ב. תיקון האדם – הנפש השכלית

כל המהלך עד עכשיו היה הקדמה:

מה שאנחנו רוצים עכשיו לעשות, כדרכנו, זה איזה מבנה – פרצוף – להבין את המושג "אדם". היות שבגדול, בכללות, התקופה הזו היא להיות אדם. אפשר גם לומר שכל בית הספר כאן זה להיות אדם. אם יש למישהו בעיה נפשית זה בגלל שהוא לא תיקן את האדם שבו.

על המשנה "חביב אדם שנברא בצלם" יש הרבה פירושים, שחולקים האם הכוונה ב"אדם" היא לכללות האנושות. יש מפרשים שאומרים שכן, שהיות שכתוב אחר כך "ישראל" סימן שלפני כן "אדם" זה כל האנושות. יש מפרשים שמאד מתקוממים על כך, ואומרים חלילה וחס – כמו רבי חיים ויטאל, למשל, שאומר זאת מאד חריף – שאם כי אדם זה אדם הראשון, היות שעל פי קבלה ה"צלם אלהים" ("חביב אדם שנברא בצלם") היה לאדם עד החטא, וברגע שחטא נעלם ממנו ה"צלם אלהים". כעת כל אומות העולם הן הבנים שלו כמו שהוא אחרי החטא. כל הענין של עם ישראל להחזיר עטרה ליושנה, להיות כמו האדם לפני החטא, ה"אדם" שמופיע בריש ספר דברי הימים – "אדם שת אנוש" – ב-א רבתי.

ספר דה"י, האחרון בתנ"ך, מתחיל ב-א גדולה. הספר הראשון בתנ"ך מתחיל ב-ב גדולה. מבין כד ספרי התנ"ך – זו כוונה חשובה לקראת חג שבועות, בו עיקר תיקון ליל שבועות הוא לומר את תחלת וסוף כד ספרי התנ"ך (ומי שרוצה לקצר, קשור גם לנשים, העיקר זה לקחת תנ"ך ולהגיד פסוקים ראשונים ואחרונים של כל אחד מ-כד ספרי התנ"ך), כד קישוטי כלה בהם מתקשטת הכלה בלילה לקראת ה"גם יחד", היחוד שקורה בעיצומו של יום שבועות – יש ארבעה שפותחים באות גדולה. בכל התנ"ך כל אות גדולה מופיעה פעם אחת, אז יוצא מהכלל שבין כב האותיות הגדולות ארבע הן בראש ספר. ארבעת הספרים – בראשית (הראשון בתנ"ך) ב-ב רבתי, דה"י (האחרון בתנ"ך) ב-א רבתי (מעלת האדם לפני החטא), שיר השירים ("כל השירים קדש ושה"ש קדש קדשים") ב-ש רבתי, ומשלי (עוד ספר של שלמה המלך) ב-מ רבתי (ספרו השלישי של שלמה, קהלת, לא מתחיל באות גדולה). יש הרבה מה לומר על זה, אבל זה לא עיקר הענין שלנו היום – נשאיר את זה כמאמר מוסגר.

אם כן, זה ש"אתם קרוים אדם" היינו שבכח עם ישראל להחזיר עטרה ליושנה, להיות כמו אדם הראשון לפני החטא, ואז מתגלה אצלנו ה"צלם אלהים" – "חביב אדם שנברא בצלם". בחסידות מוסבר שבכל אופן זה לא ישראל, כמו שמוכח מכך שכתוב "חביב אדם" ואחר כך פעמיים "חביבין ישראל" – האדם הוא עוד לא ישראל. אם זה לא כולל גם את הגוים – אם "אדם" זה לא גוי גמור – אבל זה לא ישראל, מה זה? זו תשובה חשובה, ש"אדם" זו הנפש השכלית של ישראל. לא יודע אם למדתן נושא זה כאן בבית הספר, אבל בדרך כלל כתוב שיש ליהודי נפש אלהית ונפש בהמית, אך כשמעמיקים בתיקון יש גם משהו באמצע – נפש השכלית – שעיקר התיקון נעשה על ידו. נפש השכלית איננה "חלק אלוק ממעל ממש", אבל היא גם לא בטבע הבהמה לרדת למטה לארץ – היות שהיא שכל היא גם שואפת למעלה, למושכלות. מה שמחבר את הנפש השכלית לנפש האלקית זו השאיפה למושכלות, לעלות למעלה, ולא השקיעה כמו הבהמה – זו "רוח האדם העולה היא למעלה". לכן היא מסוגלת לקבל מהנפש האלקית ולתרגם לנפש הבהמית על מנת לתקן את הנפש הבהמית – היא המתורגמן. אם כן, עיקר התיקון בימים אלה – לתקן את הבהמה – היא באמצעות הנפש השכלית, ולא ה"חלק אלוק ממעל ממש". ישראל היינו החלק אלוק, "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש", אבל לפני כן צריך לתקן את ה"אדם", הנפש השכלית. כמובן, אם הנפש האלקית איננה מאירה – שהבהמה של האדם מאד שקועה בתוך החומריות והגשמיות של העולם הזה – אז הנה"ב גם סוחבת אחריה את הנפש השכלית.