הנחה אחרת למאמר הנלמד (קרוב אליו בתוכו)

ומעתה יובן ענין המכילתא במה שהמשיל את השבת לזאב כו', דהנה כתיב: "בנימין זאב יטרף" ומתרגמינן על זה "בארעיה תשרי שכינתא ובאחסנתיה יתבני מקדשא", ולכאורה אינו מובן דבשלמא הקרבת הקרבן על גבי המזבח שייך לקרותו בשם טרף, שהוא נקרא אכילת המזבח, אבל באמת ענין הקרבנות רמז אח"כ במה שכתוב: "בבוקר יאכל עד" כו' כמו שיתבאר, ומאמר "זאב יטרף" לא קאי רק על השראת השכינה (שהיא היתה בחלקו של בנימין לבד כידוע שההיכל והדביר והמזבח במקום שהיה לו יסוד הכל היה בחלקו של בנימין) ומהו ענין השראת השכינה לקרותו בשם טרף כו'? אך הענין יובן בהקדם ענין ההפרש בין טרף למזון. כי הנה מזון הבהמות נקרא בשם מזון, להיות מזונה הוא עשב הגדל בשדה, כמאמר: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" שזהו סיבה קרובה לכן נקרא בשם מזון. מה שאין כן עיקר מזון החיות הוא כאשר מזדמן להם איזה דבר מבעלי חיים לטרוף, וזהו דבר שאינו מצוי, רק בא ע"י סיבה רחוקה לכן נקרא בשם טרף כו'. ועל דרך זה יובן ברוחניות שיש ב' מיני שפע, האחד הבא בדרך השתלשלות עילה ועלול, שהוא מחכמה לבינה ומבינה למדות כו', ונקרא אור א"ס המתלבש בבחינת חכמה עילאה בשם ממלא כל עלמין, והוא ענין עילה ועלול, מה שאין כן מציאות החכמה מלמעלה מן החכמה נמשך שלא בסדר והדרגה דעילה ועלול, רק מאין ליש בדרך דילוג הערך, כמאמר: "והחכמה מאין תמצא" כו', ולכן גם השפע הנמשכים מבחינת אור א"ס שבבחינת חכמה עילאה נקרא בשם מזון, שהוא בחינת סיבה קרובה, מה שאין כן בחינת תוס' אורות הנמשכים מלמעלה מן החכמה בבחינת חכמה עילאה, שהוא בחינת סיבה רחוקה נקרא בשם טרף. וזהו ענין "טרף נתן ליראיו", כי יראיו מקבלים השפע הנמשך מלמעלה מן החכמה, בחינת חכמה עילאה כו'. והנה מזה הטעם נקראת השראת השכינה בשם טרף, כי עיקר ענין השראת השכינה הוא בחינת גילוי סובב כל עלמין שיתגלה למטה בהיכל קדש הקדשים כו', ובחינה זאת נקראת בשם טרף כו'. וזהו "בנימין זאב יטרף", כי בנימין נקרא בנימין הצדיק, ובחינת צדיק הוא העולה למעלה מעלה וממשיך מבחינת אור א"ס שלמעלה מבחינת חכמה עילאה בבחינת חכמה עילאה עד למטה מטה בבחינת המלכות, שהוא בחינת בית המקדש, ולכן נקרא בשם טורף כנ"ל (וכידוע דיסוד עולה עד פנימי' הכתר וממשיך משם בבחינת המלכות וזהו דאחיד בשמיא וארעא כו'). ואח"כ אמר "בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל", שהוא ענין היחודים עליונים הנמשכים בכל יום מלמעלה מהשתלשלות בהשתלשלות ע"י הקרבנות שהוא ענין "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" כו', כי ע"י הקרבת הבהמה ע"ג המזבח היה עולה החיות שבה מבחינת נוגה ומתעלה ונכלל בשרשם פני שור שבמרכבה ומשם עולים למעלה מעלה באורות דתהו, והעלאה זאת גורם ההמשכה חדשה מלמעלה מהשתלשלות בבחינת השתלשלות כו' (והנה בחי' בירורי נוגה שיעלו להכלל בקדושה נק' ג"כ בשם סיבה רחוקה שזהו ג"כ בחי' דילוג הערך התהפכות הרע לטוב, וזהו בכל לבבך דא איהו רזא כו', וזהו ממרחק תביא לחמה וכמבואר בביאורי הזהר במאמר איהו אזלת למרחוק לאתר רחוק ואייתיאת משם מאנא כו'). וזהו"ע בנימין זאב יטרף שהוא ענין השראת השכינה בדרך כלל מלמעלה מהשתלשלות בבחי' השתלשלות וממילא נעשה שם מקום להקרבת הקרבנות להמשיך תוס' אורות חדשים בכל יום שזהו ענין בבוקר יאכל עד כו'.

קיצור ומעתה יובן דברי המכילתא שהמשיל השבת לזאב הטורף, דהנה כתיב: "בנימין זאב יטרף", ומתרגמינן "בארעא תשרי שכינתא ובאחסנתיה יתבני בית מקדשא", ולכאורה אינו מבן מהו שייך ללשון טרף, שהקרבנות שאפשר לכנותן בשם טרף זהו מרומז במה שכתוב אח"כ "בבקר יאכל עד", ומהו ענין השראת השכינה לכנותו בשם טרף? ויובן בהקדם פירוש טרף שאין פירושו כמו מזון, כי אם שמזון כמו מזון האדם והבהמה נקרא בשם מזון, שזהו סיבה קרובה שניזונים מצמח האדמה, כמו שכתוב: "עשב בשדך לבהמתך", "ולחם לבב אנוש יסעד", אבל מזון החיות הוא מסיבה רחוקה, והיא הנקראת בשם טרף, שטורף בעלי חיים ואוכלה שאינו מצוי כמו עשב השדה כו', ועל דרך זה יובן ברוחניות שיש ב' מיני שפע הא' עילת העילות, הב' סיבת הסיבות, עילת העילות הוא בחינת ממלא כל עלמין שנמשך מחכמה לבינה, ומהם לזו"נ, מה שאין כן מציאות החכמה מלמעלה מן החכמה זהו מאין למציאות יש דחכמה בדרך דילוג הערך, ולכן נאמר על זה "תמצא" בדרך מציאה סיבה רחוקה סבת הסיבות, ואם כן ההמשכה מחכמה עילאה ואילך נקרא בשם מזון, מה שאין כן ההמשכה מלמעלה מהחכמה נקרא טרף, וזה ענין טרף נתן ליראיו, וכדכתיב: "אין מחסור ליראיו" על דרך "בורא נפשות רבות וחסרונן" מילוי החסרון כו', ולפי זה יובן שענין השראת השכינה בבית המקדש שהיה בחלקו של בנימין הוא הנקרא טרף, להיות כי בו היה גילוי סובב כל עלמין, והוא בחלקו של בנימין להיותו בחינת צדיק (שלא היה במכירת יוסף) שעולה מעלה מעלה להמשיך אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות, כידוע שיסוד עולה עד הדעת ופנימיות הכתר, וממשיך במלכות וזהו דאחיד בשמיא (היינו שמי השמים) וארעא, וזהו בנימין זאב יטרף, ואח"כ בבקר יאכל עד היינו הקרבנות שע"י נמשך יחודים עליונים ע"י בירורי ניצוצות דתהו שעולים וגורמים המשכה חדשה מלמעלה מהשתלשלות, והנה בירורי נוגה זהו ג"כ סיבה רחוקה, כדכתיב: "ממרחק תביא לחמה", וזה ענין בנימין זאב כו' שבאחסנתיה יתבני מקדשא וישרי שכינתיה ויקריבו שם קרבנות כו'.

(סה"מ תרמ"א ד"ה ושאבתם מים בששון, פרק ז)