ו. גיורת-שבויה-משוחררת

הבחנת "כמשלש חדשים"

נסיים עם עוד משולש יפהפה, עוד דבר ללמוד מה"בחדש השלישי", מה שצריך ללמוד מהיום הזה: יש גמרא ביבמות שהתנחומא מביא על "בחדש השלישי" – למה ה' חכה מיצי"מ עד החדש השלישי לתת לנו את התורה. שוב זה דבר שאפשר ללמוד בעומק כל אחד מאתנו, מה המשמעות של מתן תורה, וגם בעל הטורים מביא את זה. הגמרא אומרת שיש שלש נשים שאסור להן להנשא לפני שמחכות שלשה חדשים – גיורת, שבויה, משוחררת – כדי להבחין בין זרע קדש לזרע שאינו של קדש. צריך להיות "כמשלש חדשים" – שזה לא שלשה חדשים מלאים, אבל צריך להכנס לחדש השלישי. גיורת חייבת לחכות עד החדש השלישי, וככה שבויה (מי שהיתה בשבי אצל גוים, שאז יש חשש חמור כמובן שיאנסו אותה) וככה שפחה (דומה לזה, אבל לא בדיוק שבויה אלא מי שהיתה שפחה אצל גוי, ועכשיו השתחררה, ועל פי פשט בגמרא הכוונה לשפחה כנענית גם אצל יהודי, שהיא מופקרת). כל אחד משלש הנשים האלו, גיורת או שבויה או משוחררת, צריכה לחכות עד לחדש השלישי כדי להנשא. לכן הקב"ה הכריח אותנו לחכות עד החדש השלישי כדי שיוכל להתחתן איתנו.

עיכוב הדרך להר סיני – כדי שהחתן יוכל 'להתאפק'

 מתן תורה זה החתונה, וההכנה הקרובה לחתונה זה מהיום. גם האור החיים אומר – למה הוא לא הביא אותנו מיד למדבר סיני, ושם נספור את כל הספירה (כאשה הסופרת שבעת נקיים לבעלה)? למה הביא אותנו למדבר סיני רק לקראת הסוף, ששה ימים לפני החופה? כותב דבר מאד יפה, שאם חתן מביא את הכלה לחופה חדשיים קודם הוא לא יוכל לחכות, לא יוכל להתאפק. אם הוא חייב לחכות אזי הוא מוכרח גם לא להביא אותה מיד, כי לא יתכן שיאמר לה לחכות במקום – מרוב חשק שהוא אוהב אותה, אם היא כבר במקום אז אי אפשר לחכות. אם חייבים לחכות עד לחדש השלישי, אז מוכרחים להסתובב במדבר כו' עד אז (הגם שבאמצע מגיעים למקום מסוכן, לרפידים, ששם תוקף אותנו עמלק, ומנסה בכל התוקף לבטל את השידוך ר"ל). הרמב"ן כותב שממצרים עד הר סיני זה "דרך שלשת ימים נלך במדבר" שמשה אמר לפרעה. כל הסיפור להגיע למדבר סיני זה "דרך שלשת ימים", אז אין שום סבה שלא יגיעו מיד אחרי שלשה ימים לשם, אז למה לקח שלשה חדשים? אומר אור החיים הקדוש שזו הסיבה, שזה חתונה, והתאריך חייב להיות בחדש השלישי (יש בעיה להשיג אולם, וזה גם ספירת העומר...). אם אי אפשר להתחתן כעת שהכלה לא תתקרב בינתיים לאולם, כי אם תתקרב החתן לא יוכל להתאפק.

'כלה משולשת'

אומר המדרש תנחומא שחייבים לחכות לחדש השלישי כי לעם ישראל יש שלש 'מעלות' – גם בחינת "בחדש השלישי" – שהיא גיורת-שבויה-משוחררת. זה ר"ת גשם – "גשם נדבות תניף אלהים". לפני מ"ת קוראים תמיד "בחקתי" – רק שמפסיקים ב"במדבר", אבל זה קשור למ"ת וגם ל-לג בעמר, מ"ת של פנימיות התורה – ושם יש "ונתתי גשמיכם", "ונתתי שלום", "ונתתי  משכני", ר"ת גשם (הכל "אם בחקתי תלכו" – "אם תהיו עמלים בתורה"). לכן, אומר המדרש, צריך לחכות עד החדש השלישי. צריך להבין את שלש המדרגות האלו. תמיד אומרים "בריך רחמנא דיהב אורייאן תליתאי לעם תליתאי וגו'" – יש הרבה משולשים, יש מדרש שמונה 11 משולשים (שזה בהזדמנות אחרת, או בהשלמות, איך זה כנגד הספירות), ואחד מהם זה "עמא תליתאי", כהנים-לוים-ישראלים. אבל הנה עוד מדרש, שאנחנו כלה משולשת, גיורת-שבויה-משוחררת. דווקא בנו ה' מתאהב, וכל כך חושק בנו עד שלא יכול להביא אותנו לאולם (סוד "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", אולם = מזל) עד שזה לא כמה ימים ספורים לפני ליל ויום הכלולות, כי אחרת לא יוכל להתאפק. צריך להבין מה זה שלש המעלות האלו. יש עוד דבר חשוב מאד, המשולש הראשון שקוראים בפרקי אבות – "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

ה' מגייר, פודה ומשחרר

מה זה היום להיות שבויה ושה' פודה אותנו מהשבי. אם אנחנו שבויה ה' פודה, אם אנחנו שפחה ה' משחרר, אם אנחנו גויה ה' מגייר. הכל החתן עושה. צריך בי"ד שיגייר, וכאן מי בית הדין שמגייר? כתוב שלהתגייר בשביל להתחתן זו שאלה חמורה, אבל כאן זה לכתחילה. היום אם מישהי רוצה להתגייר בשביל להתחתן קודם כל אומרים שזה ספק גיור, שני זה ודאי שהחתן לא יגייר אותה בעצמו – אומרים שתסע למדינה רחוקה, תלמד הרבה זמן, ושהרב שם יקח על עצמו את האחריות. אבל כאן החתן, שזה הקב"ה, הוא עושה את הגיור. הוא מגייר את כנסת ישראל. לפני מתן תורה יש לנו דין של בני נח, ובמתן תורה אנחנו נעשים יהודים, ולכן קוראים מגלת רות בשבועות – רות הגיורת – כי כולנו גרים. המודעות הזאת זה מודעות של היום, של ר"ח סיון, "בחדש השלישי" זה מודעות של גיורת-שבויה-משוחררת. שבויה זה שהיינו יהודיה, אבל הגוים שבו אותנו, ואז מן הסתם גם אנסו אותנו, וצריך לפדות את השבויה. מי פודה את השבויה? זו המצוה המיוחדת של הבעל שם טוב, של החסידות, פדיון שבויים כנודע – כך גם הקב"ה פדה אותנו ממצרים. אותו הדבר ביחס למשוחררת. במשוחררת יש מעלה וחסרון על פי פשט. היא היתה כנענית, רק שנקנית בתור שפחה, ושפחה אין לה יחוס. במדה מסוימת זה פחות אפילו מגוי, אם כי מחויבת בכל המצוות שאשה יהודיה מחויבת בהן, אבל היא מופקרת בעצם. ברגע שמשחררים אותה היא הופכת למהות חדשה, ליהודיה שלמה לכל דבר.

פדיון שבויים – עמוד גמילות חסדים

מה זה בעבודה? זה הסיום שרצינו להגיע אליו. זה מודעות של היום – לדעת שדווקא ה' מתאהב בגיורת-שבויה-משוחררת, והוא כל כך מתאהב בנו כגיורת ושבויה משוחררת עד שמגייר אותנו ופודה אותנו ומשחרר אותנו. נתחיל מהשבויה, שזה הכי פשוט. אמרנו שהמצוה המיוחדת של הבעל שם טוב זו מצות פדיון שבויים, מצוה רבה, שזו הצדקה הכי גדולה. הבעש"ט וכל מי שבא אחריו קיימו זאת במסירות נפש, הסתובבו בעירות וגבו כסף כדי לקיים מצות פדיון שבוים – יהודים שנתפסו, הושלכו לבור, היהודי עם משפחתו, והיו בסכנת נפשות של ממש, ופדו אותם בכסף. המצוה הזאת של פדיון שבוים זה השיא של כל מה שקשור למצות הצדקה. על זה כתוב "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". פדיון שבויים, שזה "שביה", זה השיא של מצות הצדקה. הבעל שם טוב היה כמו אברהם אבינו, לכן הצטיין דווקא במצוה זו של פדיון שבוים.

שחרור – עמוד העבודה

משוחררת זה מעבדות לחרות, זה שיתקיים בנו "עבדי הם ולא עבדים לעבדים". נסביר שהגשם של גיורת-שבויה-משוחררת זה אותו גשם של גשם-שלום-משכן בתחלת בחקתי – תיקון הגשם זה תיקון הגיורת, תיקון השבויה (פדיונה) זה "ונתתי שלום בארץ" אבל המשוחררת זה כנגד המשכן. מה זה המשכן, שזה אלקות? זה מקום העבודה, שם עובדים את ה', "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים", זה עמוד העבודה. כמו שכתוב שם "מהיות להם עבדים ואשבֹר מוטות עלכם ואולך אתכם קוממיות", זה הסיום של "ונתתי משכני בתוככם", המדרגה הכי גבוהה שם. כתוב ש"ונתתי משכני" זה מזכיר "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מהיות להם עבדים וגו'" – זה הפסוק שחז"ל מביאים, וזה ה'מכה בפטיש' להוכיח את המבנה כעת. מעכשיו "עבדי הם ולא עבדים לעבדים". עבדי היינו שעובדים אותי בלבד, ואיפה? במשכן, במקדש. אז המשוחררת זה כנגד "ונתתי משכני".

שלום בארץ – שאין שבויים

מה זה "שלום בארץ"? שאין שבי. גם היום, שלום זה שאין יהודים בשבי. כל עוד, כל רגע שיש איזה יהודי בשבי, באיזה מקום שלא יהיה – מהמחבלים ימ"ש ועד לאמריקה (כמו פולארד) – אין שלום בארץ. בשביל שלום צריך צדקה. איך אני יודע? "והיה מעשה הצדקה שלום", פסוק מפורש (שיש על זה אגה"ק שלמה בספר תניא קדישא). אז אם רוצים שלום – שלום תלוי בצדקה, בגמ"ח, וגולת הכותרת של חסד זה לפדות שבויים, שלא יהיה שום שבוי.

גיור – עמוד התורה

אז יצא לנו משהו יפהפה, שהראשון – הגיורת, כנגד ה-ג, כנגד הגשם (שבעצם כולל הכל, ר"ת שכל כל הברכות) – זה עמוד התורה. על זה כתוב בפרט "אם בחקתי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה דווקא – ואז הברכה הסמוכה, שתלויה דווקא בעמל תורה, זה "ונתתי גשמיכם בעתם", שאתם יושבים ולומדים תורה והקב"ה נותן את הפרנסה. "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". מי שיש לו בעיות בפרנסה הפתרון פשוט מאד – תקדיש יותר זמן, תקבע יותר עתים לתורה, אז "ונתתי גשמיכם בעתם", "בעתם" היינו בזכות העתים שקבעתם לתורה, אני נותן לכם את "גשמיכם", כל צרכיכם בגשמיות.

גוי אסור בתורה ובשבת

איך אני יודע שעיקר הענין של גיור זה ללמוד תורה? הרי גיור זה לקיים את כל המצוות. לפי הרבה שיטות, וגם הרמב"ם, גוי יכול לקיים את כל מצוות התורה חוץ משתים. הוא לא מצווה, אבל מותר לו לקיים (יש שיטות שאסור, אבל לרמב"ם ורוב הראשונים מותר, ויתכן שיש שכר כ"אינו מצווה ועושה"), אבל בשתי מצוות חייב מיתה בידי שמים  – שמירת שבת ולימוד תורה [יש מי שמסביר שמיתה בידי שמים היינו להמית אותו בשם, כמו שמשה הרג את המצרי שהכה יהודי והתחייב מיתה בידי שמים היינו על ידי שם קדוש (שם תכה כנודע, ומבואר אצלנו באריכות במ"א), ודוק (רק שבשביל זה צריך להיות בקי בקבלה מעשית, אך דרך הבעל שם טוב היא לפעול הכל על ידי אמונה פשוטה, וד"ל)]. שתי המצוות האלו אסורות, או משום גזל או משום גילוי עריות – אם התורה היא "מורשה קהלת יעקב" זה גזל, ואם קוראים "מאורסה קהלת יעקב" זה גילוי עריות, "נערה המאורסה". אסור לגוי ללמוד תורה, זה הזיווג הגשמי כביכול. רק אחרי שהוא מתגייר יכול ללמוד תורה.

מגלת רות

למה נקראת רות? כי היו לה ז מצוות וקבלה עוד רות מצוות נוספות, שיגיע ל-תריג. אבל תריג זה "תורה צוה לנו משה" – תריא מצוות מפי משה ועוד שתי מצות, אנכי ולא יהיה לך, שמפי הגבורה שמענו. כתוב גם ש-רות זה אותיות תורה (מתן תורה מופיע בפרשת יתרו, בו אותיות רות, כאשר הערך הממוצע של יתרו רות הוא תורה בדיוק – כאשר ה-י של יתרו מתחלקת ל-ה-ה כמו ה-י של שרי – שניהם התגיירו וזכו לקבל תורה, להרות מהתורה). רות זה קשור למ"ת. עיקר הגיור זה שמי שהיה אסור לו ללמוד תורה ולשמור שבת – שלכו"ע בשבת ניתנה תורה, כי "הא בהא תליא" – אז עכשיו הוא התקרב לתורה, והיא נעשית גם הנחלה, המורשה והמאורסה, שלו, ומותר לו ואף מחויב הוא ללמוד תורה. לכן עיקר הגיור זה ההיתר ללמוד את תורתנו הקדושה, ולכן עיקר מה שקורה בחג השבועות זה גיור. לא שמענו כל כך על פדיון שבויים ושחרור עבדים או שפחות במ"ת. כן שמענו שכולנו גרים, משמע שעיקר הגיור זה בשביל ללמוד תורה. אם קודם למדנו על שלש הכנות למ"ת מבעל אוה"ח הק' – להמית עצמו על תורה, ושפלות, ואחדות ת"ח (שלא יהיה "'חרב אל הבדים ונואלו' אלו ת"ח שיושבים ולומדים בד בבד") – אז גוי לא מסוגל גם לדבר הראשון, הוא כל הזמן בבחינת "רפידים" בעצם כי עניני העולם תופסים אצלו מקום חשוב.

סיכום

סיימנו שהכוונה שלנו במתן תורה, שמקבלים את זה "בחדש השלישי", שזו השלישיה שכעת לומדים לסיום דברינו היום, זה להיות גיורת-שפחה-משוחררת. חייבים לחכות עד היום, כי בשביל להתחתן עם החתן שמשום מה בחר דווקא בגיורת-שבויה-משוחררת, אז כל אחת בפני עצמה צריכה לחכות עד החדש השלישי. לכן ה' השהה אותנו שלשה חדשים כדי שיוכל להתחתן אתנו בתור גיורת-שבויה-משוחררת, ר"ת גשם-שלום-משכן. זה שלשת הדברים שכתובים בזה אחר זה. "משכני" זה להיות "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", "שלום בארץ" זה פדיון שבויים ("והיה מעשה הצדקה שלום", עמוד גמ"ח), וגיור זה עצם התחנונים של ה' אלינו "אם [לשון תחנונים] בחקתי תלכו' שתהיו עמלים בתורה" ובזכות זה "ונתתי גשמיכם בעתם" בזכות עתים לתורה.

שה' יזכה אותנו לשמוע את התורה מפי משיח, תורה חדשה מאתי תצא, בחדש השלישי והמשולש בכל טוב.

עכשיו יש קינוח סעודה למי שמעונין...

ניגון, שיר המעלות וברכת המזון.