נגנו 'ימין ה''

שאלה: היום בבוקר ראיתי אלפי בתים בבניה, שברוך ה' בונים בארץ ישראל, אז וודאי שצריך לבקר, אבל בגשמיות הדברים בנויים אחרי אלפיים שנה, אז לא להגיד על זה כלום?

תשובה: הרב אליהו כי טוב כתב במאמר שלא נכנס לספר התודעה משל מאוד יפה שבודאי הוא לא המציא אותו, על חולה שהיה מסוכן והיה גוסס, וקרה נס שהוא התאושש ויצא מכלל סכנה ויכול להתיישב במיטה. למרות שזה נס גדול שצריך להודות עליו מאוד לה', על פי דין אסור עדיין להגיד הגומל כיוון שהוא לא החלים לגמרי. גם אם הוא ממשיך להחלים שלב אחרי שלב, אי אפשר לומר הגומל עד שהוא מחלים לגמרי [המאמר הוא תיאור מאוד יפה: הוא מציג את כל הדעות מהקצה אל הקצה מי שבעד להגיד ועד הכי חמור מי שאומר שהכל זה מעשה שטן, הוא אומר בצורה מאוד חריפה שיש בבניין הגשמיות הרס הרוחניות בגלל שיש מנהיגים שהם פושעי ישראל, ולכל המאמר הוא קורה "כבשי דרחמנא", שזה מאוד יפה כי לא ראיתי אף אחד שאומר שהוא לא יודע מה דעתו לגבי העניין הזה...].

בהמשך הוא מביא דעה שנראה לי שזו הדעה שהכי קרובה לדעה של הרבי. גם הרבי מודה שמתרחשים ניסים. מה שעושים עם הנס זה משהו אחר, אבל הוא לא אומר בקיצוניות שזה מעשה שטן, כי אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית ולא בשטן. נכון שליהודים יש בחירה פרטית, ויש יהודים שעם הבחירה הפרטית שלהם הם משחיתים ועושים דברים פסולים, אבל הנס שיש ישוב גדול בארץ, ואחרי אלפי שנים חזרנו ארצה זה וודאי טוב, השאלה היא מה עושים עם המצב הזה. המשל עם החולה שמתרפא זה משל רק מבחינה פיזית, אבל מבחינת הנפש יכול להיות שהוא במצב יותר קשה כמו בנמשל אצלנו שמבחינה רוחנית אנחנו בחושך כפול ומכופל, כמו שאומר הרבי. אבל בסופו של דבר הגוף הוא זה שקובע את הימצאותה של הנפש בעולם שלנו, לכן הגוף חשוב ביותר בתורה ובעיקר בחסידות.

מה שפספסנו זה עוד סיפור, כמו שאומר הרבי הקודם שהחלפנו את הגאולה השלמה בסוכריה. מדינת ישראל זה כמו לקחת סוכריה במקום הגאולה השלמה. כמה עצום ההפרש וממילא כמה עצוב החילוף הזה, שבמקום ללכת על גאולה שלמה של אחישנה המשכנו גאולה של בעיתה, כלומר קמעה-קמעה, לפי הפירושים שמפרשים כך קמעה-קמעה. אבל בכל אופן זה שיש ניסים, וזה שטוב ליהודים בגשמיות זה גם עניין גדול. ולזה מדמה הרב כי טוב את המשל עם ברכת הגומל, שלא מברכים עד שמחלימים לגמרי.

דיברנו על זה הרבה פעמים, שזה שיהודי מסוגל להיות נושא הפכים, שזה קשור לאל חי, למועט מחזיק את המרובה,  ולכן הוא יכול להודות בלב אבל עדיין לסרב לברך על ההלל וכיוצא בזה, כי בדרך כלל בהגיון מי שלא מחזיק מהעצמאות אז הוא לא מחזיק משום דבר, והוא "ברוגז" עם המדינה. כל תמצית החסידות זה להחזיק מעמד נפשי של נשיאת הפכים. מה שנקרא בספר התניא "בכיה תקיעא בליבא בסיטרא דא, וחדווה תקיעא בליבא בסיטרא דא". זה התורף של כל ספר התניא ותורף החסידות, איך לבכות ולשמוח ביחד. אז גם ביום הזה יש על מה לבכות ויש על מה לשמוח. גוי לא יכול גם לשמוח וגם לבכות. אבל יהודי, זה כל היחוד העצמי שלו, שיש לו כח בלב לשאת הפכים.

שאלה: גם מי שבעד המדינה הוא שמח ובוכה, שהרי אף בן תורה במדינה לא חושב שמה שיש זה מה שרוצים, רק השאלה במה להתמקד?

תשובה: הבעש"ט היה בכל השנה שמח בחיצוניות ובפנימיות היה במרירות הלב, ובימים נוראים היה ה"מורידיקייט" בחיצוניות והשמחה בפנימיות. לפעמים גם בימים נוראים היה שמחה בחיצוניות... [חסר קצת] ...מה צריך יותר להדגיש אני לא יודע, אבל מה שאני כן יודע זה שצריך להיות שניהם.

שאלה: לא מספיק להכיר שיש ניסים, צריך גם להכיר שפה מתבשלת הגאולה, כמו שאומר הרב קוק.

תשובה: השאלה היא האם הממסד הזה הוא מעט המחזיק את המרובה או שהוא משהו מסורבל שבקושי מחזיק את עצמו. השאלה היא האם הוא באמת מקדם את העניין הזה שדיבר עליו הרב קוק. לפי דעתי אין שום מחויבות לדבר, וצריך לבחון את זה. אם הרבי אמר שהחליפו את הגאולה השלמה בסוכריה, סימן שהיתה נכונות לגאולה, שהיה ניצוץ של התעוררות לגאולה ופיספסו את זה.

שאלה: האם זה היה דבר ריאלי להציע לחברה היהודית של אז את הגאולה השלמה?

תשובה: זה בדיוק כמו הסיפור הזה של ר' נחמן, שלמי שנמצא בעולם שלנו יש דברים שנראים לא ראלים. אבל לפי הסיפור הזה הגאולה נמצאת ב-על מקום. העץ לא עומד במקום שלנו. אם חושבים שהעץ נמצא במקום שלנו אז יש חילוקי דעות איפה הוא נמצא, ומושכים לכאן ולכאן וזה לא זה.

שאלה: למה לא לשמוח על עצם העניין שיש יכולת והכנה?

תשובה: על זה שיש כלים טבעיים גם הרבי שמח בלב, השאלה היא מה הוא מראה, את השמחה או את הבכיה על חושך כפול ומכופל של המצב הרוחני של עם ישראל.