בע"ה

אור לח"י אלול תש"פ – כפ"ח

עולם-שנה-נפש בסוד השופר

שידור לדוברי אנגלית לכבוד ח"י אלול

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

א. "לשמוע קול שופר" בר"ה שחל בשבת

"לשמוע קול שופר" – סוד ה"שקל"

המצוה המיוחדת של ראש השנה היא השופר – תקיעת שופר, שפועלת שנה טובה ומתוקה לכל היהודים ולכל העולם – משיח וגאולה לכולם. חז"ל אומרים "מצות היום בשופר"[ב], זו המצוה המיוחדת של ראש השנה, לכן כדי להבין את המשמעות הפנימית של ראש השנה צריך להעמיק בסוד השופר.

הברכה שמברכים לפני תקיעת שופר היא "ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר". ראשי התבות של נוסח הברכה "לשמוע קול שופר" הם אותיות המלה שקל. שקל הוא המטבע הבסיסי של התורה; יש לו גם משמעות של משקל, וגם של שוויון בין שני דברים בעלי משקל שוה, מסה שוה. כל מספר זוגי יכול להתחלק לשני חלקים שקולים – מלשון שקל, שקול, כמו מאזניים. אנחנו יודעים שראש השנה הוא יום של משפט – משפט לא יכול להיות שקול[ג], צריך הכרעה. בית דין לא יכול להיות מורכב ממספר זוגי של דיינים – צריך שיהיה אחד יותר ברשימה באחד הצדדים כדי שבית הדין לא יהיה שקול. עד כאן הסבר למושג שקל – משקל, מטבע, שויון.

יהודים שקולים בכל העולמות

נתבונן בגימטריא יפה של שקל. שקל עולה 430, ויש ארבעה סוגי יהודים ששמם שלהם עולה אותה גימטריא – ארבע דרגות של נשמות ישראל[ד]:

המדרגה הגבוהה היא "צדיק יסוד עולם"[ה] – הצדיק של הדור, מי שמחזיק את העולם. זו הנשמה הכי גבוהה.

המדרגה הבאה היא תלמיד חכם, שנקרא "יודע ספר" – עולה אותו דבר.

המדרגה השלישית שעולה אותו מספר היא "חסיד שמח" – חסיד צריך להיות שמח, כפי שלימדו הבעל שם טוב, מייסד החסידות, ואדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. הם לימדו שתמצית עבודת ה' היא "עבדו את הוי' בשמחה"[ו] – צריך להיות חסיד שמח.

הסוג הרביעי ששוה אותו מספר, שהבעל שם טוב מייסד החסידות מאד אהב, הוא "יהודי פשוט" – הוא לא מיוחד בשום דבר, בידיעות או ביחוס, הוא רק מאמין בה' בפשטות, יהודי פשוט, ועליו אמר הבעל שם טוב ש"יהודי פשוט קשור לפשיטת העצמות"[ז].

שוב, יש "צדיק יסוד עולם" שהוא אחד בדורו ("חד בדרא"[ח] – "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור"[ט]) – נשמה כללית של כל הדור. תחתיו "יודע ספר", תחתיו "חסיד שמח" ותחתיו "יהודי פשוט". כולם שוים בדיוק אותו דבר – שקל אחד, ראשי התבות של "לשמוע קול שופר". זהו קול השופר שעלינו לשמוע בראש השנה – שכל היהודים, בכל הדרגות שהם, שוים בעצם.

ארבע המדרגות האלה מקבילות, לפי הקבלה והחסידות, לארבעת העולמות שה' ברא: העולם הראשון הוא עולם האצילות – העולם של ה"צדיק יסוד עולם". העולם השני הוא עולם הבריאה, עולם של שכל – של "יודע ספר". העולם השלישי הוא עולם היצירה, עולם הרגשות, רגשות לב, בו נמצא חסיד שמח ("נתתה שמחה בלבי"[י]). העולם הרביעי הוא עולם העשיה, עולם של מעשים, מעשים טובים, לו שייך יהודי פשוט – שחי חיים פשוטים אבל טובים, כל מה שהוא עושה הם דברים טובים.

ולסיכום:

אצילות        צדיק יסוד עולם

בריאה יודע ספר

יצירה חסיד שמח

עשיה  יהודי פשוט

זו גימטריא מאד יפה של ארבעת אבי-הטיפוס של נשמות ישראל, ששוות בדיוק אותו דבר – שוות שקל, שהמשמעות שלו שהכל שקול, הכל שוה. כולם שוים צדיק יסוד עולם – הבעש"ט עצמו כאשר הוא מסתכל על יהודי פשוט הוא רואה שאנו שוים לגמרי, בדיוק אותו דבר, אין לאחד יתרון על חברו.

"לשמוע קול שופר" – "לכבוד שבת קדש"

האם יש עוד ביטוי חשוב עם ראשי תיבות שקל (המטבע שהוא השווי של כל נשמות ישראל)? בשנה הבאה עלינו לטובה, ה'תשפ"א, ראש השנה חל בשבת. בשבת לא תוקעים בשופר, אלא רק ביום השני של ראש השנה – שחל ביום ראשון. היום הראשון של ר"ה הוא היסוד, היום-טוב מהתורה, אז נזכה בסודות של תקיעת שופר ובברכות שבאות בעקבותיה אם איננו תוקעים בשבת? כתוב בחסידות[יא] שהענין של שבת, במיוחד הענג הקדוש שיש ליהודי בשבת – "ענג שבת" – שעושה כל דבר "לכבוד שבת קדש", לכבוד שבת המלכה הקדושה, מוריד למטה בדיוק אותו שפע, אותה ברכה ושפע שהשופר מוריד למטה, כאשר ראש השנה חל בשבת.

יש מנהג שכל מה שעושים לכבוד שבת – נקיון הבית, לבישת בגדי שבת ובמיוחד האוכל המיוחד לענג שבת – יהודי אומר, או חושב, את הביטוי "לכבוד שבת קדש". זהו גם ביטוי עם שלש מלים, שראשי התיבות שלו זהות לר"ת "לשמוע קול שופר" (שני ביטויים שונים בכל מלה שלהם). מכך נלמד ש"לכבוד שבת קדש" בא במקום "לשמוע קול שופר", מוריד לעולם אותן ברכות ושפע כמו קול השופר, כאשר ראש השנה חל בשבת. כמו שמצות "לשמוע קול שופר" מאחדת את כל היהודים, שכולם שוים לטובה, כל ארבעת הסוגים מצדיק יסוד עולם ועד ליהודי פשוט, כך הכוונה הטהורה והתמימה של "לכבוד שבת קדש" מאחדת את כל היהודים כאחד ממש, כמבואר בספר התניא[יב] שקדושת שבת מאירה בשוה ממש אצל כל היהודים, מגדול ועד קטן.

משהו עוד יותר מדהים: כאשר מחשבים את הגימטריא של שני הביטויים המלאים – שלש מלים שונות בכל אחד – "לשמוע קול שופר" עולה 1168 ו"לכבוד שבת קדש" שוה בדיוק אותו מספר! באמת מדהים. לא רק ראשי התבות זהים, אותיות שקל, אלא שהגימטריא המלאה של שני הביטויים שקולה לגמרי, שוה בדיוק.

1168 הוא כפולה של 73. 73, בגימטריא חכמה, הוא מספר מאד חשוב בתורה, שמופיע בפסוק הראשון של התורה, בתחלת בריאת העולם: כל הפסוק הראשון – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – עולה 2701, המשולש של 73 (סכום כל המספרים מ-1 עד 73, העולה 37 פעמים 73), והמלה "בראשית" עצמה מתורגמת "בחוכמא"[יג]. חכמה היא בטול – בטול לה', לרצון ה', שרצוני בטל מפני רצונו ועד שרצוני נעשה כרצונו. ראש השנה הוא היום של "בטל רצונך מפני רצונו... עשה רצונך כרצונו"[יד] – שהרצון שלי יהיה בדיוק כמו הרצון של הבורא שלי, שרצונו מתבטא בתורה, חכמתו יתברך ("אורייתא מחכמה נפקת"[טו]).

ב. עולם-שנה-נפש בשופר

סוד השן

מהו הקשר בין השופר לחכמה? בתחלת ספר יצירה (המיוחס לאברהם אבינו, היהודי הראשון) כתוב שה' ברא את העולם בשלשים ושתים נתיבות חכמה. בגוף האדם, שנברא "בצלם אלהים"[טז], שלשים ושתים נתיבות החכמה – חכמה היא מח, "חכמה מוחא"[יז] – משתקפות, באופן מענין, בשלשים ושתים השינים בפה. בצד העליון של הפה יש 16 שינים, 8 מימין ו-8 משמאל, וכך בצד התחתון של הפה. השינים הן לבנות. אוכלים עם השינים (עם מזלג – "והמזלג שלש השִנים"[יח]). המלה שן רומזת לאות שין. בלשון הקדש כל אות רומזת לחלק אחר בגוף האדם, אבר אחר או אלמנט פיזיולוגי אחר בגוף. השין רומזת לשן.

בתנ"ך יש כמה משמעויות שונות למלה "שן", ואחת מהן היא מלה מיוחדת לחט של פיל – שנהב[יט] – דבר מאד יפה ומאד יקר. מגלפים את השן והיא מבהיקה כמו יהלומים. באנגלית יש ביטוי מגדל שן, שאין בתנ"ך, אבל יש "כסא שן"[כ], שהמלך שלמה (שהביאו לו שנהב מתרשיש) עשה לשבת עליו, יש "מטות שן"[כא], ובשיר השירים הכלה מתארת את גוף הדוד כ"עשת שן"[כב], שנהב טהור.

שפר השופר

שין היא האות הראשון של שופר. שופר הוא מלשון שפר, כמו "אמרי שפר"[כג] – המדרגה הכי גבוהה של יפי בתורה. יש בתורה שמונה שמות נרדפים ליפי[כד] – אחד מעל שבעה (סוד המלה "אז" – "אז ישיר משה"[כה]). היפי האחד שמעל השבעה הוא המלה שפר, שרש המלה שופר.

שמונת לשונות היפי מופיעים-מאירים בהמשך השנה בשמונת נרות חנוכה, וכתוב בחסידות[כו] שקול השופר מופיע כאור – הקול הופך להיות אור – בלילה הראשון של חנוכה. הנר הראשון של חנוכה הוא היפי שנקרא "שפר", שיוצא מהשופר של ראש השנה – שרש המלה שופר. את השופר אנחנו שומעים בראש השנה, ואנחנו רואים את האור שבא מקול השופר בחנוכה כיפי של שפר. שפר הוא יפי, ופירושו גם תענוג[כז]. עיקר התענוג של הקדושה הוא הענג של שבת קדש, ובמיוחד כאשר ראש השנה חל בשבת – הענג של שבת הוא השופר של שבת (כנ"ל).

שפר (שהוא גם שֹפר בכתיב חסר, כפי שכתוב בכ"מ[כח]) מורכב משלש אותיות – ש-פ-ר – שננסה להתבונן בהן:

שן-פה-ראש

שין היא גם לשון שנה – ראש השנה. שנה משמעותה שינוי – אנחנו צריכים להשתנות, להשתפר. רוצים שהשנה הבאה תהיה שונה לטובה. כל אחד צריך לעשות תשובה, להשתנות. לפי זה לב נתיבות חכמה – לב השינים – הן לב דרכים להשתנות לטובה.

האות השניה של השרש שפר, פא, רומזת לפה – השינים נמצאות בתוך הפה. פֶה גם לשון פֹה, כאן. כמו שהשין רומזת ל"גלגל" הזמן (בלשון ספר יצירה – "גלגל בשנה כמלך במדינה"[כט]) – כי שנה היא מושג של זמן – כך פה, פֹה, הוא המקום. אומרים כאן ועכשיו – עכשיו הוא זמן וכאן-פה הוא מקום. השן (השנהב) בתוך הפה – הפה הוא מקום, וואקום. כשה' ברא את העולם הוא עשה קודם כל חלל (פה), ואז המשיך לתוכו קו של אור – כמו שן (חט, שנהב[ל]) שנכנסת לתוך חלל הפה (שלמה הביא מתרשיש יחד עם שנהב קופים[לא], וגם תוכים לשון תוך, תוכי מדברת בתוך הפה, החלל...).

האות האחרונה של שרש שופר היא ריש – לשון ראש. ראש הוא ראש השנה – תחלת השנה.

אם כן, שלש האותיות של שופר הן שן, פה וראש[לב].

הזמן במקום והמקום בנפש

כתוב בספר יצירה שיש שלשה ממדים של הבריאה – זמן, מקום ונשמה (עולם-שנה-נפש, סוד עשן[לג] – "והר סיני עשן כֻלו"[לד], עין שן). מבואר בספר התניא[לה] – ספר היסוד של החסידות – שהנשמה (ממד הנפש) שוכנת קודם כל בראש, במח, ומשם נמשכת לכל הגוף החל מההמשכה מן המח הלב. אם כן, ראש רומז בעיקר לממד השלישי של המציאות, ממד ה"נפש". השן רומזת לממד ה"שנה" (זמן, כנ"ל) והפה ללמד ה"עולם" (מקום, פֹה, כנ"ל).

שוב, המלה שֹפר רומזת שהשינים נמצאות בפה והפה ממוקם בראש – הזמן הוא במקום והמקום הוא בנפש. במקום אחר[לו] הסברנו שהחלל הפנוי, שרמוז כאן בפה, הוא סוד ממד המקום והקו שחודר לתוכו – קו של אור והשגחה אלקית – שרמוז כאן בשן, הוא סוד הזמן. אכן, שניהם נמצאים בתוך היקף גדול יותר של התכנון האלקי, הראש בו ה' רצה בעולמו ו"שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל".

זו התבוננות מאד יפה לראש השנה: יום התחדשות בריאת העולם. ההתחדשות מורגשת קודם כל בממד הזמן, במעגל השנה בו מופיע לנו ראש השנה. בהתחדשות הזמן יש כח להנכיח בחלל המקום של העולם את השגחת ה' ואת כח בריאתו. בראש השנה הכל נמשך מחדש מהראש-הרצון העליון של ה' וכוונתו בבריאה, ועבודתנו שלנו היא לשים אותו עלינו ועל הבריאה כולה לראש-למלך בראש השנה.

תאוה, הנאה ורצון

ותוספת הסבר:

שן היא התאוה (החדה) לקבל הנאה (כמו גדר ה"שן" בארבעה אבות נזיקין, "שיש הנאה להיזקו"[לז], וכמו הביטוי 'שן מתוקה' באנגלית). ממד הזמן, במובן זו, הוא הזמנת האדם את עצמו ("הנני מוכן ומזומן") לקבלת ההנאה – אפשר לתאר את כל ממד הזמן כתאוה ליעד הנאה שעתיד לבוא.

הפה הוא עצם ההנאה, ממד המקום בו נתפסת ההנאה, כשמצד עצמו הוא חלל ריק – הנאה בגימטריא אין, כמו חור שחור שהכל נבלע ומתאיין בו (לכן, במובן מסוים, התאוה היא פנימיות ההנאה – כמו שקו-הזמן הוא פנימיות העולם-המקום – שהרי הוא המודעות ש'עושה ענין' מההנאה, בעוד ההנאה עצמה 'נבלעת במקומה').

הראש הוא עצם נקודת הרצון (הכתר) – סוד ממד הנפש, שמובנו רצון[לח] – הכוללת אין סוף מדרגות של רצון ורצון לרצון וכו'. כלומר, הראש הוא הרצון המופשט, הקודם לכל התהוות וקיום ממשי (כולל קיום ממשי של ריק).

ב"היום הרת עולם" (הנאה-תאוה-רצון) ממשיכים מחדש בקול שופר את הרצון, התאוה וההנאה של ה' בעולמו – ומשעבדים-מתקנים תכונות אלו אצלנו – ומגלים בהם אחדות פשוטה (העולה תאוה הנאה רצון)[לט].

סוד ה"אחד" ב-לב השינים

נחזור להתחלה: שלשים ושתים השינים בפה מקבילות לשלשים ושתים נתיבות החכמה. לב היינו ד פעמים ח – כנ"ל בחלוקת השינים – סוד המלה "אחד" בהכאת אותיות, וכרמוז בתניא[מ] בשם הרב המגיד שהתלבשות וגילוי "אחד האמת" הוא בחכמה דווקא.

זהו סוד "לשמוע קול שופר", השוה 16 פעמים 73, יו נתיבות חכמה, ו"לכבוד שבת קדש", עוד יו נתיבות חכמה. החלוקה של יו-יו היא סוד ציור האות א, של אחד, כמבואר בכוונות האריז"ל[מא] – י מלמעלה ו-י מלמטה ו-ו באמצע, ממוצע המחבר, שכאשר מחלקים אותה לאורך היא נעשית וו, מילוי האות ו, ואז יש יו מלמעלה ו-וי מלמטה, סוד יו שינים עליונות ו-יו שינים תחתונות)

לב נתיבות החכמה (סוד לב השינים, ה-ש של שופר) הן התחלת המודעות, התחלת שנה יותר טובה (סוד האור היוצא בקול השופר).

אנו מברכים את כולם שבקול השופר, האור של השופר והשפע של השופר נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

הוספה מהמייל: שן בתוך פה, זמן במקום - עיקר גדר הפה (במוצאות) היינו השפתים (האות פ עיקר בפה ובשפתים), סוד אותיות בומ"ף, שייך לחילוף שפר שבר. יש גם שמר - כל שומר הוא מקיף, בחי' מקום. ועוד ועיקר, מכל אותיות הא-ב האות שצורתה רומזת למקום (עולם) היא ם - ארבע רוחות כו'. והוא סוד המלה מקום (כינוי לה') - קו (זמן) בתוך מם - עיקר המקום. מקום = ו פע' אל, ו"ק ו= הוי' בר"פ (רבוע היינו צורת ה-ם, והרבוע בחשבון הוא הדרך למדוד מקום כנודע).

שן היינו אותיות שינים זשסרץ = ט פע' חכמה. השנים מכוסות ע"י השפתים. משא"כ בפיל השנים בולטות החוצה, אז יבקע גו', סוד הקו כנ"ל.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

· בקיום המצוה "לשמוע קול שופר" מתגלה כי כל היהודים – "צדיק יסוד עולם", יודע ספר, חסיד שמח ו-יהודי פשוט – שקולים בשקל הקדש.

· כוונה חשובה לר"ה שחל בשבת: בר"ה שחל בשבת ממשיכים את כל המשכות השופר על ידי ענג שבת – "לכבוד שבת קדש" בגימטריא "לשמוע קול שופר" (וגם ראשי התיבות שקל זהים).

· בראש השנה חוזרים לבריאת העולם מ"בראשית" ("בחוכמא") והעבודה היא בטול (פנימיות החכמה) – "בטל רצונך מפני רצונו".

· קול השופר של ר"ה הופך לאור יפהפה – "שפר" – בנר הראשון של חנוכה.

· אותיות השופר – ש-פ-ר – רומזות בגוף לשן, פה וראש המסמלים את הזמן (שן-שנה) המקום (פה-פֹה) ונפש (המופיעה בראש). בתקיעת שופר תודעת הזמן מחדשת את העולם (המקום) מתוך ה'ראש' של ה' וממליכה את ה' על הזמן והמקום.

· שן-פה-ראש הם גם תאוה-הנאה-רצון – בראש השנה עלינו לשעבד את רצוננו-תאוותנו-הנאתנו לה' ולגלות את רצונו-תאותו-הנאתו מהעולם שברא.

· יחוד "לכבוד שבת קדש" (ביום א' דר"ה) ו"לשמוע קול שופר" (ביום ב' דר"ה) היינו לב נתיבות חכמה – הנתיבות לגילוי "אחד האמת" בעולם.