את 987 ל-1600, מ ברבוע) = 21 פעמים 47 = "היום אתם יצאים בחדש האביב" (שמות יג, ד).

[כד] ראה לקו"ת פרשתנו.

[כה] משלי כ, כז.

[כו] במדבר ד, ט. "את מנרת המאור ואת נרתיה" ר"ת אמונה(!), העולה צבי (משה באתב"ש); ס"ת בגימטריא 1405 (מספר ההשראה ה-זך, שמות ז מלכאין קדמאין דמיתו וכו'); רוס"ת = יא (קבלה במ"ק) פעמים קבלה; אמצעי תיבות = בן עמרם (העולה גם "איש האלהים", שני כינויים של משה) ועוד נר אהרן.

[כז] הפסוק מתחלק לשלש תיבות כנגד ג"ר (המוחין-הפנים, הנכללים בחכמה, כנגדם יש להעלות את הנרות), "בהעלתך את הנרת", ושבע תיבות כנגד ז"ת (הנרות-המדות שיש להעלות), "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (ביטוי של ז מלים ו-כח אותיות – משולש ז – כמו הפסוק הראשון בתורה).

[כח] משלי ג, יט.

[כט] תהלים קד, כד.

[ל] מלאכי ג, יב.