בע"ה

אור לכ"ה תשרי תשפ"א – טלפונית

ניצוץ דוד

ניחום אבלים על ר' דוד רפאל (דדי) בן עמי פיינשיל ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

דדי ואני קשורים נפשית עשרות שנים – כמעט חמשים שנה, מאז שהוא התחיל להתענין ולהתקרב לאידישקייט, לה' יתברך ולחסידות. כל הזמן אנחנו בקשר, קשר של אחוה, גם בעניני השירה שלו. הוא בודאי סיפר סיפורים – אני גם רוצה לשמוע מכם. מצוה שתספרו על האבא-האח.

מה שכרגע מאד מדבר אלי – התאריך של ההסתלקות שלו, הושענא-רבה, האושפיזין של דוד.

יש פה כמה וכמה דברים – שהתבוננתי בהם מאז שקבלתי את הבשורה הלא-טובה – שמקשרים את אבא לדוד המלך, עד כדי כך שמונח חזק בראש שלי שהוא ניצוץ של דוד מלך ישראל, "נעים זמִרות ישראל" [ב]: קוראים לו דוד, ודוד חי שבעים שנה, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" [ג] – והוא בן שבעים שנה – ותאריך ההסתלקות שלו הוא האושפיזין של דוד.

העיקר, כמובן, הוא השירה שלו. כל חג הסוכות הוא שירי שמחה, "זמן שמחתנו", ובהושענא-רבה חוץ מהשמחה יש גם רצינות – הפתקא טבא, החתימה של כל הימים הנוראים והטובים של חדש תשרי. ידוע שהנגינה החסידית היא גם שמחה וגם געגועים, השתפכות הנפש. בשני הדברים דדי היה מצוין, ובפרט בענין של השתפכות הנפש – ממש להוציא את נקודת האמת הפנימית מהלב שלו.

המדה שהוא הכי הצטיין בה היא מדת האמת – הוא חפש את האמת. לא היה חשוב לו שום דבר אחר – רק למצוא את האמת. כל הזמן הוא חתר לאמת, הוא אהב את כולם, אבל הוא חפש את דרך האמת – דרך האמת שלו, לפי שרש הנשמה שלו – והוא מצא.

כתוב "והחי יתן אל לבו" [ד] – שצריך ללמוד ממנו. הלימוד העיקרי שעלינו ללמוד ממנו הוא שהולכים על האמת – לא מוותרים. מתוך אהבת ישראל, ממש לכולם, שכולנו חברים, כולנו אחים, רֵעים – ויש אמת, כמו שכתוב "והאמת והשלום אהבו" [ה].

יש עוד משהו, מאד חשוב בעיני – הסיפור שלנו יחד, שנסענו להיות יחד עם החיילים ולעודד אותם במלחמת יום כיפור. הצטרפתי בתור העוזר שלו, הוא היה שייך ללהקה צבאית ובזכות זה היתה לנו רשות להכנס ולהגיע עד לחזית ממש – הגענו בערב הקרב המכריע. הבאנו סוכה ניידת וארבעת המינים. בלילה שלפני הקרב ישבנו עם אריק שרון בבונקר שלו עמוק מתחת לאדמה בתור שלוחי הרבי מליובאוויטש, שהוא מאד-מאד העריך ואף בכה ממש לשמע שמו. אחרי הנצחון המכריע במלחמה, כשהוא רק הרים את ראשו מהטנק שלו הבאנו לו את הלולב והוא ברך. הכל בזכות דדי. כתוב "אין לך אדם שאין לו שעה"[ו] – לכל אדם יש שעה מיוחדת בחיים. אצל הרבה אנשים זה דווקא בצעירות שלהם, ואחר כך יש ממנה רושם – רשימו – שנמשך כל החיים. אצלו, מכיון שהיה לי חלק בזה, אני רואה את השעה שלו בחג הסוכות – במבצע שעשינו יחד. הוא פעל רק מתוך אהבת ישראל – 'איך יתכן שיש אחים שנלחמים, וגם הרבה נפלו שם, ושאני לא שם?! אני חייב להיות שם אתם יחד!'. זכיתי אני להצטרף אליו.

בכל אופן, יש כל כך הרבה דברים כאן קשורים – החג, האושפיזין, ושבשירה שלו יש הרבה השתפכות הנפש ושמחה, והשם שלו והגיל שלו – שממש רואים שיש כאן התנוצצות של דוד מלכא משיחא. שנלמד ממנו, מהאמת שלו, ושנזכה בקרוב ממש ל"הקיצו ורננו שוכני עפר"[ז] והוא בתוכם, שנזכה ל"דוד מלכא משיחא"[ח], "דוד מלך ישראל חי וקים"[ט], שנקבל את החיות שלו, שימשיך לחיות בתוכנו, שיקבל נחת מכל הצאצאים שלו, כן ירבו, עד ביאת ינון, עד ביאת משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

שה' יתברך, המקום ינחם אתכם בתוך כל שאר אבלי ציון וירושלים, ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אתכם כל הימים. אשמח לשמוע מכם בשורות טובות. שתהיינה רק בשורות טובות. הוא כעת מסתכל מלמעלה על המשפחה ועל כל עם ישראל – שיצטרף לכל הצדיקים למעלה להביא את המשיח.

 

---

[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] שמואל-ב כג, א.

[ג] תהלים צ, י.

[ד] קהלת ז, ב.

[ה] זכריה ח, יט.

[ו] אבות פ"ד מ"ג.

[ז] ישעיה כו, יט.

[ח] ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד; זהר ח"א פב, ב.

[ט] ר"ה כה, א.