ד. פריעת חובו של הנולד מהול

אם כן, יש כאן שש פרשיות בתורה בהן מוזכר ענין המילה, לפי סדר הו"ק, והכל זה מובהק למופת, ומה שצריך לחזור ולהסביר הוא ענין המילה של אנשי שכם. אם הראשון זה אברהם והשני זה יצחק והרביעי זה משה, אז צריך להיות שהשלישי יהיה יעקב. באמת זה סיפור אודות יעקב, אודות הקורות אותו בדרכו לשוב לבית אביו בארץ ישראל הקדושה. הוא הסכים למילה, ובאיזה מקום הוא זה שאחראי על כך שאנשי שכם מלו את עצמם. נסביר יותר מזה, למה לא כתוב שיצחק מל את יעקב אבינו? במשה גם לא כתוב שמלו אותו, אבל הנחש רמז בו וקיימו את זה בבן שלו. במשה לא כתוב שנימול כי "ותרא אותו כי טוב הוא" – פירוש אחד שנתמלא הבית כולו אורה ופירוש שני שנולד מהול. כך גם ביעקב כתוב "ויעקב איש תם" – שנולד מהול (היום נוהגים הטפת דם, אבל לא צריך מילה). הווארט הוא שאם אדם נולד צדיק – הוא צריך לשלם אחר כך. עד כה הוא לא קיים בגופו את ענין הפריעה, עיקר ותכלית המילה, ועליו לפרוע את חובו (שכם הוא מקום מועד לפורענות, לפריעת חובות, למצות מילה ופריעה, שעל כן ניתנה, על ידי יעקב, ליוסף הצדיק דווקא, על אף שלכאורה היה צריך להינתן לשמעון ולוי, אבל בסוף מבהיר יעקב מי לקחה באמת "אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי", וד"ל). אי אפשר להוולד מהול ולצאת ידי חובה בקלות ("פריעת בעל חוב מצוה", מצוה לפרוע ר"ת מל, ומל ולא פרע כאילו לא מל, וכן מוהל אותיות מלוה, וד"ל). רק בנקודה הזאת ראוי להאריך, אבל כל מה שקרה ליעקב עם הבת שלו, וכל הסיפור העגום שם, זה עונש. חז"ל אומרים שזה עונש שלא נתן את דינה לעשו, אבל מה שלא יהיה – רואים שיעקב פה משלם איזה חוב. חלק מזה שהוא משלם חוב זה תיקון ודאי, כל מה שקורה אצל יעקב זה בסופו של דבר תיקון. הדרך של התיקון זה מילת בני שכם (הכנה לקיום היעוד לעתיד "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד"), שודאי יש בכך משהו חיובי – קודם כל זו פרשה שכתובה בתורה, כבר יצא מזה משהו (כל מה שכתוב בתורה זה עצמות).

אבל הווארט כאן זה מה שעכשיו אמרנו, שהתפארת – אם מישהו יותר מדי מפואר, יותר מדי יפה, יותר מדי מושלם, והוא כולו בקדושה – אז הוא יצטרך לשלם עבור זה, לא לשם כך גזר הרצון העליון על הנשמה הטהורה לרדת וליפול מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. אם הוא יותר מדי מושלם ויפה ומסודר – להיולד מהול היינו להיולד 'מסודר' למופת, סוד הסדר ביסוד כנודע – הוא אינו פרוע, רק לאחר שפורע את חובו זוכה לגילוי של פרעה דקדושה ל"אתפריעו כל נהורין עילאין" (זה גם ההסבר משום מה משה פחד מפרעה, הרי ככלל רק צדיק שאינו גמור צריך לפחד מהרשע שהשעה צוחקת לו, מה שאין כן צדיק גמור, אבל יש קליפה כזאת, קליפת פרעה מלך מצרים, שדווקא צדיק גמור מעיקרא, מי שנולם מהול, צריך לפחד ממנו, עד שאומר לו ה' "בא אל פרעה", עד שמתנוצץ אצלו ניצוץ של משיח, וד"ל). ומה שהוא משלם עבור זה, זה הברית מילה של עצמו. אז כל הסיפור הזה זה כן הברית מילה של יעקב אבינו, זה רק התגלה בדרכים מופלאות ונסתרות של ה' – איך התגלגל הדבר הזה. אצל משה רבינו זה אותו דבר – כל הסיפור שהיה במלון בדרך, עם הנחש, כנ"ל מי שנולד מהול אז אחר כך יבוא היום שצריך להתחשבן. העולם הזה הוא עולם התגמול, על כל דבר צריך להתחשבן. זה תיקון התפארת, ולכן יש כאן פרצוף מאד מכוון של שש פעמים מילה בתורה.