בע"ה

ש"ק פרשת בחקתי, כ"ז אייר ע"ח – כפ"ח

סוד הצלם (1)

שבת אחדות לבחורי הישיבות ושבת חתן משה שי' כהן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[ליל שבת]

א. הצלם-הממוצע – הנפש השכלית

נגנו ידיד נפש, יעלה, הניגון החדש (ניגון 395 מתוך "ואביטה", עד שהלכו להביא את דפי הלימוד).

חקיקה, הליכה וצלם בחיי הנישואין

נלמד מאמר מלקו"ת על הפרשה – ד"ה "בחקתי" השני (ולכבוד החתן דנן נשים לב גם לקשרים שיש כאן לנישואין ולהכנות אליהם):

אם בחקותי [הוא יסביר בהמשך שצריכים שתי חקיקות – "בחקתי[ב]"לשון רבים – חקיקה מבחוץ וחקיקה מבפנים[ג]. ועל ידי זה זוכים ל]תלכו [אהבה, "אחרי הוי' אלהיכם תלכו"[ד], כפי שיתבאר בהמשך. סוד ההליכה שייך גם לחתונה, כפי שנדרש בחסידות[ה] על "עלמא דאזלינן מיניה לבי הילולא דמי"[ו] – מכח העולם הזה הופכים ל"מהלך" ("אזלינן – מיניה", מכחו ומחמתו). המלאכים והנשמות למעלה הם בגדר עומדים ומכח העולם הזה, ובעיקר מכח החתונה-ההילולא כפשוטה, מתקיים "ונתתי לך מהלכים בין העֹמדים האלה"[ז]. גם החקיקה שייכת לחתונה – יש חקיקה מבחוץ וחקיקה מבפנים, עליה נאמר "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי"[ח].] כו'.

הענין שהפרק הראשון עוסק בו כאן הוא סוד הצלם, שגם שייך לחתן וכלה – "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אֹתו זכר ונקבה ברא אֹתם"[ט]. לפעמים מסבירים על "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"[י] שהזכר הוא הצלם והנקבה היא הדמות[יא], אבל כאשר על שניהם יחד כתוב "צלם"[יב]אז האשה היא דווקא המדרגה הנעלית שבצלם – ה-ם של הצלם, המקיף הרחוק, בסוד "אשת חיל עטרת בעלה"[יג]. שוב, כשמדברים על צלם ודמות, האשה-הדמות מקבלת מהאיש-הצלם, אבל בתוך הצלם עצמו היא ה-ם הסתומה, מדרגת היחידה, ה-ם של "מאד" בפסוק עליות המשיח "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[יד], ה-ם של "בכל מאדך"[טו], וכמו שיתבאר בהמשך המאמר.

הממוצע המחבר צורה (אור) וחומר (כלי)

מבואר בע"ח (שער כ"ה [כך בדפוסים הישנים, אצלנו זה שער כ"ו.] פ"א המתחיל ענין הצלם באמיתית נלע"ד [של רבי חיים ויטאל] כו') בחי' צלם כו' [בעץ חיים יש מפרשים על הדף – שלא מצולמים בדפים שלכם – שאומרים שנושא הצלם הוא נושא מאד גדול ומורכב אצל האריז"ל, ומביאים כמה וכמה הסברים שונים מהו צלם. בכל אופן, למאמר כאן נוגע מה שכתוב במקור אליו מפנה אדמו"ר הזקן.] שהוא בחי' נפש השכלית המחבר הצורה והחומר שהוא נפש האלהית עם נפש הבהמית [כאן ההסבר העיקרי של סוד הצלם – הצלם מחבר בין צורה וחומר. כל דבר מורכב מצורה וחומר וכדי שהצורה והחומר יוכלו להתחבר צריך להיות ביניהם צלם.]

באריז"ל הצלם מתואר בתור מה שמחבר בין צורה לחומר, דהיינו בין אור לכלי. אחרי האריז"ל בא הרש"ש ומלמד שבעצם בין האור והכלי יש שלש מדרגות – כדי שהאור יצליח להתלבש בתוך הכלי צריך להיות ביניהם ממוצע, צלם, אבל סוד הממוצע בכללותו צריך להתחלק לשלש מדרגות: ממוצע בין האור לצלם, הצלם (עצם הממוצע), וממוצע בין הצלם לכלי. הרש"ש מוצא-מדייק את הכל בתוך דברי האריז"ל, אבל הוא מראה דברים שאנחנו לא היינו מצליחים לראות באריז"ל[טז]. שלש המדרגות בין האורות והכלים נקראות מוחין-צלמים-לבושים (ר"ת צלם, ללמד שכל שלש המדרגות נכללות בסוד הצלם), כשהסימן של כל חמש המדרגות הוא "כלצמא"[יז] – כלים-לבושים-צלמים-מוחין-אורות[יח].

שוב, בשביל שחיבור טוב בין שני דברים הפוכים זה מזה (כמו נשמה וגוף) יעלה יפה צריך צלם. הנושא נוגע גם לחתן וכלה, כדי שהחתן (שנמשל לנשמה), אור ישר (המשכה), יתחבר טוב עם הכלה (שנמשלה לגוף), אור חוזר (העלאה), צריך צלם – צריך שהחתן יתלבש בלבושים מתאימים, שיעזרו לו להתחתן עם הכלה (וכמובן, גם על הכלה להתלבש בלבושים מתאימים לעורר את הזיווג, סוד כד קישוטי כלה, והיינו דרגת הלבושים בסוד כ"ל צמ"א שבין הצלמים לכלים, ודוק).

הצלם – לא-מת שבין החיים למות

יש מקומות שאפשר להבין שצלם הוא גם חיבור בין חיים ומות. איך יודעים שצלם קשור גם להיפך החיים? [מהמלה "צלמות".] נכון. יש ווארט ידוע של רבי אייזיק על "לְחיים ולא לַמות" – געלעבט און ניט-ניט געשטארבען ('לחיות ולא-לא למות'), שנזכה לחיים של ממש, ולא רק לא-מות (על פי דברי המשנה בנדרים ש-לַ בתחלת מלה מתפרש גם כ'לא'). ניט-געשטארבן – מצב שאינו מות, אך גם אינו חיים – מתבטא, לדוגמה, בקיום המצוות כפי שאדם הורגל מנעוריו (או מאז שחזר בתשובה), מתוך הרגל וללא חיות יתרה. אי אפשר לומר שהוא מת, שהרי הוא מקיים מצוות, אך גם אי אפשר לומר שהוא חי במיוחד...

הצלם, שבין החיים למות, הוא הניט-געשטארבען וכאשר הוא מלביש את הגעלעבט אזי בכח הגעלעבט להתלבש בגעשטארבען ולהחיות את המת. כלומר, יש תכלית טובה למצב הביניים של ניט-געשטארבען, אבל דווקא כשהוא בסוד "שבע יפול [מחי ללא-מת] צדיק [חי] וקם [לתחיה ממש, כאשר גם המת שבו – כולל ה'מת' שבחלקו בעולם – קם.]"[יט] (כלומר, כאשר הצדיק נופל ממדרגתו כ"צדיק חי עלמין"[כ], העובד את ה' בחיות ורעננות, הוא אינו הופך לרשע ח"ו[כא] – "רשעים בחייהם קרויים מתים"[כב] – אבל הוא לא-חי אלא רק ממשיך בהתמדה במעשיו החיצוניים ללא חיות פנימית, אך בכך יש לו כח להתחבר גם לרשעים ולהעלות-להחיות אותם כאשר יתקיים בו "וקם"[כג]).

ורמז בשלשת המצבים: חי, לא מת אבל גם לא חי, מת בגימטריא טוב פעמים טוב מאד – "'טוב' זה מלאך חיים, 'מאד' זה מלאך המות"[כד], וד"ל.

צלם – "צדיק יסוד עולם" – ממוצע המחבר

יש מלה חשובה שכבר הזכרנו כמה פעמים שאדמו"ר הזקן לא מזכיר כאן בפירוש אבל כן מוזכרת בביאורי הרביים על מאמר זה – ממוצע. הצלם הוא ממוצע, ומה הגימטריא של ממוצע?רמז מאד יפה – ההתחלה, ממו, בגימטריא אלהים, ו-צע בגימטריא צלם, כך שממוצע עצמו הוא סוד "צלםאלהים".

מהו צלם?נוטריקון "צדיק יסוד עולם"[כה] – ה-צ היא הצדיק וה-לם סיום של "יסוד עולם". כמו שעוד נאריך, הצלם קשור לתיקון הברית, תיקון מדת ה"צדיק יסוד עולם". גם הצדיק הוא ממוצע מחבר, כמו משה רבינו שהוא "שושבינא דמלכא" – השושבין שמביא את החתן לכלה, גם ענין של חתונה. יש חתן וכלה וצריך באמצע שושבינים – משה רבינו הוא ה"שושבינא דמלכא" ואהרן הכהן הוא ה"שושבינא דמטרוניתא"[כו].

משה, אהרן ומשיח בסוד הצלם

וביתר פירוט, בסוד "כל צמא"הנ"ל:

החתן עצמו הוא סוד ה"אורות" (אורות = תריג כנ"ל והוא סוד "הוי' אלהי ישראל", כאשר "ישראל" היינו הכלה של "הוי' אלהי ישראל").

משה, ה"שושבינא דמלכא", היינו סוד ה"מוחין", הממוצע בין האורות לצלמים (והוא מלביש את האורות בסוד מוחין דהיינו מחשבה פנימית, לבוש המאוחד לגמרי, שהרי אורות = הוי' אלהי ישראל = משה רבינו). והיינו שמשה הוא "מן המים משיתהו"[כז], מח החכמה, יסוד המים, כמבואר בזהר[כח] ובתניא[כט].

הכלה, סוד ה"כלים" (כלים משרש כלה) היא ישראל.

השושבין של הכלה, אהרן, הוא סוד הממוצע בין ה"צלמים" ל"כלים", סוד ה"לבושים" (והיינו מה שאהרן כהן גדול משמש בשמונה לבושים, "לכבוד ולתפארת"[ל], סוד "כלת משה", פנימיות הכלה, כנודע[לא]).

אם משה הוא סוד ה"מוחין" ואהרן הוא סוד ה"לבושים", מיהו סוד "צלמים"? מלך המשיח (משה אחד, סוד "משה משה"[לב], "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון"[לג] – משה משה אהרן = "מן המים משיתהו"), שלמטה ממשה בנבואה (כמבואר ברמב"ם[לד]) אך גבוה מאהרן, ועצם מעלתו בהיותו הממוצע המחבר הכללי בין הוי' לישראל (וממילא בין משה לאהרן). והרמז: צלם במילוי – צדיק למד מם = משיח!

  אורותהוי' אלקי ישראל (חתן)

  מוחין  משה רבינו

  צלמים          מלך המשיח

  לבושים        אהרן הכהן

  כלים  ישראל (כלה)

והנה, שלשת הממוצעים – משה משיח אהרן – עולים בדיוק "אך בצלם יתהלך איש" (ה"איש"-משה, מתלבש "בצלם"-משיח, ועל ידי התלבשותם בסוד הלבושים, אהרן, "יתהלך" להתחבר עם הכלה אותיות הלכה כנודע)!

סוד הצלם – הנפש השכלית

כאן אדמו"ר הזקן מיד מתרגם את הצורה והחומר למושגים חב"דיים – נפש אלקית ונפש בהמית, שהצלם שמחבר ביניהם הוא הנפש השכלית. כמו שהוא יסביר, עיקר העבודה היא בצלם-בשכל – עבודת ההתבוננות. מדובר על התבוננות בשכל אנושי – בשביל שהנפש האלקית תוכל להשפיע על הנפש הבהמית ולברר אותה היא צריכה את השכל שיאפשר לה להתחבר איתה.

גם בנישואין, צריך שכל כדי לחבר בין החתן והכלה – אם החתן לא בא לחופה עם שכל הזיווג לא יעלה יפה... גם הכלה צריכה שכל טוב – "ומהוי' אשה משכלת"[לה], על דרך האמור באביגיל "והאשה טובת שכל [ויפת תאר]"[לו].

[מה תכלית חיבור הנפש האלקית עם הנפש הבהמית על ידי הנפש השכלית?] לברר בירורים כי נפש הבהמית הוא בחי' בהמה פשוטה [בנפש הבהמית יש גם הרבה כח – "ורב תבואות בכח שור"[לז] – והתכלית של ירידת הנפש האלקית לעולם הזה היא לברר ולתקן את הנפש הבהמית. הנפש האלקית לא צריכה תיקון, אבל כאשר מצליחים להפוך את הנפש הבהמית יש גאולה גם לנפש האלקית. שוב, העבודה היא התבוננות – עבודה בנפש השכלית – ועבודה זו פועלת את החקיקה מבחוץ, כמו שהוא יסביר. אכן, בסופו של דבר, כשמגיעים לאתהפכא, דווקא מכח שרש הנפש הבהמית זוכים גם לחקיקה מבפנים – לאהבת "בכל מאדך", כלות הנפש.] ועמ"ש מזה בד"ה זאת חנוכת המזבח [יש כאן במאמר הרבה הפניות, שהצמח צדק הוסיף.]

ונפש השכלית היא בחי' נוגה מעורב טו"ר [מה ההוכחה שיש בנפש השכלית רע? הפסוק שהוא מביא –] כמ"ש חכמים המה להרע [כאן מתעוררת שאלה לכל מי שלומד תניא – משמע כאן כאילו דווקא הנפש השכלית היא מנגה ומעורבת טוב ורע, בעוד הנפש הבהמית שתחתיה היא רק רעה, והרי הנפש הבהמית עצמה בישראל היא מקליפת נגה[לח]! צריך להגיד שבתוך העירוב של טוב ורע בנפש הבהמית הנטיה הכללית היא לרע, ואילו בנפש השכלית המצב יותר מאוזן ואפילו יש נטיה לטוב וצריך להביא הוכחה שיש בה גם רע. אפשר לדייק שהוא לא כותב כאן "קליפת נוגה" אלא סתם "נוגה". מה הפשט של נוגה? כמו בתחלת מסכת פסחים – ההבדל בין "נגהי"ל"לילי", נוגה הוא לשון אור, רק שזהו אור עמום ומעורב, כאור השכל האנושי המעורב גם ברע ואינו זך ומאיר כמו אור הנפש האלקית. כאשר מלבישים את הנפש השכלית על הנפש האלקית, להתבונן תמיד באלקות, אזי מתקיים "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום"[לט].].

הצלם החב"די

בין המפרשים על הדף שהזכרנו יש את ה"שמן ששון" – ביאור חשוב (קשור לפיוט "בר יוחאי"ששרנו בל"ג בעומר – "בר יוחאי נמשחת אשריך, שמן ששון מחבריך"). הוא מביא שיש באריז"ל הרבה הסברים לסוד הצלם, והוא מביא ראשון הסבר 'חב"דניקי' לגמרי – שסוד הצלם הוא חב"ד מלמטה למעלה: ה-צ היינו הדעת – סוד היסוד, ה"צדיק יסוד עולם" שעולה עד הדעת להמשיך משם את טפת זרע, סוד כוונת הלולב; ה-ל, שהיא "מגדל הפורח באויר", היא הבינה; ה-ם היא יסוד המים השייך לספירת החכמה (כנ"ל בסוד משה, "מן המים משיתהו").

בדרך כלל מסבירים את הצלם אחרת – גם מלמטה למעלה, אך כאשר כל החב"ד כלולים ב-צ (עם שאר הכחות הפנימיים, נר"נ) וה-לם הם מקיפים (חיה-יחידה) – אך ההסבר שהוא מביא ממש מתאים לדברי אדמו"ר הזקן כאן שכל הצלם הוא חב"ד, הכל נפש השכלית. מה הצירוף של החב"ד כאן? צירוף והי – הצירוף שמוליד את מדת היסוד בנפש, מתחבר לכל הקשר בין תיקון הצלם ותיקון הברית (שכבר הוזכר, ויתבאר בארוכה בסמוך).

ממוצע הצלם – ארבעה חיבורים

בהמשך נלמד בפנים את העץ חיים שאדמו"ר הזקן מזכיר (שער כו פ"א). עוד כן לפני נקדים: אמרנו שיש כמה הסברים בין מה למה עומד הצלם. אדמו"ר הזקן הזכיר את הלשון צורה וחומר – שנראה גם בעץ חיים – והזכרנו כבר אורות וכלים (שגם מוזכרים כאן, ועוד יותר בהמשך הקטע) וגם חיים ומות. ומיד בתחלת העץ חיים יתווסף משהו חשוב, שגם כבר הזכרנו לעיל – נשמה (נרנח"י) וגוף.

את ארבעת הדברים האלה אפשר להקביל לכחב"ד – ד הספירות הראשונות:

מושג האורות שייך לכתר – בכתר יש אורות (תרך עמודי אור, תריג אורות דאורייתא ועוד ז אורות דרבנן, סוד כתר אותיות של עשרת הדברות) – וגם שרש הכלים הוא בכתר (שרש הכלים הוא מעל לשרש האורות, ברדל"א, אמונה, לשון מנא-כלי כנודע).

החיים והפכם שייכים לחכמה, בה נאמר "החכמה תחיה בעליה"[מ]ו"ימותו ולא בחכמה"[מא]. המושגים נשמה וגוף שייכים לבינה – לה שייכת בפרט מדרגת הנשמה, "ונשמת שדי תבינם"[מב], והיא גם שרש הגוף-הגרמוהי.

המושגים הראשונים שנתקלנו בהם, צורה וחומר, שייכים לספירת הדעת – כח היחוד של "והאדם ידע את חוה אשתו"[מג], החיבור של חתן וכלה – כי ביניהם יש הכי הרבה אחדות. אין צורה בלי חומר ואין חומר בלי צורה – כאן היחוד הכי בולט, אך החידוש הוא שגם הוא זקוק לסוד הממוצע המחבר, סוד הצלם.

ולסיכום:

  כתר    אורות-כלים

  חכמה חיים-מות

  בינה   נשמה-גוף

  דעת   צורה-חומר

ב. תיקון חטאת נעורים – "עלֻמנו למאור פניך"

תכלית שנות האדם – הפיכת החטאים

וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה [כאן אדמו"ר הזקן מביא דרוש על פסוק בפרק צ בתהלים – שייך גם ל-צ, ה"צדיק יסוד עולם" של הצלם.] דקאי אלמעלה [הפסוק "ימי שנותינו בהם שבעים שנה"[מד] מתייחס לפסוק שמעליו-לפניו:] שתה עונותינו לנגדך עלומינו למאור פניך כו'

[לא תמיד שמים לב, אבל לפעמים מובאים כמעט בדרך אגב בדרושי חב"ד פירושים חסידיים לפסוקים ממש בסגנון החסידי של הווארטים הקצרים בשאר החסידות – כלומר, פירושים ממש הפוכים מהפשט... כמו שאדמו"ר הזקן בפרשת בחקתי מסביר בלקו"ת[מה] שצריכים לפרש את כל הקללות כברכות, כך הוא לוקח כאן פסוק שלילי ומפרש אותו באופן חיובי, כעבודה שצריך לעשות:] היינו שיתהפכו בחי' עונותינו כו' שיהיה לנגדך ועלומינו יבא למאור פניך כו' הוא ע"י הצלם כו' ולזה ניתן ע' שנה לכל אחד ואחד לפי ערכו ושיעורו בכדי לברר

הפסוק בו פותחת הדרשה הזו הוא "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". "בהם", לשון רבים ו"מיעוט רבים שנים" – בדרך כלל מסבירים על הנפש האלקית ועל הנפש הבהמית, אבל לפי תוכן המאמר כאן מתאים להסביר ש"בהם" היינו הנפש השכלית והנפש הבהמית (ששתיהן נכללות בנפש הבהמית – שהרי שתיהן מצד נוגה ומעורבות טוב ורע, וכמבואר במ"א שבכללות הנפש הבהמית והנפש השכלית היינו הז"ת והג"ר של הנפש הבהמית – לשון "בהם").

הפסוק כאן הוא "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורֹת שמונים שנה" – בולט שהמלה "בהם" והמלה "ואם" הן בעלות אותה גימטריא, 47. יש כאן 47 לפני ה"שבעים שנה" וגם לפני ה"שמונים שנה", וידוע שגם 47 כאן רומז לגיל מסוים (כמו שבעים ושמונים) – שיעור חיים של הרבה צדיקים, כמו הרבי המהר"ש.

תיקון שת

את הפסוק הזה אדמו"ר הזקן קישר במאמר לפסוק קודם בפרק – שמופיע שני פסוקים קודם – "שַתָּ עונֹתינו לנגדך עלֻמנו למאור פניך".

איך כתוב בפסוק?הקרי שאדה"ז מביא בלקו"ת הוא "שתה", אבל תפתחו תהלים לראות איך כתוב – הכתיב הוא "שת"והקרי הוא "שַתָּה"[מו]. שת הוא הבן המתוקן של אדם הראשון, הבן השלישי שלו, שדווקא עליו כתוב – כמו שנראה בזהר[מז] ונסביר עוד בשיעורים הבאים – "ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת"[מח]. שת[מט], לשון בסיס ויסוד, שייך לתיקון הברית (בלעומ"ז היינו "וחשופי שת ערות מצרים"[נ]) – מה שמחזק שנושא תיקון החטאים בפסוק כאן הוא חטאות נעורים, כדלקמן.

שתי מדרגות חטאות נעורים

אדמו"ר הזקן אומר שצריך להפוך את "עונתינו" שיתהפכו ויגיעו להיות "לנגדך", אבל החלק השני של הפסוק הוא "עלמנו למאור פניך" – "עונתינו" הם רק "לנגדך", אבל "עלמנו" צריך לבוא "למאור פניך", כנראה שהם משהו יותר גבוה. מה פירוש "עלֻמנו"? חלק מהמפרשים מסבירים מלשון עלומים-נעורים, דהיינו שמדובר כאן בפירוש בחטאת נעורים (כלשון רש"י בפירוש, "חטאת נעורינו", ובתרגום "עוית טליותנא"), וחלק מהמפרשים מסבירים לשון תעלומה (ראה מצודות), שבהקשר דנן היינו הרע הנעלם בנפש, העלם הרע. פגם הברית קשור להעלם הרע שבנפש, לכן הוא פוגע-מעלים את השלמות העצמית, כמו שכותב הרבי הרש"ב ב"תורת שלום"[נא]. האבן עזרא והרד"ק מזכירים את שני הפירושים (וכך גם המלבי"ם, שאף מחבר אותם לכלל פירוש אחד – חטאות הנעורים שכבר נעלמו-נשכחו מאתנו).

אם כן, "עלמנו למאור פניך"היינו חטאת הנעורים, אבל אנחנו פרשנו גם את החלק הראשון של הפסוק – "שת עונתינו לנגדך" – גם על תיקון חטאת נעורים, פגם הברית-היסוד שנתקן על ידי בחינת "שת". מה ההבדל?צריך להסביר שהיחס בין שני החלקים הוא כמילה ופריעה – החלק הראשון מדבר על העון הגלוי, אותו צריך להעלות "לנגדך", והחלק השני על העלם הרע, הקרום הדק, אותו צריך להעלות "למאור פניך" (ו"מל ולא פרע כאילו לא מל"[נב]).

תיקון חטאת נעורים – העמקה בהתבוננות ומציאת השליחות

מה התיקון הכללי, תיקון הברית, לפי הרבי הרש"במו? עיון והעמקה בחסידות – ממש העבודה שאדמו"ר הזקן מדבר עליה כאן, העבודה בסוד הצלם, בנפש השכלית, שהיא עבודה של התבוננות. בהתחלה, כפי שהוא אומר, היא גורמת חקיקה מבחוץ, התפעלות אלקית, אבל בסופו של דבר מגיעים ממנה גם לתכלית של "תלכו", אהבת ה' בדרגה הכי גבוהה של "ובכל מאדך", אהבה בתענוגים וכלות הנפש ממש, חקיקה מבפנים שהיא תשוקה עצומה של העלאת מ"נ לה'.

יש עוד דיוק שמוזכר במפרשים[נג] שהמלה "עלֻמנו" כתובה חסר י, כבלשון יחיד – כנראה שבאמת יש רק פגם אחד (אפילו שבאגרת התשובה[נד] אדמו"ר הזקן כותב שסופרים יותר פעמים...). כנראה גם יש רק תעלומה אחת ("תעלומה ואין קורא לה", כמו ששרנו בל"ג בעומר) – התעלומה 'מה אני עושה כאן?!'. מוסבר שאצל חסידים "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות", והתמיהה היא – 'מה אני עושה בכלל בעולם ("עלמנו" גם לשון עולם)?!'. הא בהא תליא – כשאדם מגלה מה השליחות שלו בעולם (ולשם כך גם מתחתנים) ומתמקד בה הוא מתקן את חטאת הנעורים שלו ואת העולם שלו.

בכלל, כל הדרוש של אדמו"ר הזקן כאן הוא על המלה צלם – אבל היא לא מופיעה בפסוקים שהוא דורש ובפרק צ בכלל. מה הכי קרוב? המלה "עלֻמנו" – עלם הוא כמו צלם, כאשר ע-צ מתחלפות באכב"י (האלף-בית שכנגד הדעת, סוד החיבור של הצורה והחומר כנ"ל). זהו חילוף נפוץ גם בין עברית וארמית – צמר בעברית הוא עמר בארמית, רצון הוא רעוא, ויש עוד הרבה דוגמאות.

רמזי הפסוק המחבר – "כלינו שנינו כמו הגה"

אדמו"ר הזקן לא מזכיר את הפסוק שנמצא בין שני הפסוקים שהוא קושר ביניהם – "כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה". הכל כאן ב-ע – עונותינו, עלֻמנו וגם עברתך – סביב ה"שבעים [ע] שנה". לפני שנתייחס לפסוק, נציין עוד תופעה של עון-עלם – הר"ת הם עע, בגימטריא עלם, וממילא האמצעי וסופי תיבות בגימטריא עון, יש כאן מעין רבוע-קסם.

מה הגימטריא של "כלינושנינוכמוהגה"? [תורה.] מה הגימטריא של תורה?תמיד אומרים אהבה פעמים בטול, אבל הכוונה כאן היא הגה פעמים בטול [הגה פעמים בהם.] נכון, שתי מלים שמופיעות כאן, ומודגש ביותר בעוד פסוק שמדבר על שנות חיים – "ימים יוצרו ולו [ולא כתיב] אחדבהם"[נה] – אחד עולה הגה, וממילא אחד פעמים בהם עולה "כלינו שנינו כמו הגה"! "הגה" היא מלה חשובה – לשון הגיון, גם מחשבה וגם דבור (כמו שדובר פעם), והיום משתמשים גם בהגה של רכב. מי שאוחז בהגה הוא לא סתם נהג – הוא מנהיג, מנהיג את המרכבה.

מה ראשי התיבות "כלינו שנינו כמו הגה"? [שככה.] מלה חשובה שאומרים כל יום שלש פעמים בתפלה – "אשרי העם שככה לו". ככה ר"ת "כתר כל הכתרים" – כוונה שכוונו כעת במוסף, בקדושת כתר, כפי שמלמד מורנו הבעל שם טוב[נו] – ויש בו גם מובן של נחישות, "ככה", "אזוי און ניט אנדרעש" ('ככה ולא אחרת'). כתוב ש"שככה" בגימטריא משה – "אשרי העם שככה לו"[נז], שיש לו "אתפשטותא דמשה בכל דרא"[נח]. משה שייך לדעת, אבל יש לו שרש ברדל"א, כתר כל הכתרים.

נמצא ש"כלינו שנינו כמו הגה" הוא תורה בעוד שהר"ת הם משה – "תורה צוה לנו משה"[נט], "זכרו תורת משה עבדי"[ס].

"כלינו שנינו כמו הגה" למעליותא

הפשט של הפסוק הוא לא חיובי, אבל צריך – כמו שאדמו"ר הזקן רוצה – לפרש גם פסוקים שליליים באופן חיובי. היה אצלי השבוע ר' יחזקאל סופר, וכדרכו הוא נפרד בווארט-בדיחה – צריך להפטר מחברו בדבר תורה – בפרשה אדמו"ר הזקן מפרש את כל הקללות כברכות, אז צריך להיות רמז בתורה שכך צריך לפרש. איפה יש רמז? כתוב בפירוש כל הקללות הן "יען וביען"[סא] – יעני... צריך לומר את הבדיחה בשם אומרה.

איך נפרש כאן? "כלינו" היינו להגיע לכלות הנפש – כמו התכלית של "בחקתי תלכו", חקיקה מבחוץ וחקיקה מבפנים, עד שמגיעים לכלות הנפש ממש, כלה עילאה (כמו שמבואר בדרוש הראשון בלקו"ת שיר השירים). צריך להיות "כלינו שנינו"– לכלות את כל השינויים שיש בחיים, להביא את הכל לכלות הנפש. בחצי הראשון של הפסוק כתוב "כי כל ימינו פנו בעברתך" אבל בחצי השני כבר הופך ל"שנינו", וכל השנים כלות "כמו הגה" – ברגע אחד. התכלית היא להגיע לעבודת התשובה, שהיא "בשעתא חדא וברגעא חדא"[סב]– "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור"[סג] מקודשת, כי ברגע אחד של הרהור תשובה מתקנים את הכל. "כמו הגה" – צריך לנהוג את החיים ולהפוך-לתקן הכל ברגע אחד. לשם כך ה' נותן לנו תורה (כגימטריא של כל הביטוי) ולשם כך יש משה (הגימטריא של הר"ת) רבינו בכל דור.