ו. מקוריות וחיקוי

הדבר הרביעי, והאחרון, הוא האם הסגנון שלך הוא מקורי או חיקוי. לעניות דעתי, כל מה שהולך כאן בארץ הכל חיקוי. כל הדברים החדשים זה חיקוי של אמריקה או משהו אחר, ואין לזה שום ערך בכלל. יכול להיות משהו שיכול להישמע 'צברי' מוחלט ואני שומע בזה משהו אמריקאי. אני מבחין כי אני בא משמה. כמעט כל משפט זה כך. מי הסופר הטוב? דוד. הוא באמת מקורי. איפה עיקר המקוריות? בקושיה. מקוריות התירוץ טפלה לזה של התירוץ. יש תלמיד שהרב לא סובל לשמוע אותו, ולא בגלל שאין לו שכל, אלא שהוא מקשה קושיות שלא לענין, ששאלו כבר. עיקר מציאת החן היא בקושיה מקורית. מתוך קושיה מקורית אני מקבל כח לתת תשובה קצת מקורית, אבל עיקר המקוריות שייכת לקושיה. "מתלמידי יותר מכולם". למה עגנון טוב? כי הוא קצת מקורי. לא כתב כמו אף אחד מקודם. זה הסימן המובהק. לא רק סגנון מקורי אלא סגנון שאי אפשר לחקות. הדוגמה הקלאסית היא התנ"ך. כמו במוזיאון ישראל המטופש של המגילות העתיקות ממדבר יהודה, שיש שם יש כמה פרקי תהילים שהמציאו ורואים שזה לא שוה כלום, הכי לא מוצלח שיכול להיות. ברגע שכל הספרות הישראלית כולה חיקוי – זה לא שווה כלום. אז יש כמה דברים לגריעותא: לא מקורי, ולא אמת – ללא ריקוד בין הקושיא לתירוץ.

נסיים בעוד נקודה, דיון ישן אצלנו, למה לא אומרים הלל ביום העצמאות? לא אומרים כי הסיפור עוד לא נגמר. על סיפור של צדיק, שזה לכאורה סיפור יותר קטן, כן גומרים את ההלל – "הללו עבדי ה'" – ואילו על ניסים ונפלאות שהיו כאן לא גומרים. למה? כי כאן זה נגמר וכאן לא. אצל הצדיק זה "אחרי מות-קדושים-אמר", שהאור שלו עולה למעלה לקודש העליון ומתוכו יש אור עליון שמבהיק מלמעלה. על אותו אור גומרים את ההלל. אם הדבר לא גמור אז לא יכולים לגמור. סיפור שנקטע באמצע הוא סיפור לא יהודי. הרבי מהר"ש אמר שלא אוהב לקרוא הקדמות של ספרים, למעט הקדמות שהם חלק מתוכן הספר. אם זה יהודי זה צריך להיות עם הרבה תורה. יש מאמר נחמד של דניאל אבל שום דבר לא מתחדש. אומר שכל התרבות בעולם זה 'זיפט', אבל אין בזה שום חידוש, שום שעשוע של יוסף. היה הרבה דוד בלי שום יוסף. אולי בעיני העולם החילוני זה יכול להיות פנטסטי, כי יש תאור טוב מאוד, אבל בשבילי לא מספיק. גם עגנון – לא מכיר מספיק רק קצת – לא מספק חידושי תורה. גם בובר יכול לפתוח פתח ליהדות, אבל בלי תורה. זה לא סיפור חיי ר' דוד מללוב או דוד המלך. צריך להיות בכל רגע בסיפור דו שיח בין דוד ליוסף, ובסוף יכול להיות זריקה אחת גדולה של "עד דוד הגדיל" – כתר כל הכתרים, העולה ישראל בעל שם טוב משה.

נסכם: דברנו היום על טוב וסוף טוב, דברנו על אמת – סיפור אמת ולא בדוי, דברנו על קושיה ותירוץ ודברנו על סגנון מקורי מול חיקוי.