בע"ה

מוצאי ב' אדר תש"פ – ישיבת תות"ל רמת אביב

"אשרי תבחר ותקרב"

ווארט שניאור-זלמן שי' דיקשטיין ושטערנא-שרה תחי' גינזבורג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "אשרי תבחר ותקרב" – מחתונה לברית מילה

"תבחר ותקרב" – מדת אהרן הכהן

נפתח בגימטריא של החתן והכלה, שיזכו בע"ה יתברך להקים בית נאמן בישראל, בית של הרבי כמו ששמענו קודם. מתחיל מהיסוד – היסוד של הבנין הוא ה"צדיק יסוד עולם"[ב]. הגימטריא של החתן והכלה שלנו (שניאור זלמן ושטערנא שרה) היא ביטוי חשוב – "אשרי תבחר ותקרב"[ג]. אם זה המספר שלהם, יש קשר עצמי, וקשור גם לפרשת השבוע כפי ששמענו מהתחן – כי הפסוק מסביר את הדרגות הראשונות עד שמגיעים ל"קדֹש היכלך", "ישכן חצריך, נשבעה בטוב ביתך, קדֹש היכלך", הקיום של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[ד]. בהמשך נתבונן בע"ה בכל הפסוק, אבל זהו ביטוי שקובע ברכה לעצמה במדרשי חז"ל וגם בהרבה הסברים בחסידות.

המדרש[ה] אומר שיש מי שהקב"ה בוחר בו אבל לא מקרב אותו, אלא שהוא מקרב את עצמו – "מעשיך יקרבוך"[ו]. על מי הדברים אמורים? דווקא על הכי גדולים בעם ישראל. על אברהם אבינו כתוב שהוא נבחר – כמובן שחז"ל מביאים פסוק על כל דבר – אבל ה' לא קרב אותו, אלא הוא קרב את עצמו, וכך גם יעקב אבינו ומשה רבינו. אלה הדמויות הכי גדולות של עם ישראל – ה' בחר בהם אבל לא קרב אותם, הם קרבו את עצמם. לעומתם, יש כאלה שה' לא בוחר בהם אבל הם מתקרבים מכח שה' מקרב אותם – הוא כן מקרב אותם. מי? כל גרי הצדק – חז"ל מציינים דווקא את יתרו ורחב[ז].

אבל, אומרים חז"ל, יש רק אחד שה' גם בחר בו וגם קרב אותו – אהרן כהן גדול – ועליו נאמר "אשרי תבחר ותקרב". בעצם, המדרש הוא על כל שבט הלוי, אבל אהרן הוא האחד-מיוחד מתוך שבט הלוי, שה' גם בוחר בו וגם מקרב אותו. קירוב הכוונה שה' עושה ממנו כהן – קירוב ישראל להיות כהן הוא כמו לקרב גר להיות יהודי, הוא לא יכול לעשות זאת בעצמו. עם כל המעשים הטובים שיעשה – הוא לא יכול לקרב את עצמו להיות כהן. ה' צריך לקרב אותו. ה' גם בוחר בו מכח עצמו, מכח שרש נשמתו – כתוב שהבחירה היא בעצם[ח]. הקירוב, כאשר ה' מקרב, הוא כי האדם מצא חן בעיניו במעשיו – לא מפני עצם הנשמה שלו[ט], אלא מציאת חן מיוחדת שלו בעיני הקב"ה[י].

הקדשת החיים לקירוב

אם כן, אם הגימטריא שלכם היא "אשרי תבחר ותקרב", שחז"ל אומרים שהולך על אהרן, על כהן גדול, יש לכם איזו בחינה, איזו השראה, של כהונה. חסידים נוהגים לומר שמי שזכה לראות את הרבי ביום כיפור – ראה את הכהן הגדול בבית המקדש. כל עוד לא זוכים ל"בנה מקדש במקומו"[יא] השכינה שורה ב"בית רבינו שבבבל"[יב]. הרבה אנשים כאן ודאי זכו לראות את הרבי בסוף נעילה של יום כיפור שר את מַארְשׁ נפוליאון – אפשר היה להרגיש גילוי של עצמות, כמו שהרבי אמר על הרבי הקודם, 'עצמות כמו שמלביש את עצמו בתוך גוף גשמי'[יג]. זהו אהרן כהן גדול, עליו כתוב "אשרי תבחר ותקרב".

בעבודת ה', כהונה פירושה הקדשת החיים עבור שירות הקב"ה – גם לעבוד במקדש וגם לעסוק בקירוב ולקיים "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו"[יד]. כמו שה' מקרב אותו – הוא מקדיש את חייו לקרב יהודים לתורה. כל אחד צריך ללמוד מאהרן – "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"[טו]. שוב, מי שהקב"ה מקרב – יודע איך לקרב, ומקדיש את חייו לקרב יהודים לקב"ה. כמו שהיה אצל אהרן, לפני שמקרבים מישהו צריך לבחור בו – כמו בחירת בת זוג. אני בוחר ביהודי ואז אני יכול לקרב אותו, כמו שהקב"ה בוחר בי ומקרב אותי. זו העבודה של "אשרי תבחר ותקרב".

פסוק ברית מילה – ארבעה עולמות

הביטוי "אשרי תבחר ותקרב" קשור למצוה שבע"ה נזכה לחגוג בקרוב, בהמשך לחתונה – ברית מילה. את "סדר המילה" פותחים (לאחר אמירת "ברוך הבא") בפסוק "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך". יש על הפסוק מאמר זהר שנוהגים ללמוד בוואך-נאכט, עליו אמר הרבי מאמר חשוב ועמוק[טז]. נאמר בקיצור איך הרבי מסביר את הפסוק במאמר:

הוא אומר שיש בפסוק עליה בכל העולמות, ואחרי שעולים בכל העולמות – למעלה מכל העולמות – זוכים לברית מילה, מל י-ה. י-ה היינו הברית בין איש ואשה[יז] ומל לשון גילוי, מול. אבל קודם צריך להעלות את כל סדר ההשתלשלות, ואחר כך יש גילוי שלמעלה מסדר השתלשלות, גילוי של א"ק (ועד לגילוי אור אין סוף ב"ה שלפני הצמצום).

מה פירוש "ישכֹן חצריך", לשון רבים (ו"מיעוט רבים שנים")? יש שתי בחינות חצר[יח]. הרבי מסביר לפי הלכה – ואחר כך מסביר על פי חסידות, את הענין ב'עבודה' – שיש חצר שאינו מקורה וחצר המקורה. חצר שאינו מקורה הוא עולם העשיה, שאינו יכול לשמור על העופות. אפשר לשמור על בהמות בחצר מקורה, כי יש לו מחיצות, אבל לא על עופות. החצר המקורה –מדרגה יותר גבוהה – היא כבר עולם היצירה[יט]. עבודת החצר, על מדרגותיה, היא להגביר את הצורה על החמר[כ], עד שזוכים ל"נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות הוי' לבי ובשרי ירננו לאל חי"[כא]. אחר כך יש הבית, "נשבעה בטוב ביתך" שלמעלה מחצר, הוא כבר עולם הבריאה ("ביתך" הוא סוד ה-ב רבתי של בראשית, בית אשר – "בראשית ברא", עולם הבריאה. "ברא אלהים" עולה טוב ברבוע, ב-טוב, היינו "בטוב ביתך"!). בפירוש כתוב בכתבי האריז"ל – לפי הזהר שנוהגים ללמוד בוואך-נאכט – שחצר היא יצירה והבית הוא בריאה. בית הוא כבר רשות היחיד לגמרי (גם חצר המקורה היא רשות היחיד. חצר שאינו מקורה הוא מדאורייתא רשות היחיד אבל חז"ל עשו אותה כרמלית). יותר גבוה מהכל, האצילות – "קדֹש היכלך".

אם כן, כאן ארבע מדרגות: חצר שאינה מקורה, חצר מקורה, בית והיכל. אחרי כל העליה הזו, שתי חצרות, בית והיכל, זוכים לגילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, הגילוי של ברית המילה, שבעצם רמוז בשלש המלים הראשונות של הפסוק – "אשרי תבחר ותקרב".

ארבע המדרגות בנישואין

למרות שבדרך כלל הפסוק מובא בהקשר של ברית מילה, יש בחסידות מי שמפרש על הפסוק פירוש יפהפה לחתן וכלה: השם משמואל מפרש[כב] ש"ישכן חצריך" היינו קידושין, "נשבעה בטוב ביתך" החופה ו"קדֹש היכלך" היחוד. כך הוא הופך את הפסוק מפסוק של ברית לפסוק של חתונה, וההסבר מתאים גם לעליה בעולמות שהסברנו כעת. לפי דבריו, קידושין ביצירה, חופה בבריאה וזיווג באצילות[כג]. אחר כך יש המשכה שלמעלה מאבי"ע, גילוי כח האין-סוף בלידת ילדים[כד] – "והיו לבשר אחד"[כה] כפירוש רש"י. במבנה הזה אפשר לומר שדרגת החצר שאינה מקורה שכנגד עולם העשיה ("אף עשיתיו") היינו הווארט שלפני הקידושין.

ולסיכום:

למעלה מהשתלשלות        "אשרי תבחר ותקרב"

  אצילות                            "קדֹש היכלך"                  חופה

  בריאה                   "נשבעה בטוב ביתך"        נישואין

  יצירה                    "ישכֹן חצריך"                  קידושין

  עשיה                     "ישכֹן חצריך"                  ווארט

ב. פירושי "תבחר ותקרב"

הפסוק הזה מובא הרבה בחסידות – גם בחסידות חב"ד וגם בספרי חסידות הכללית. כעת נתבונן, כדרכנו, במבחר פירושים של "תבחר ותקרב" ונקשר לחתן וכלה. בכלל, אם רוצים לחבר לחתן וכלה – להתבונן מי בפסוק ה"תבחר" ומי ה"תקרב" – יוצא לפי כל הספרים שהחתן הוא בחינת "תבחר" והכלה היא "תקרב". כנראה שה' בוחר בחתן ומקרב את הכלה, אבל גם החתן בוחר בכלה והכלה מקרבת את החתן, הולך על שניהם.

"תבחר" – עבודת הצדיקים, "תקרב" – עבודת הבעלי תשובה

מה היחס בין בחירה וקירוב בספירות העליונות וב'עבודה'? הדבר הכי פשוט שכתוב בחסידות[כו], שאלה שתי עבודות – עבודת הצדיקים ועבודת בעלי התשובה:

ה"תבחר" שייך לצדיק-הנבחר שעובד את ה' עם כח הבחירה שלו, מקיים בכל רגע ורגע "ובחרת בחיים"[כז]. אדמו"ר הזקן מסביר[כח] ש"ובחרת בחיים" היינו חדירה לפנימיות המציאות – בכל דבר במציאות, גם בחתיכת נְיָר, יש חיצוניות שהיא גשמיות, עולם מלשון העלם[כט] והסתר אלקות, ויש פנימיות שהיא אלקות – עד כדי כך שהיש הנברא משקף את היש האמתי[ל] – כמו שכתוב בתניא[לא]. בחירה היא כח חדירה – כח לחדור דרך החיצוניות ולהגיע לפנימיות, לאלקות בכל דבר, להכרה ש"גאט איז אלץ, אלץ איז גאט"[לב] (ה' הוא הכל, הכל הוא ה'). החדירה היא כח זכרי וצדיק – "צדיק יסוד עולם"[לג] – הוא בחינת הזכר החודר פנימה בכח הבוחר שלו.

לעומת זאת, "תקרב" היינו לקרב מישהו ממקום רחוק – לקרב מישהו אחר או לקרב את עצמך, להתקרב (כמו שכתוב על אלו שה' בחר בהם אך לא קרב אותם, אלא שהם קרבו את עצמם). הקירוב שייך למי שמרגיש שהיה רחוק ורוצה להיות קרוב. עכשיו אנחנו בחדש אדר ש"מרבין בשמחה"[לד]. יש הרבה מדרגות תשובה – מיראה, מאהבה, וכתוב שהתשובה הכי גדולה היא תשובה משמחה, שמחת הקירוב, בעל תשובה שמתקרב ויש לו שמחה רבה ועצומה מהתקרבותו לקב"ה אחרי שנים של ריחוק, חיים של ריחוק[לה]. על השמחה הזו כתוב "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"[לו], אין להם שמחה כזו – שמחה עד דלא ידע.

אם כן, הווארט הראשון שבחירה היא עבודת הצדיקים וקירוב עבודת בעלי תשובה.

"אשרי תבחר ותקרב" – כתר-חכמה-בינה

מה השרש שלהם בספירות העליונות? חכמה ובינה. כלל גדול, שעבודת הצדיקים היא קו ימין, ששרשו באבא, ובזהר הקדוש כתוב בכל מקום שתשובה היא בינה[לז], אמא, "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[לח]. מתוך בינה, ש"לבבו יבין", האדם מתעורר לשוב – ואז "ורפא לו", "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם"[לט], אמא.

לפני "תבחר ותקרב", עבודת הצדיקים ועבודת הבעלי תשובה, כתוב "אשרי" – זו מדרגת הכתר (מקור ההשראה האלקית – אשרי לשון השראה וכן אשרי בגימטריא השראה, שלמעלה מהתלבשות והשתלשלות שמקורן בחכמה ובינה). זהו הפירוש הפשוט, ש"אשרי תבחר ותקרב" היינו ג"ר, כתר-חכמה-בינה – האושר העליון הוא הכתר, ואשרי מי ש"תבחר ותקרב", שיש לו את ה-י וה-ה של החתן והכלה, יה של מילה.

מה הפנימיות של חכמה ובינה? אמרנו שפנימיות הבינה-התשובה היא שמחה, "אם הבנים שמחה"[מ]. מה הפנימיות של חכמה? חכמה היא כח-מה[מא], בטול. כל חסידות חב"ד היא בטול, דרגות שונות של בטול, עד לבטול במציאות ממש. נמצא ש"תבחר" היינו בטול ו"תקרב" היינו שמחה – הפנימיות של י-ה, של החתן והכלה. החתן צריך להיות הבטול והכלה צריכה להיות השמחה. אז מתקיים "אשרי" – אושר, שכולל את שניהם יחד, כתר עליון שלמעלה משניהם – "תבחר ותקרב" (וזוכים החתן והכלה לבית-אשר אותיות בראשית כנ"ל. מ"בראשית" באים יחד לברוא עולם חדש – "ברא אלהים את השמים ואת הארץ", לקיים מצות "פרו ורבו" בהולדת בן-שמים ובת-ארץ[מב]. והרמז: חתן-בטול כלה-שמחה בגימטריא בראשית!). אז זוכים להמשך הפסוק, "ישכֹן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדֹש היכלך".

סיפור על אדמו"ר הזקן – חיצוניות הבטול במציאות

נספר סיפור יפה להמחיש מהו בטול במציאות: בנו של אדמו"ר הזקן הוא אדמו"ר האמצעי, שהיה לו חתן שאביו בחר בו – סיפור מופלא ומפורסם. פעם אחת אדמו"ר הזקן היה אצל ידיד-נפשו בין תלמידי המגיד, התלמיד המבוגר של המגיד, רבי נחום מטשרנוביל זצ"ל. הוא אמר לרבי נחום ששמעתי מהמגיד שהמשיח יבוא מהתלמיד המבוגר או מהתלמיד הצעיר. התלמיד המבוגר של המגיד הוא רבי נחום מטשרנוביל והצעיר הוא אדמו"ר הזקן, ודווקא הם – הגדול והקטן – היו ידידי נפש מאד הדוקים. אומר אדה"ז לרבי נחום – 'בא נעשה שידוך, מה שבטוח בטוח. אם המשיח יבוא מכאן או מכאן, הכי טוב שנעשה שידוך'. רבי נחום הסכים. היה שם חדר תינוקות, של כל נכדי רבי נחום, ואדמו"ר הזקן הלך לחדר התינוקות, עבר מתינוק לתינוק ושם את היד שלו על ראש התינוק, עד שהוא מגיע לאיזה תינוק שהיה לו ראש חם – עליו אמר שהוא החתן, זהו השידוך בשביל נכדתי דבורה-לאה (לא מדובר בדבורה-לאה אם הצ"צ, בת אדמו"ר הזקן, אלא באחת מבנותיו של אדמו"ר האמצעי). ככה נעשה השידוך.

הילד לא היה בן של רבי נחום אלא הנכד שלו, הבן של רבי מרדכי מטשרנוביל – השידוך בין הנכד לנכדה – ושמו רבי יעקב-ישראל מטשרקס. יש הרבה מה לספר עליו. הוא התחתן בגיל 16, בשנת תקע"א, שנתיים לפי הסתלקות אדמו"ר הזקן. אז הוא בא לגור בליאדי. מהשידוך הזה יצא, אחרי הרבה גלגולים, הרבי הקודם. הרבנית שטערנא-שרה, אשתו של הרבי הרש"ב, היא הנכדה שלו (בת החתן שלו, רבי יוסף יצחק – על שמו נקרא הרבי הקודם – בנו של אדמו"ר הצמח צדק). עד כאן הכל הקדמה – רק שנבין במי מדובר כאן. שנתיים הוא היה אצל אדמו"ר הזקן על 'קעסט'. הוא למד חברותא עם הצ"צ, וגם למדו יחד אצל הסבא – אדמו"ר הזקן. הרבה דברים מענינים עשו יחד, שאין כאן המקום לספר.

הוא אמר שראה אצל אדמו"ר הזקן בטול במציאות, וספר על כך ספור, כדי להדגים מהו בטול במציאות. כדי להבין זאת, נאמר עוד משהו – אדמו"ר הזקן קווה שברבות הימים הוא יהפוך להיות רבי חב"די, נוסח חב"די. הוא היה שנתיים אצל אדמו"ר הזקן ואחר כך כ- 16 שנים אצל אדמו"ר האמצעי – עד הסתלקותו – ובמשך כל הזמן הוא ספג חב"ד. אבל מי שמתכנן למעלה רצה שיקח עוד זמן, עוד כמה גלגולים, עד שיכנס לחב"ד – הוא נעשה רבי גדול מאד, אבל בנוסח אביו, "זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי"[מג] ("אוירא" היינו חסידות חב"ד, סוד הדעת דרדל"א שמאירה באוירא וד"ל). הצמח צדק אמר – אדמו"ר קרב את שנינו יחד, אבל אני לקחתי את הפנימיות והוא לקח את החיצוניות. בכל אופן, חיצוניות של אדמו"ר הזקן היא משהו גדול מאד... גם כדי להבין את הסיפור הזה. הוא רוצה להסביר לנו מהו בטול במציאות, מדבריו נבין לפחות מהי החיצוניות של הבטול במציאות של אדה"ז.

מה הסיפור[מד]? הוא אומר שזכיתי פעם אחת בערב יום כיפור לעמוד מאחורי הכסא של אדמו"ר הזקן. מי שמביא את הסיפור מסביר שבכוונות של עשרת ימי תשובה כנגד הספירות יום כיפור הוא הכתר וערב יום כיפור הוא החכמה-הבטול (בדרך כלל מכוונים מלמעלה למטה, בסוד הנסירה מכתר וחכמה בשני ימי ר"ה עד ליום כיפור, אבל יש גם כוונה הפוכה). בהתאם לכך הוא מביא את הסיפור, שרבי יעקב-ישראל ראה בעצמו אצל אדה"ז בערב יום כיפור ואמר שממנו הוא מבין מהו בטול במציאות. מה היה? הוא היה אברך צעיר, בן 16-17, ועמד מאחורי הכסא של אדמו"ר הזקן ושמע אותו מדבר לעצמו, אומר לעצמו שכאשר הרבי ר' זושא מאניפולי נשא עיניו למרום ביום כיפור, מרוב אימה ופחד התחיל לשלשל דם. זהו עדיין לא הבטול – רק מה שאדמו"ר הזקן אומר על הרבי ר' זושא. הוא ממשיך לדבר לעצמו – והנה אני, אני לומד ואני מתפלל, אָן-התפעלות, אין לי שום התפעלות מהלימוד והתפלה. אז הוא התחיל לרדת על עצמו, לגנות את עצמו ולהשפיל את עצמו – 'אין לי יראת שמים כלל! איפה רבי זושא ואיפה אני?!'. אדמו"ר הזקן כל כך ירד על עצמו עד שהתעלף ונפל על הארץ – זהו בטול במציאות.

מהווארט שאמרנו קודם אפשר להבין שהוא לקח את החיצוניות, הוא לקח את ההתפעלות. מה כל היפי של הווארט? אדמו"ר הזקן אומר שאני לומד ואני מתפלל ואין לי התפעלות בכלל – ואז מתחיל לגנות את עצמו ולהשפיל את עצמו, אבל כל זה בשביל אדה"ז היינו החיצוניות, הקליפה, של הבטול במציאות, עד שהוא התעלף ונפל על הארץ. אומר הטשערקאסער – זה בטול במציאות.

לחיים לחיים. זה רק הערת בינים – לכך החתן צריך לשאוף. הסיפור הזה הוא בשביל החתן... הכלה היא שמחה עד בלי די, "תקרב", לא "תבחר". אבל אשרי הזיווג ש"תבחר ותקרב" הולך יחד.

מילה ופריעה; יצי"מ ומ"ת; הלל והודיה

הבאנו כמה פירושים ל"תבחר ותקרב" מספרי החסידות. איזה עוד פירושים יש? רוב הפירושים הם חכמה ובינה בגוונים שונים. "אשרי" היינו כתר ו"תבחר ותקרב" חכמה ובינה כנ"ל. אבל יש עוד מגוון פירושים:

היות שזהו פסוק שהזהר מביא בענין ברית מילה, ולכן מתחילים בו את סדר ברית מילה, יש מקום אחד[מה] שכתוב ש"תבחר ותקרב" היינו מילה ופריעה. שתי הפעולות, ש"מל ולא פרע כאילו לא מל". צריך להבין למה, מה הקשר, ש"תבחר" היינו מילה ופריעה ה"תקרב". מסבירים לפי זה את הדעה שאברהם אבינו, שה' לא קרב אותו אלא הוא קרב את עצמו, לא עשה פריעה – יש לו רק את המל, ה"תבחר".

יש עוד פירוש[מו], ווארט נחמד, שבתולדות עם ישראל ה"תבחר" היינו יציאת מצרים וה"תקרב" הוא מתן תורה, שה' קרב אותנו להר סיני.

יש עוד פירוש שמובא בספרי החסידות[מז], ש"תבחר ותקרב" היינו הלל והודיה – "תבחר" הוא עבודת ההלל, בפורים לא אומרים הלל. יש רק חג אחד שאומרים גם הלל וגם הודיה – חנוכה. בשלשת המועדים דאורייתא אומרים רק הלל, לא הודיה, ובפורים רק הודיה ולא הלל, ובחנוכה אומרים את שניהם – "אשרי תבחר ותקרב".

פרצוף הפירושים

אחרי כל הפירושים האלה, אפשר לעשות משהו יפה – לראות שבעצם ב"תבחר ותקרב" יש את כל עשר הספירות, זוגות-זוגות לפי הסדר. יש חכמה-בינה, יש דעת-חסד, יש גבורה-תפארת, יש נצח-הוד ויש יסוד-מלכות:

יש כמה פירושי של חכמה ובינה, כפי שאמרנו קודם, כמו עבודת הצדיקים ועבודת בעלי התשובה. עוד פירוש של חכמה ובינה הוא "תבחר" – שבת (מוחין דאבא, בטול), "תקרב" – יום טוב (מוחין דאמא, שמחה), היינו משום דישראל מקדשים למועדים, "מקדש ישראל והזמנים", על דרך "מעשיך יקרבוך", ואילו "שבת מקדשא וקיימא"[מח] מה', בחכמה (וכידוע שחכמה ובינה הם "שמע בני מוסר אביך [הקב"ה] ואל תטֹש תורת אמך [כנסת ישראל]" [מט]).

מה הפירוש של דעת-חסד? שאלה ידועה בחסידות – איפה אני בוחר? יסוד היסודות של התורה בכלל הוא שיש לנו בחירה חפשית – איפה? באיזה כח בנפש? לא פשוט. ברוב המקומות כתוב בחסידות שהבחירה היא בכח הדעת[נ] – דומה למה שאמרנו קודם שבחירה היא כח חדירה לפנימיות. הכח לחדור הוא דעת, כמו "והאדם ידע"[נא] – קשור לחתן וכלה. מה זה לקרב? כתוב ש"לקרב" היינו "ימין מקרבת", "וימינו תחבקני"[נב] – יד ימין היא חסד. אם כן, יש "תבחר ותקרב" שהם דעת וחסד[נג].

הפירוש של יציאת מצרים ומתן תורה מתאים למה שכתוב בפירוש בחז"ל – "'לך הוי'... והגבורה' זו יציאת מצרים... 'והתפארת' זה מתן תורה"[נד].

הלל והודיה – הודיה היא הוד, והלל שהולך יחד עם הודיה הוא נצח.

מילה ופריעה הם יסוד ומלכות – פריעה היא גילוי העטרה, שרש המלכות.

אם כן, יש לנו ב"אשרי תבחר ותקרב" את כל הספירות לפי הסדר[נה]. אם רוצים שגם בתוך הכתר יהיה "תבחר ותקרב", שרש החכמה בכתר הוא מו"ס, חכמה סתימאה, כח המשכיל שבנפש, וכח הבינה-התשובה יותר גבוה, ה"ימינו תחבקני" בכתר היינו גלגלתא, למעלה ממוחא סתימאה, חותם המתהפך. לפי זה ה"אשרי" שכולל את שניהם יחד[נו] הוא רדל"א, שם "חביון עוז העצמות"[נז].

אם כן, עשינו בקיצור נמרץ את כל סדר השתלשלות עשר ספירות בלימה (הכל במילה), עד לחביון עז העצמות שברדל"א, הכל ב"אשרי תבחר ותקרב". ולסיכום:

ג. רמזי הפסוק

"אשרי תבחר ותקרב" הוא מהלשונות הכי יפהפיים שיש בתנ"ך, עם הרבה פירושים כנ"ל, כך שיש לכם הרבה עבודה. קודם כל, אשריכם – שיהיה לכם אושר. כתוב ש"בראשית" היינו בית-אֹשֶׁר (כנ"ל), זו תחלת התורה. הרבי רצה שיהיה לכאו"א אושר בגשמיות וברוחניות (הוא נולד בי"א ניסן, נשיא אשר). זה "אשרי", ושהיחוד שלכם יהיה יחוד של "תבחר ותקרב" עם כל הפירושים, ואחר כך ההמשך – "ישכֹן חצריך, נשבעה [שנינו יחד] מטוב ביתך, קדֹש היכלך".

המלים בפסוק

הפירוש הרגיל של לשונות הפסוק הוא מלמטה למעלה כנ"ל, אבל יש עשר מלים בפסוק[נח] – מתחיל "אשרי [כתר] תבחר ותקרב [חכמה ובינה]", ומזה מתבקש לכוון את כל 10 המלים מלמעלה למטה, עד ש"קדֹש היכלך" יהיה יסוד ומלכות[נט]. אמרנו קודם שההתקשרות לצדיק היא היסוד, ה"קדֹש", ובסוף המלכות היא "היכלך" – היכל הוא בית, התכלית של בית המקדש, המקדש-מעט שלכם, ו"היכל" סוד "אלפים בת יכיל"[ס] – שבבית יהיה אור אלקי שופע ללא הפסק.

אותיות הפסוק

הפסוק "אשרי תבחר ותקרב" שייך לברית מילה, ויש בו אסמכתא למספרי ברית (שני משולשים ועוד 1). במלים "אשרי תבחר ותקרב" יש יג אותיות – בדרך כלל אנחנו מסדרים בצורת השראה, אבל זהו גם מספר ברית הרביעי, עם צורה אחרת[סא]:

א ש ר

י ת

ב

ח

ר

ו ת

ק ר ב

באמצע יש בחר (מאונך), למעלה אשר ולמטה קרב – שלשה שרשים, ושאר האותיות הן אותיות השימוש.

הפלא שכל הפסוק הוא 43 אותיות, מספר הברית השביעי (החביב):

א ש ר י ת ב

ח ר ו ת ק

ר ב י ש

כ ן ח

צ ר

י

ך

נ

ש ב

ע ה ב

ט ו ב ב

י ת ך ק ד

ש ה י כ ל ך

הכי בולט כאן[סב] הוא שהשורה העליונה אותיות בראשית, בית אשר!

רמזי אהרן בפסוק

נסיים בעוד שני רמזים יפים:

רמז ראשון: כל הפסוק "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה מטוב ביתך קדש היכלך" עולה 3904. לא אומר משהו מיוחד, אבל לפי חז"ל זהו פסוק של אהרן, וכשמוסיפים אותו עולה 4160 = צלם פעמים הוי', כל יג הכחות הפנימיים של הנפש – אמונה תענוג רצון בטול שמחה יחוד אהבה יראה רחמים בטחון תמימות אמת שפלות!

רמז שני: יש כאן שני שרשים – בחר-קרב. יש בהם גם אותיות משותפות – בר-רב[סג], והאותיות הנוספות הן ח-ק, זוג אותיות שכנגד הנצח בפרצוף השערים של אלב"ם. בכל אופן, אלה שני שרשים פשוטים. מה הממוצע שלהם? רמז יפהפה לדרשת חז"ל שהזכרנו בהתחלה. חז"ל אומרים שמכל הצדיקים בעולם יש רק צדיק אחד שה' גם בחר וגם קרב[סד]. הממוצע בין בחר ל-קרב הוא בדיוק אהרן, כלומר, בחר-קרב עולה אהרן-אהרן – הכל חוזר לאהרן!

כשאני חושב על אהרן – אני לא הכרתי את אהרן, אבל זכיתי לראות את הרבי בנעילה. זה מה שעכשיו אצלי בראש, בזכרון, ואני מאחל שהרבי בנעילה יהיה בתוך הבית שלכם. לחיים לחיים. בע"ה תהיינה הרבה בריתות.