בע"ה

ראש השנה תש"פ – כפר חב"ד

בטול עבודה זרה בתקיעת שופר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

יש הרבה כוונות סביב תקיעת שופר, כתבנו חלק (בואביטה) ודברנו בענין שבוע שעבר. הרס"ג אומר שיש עשר כוונות בתקיעת שופר [ב], וכעת נאמר כוונה נוספת:

שברים ושברי שברים בבטול ע"ז

יש דיון במסכת עבודה זרה [ג] על איסור הנאה משברי עבודה זרה ומשברי-שבריה. כלומר, אם ישנה אשרה – אסור להנות ממנה. השאלה היא, האם מותר ליהנות מהשברים ומשברי השברים שלה? בפועל פוסקים שהשברים גם אסורים, ועיקר הדיון הוא לגבי שברי שברים, עבודה זרה שהפכה לרסיסים, האם צריך לבטל "כל קיסם וקיסם" או שכיון שאינה "דרך גדילתה" – כלומר כשהיא בכבודה וגדולתה – היא בטלה מאליה.

בנפש עבודה זרה היא הרגשת הישות של כל אחד ואחד [ד], והשאלה היא האם כשאדם הגיע למצב של "שברים" או "שברי שברים" הישות שלו כבר פוקעת, או שהשבירה אינה מבטלת בהכרח את הישות. מה הסברא שהישות לא תפקע? למסקנת הגמרא מחלוקת האמוראים היא ב"עבודה זרה של חוליות", שגם אדם פשוט יכול להרכיב אותה בחזרה. ממילא, בנפש הכוונה שגם כשנראה שאדם נשבר לגמרי, הוא בוכה בדמעות שליש, עדיין נשארה בו איזו גאוה – הגאוה שהוא מצליח להשבר, על דרך קליפת "ראומה", ראו את הבטול שלי[ה], את השפלות שלי – שמכחה הוא יקום אחר כך וירכיב את הישות שלו בחזרה.

שברים ושברי שברים בתקיעת שופר

הבטוי "שברי שברים" הוא בטוי נדיר, לא מופיע בעוד מקום בש"ס. לעניננו, פשוט שקשור לתקיעת שופר[ו] (אפשר לכוון עכשיו למפרע על התקיעות שתקענו אתמול והיום בבוקר):

התקיעה היא שלמה; השברים הם "שברים", כפשוט; והתרועה היא "שברי שברים"[ז] (כאשר את ה"שברים" עצמם שוברים שוב, מחלקים כל שבר של תקיעה לשלשה קולות-שברים). כדי לבטל גם את שארית הישות של השברים ושברי השברים, חוזרים ותוקעים תקיעה פשוטה אחרי השברים והתרועה. אחרי שאדם נשבר לחלקים ורסיסים בתקיעה האחרונה הוא מתקן את הישות.

כשמתבוננים כך, יש כאן משהו מאד מיוחד: בדרך כלל, ההלכה היא שיהודי לא יכול לבטל עבודה זרה, אלא רק גוי יכול לבטל עבודה זרה[ח]. אבל כאן יש כח מיוחד בתקיעת השופר, שעל ידו גם יהודי יכול לבטל את העבודה זרה.

עוד יש לומר שפשט הסוגיא שם הוא שהעבודה זרה נשברה מאליה – בידי שמים – וכך נאמר שפעולת השופר היא באמת לא מכח היהודי אלא שעל ידי פעולת התקיעה הקב"ה משמיע קול שופר, שהוא השובר את הישות (וע"כ מברכים "לשמוע קול שופר" ולא "לתקוע בשופר") – שופר מתחלף בשובר, חילוף אותיות ב-פ (כנ"ל בהערה NOTEREF _Ref50907566 \h \* MERGEFORMAT ו 08D0C9EA79F9BACE118C8200AA004BA90B02000000080000000D0000005F00520065006600350030003900300037003500360036000000 )[ט].

צריך לבטל הן עבודה זרה כפשוטה והן את העבודה זרה שבתוכי, הישות והפולחן העצמי שהם ממש עבודה זרה. יש מישהו שהוא שלם, ישות שלמה – וצריך לבטל את העבודה זרה הזו שלו. אבל יכול להיות מישהו שבור וגם השבירה שלו היא עבודה זרה. הכי טוב אם יש למישהו לב שבור באמת – לא צריך את כל הכוונות של הקבלה וכו' (כמבואר בהרבה סיפורים של גדולי החסידות[י]), אבל אם הוא סתם שבור לב, לא אמיתי, אפילו אם הוא שבור לשברי-שברים, כמו שהיו מגיעים אנשים לר' אשר – בן אדם שבור לגמרי לשברי שברים, כולו מפורק, מרוסק לגמרי – ור' אשר היה צועק עליו שהכל הוא הישות שלו.

[שאלה: איך מבטלים את הישות של השבורים? פשוט תוקעים והיא מתבטלת?] כן, תקיעה היא מלשון "ותקעתיו יתד במקום נאמן"[יא] – "יתד" ר"ת יסוד-תפארת-דעת, קו האמצעי העולה עד לפנימיות עתיק, "מקום נאמן", אמונה פשוטה. את הישות של מי ששבור ומרוסק אך שקוע כולו בעיסוק בעצמו אפשר לתקן רק על ידי אמונה פשוטה בה' – הפנית כל השבירה אליו, מתוך אמונה שהכל בא ממנה והשבר נועד לאפשר לאדם לפגוש אותו, כפי שלימד ר' אשר.

בטול ארבעה סוגי עבודה זרה בתשר"ת

נוסיף עוד כוונה של בטול עבודה זרה בתקיעות (עבודה זרה במציאות החיצונית, חוץ מהישות הפנימית של האדם) – כפי שמתאים ראש השנה, הזמן של המלכת ה' על העולם כולו:

הדברי יציב פוסק[יב], בניגוד לרמב"ם[יג], שהאסלאם הוא עבודה זרה (על האסלאם של ימינו הוא פוסק שוודאי עבודה זרה. מה היה בתקופת הרמב"ם – לא יודע), אמנם יש להם 'אללה' אחד, אבל התפיסה שלהם עליו היא בעצם עבודה זרה (אללה ועוד עבודה זרה עולה שסה, כללות מצות הל"ת של התורה, ששרש כולן הוא הדיבור "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"[יד]). התקיעה הפשוטה מבטלת את קליפת האסלאם – עבודה זרה שיש לה דימוי של אל אחד, כפי כח המדמה הכוזב של אותו "משוגע" – כפי שמכנה אותו הרמב"ם[טו]. לכן צריך תקיעה פשוטה, לבטל את מה שלכאורה נראה שלם ולא כל כך עבודה זרה, לא ברור שיש כאן שניות.

שלשת השברים מבטלים את הנצרות – אמונת השילוש.

את מה מבטלת התרועה? מי שמגיע למזרח פוגש שם עבודה זרה ממש, המון אלילים – פנתיאון שלם של אלילים, כמו ביון – אותם מבטלים על ידי התרועה. כמה קולות הרבי המהר"ש תקע בתרועה? [72[טז].] כן, 72 קולות, אליל ע"ה עולה 72 (מכח ה"כולל" הוא בטל את כל האלילים). באמת יתכן שיש שם עוד יותר אלילים. יש לנו חברים באינדונזיה, האמא ממש צדיקה (חסידת אומות העולם), היא ובניה רוצים להתגייר – מאמינה רק בה' אלהי ישראל, לא בכל האסלאם והע"ז (ההודית) שיש שם. יש בעיה גדולה לצאת משם ולהגיע למקום שאפשר להתגייר. אבל לאבא, נעבעך, יש בבית פסל של פיל שהוא משתחווה לו. [תש"פ – תהא שנת פילים...] כן, וכן תהא שנת (שבירת) פסלים. זו השנה כנראה לבטל את זה... צריך המון קולות לבטל את כל האלילים שיש שם – לשבור את הפסלים, כמו שאברהם אבינו שבר את פסלי אביו. יתכן שהוא רק נכנס לחנות ותקע סדר תקיעות... (על דרך נפילת חומות יריחו על ידי תקיעת שופר).

[היו קצת דיבורים על כמה הגויים בהודו לא אוהבים תקיעת שופר: סיפרו מופת על גוי שלא אהב את התקיעת שופר אז הוא כיסה לשליח את הפיה הרחבה של השופר בזמן התקיעה וכשהשליח חזר בפסח להודו שמע שהגוי מת.]

הכוונה הזו מכוונת להקבלה הבסיסית בקבלה של תשר"ת כנגד אברהם יצחק ויעקב[יז]: התקיעה היא כנגד אברהם שממנו יצא ישמעאל וממנו האסלאם – "לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל"[יח]; השברים כנגד יצחק – שיצא ממנו עשו – הנצרות; אבל יעקב אבינו מטתו שלמה. אם כן, איך אפשר לקשור אותו לכל האלילים? נמצאו אצלו בבית הרבה אלילים (מורשת השווער, לבן הארמי) – רחל גנבה את התרפים של אביה וגם יעקב אמר לבניו "הסִרו את אלהי הנכר אשר בתֹככם"[יט].

[שאלה: כנגד איזו עבודה זרה התקיעה לאחר התקיעה-שברים-תרועה?] זו כוונה מיוחדת עבור תלמידינו שעוסקים בתורה ומדע: בתקיעה האחרונה מתקנים את העבודה זרה של המדע. גם למי שמאמין במדע יש 'אל' אחד – הוא לא מאמין בכלום, רק בשכל של עצמו (איינשטיין אמר שהוא מאמין באלוה של ספינוזה, שגם הוא סוג של ע"ז). יש לומר שזהו סוג הע"ז בו נכשל בו שלמה המלך, גדול המדענים...

ולסיכום:

תקיעה אברהם         קליפת האסלאם (נדמית לאחדות)

שברים         יצחק  קליפת הנצרות (אמונת השילוש)

תרועה יעקב  רבוי אלילים

תקיעה          קליפת המדע