[התפתח דיון כיצד הופכים את עבודת הדלקת הנרות ממשהו פנימי לעבודת הפצה בחוץ. הרב: אין לך מצווה חביבה על כל אחד יותר מנר חנוכה. זה הזדמנות מצוינת לדבר בפשטות, באהבה, גם על הדברים הכי 'מפחידים' – על ההבדלה בין יהודי לגוי וכו'.

בקשר למהפכות שמתחוללות כעת ברוסיה, בזמן המהפכה הקומוניסטית אמר הרבי הרש"ב: "עוד יבא אברך עם נעליים קרועות ויתקן את המשטר ברוסיה". איך מסבירים החסידים? במשך שבע השנים האחרונות לא החליף הרבי שליט"א את הנעליים שלו רק לפני כמה שבועות החליף...]

נחזור לעניינינו, בנושא הכוונה המיוחדת לכל אחד מימי חנוכה: הזכרנו שכוונת יג תיבות הברכה הם להמשיך יג אורות (מ-יג מידות הרחמים) אל תוך הכלים (הנרות). יש בלשון הקודש יג לשונות של אור, ח שמות נרדפים ליופי ועוד מילה אחת ממוצעת ביניהם – כבוד. אור הוא מקיף, שאינו מתלבש בכלי. יופי הוא אור בכלי. הענן-כבוד הוא ממוצע ביניהם, שהכלי אינו גמור. ח הנרות חנוכה הם האור שמאיר בכלי (פתילה). השמש, שאתו מדליקים את הנרות, הוא הממוצע שתפקידו הוא לשאוב מן האור המופשט וליצוק אותו אל תוך הגופות, הכלים-הנרות (לכן בחב"ד המנהג להשתמש בנר שעווה, כדי להבדיל). לו נרות החג הם כנגד לו הצדיקים שבכל דור. האור המופשט הוא בכתר ובו אין כלים. מבינה ומטה יש כבר כלים גמורים. בחכמה אין כלים גמורים אבל יש בה חיות מוגברת. "החכמה מאין" – מן הכתר – "תמצא" – בבינה.

חכמה                                                           בינה

כבוד                                               שפר

חסד                                                             גבורה

יופי                                                טוב

תפארת

פאר

נצח                                                              הוד

נוי                                                  הוד

יסוד

הדר

מלכות

חן

נסביר: האור כפי שהוא נמצא כבר בבינה נקרא שפר (ואכן אומר ר' לוי יצחק מברדיצ'ב שביום א' של חנוכה מאיר אור השופר). שפר עולה י פעמים חן, מקור האור. כתוב בקבלה ששפרה (האמא של פועה-מרים), השתפרות, כל זה שייך לאמא.

אחר כך יש יופי בחסד – "יפה תואר". במקדש: "יופי לך מזבח". טוב – טובת מראה – הוא יופי מופנם, שייך לגבורה. האות ט של הטוב מקופלת בתוך עצמה. בתפארת יש לנו את הפאר, כפשוט.

הנוי הוא היופי השייך הנצח (נוי הוא יון בהיפוך אותיות, שכדי לתקן את יון יש להפוך אותם), יופי ביתי. לא ברור אם זו מילה של חז"ל או מהתורה ("זה אלי ואנוהו" – יכול להיות במשמעות של יופי או במשמעות של בית). היופי של חנוכת בית המקדש הוא יופי של נוי. "יפת אלקים ליפת" – יופי של חסד, "וישכון באהלי שם" – יופי של נצח.

היופי של ההוד הוא הוד (שרשו בעתיק), ההדר ביסוד (שרשו באריך). שניהם שייכים למלכות – הוד המלכות ו"הדרת מלך". הוד הוא יופי פשוט והדר הוא יופי מורכב. לכל אחד מן העם יש שורש במלך, וכאשר המלך מתפעל ממציאות כל אחד מן העם בו זה הדרו – "ברב עם הדרת מלך".בסגנון קצת אחר: הוד הוא יופי של מלכות, איהי בהוד, יופי נפלא. יופי שמשדר פחד, לא מפני שיעשה לי משהו. "מלך ביופיו תחזנה עיניך". הדר – קשור ליוסף, לצדיק (הברית נקראת בזהר 'הידורא דגופא') – זה יופי של הרכבה. פאר זה יופי של הרכבה גלויה של גוונים או צורות וכו', אבל הדר זה יופי של הרכבה נסתרת וגלויה כאחד [יעקב (הפאר) נתן ליוסף כתונת פסים – לכאורה צבעונית – כמידתו, בעוד היה ראוי לתת לו משהו פחות גלוי].

במלכות היופי נקרא חן, שמשמעותו אצלנו בכל מקום הוא סימטריה, אור ישר המותאם לאור חוזר.

* * *

למה גם בפורים וגם בחנוכה מסובבים (סביבון ורעשן)? בפורים מלמטה כיוון שהכל היה מסובב מלמטה ואילו בחנוכה מסובבים מלמעלה כיוון שהכל היה מלמעלה.

יש פיוט מהאבן עזרא לחנוכה (מופיע בסידור בית יעקב) – שהוא תמצית פורים – ועליו ניגון מימי הבעש"ט [יצא לאור בקלטת ניגוני חנוכה, נגון 6]. ניגנו ביחד.

אח"כ ניגנו הנרות הללו של חב"ד.