בס"ד

זהב שלמה – פרשת במדבר

מנין של חיבה

[א, א] וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.

וידבר. במדבר סיני באחד לחדש וגו' מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם.

מפרש במשכיל לדוד שהוקשה לרש"י: א. למה צריך לומר מתי היה המנין? ב. ביציאת מצרים ובפרשת כי תשא מוכח שהיה מנין אבל אין ציווי מפורש למנות, ומדוע כאן נאמר בדרך ציווי? לכן מפרש רש"י שדוקא מנין זה מראה "תוקף אהבתו וחיבתו" של ה' לישראל, כיון שהמניין שוה בדיוק למניין הקודם (כמו שפירש רש"י בפרשת כי תשא) ואין לו תכלית אחרת אלא מרוב חיבתו כשבא להשרות שכינתו עליהם. ומה שהמתין מאחד בניסן עד אחד באייר, כיון שעד שלושים יום לא נקרא דירת קבע ולכן המתין שהשכינה תהיה בישראל דירת קבע (וכיו"ב בגור אריה "בחודש אחד נקרא דירה").

שלשת המניינים הם סדר מובהק של הכנעה-הבדלה-המתקה: המנין הראשון כשיצאו ממצרים הוא אמנם מתוך הבדלות ממצרים אבל עדיין תחת הרושם-הרשימו של השעבוד בנפש, שהרי "ברח העם"[א], וממילא יש כאן הרבה הכנעה, הן הכנעה בעצמם ממעמדם הרוחני והן עבודה להכניע את קליפת מצרים שעדיין דבקה בהם. המנין השני, לדעת את מניין הנותרים לאחר חטא העגל, הוא גמר ההבדלה, לברר את הבר מהפסולת, וכעת ראויים לנדבת המשכן. וכאן, לאחר השראת השכינה בדירת קבע, זהו מניין של המתקה, גילוי חבתם של ישראל. בכללות, כל המניינים הם המשך הבירור של ה' יתברך להוציא את קדושת ישראל מהקליפה, עד שבסוף הבירור זוכים ליחוד (עבודת היחודים שאחרי עבודת הבירורים), על דרך שני הכרובים במשכן ("ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה"[ב]), ועד ש"קוב"ה וישראל חד הוא". עניין ההמתקה כאן מודגש גם בפירוש רש"י בפסוקים הבאים, כפי שיתבאר.

השלישיה הכנעה-הבדלה-המתקה מקבילה לשלישיית המושגים השתלשלות-התלבשות-השראה: המניין הראשון ביציאת מצרים שייך להשתלשלות. הלשון יציאת מצרים, "המוציא אתכם מארץ מצרים", רומז ל"יציאה לבר", החל מתחילת הבריאה ("בראשית ברא" לשון בר) שבה ה' שלשל את הבריאה מתוך אור-אין-סוף (במושגי החסידות: יציאה מבחינת קדמון שלפני הצמצום לחלל שלאחר הצמצום), וכן ביציאת מצרים ה' 'שלשל' את ישראל החוצה מתוך מצרים, כמו לידה מתוך הרחם – זו פעולת המניין הראשון. המניין השני, לאחר חטא העגל, שייך להתלבשות, על דרך התלבשות הנשמה בתוך הגוף כך מתלבשת חיותו יתברך בתוך הנותרים לאחר חטא העגל (כמו אחרי המגפה בשטים שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום"). והמניין השלישי אצלנו שייך להשראה, כמו שמפורש ברש"י "כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן".

[א, ב] שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.

למשפחתם - דע מנין כל שבט ושבט. לבית אבתם - מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו. לגלגלתם - על ידי שקלים בקע לגלגולת.

כוונת רש"י בפירוש "למשפחתם" שאין הכוונה למנות כמה יש בכל משפחה, שהרי לא נזכר בהמשך אלא מניין כל שבט, אלא שעל ידי ידיעת משפחתו של כל אחד נודע מאיזה שבט הוא (ראה גור אריה). ויותר נח כגרסה ברש"י "לידע מנין כל שבט ושבט" (מזרחי וספר הזכרון), שעל ידי המשפחות מגיעים "לידע מנין כל שבט".

מה שמפרש רש"י "לבית אבתם... יקום על שבט אביו", נראה שלא בא להוציא מפשוטו ש"בית אב" זו 'יחידה משפחתית' הקטנה מ"משפחה" בתורה[ג] – אלא שזהו כפל מיותר, משפחה ובית אב, ולכן מפרש ש"לבית אבתם" מלמד שהיחוס הוא לפי משפחת האב.

אם כן, המנין בפועל הוא לשבטים, ובנוסף יש פירוט של משפחות, בתי אבות וגלגלות. כל הפירוט הזה, עם היחוס ושותפות נשיאי השבטים בשמותם – מיוחד דוקא במנין הזה שלא היה בשני המניינים הקודמים (שהזכיר רש"י לעיל)[ד], והכל מבטא את חיבתן של ישראל, המתקה כנ"ל. כשם שמתוך חבתן מונה אותם שוב ושוב, פירוט בממד הזמן, כך יש פירוט בממד הנפש, לשבטים, משפחות וגלגלות.

למעשה, יש כאן חמש דרגות מהפרט לכלל, כנגד נרנח"י: גלגלת, כל אחד בפרט, כנגד נפש (כמו "שבעים נפש" של בית יעקב); בית אב כנגד רוח; משפחה כנגד נשמה; שבט כנגד חיה; כל עדת בני ישראל כנגד היחידה. הכל יחד: כל עדת בני ישראל שבט משפחה בית אב גלגלת = לב פעמים אלהים (כנגד ל"ב אלהים במעשה בראשית סוד ל"ב נתיבות חכמה שבהם נברא העולם). השייכות לשם אלהים דוקא מפני שאלהים לשון רבים שייך למניין נשמות ישראל שכל אחת היא "חלק אלוה ממעל", "אני אמרתי אלהים אתם".

במה שמפרש רש"י "לגלגלתם, על ידי שקלים בקע לגלגלת". ולכאורה בפשט משמע ש"לגלגלתם" היינו למנות כל איש בלא דבר אחר – כמו שכתב הכלי יקר כאן "והרבה מן המפרשים חלקו עליו [על רש"י] ואמרו שמספר זה היה בלא שקלים ולשון המקרא מוכיח שאמר לגלגלותם" – מכל מקום סובר רש"י שלאחר האזהרה בפרשת כי תשא למנות דוקא בשקלים יש לפרש גם כאן שנמנו בדרך זו. ונקט רש"י את לשון הכתוב בפרשת פקודי "בקע לגלגלת" (פעם יחידה בתורה), כמו ששם נמנו על ידי מחצית השקל כך גם כאן. בפנימיות, גלגלת רומז לכתר, סוד הגלגלתא (כתר וכתר שבכתר) הארת היחידה שבנפש. לעיל הוסבר שהיחידה שייכת לכלל, "כל עדת בני ישראל", אלא שגם בכל אחד-יחיד יש הארת היחידה, "יחידה ליחדך", המתגלה במיוחד בשעה של מסירות נפש של חיל בצבאות ה' (ראה בפסוק הבא).

בלשון רש"י "בקע לגלגלת" יש עוד רמז מובהק לשם אלהים הנ"ל: בקע = אלהים אלהים[ה].

[א, ג] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן.

כל יצא צבא - מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים.

כבר ביציאת מצרים, במניין הראשון (כנגד ההכנעה), נקראו ישראל "צבאות ה'" (בהמשך למניין "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף"), אבל רק כאן (במניין ההמתקה) מתגלה שלמות הכוונה ביציאת מצרים כאשר כל פרט הופך להיות "יצא צבא" בגיל עשרים.

עשרים = כתר, דהיינו שבכל אחד ואחד מאירים כל דרגות הנרנח"י עד להארת היחידה שבכתר, שלכן כל אחד נקרא כאן "גלגלת", כנ"ל.

ועוד, פעמיים גלגלת צבא – שני יהודים לגלגלתם יוצאי צבא = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". כל שני יהודים הם צבא שלם ("ושנים יניסו רבבה"), וזוכים לשם הקדוש "צבאות" לשון רבים, מיעוט רבים שנים (כמו שם אלהים לשון רבים כנ"ל).

[א, טז] אֵלֶּה קריאי [קְרוּאֵי] הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם.

אלה קרואי העדה - הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה.

גם זה ביטוי מובהק של המתקה, קריאה של חשיבות וקריאה של חיבה (כפירוש רש"י בתחילת ויקרא "ויקרא אל משה... לשון חבה").

ורמזים: לשון הפסוק (לפי הכתיב) אלה קריאי העדה = אמת. לשון רש"י: אלה קרואי העדה הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה = הוי' פעמים אלהים = שתי פעמים שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד.

[א, יח] וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם.

ויתילדו על משפחתם - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד, להתייחס על השבט.

היחוס הוא גילוי קדושת האבות, זכות אבות וברית אבות. דהיינו שלכל אחד ואחד יש יחוס למעלה בקדש, כמו שהתבאר שבכל אחד מאירה היחידה. על ידי "ויתילדו", גילוי היחוס, מגיעים ל"גלגלתם", גילוי היחידה, והרמז: ויתילדו = גלגלת.