זהב שלמה / ביאורים בפירוש רש"י

צדיק בדורותיו

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

אלה תולדות נח נח איש צדיק הואיל והזכירו ספר בשבחו שנאמר 'זכר צדיק לברכה'. דבר אחר ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. בדורותיו יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. את האלהים התהלך נח ובאברהם הוא אומר 'התהלך לפני', 'אשר התהלכתי לפניו'. נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.

רש"י מפרש את המלה "בדרתיו", שנראית לכאורה מיותרת, או שהיה צריך לומר "בדורו" (כמו בהמשך "כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" [א]), ומביא את המחלוקת בגמרא [ב] ובמדרשים [ג] אם לדרוש לשבח או לגנאי (בדעות שונות ומשלים שונים, ורש"י לא ראה צורך להביאם כאן). וכיוצא בזה נחלקו בזהר[ד] האם מה שנח לא בקש רחמים על דורו כמשה הוא לגנאי או שאין בזה גנאי לנח (שלא היה יכול לבקש רחמים כמשה שהיתה לו זכות אבות).

וצריך להבין: א. מהי המחלוקת בכלל. ב. מדוע דורשים לגנאי במקום שאפשר לדרוש לשבח (והרי "הוה דן את כל האדם לכף זכות"[ה]), בפרט שרש"י בתחילת הפסוק כתב "הואיל והזכירו סיפר בשבחו". ועוד, ועיקר: בפסוק הקודם, בסוף פרשת בראשית, נאמר "ונח מצא חן בעיני ה'", הרי שהקב"ה עצמו דורש את נח לשבח! (אמנם במדרש[ו] פירשו לגריעותא, "אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן בעיני ה'", וכן אמרו שם[ז] שבאברהם נאמר "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" ואילו "ונח מצא חן" היינו "הוא מצא הקב"ה לא מצא", וכ"כ הלבוש כאן שמטעם זה דורשים לגנאי. אך כל זה לא מובא ברש"י, ומשמע שמפרש כפשוטו שמציאת חן היא שבח). ג. מדוע בדורשים לשבח כתב רש"י "אילו היה בדור צדיקים", ולא פירט איזה צדיקים, ובדורשים לגנאי כתב "אילו היה בדורו של אברהם". ד. מהו "אילו היה בדורו של אברהם", והרי אברהם נולד נח שנים לפני מות נח[ח]! אך הרבי מסביר[ט]: "דורו של אברהם" התחיל רק כאשר אברהם הגיע לארץ (לאחר מות נח) והפיץ את האמונה בה', עד שהיה "דור" חדור בהכרת אלוקות כאברהם.

פירוש הרא"ם

הרא"ם כתב (בפירוש ראשון) שאין מחלוקת בדרגת צדקותו של נח. לכולי עלמא אם היה באותה דרגת צדקות בדור של צדיקים לא היה נחשב לכלום, אלא שאם היה בדור של צדיקים היה לומד ממעשיהם הטובים והיה צדיק יותר (כדברי רש"י בפרשת תולדות[י] בשבחה של רבקה שגדלה בין אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם, דהיינו שבדרך כלל האדם לומד מסביבתו). והמחלוקת היא רק בפירוש "בדורותיו": הדורשים לגנאי מפרשים "צדיק... בדורותיו", בדורותיו ולא בדורות אחרים (לפי דרגת צדקותו הנוכחית), והדורשים לשבח מפרשים ש"בדורותיו" מתייחס ל"היה" ולא להגביל את צדקותו. ולפי זה, מה שממשיך רש"י שנח היה צריך סעד לתומכו, שלא כאברהם, הוא לכולי עלמא, וכן מה שמפרש רש"י בהמשך[יא] "נח מקטני אמנה היה" זה לכולי עלמא, לפי דרגת צדקתו בפועל (הרא"ם לא מתייחס לדיוק "דור של צדיקים... דורו של אברהם").

ופירוש שני כתב הרא"ם: נחלקו הדעות בדרגת צדקותו של נח. הדורש לשבח סובר שבדרגת צדקותו זו היה נחשב צדיק גם בדור של צדיקים, והדורש לגנאי סובר שבדרגתו זו אם היה בדור של צדיקים לא היה נחשב צדיק כלל (ויבואר עוד בהמשך). לפי זה, המשך דברי רש"י שנח היה צריך סעד לתמכו, וכן מה שכתב שנח היה מקטני אמנה – זהו רק לפי הדורשים לגנאי. וכן פירש המהרי"ק שהמשך דברי רש"י הוא לפי הדורשים לגנאי, כיון שאין קושי לפרש "את האלהים התהלך" לשבח אלא החידוש הוא לפרש לפי הגנאי וזה מה שהוצרך רש"י להשמיע (ובמהרש"ל כתב שקישור דברי רש"י הוא שהשוואת הלשון בין נח לאברהם היא שמסבירה מדוע הדורשים לגנאי דרשו כך, "אבל בזולת זה חלילה לדרוש על הצדיק לגנאי", וכיו"ב בדבק טוב).

ומה שפירש רש"י "את האלהים התהלך נח... היה צריך סעד לתמכו", פירש הרא"ם שנח התיירא להתחבר עם אנשי דורו שמא ילמד ממעשיהם, ולכן היה מתבודד עם ה' ("את האלהים"), אבל אברהם היה חזק באמונתו ולכן היה מתחבר עם אנשי דורו ומכניס אותם לאמונתו.

פירוש הגור אריה

הגור אריה פירש שהמחלוקת היא מדוע ניצל נח ונעשה לו נס. הדורש לגנאי סובר שנח ניצל אע"פ שלא היה צדיק אלא ביחס לדורו, שכן מדת הקב"ה לעשות נס למי שהוא צדיק יחסית לסביבתו (כמו לוט שניצל מסדום, וגם בו נאמר "מצא עבדך חן בעיניך"[יב] בדומה ל"נח מצא חן בעיני ה'"). והדורש לשבח סובר שמה שנעשה נס לנח הוא מפני שאילו היה בדור של צדיקים היה נעשה צדיק יותר, ולכן גם מיעוט צדקותיו שעשה עכשיו נחשבים להרבה.

כלומר, הגור אריה סובר כפירוש ראשון ברא"ם, שאין מחלוקת בדרגת הצדקות של נח אלא בפירוש "לדורותיו". וכיוצא בזה כתב הלבוש שאין מחלוקת בדרגת צדקותו "לדברי שניהם לא היה אלא צדיק בינוני". וכן מבאר הרבי[יג] שאין מחלוקת על דרגת צדקתו של נח, כולם מודים שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, ואילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר אך הוא לא אשם שלא הגיע לדרגה גבוהה כי הדבר נבע מהדרגה הנחותה של דורו, אלא נחלקו מה באה התורה להורות לנו באמרה "בדורותיו", והדורש לגנאי מפרש שההוראה היא שלא נחשוב שדרגתו של נח היא הרצויה ללכת בה (שלא בקש רחמים על דורו), ולא באו לגנות את נח אלא להורות לנו כיצד לנהוג.

ומה שרש"י משנה בלשונו בין "דור צדיקים" ל"דורו של אברהם", מפרש הגור אריה: אילו היה נח בסתם דור של צדיקים היה נחשב גם הוא צדיק, כיון שלא היה לומד ממעשי הרשעים, ודוקא בדורו של אברהם "לא היה נחשב לכלום"[יד]. ורמז: דור של צדיקים[טו] = דורו של אברהם (כיון ש-ואברהם = צדיקים = 2 פעמים 127, חיי שרה)!

מכל זה עולה שיש שלש דרגות בשם צדיק: א. צדיק רק ביחס לבני דורו הרשעים. ב. צדיק שאילו היה בדור של צדיקים היה נעשה צדיק יותר. ג. אברהם הצדיק שיחסית אליו השאר אינם נקראים צדיקים. ובהמשך ללשון הלבוש, יש לומר שיש צדיק קטן, בינוני וגדול, ואברהם הוא הצדיק הגדול שהרי נקרא "האדם הגדול בענקים"[טז]. ולגבי נח, לפי הלבוש ברור שהיה צדיק בינוני, אך אם נחזור לפירוש השני ברא"ם, שיש מחלוקת בגדר צדקתו של נח (כמשמעות הפשוטה של "דורשים לשבח ודורשים לגנאי"), אזי נחלקו אם נח היה "צדיק בינוני" או "צדיק קטן": לפי הדורשים לשבח הוא צדיק בינוני, המושפע מסביבתו, ואם היה בדור של צדיקים היה מתחזק (והיה נחשב לצדיק גם ביחס לאברהם) ולפי הדורשים לגנאי הוא צדיק קטן, "מקטני אמנה", שאינו חשוב לכלום כלפי אברהם הגדול. ורמז: צדיק קטן צדיק בינוני צדיק גדול = שלש פעמים ש-די (הערך הממוצע של כל אחד מהשלשה), ש-די הוא השם הקדוש של ספירת היסוד "וצדיק יסוד עולם"[יז]. מכאן יש להשוות גם לדרגות רשע-בינוני-צדיק (כמבואר בספר התניא) וללמוד שגדר הבינוני הוא מי שנזקק להשפעה חיובית (ולכן עליו להיות מקושר לרבי-הצדיק) ועל-ידי-זה מגיע להיות "עובד אלהים" (השונה פרקו מאה פעמים ואחד, שיוצא מרגילותו[יח]).

נח בשלשה עולמות

והנה דרגת נח מופיעה כאן בשלשה שלבים: תחילה נאמר "ונח מצא חן בעיני ה'", שבפשטות הוא שבח גמור (לא כמדרש הנ"ל); אחר כך נאמר "אלה תולדת נח" עם שני הפירושים ברש"י, "הואיל והזכירו סיפר בשבחו" או "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים", שני פירושים לשבח; ואחר כך יש את המחלוקת אם "בדרתיו" הוא שבח או גנאי.

יש כאן השתלשלות המדרגות, ויש לפרשם בהתאמה לעולמות בי"ע: בעולם הבריאה "נח מצא חן בעיני ה'" (לשון בריאה כתובה בסמוך "אמחה את האדם אשר בראתי"). בעולם היצירה נח הוא "זכר צדיק לברכה" וכן מורגש שעיקר תולדותיו הם מעשים טובים. אך כאשר יורדים לעולם העשיה התחתון, "אף עשיתיו" (חרון אף של מקום), אז יש דורשים אותו לגנאי, כיון שלמעשה בפועל היה בדור רשעים ולא התעלה על ידי צדיק כאברהם, וכן בפועל לא הציל את דורו מאבדון.

ועוד, משני הפירושים על "אלה תולדת נח" משתלשלות הדעות של השבח והגנאי: הפירוש הראשון, "הואיל והזכירו סיפר בשבחו" הוא שבח עצמי של "זכר צדיק לברכה" (בעצם הזכרתו), והפירוש השני "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" מתייחס לשבח מעשי – השבח העצמי הוא כנגד חג"ת, עיקר המדות (שייך לעולם היצירה) והשבח המעשי כנגד נה"י (ענפי המדות). אם השבח הוא עצמי, מסתבר לדרוש הכל לשבח, ואם השבח הוא מעשי אז יש מקום לדרוש "בדרתיו" לגנאי, ודוק.

והנה בחסידות[יט] מובא פירוש "יש דורשים לגנאי" היינו שנח עצמו דרש לגנאי, שהכיר בשפלות עצמו. זהו פירוש ממתיק, וממילא אין סתירה למה ש"נח מצא חן בעיני ה'" – אדרבה, זה גופא הטעם שמצא חן בעיני ה' כיון שדרש את עצמו לגנאי, כידוע שמדת השפלות היא המביאה למציאת חן, כמו שנלמד ב'גזירה שוה' בפסוקים "אשת חן תתמך כבוד"[כ], "שפל רוח יתמך כבוד"[כא] (ומכאן ש"שפל רוח" הוא בחינת "אשת חן"). והרמז: "ונח מצא חן", ונח = גנאי.

סעד ונסיון

במה שנח היה צריך סעד לתומכו, פירש הגור אריה (לא כרא"ם שהיה מתבודד, אלא) שנח היה דבק בשכינה, וזהו "את האלהים התהלך נח", ודבקות זו היא הסעד של הקב"ה לנח. אבל אברהם היה מתהלך בצדקו גם בלי דבקות השכינה, "שהרי כמה פעמים היה מנסה אותו, ואז לא מסייע לו הדבוק כיון שהיה מנסה אותו", דהיינו שעיקר הנסיון הוא במה שההארה הגלויה – הסעד האלוקי – נסתרת ממנו באותה שעה.

ובזה מובן יותר מדוע נח בדורו של אברהם "לא היה נחשב לכלום" (ביחס לאברהם), כי אין-ערוך בין צדיק שאינו עומד בנסיון לצדיק העומד בנסיון, "עשרה נסיונות נתנסה אברהם ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום"[כב].

וביתר ביאור: נח היה צריך סיוע מבחוץ, מבחינת מקיף (מלמעלה ומלטה, "מתחת זרועות עולם"[כג], אך לא מתוכו ממש), ואילו אברהם גילה את "חלק אלוה"[כד] בתוכו ממש, "מתחזק ומהלך בצדקו מאליו", ולא היה צריך סעד מבחוץ! לכן רק אברהם היה יכול לעמוד בנסיון, "נס להתנוסס"[כה], גבוה מכל באי עולם, כולל נח (והשל"ה ביאר "כי אברהם אבינו התעורר את עצמו להכיר את בוראו ולעבוד אותו, ואחר כך רוח ממרום יערה עליו, זהו ענין מלמטה למעלה. אבל נח 'את האלהים התהלך', בא לו התעוררות מלמעלה, וזהו הסעד והסמיכה שהזכיר", עיי"ש).

נח ואברהם

המשך ההשוואה בין נח לאברהם: אברהם נולד בסוף הפרשה, "נעוץ סופן בתחילתן". ויש לומר שאברהם תיקן את נח: נח בדורו, דור המבול, לא גילה בעצמו את נקודת מסירות הנפש, ולא היה יכול לעמוד בנסיון אלא היה צריך סעד לתמכו (ולכן הקב"ה לא העמידו בנסיון[כו]), אך אברהם שעמד בנסיונות גילה את היחידה של נח עצמו! נח חוזר בדורו של אברהם בפנים חדשות. כל זה רמוז במה שנח מת כאשר היה אברהם בן נח, אברהם הפך לנח ואז נח הראשון יכל להסתלק. והנה אברהם חי קעה שנים, שהם ג פעמים נח עם הכולל (ויש שלש פעמים "נח" בפסוק הראשון בפרשה), דהיינו שלפני מות נח חי אברהם נח שנים ולאחר מות נח חי עוד נח נח שנים, בסוד "שלם וחצי" ביחס לנח, ודוק[כז].

בדרך זו יש לפרש את כפל הלשון לגבי נח בתחילת הפרשה: "אלה תולדת נח נח" – נח בדורו, נח בדורו של אברהם. וכן "צדיק תמים" – צדיק היינו נח עצמו, "תמים" רומז לאברהם שנאמר בו "התהלך לפני והיה תמים"[כח]. וזה מה שנאמר להלן "כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" – דהיינו בדור הזה דוקא, לפני אברהם, אז נח הוא צדיק בלבד, ורק בזכות אברהם הוא הופך להיות גם "תמים". ורש"י מפרש להלן: "כי אותך ראיתי צדיק, ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו", ויש לפרש גם בדרך זו (ברמז על כל פנים): מקצת שבחו בפניו היינו מה שגלוי כעת, שנח הוא צדיק, וכולו שלא בפניו היינו מצד התיקון שיבוא בהמשך. ורמז: נח צדיק אברהם תמים = 1000, מספר של שלמות, "האלף לך שלמה" (1000 הוא סוד ישראל בעל שם טוב כנודע, וכאן ראשי התבות נח צדיק אברהם תמים עולים ישראל והשאר עולה בעל שם טוב!). וכן המלה "תמים" רומזת לכל הדיון כאן: תמים = נח שבח נח גנאי, דהיינו ש"תמים" הוא שלם, כולל את השבח והגנאי שבו. וכן תמים עם הכולל = אברם אברהם ("אברם הוא אברהם").

נמצא מכל זה שנח 'מתגנה' לעומת אברהם, ביחס לאברהם ה"גדול" מתגלה 'קטנותו' היחסית של נח (על דרך "באת אלי להזכיר את עוני"[כט]). וממילא יש לפרש "יש דורשים לגנאי" שאברהם הוא הדורש כביכול את נח לגנאי. וזהו "בדרתיו", שני דורות והכל תלוי בדור, "דור דור ודורשיו"[ל]: בדורו של נח נדרש נח לשבח ובדורו של אברהם נדרש לגנאי. ורמוז ב"מגן אברהם", מגן לשון גנאי, אברהם מגנה את כל השאר בעצם מציאותו בעולם. אך כמובן שבמודע אין לאברהם עניין לגנות אלא לקרב את כולם, לכן הוא "אברהם העברי, כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד"[לא], כדי למשוך אותם אליו מבלי להיות בעבר שלהם ולגנות אותם, ודוק.

ועוד רמזים ביחס בין נח לאברהם: אלה תולדת נח נח = ד פעמים אברהם (הערך הממוצע של כל מלה)![לב] בדרתיו (המלה ממנה דורשים את היחס לאברהם) ועוד נח אברהם = 16 פעמים נח, הכל נכלל בנח. ועוד, נח שם חם יפת = 936 = לו פעמים הוי', כללות לו צדיקים שבדור (אפילו חם נחשב צדיק יחסית לבני דורו), ויחד עם אברהם = 1184 = לב פעמים הבל-יחידה, הכל תיקון נשמת הבל, כמבואר באר"י. והנה, נח נח צדיק תמים שבח גנאי = 1184!

שני הפסוקים העיקריים בשבח נח הם "ונח מצא חן בעיני ה'. אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו [כאן אתנתחא]" = 10 פעמים נח אברהם! אם נוסיף את סוף הפסוק "את האלהים התהלך נח" יעלה הכל 110 (נס) פעמים יחידה-הבל, וממילא הערך הממוצע של שני הפסוקים הוא הכל פעמים הבל[לג].

היחס בין נח לאברהם הוא המשך היחס בין אדם לנח, "עשרה דורות מאדם ועד נח. עשרה דורות מנח ועד אברהם", כרמוז בפסוק "ויקרא את שמם אדם ביום [= נח] הבראם [אותיות אברהם]"[לד]. נח אברהם ר"ת נא, אדם נח אברהם ר"ת אנא, "אנא ה' הושיעה נא".