יש פה מאמר, מן המאמרים הקצרים של האדמו"ר הזקן, נדפס בבונה ירושלים, שקשור לנושא שלנו –פרעה ובבל [המוציא לאור – ר' חיים אליעזר הכהן ביחאווסקי – מביא בהקדמה מכתב ששלח לו הרבי הריי"צ, בו מספר לו מה ששמע מרבו, הרשב"ץ, שבשעה שנשלח ע"י הצמח צדק להדפיס את התורה אור הוסיף לו בנו הגדול, המהרי"ל מקאפוסט, עוד כמה דרושים שידפיס. אחר כך כשנודע לצמח צדק, גער בבנו ואמר לו שעל כל דרוש יגע רבות והגיהו, ואין להוסיף או לחסר מאומה. כמו כן היה עם הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ ביחס להדפסת ספר החקירה. אצל הרבי שליט"א המגמה השתנתה ומדפיסים כמעט כל מה שיש].

משה עולה פרעה פחות י. כלומר, אצל פרעה יש י ניצוצות שאין אותם אצל משה רבינו [רמז נוסף, ויפה יותר: פרעה עולה מחשבה, כאשר ראש תוך וסוף המילה מחשבה הם אותיות משה – הדעת, והאותיות הנוספות (ח-ב) הם החכמה והבינה]. מסיבה זו פחד משה לבוא בתחילה אל פרעה, ועל כן אמר פרעה "לא ידעתי את הוי'" – תכלית הידיעה שלא נדע, או כמו רישא דלא אתיידע. כיוון שמשה צריך להוציא את הניצוצות הללו מפרעה זו גם הסיבה שהתגדל משה אצל פרעה לפחות עשר שנים (הדעה המינימאלית בחז"ל), וכן עשרת המכות. אחר כך התגלו עשרת הניצוצות הללו בגלוי בעשרת הדברות. אולם לאחר חטא העגל חזרו הניצוצות לפרעה – "כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם", והיו צריכים לחזור בצורה מתוקנת, מבחינתו של משה רבינו לבדו, בלוחות השניים.

פרעה תמיד הוא כנגד המלכות, והוא זה שמציאותו היא "עששיתא", המחזירה את כל האור. כמובן הכל בדקות. הוא מדבר בשורש, ברדל"א, ואנו הסברנו בגילוי שבמלכות.

נסביר קצת יותר. על פי פשט "לא ידעתי את ה'" זו כפירה. המדע מאמין רק במה שרואים בעובדות בשטח. לעתיד כתוב "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". פנימיות הכפירה היא צעקת "עד מתי?". לכן פרעה לשון גילוי – "אתפרעו מיניה כל נהורין". יש כח בכפירה למשוך את הגילוי.

נחזור אל הקצף בנבואה [המילה קצף מעניינת – יש בה שלוש מילים רצופות, עולה רע, ובאתב"ש היא הוד. משתמשים במילה הזו בקשר למשקים. בארץ ישראל אין שכר מדינה, רק בבבל, שם שכר התמרים (לשון תמורה) מחליף את היין]. הגוים השאננים לא הסתפקו ברע שה' עשה, רע זכרי, אלא הוסיפו-עזרו לרעה, רע נקבי. מה ההבדל? רע זכרי קשה בהתחלה והולך ומתרכך. כמו שר' הלל מסביר על הגלות, שאינה עונש אלא הסתלקות להשגת אור חדש עבור המקבל, והראיה היא שהולכת ומתקשה. רע נקבי הפוך – הולך וחונק הולך ונהיה קשה יותר. כאשר נבוכדנצר מחריב את הבית הוא מקיים את דבר ה', והוא גם יודע מזה. אלא שבדעתו דבר גורר דבר. אם 'הלך' פעם אחת אז צריך עוד פעם. ולא זו כוונת ה'. הוא תופס את ה' ככח-על הרע. כל יכול של רע, כמו הנאצים ימ"ש. זה צריך להיות מעשה חד-פעמי, ואחר כך התפקיד שלו זה לשמור על ישראל כעל פיקדון, כמו שמפרש הרד"ק כאן. החטא של הגוים הוא שחושבים שה' הוא הזכר והם הנקבה, במקום ישראל.

[מה זו דמוקרטיה? זו החתירה של הגוי, לאחר לימוד ארוך והפנמה מההיסטוריה, ליישם את התפקיד הזה שלו ביחס לעם ישראל. זה תיקון בשבילו לטבע הראשוני של 'עֶבְרה גוררת עֶבְרה'. זה הראש היום של אמריקה – לעשות "סדר עולמי חדש", לתת מכה ואז להשליט סדר. אם היה למשהו שכל היה עומד לאחר סיום המלחמה הזו ומכריז קבל עולם שהגיע הזמן לחשבון נפש. שיש פה סילוף של דת האמת והגיע הזמן לעשות חשבון אמת. היום כולם רואים וגם מכריזים שדת מביאה לשפיכות דמים, ולדעתי זו הזדמנות מצוינת להכריז שיש דת אמת ויש דתות מסלפות. יש לזה היום שומעים. המלחמה הזו צמחה על גבי דתות לא מבררות, אפילו ששניהם ערבים, שהופכות לפולחן אישיות ממש].

עוד נקודה מן הנבואה: הסוס בכל התורה הוא סמל לתאוצה של המלחמה – "סוס מוכן ליום מלחמה", ובעולם העשיה דוקא הוא צריך להנהיג את המרכבה. "על מצילות הסוס יהיה קדש". בעולם הזה עיקר עבודת ה' היא מלחמה, אתכפייא. על מתן תורה נאמר "כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה". בחסידות מוסבר שהסוסים הם האותיות עליהם רוכב האור שה' מאיר בתורה. עיקר החידוש של מתן תורה היא הירידה של העליונים אל תחום התחתונים, ולכן נמשל העניין לסוס שיכול לדלג היכן שאדם לא מצליח בעצמו. אחד עם 'ראש' פאצפיסטי הוא אחד שלא יכול להבין בעולם העשיה, כי בעולם העשיה יש מלחמות. לא יכול לזהות היכן עיקר מקום העבודה. בכח עיתים של קהלת אחד לפני האחרון הוא "עת מלחמה". דוקא הסוסים נושאים את הבשורה הטובה של "דברים טובים דברים ניחומים", של הקצף על הגוים. הסוסים בספר איוב הם סוסים של גיל 18, ואילו בתורה החיילים זה מגיל 20. הראש היום הוא שחייל הוא סוס, יכול להיות שמאלני גמור אבל בקרב הוא ירוץ כמו כולם. ואילו בתורה החייל הוא הרוכב על הסוס.

בסידור עם דא"ח בכוונות המקוה מביא שעיקר העבודה בעולם הזה היא עבודת בירור הניצוצות. זו גם תכלית הגלגולים בנשמות "שיצטרפו בגלות או בעניות, אף על פי שהמה מבולבלים לגמרי ואינם מתפללים כלל, וזו יותר טוב להם משהיו מתפללים והיו בבטול במציאות לפי שהצירוף הוא מיתוק הרע כנ"ל, וזה היה עיקר המכוון כנ"ל וד"ל. ומפני שסוד רפ"ח הניצוצין לא ידעו הפילוסופים על כן קשה להם עניין השינוי".