ב. חמשה ימים מיוחדים באלול לחמשה רמזי אלול

יודעים שהרבי נתן חמשה ר"ת שונים לאלול – כעת מתכוננים לתשרי, אבל עומדים בסוף אלול, יש חיבור בין אלול לתשרי. יש הרבה שיחות של הרבי על חמשת ר"ת של אלול, והרבי בקש שכל שנה נזכיר את חמשת הר"ת ונחזור ונתבונן בהם. זה קשור למה שעשינו כעת, כי שלשה ר"ת של אלול רומזים לתורה ולתפלה ולצדקה, ויש עוד שנים – אחד שענינו תשובה ואחד שענינו גאולה. בקצרה: הרמז של תורה – "אנה לידו ושמתי לך", פסוק האמור ברוצח בשגגה שבורח לערי מקלט, כי "דברי תורה קולטין". האריז"ל מסביר שכל עבירה היא רצח בשגגה, וצריך לברוח ל"דברי תורה קולטין", והחדש המיוחד לזה בשנה הוא חדש אלול – זמן ללמוד תורה ובפרט פנימיות התורה ובפרט ענינים בפנימיות התורה שמעוררים לתשובה, היו חסידים בדורות קודמים שלמדו בזמן זה "דרך חיים" לאדמו"ר האמצעי, ובדורות קודמים לפני החסידות למדו תקוני זהר (שמחולק לימי אלול, כמו תהלים, וכך אומרים מקובלים וגם בחסידות הכללית). הרמז של תפלה – הרמז הכי מפורסם, ואולי הכי חשוב ביניהם, "אני לדודי ודודי לי". הקשר של חתן וכלה בין הקב"ה לכנס"י, והכלה אומרת "אני לדודי ודודי לי", זו התחושה של התפלה בכלל, ובפרט התפלה באלול כאשר המלך בשדה שמקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. הרמז של גמילות חסדים בא ממגלת אסתר (מחדש אדר, הקצה השני של השנה, הצד המקביל של הלוח) – "איש לרעהו ומתנות לאביונים". החסד של אלול מתקשר לפורים. את הרמז של תשובה קראנו היום בתורה – "את לבבך ואת לבב". כתוב שלע"ל ה' ימול את לבבנו ואת לבב זרענו לאהבה וליראה את ה' – מילת הלב היא תשובה. לשוב אל ה' זו מילת הלב – המאמר שאדה"ז מסביר את זה הוא המאמר שחוזרים בברית מילה. הרמז של גאולה הוא למפרע – "להוי' ויאמרו לאמר אשירה", בתחלת שירת הים, כאשר נגאלנו ממצרים (ולפעמים הרבי אמר "ויאמרו לאמר אשירה להוי'").

לא זוכר אם אמרנו פעם: כעת מתחילים סליחות – תחלת תפלות ימים נוראים – והרמז של תפלה הוא "אני לדודי ודודי לי" (הרמז הכי ידוע של אלול, כל אחד שתשאל אותו מה רומז אלול יאמר זאת). הרבי אמר שזה הרמז של תפלה, והחדיר למודעות גם את ארבעת הרמזים הנוספים.

כעת נשאל שאלה – אם הרמז הזה שייך לכל תפלות אלול, ובמיוחד לסליחות (התפלות המיוחדות לחדש אלול), אז מה היום המיוחד לרמז התורה של אלול? אם יש יום מיוחד לרמז התפלה – תחלת הסליחות – אז מה היום המיוחד לרמז התורה? בחב"ד זה פשוט, יש באלול יום של ישיבה – ט"ו אלול, יום יסוד תומכי תמימים. אלול הוא חדש של ישיבה – אחד מ"ירחי כלה" – חדש של "עיר מקלט", והיום המיוחד לאספקט זה של אלול הוא ט"ו אלול, יום יסוד הישיבה, תו"ת.

מה עם יום מיוחד נוסף באלול, ח"י אלול? ח"י אלול הוא יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. הבעל שם טוב אמר שנולדתי ב-חי אלול כי נשמתי ירדה לעולם כדי להחדיר חיות בעבודת אלול – עבודת התשובה. לפני חסידות, לפני שבאתי לעולם, התשובה היתה מרירה – תענית שק ואפר בכי הספד. הבעל שם טוב אמר שאני באתי לשנות לגמרי את התשובה, להחדיר לה חיות. בשביל זה צריך את המאור הגדול הנוסף, אדמו"ר הזקן, שיחדיר זאת בפנימיות. היחס בין הבעל שם טוב לאדמו"ר הזקן הוא כמו בין מקיף לפנימי, כמו השמש והירח – הירח לוקח את אור השמש ומחדיר אותו בפנימיות, לתוך הלב, לאור שאפשר להסתכל בו. הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן יחד מחדירים חיות לעבודת אלול, עבודת התשובה. אז הבעל שם טוב אמר ש-חי אלול זה חיות התשובה של אלול – זה היום של התשובה, היום של הרמז "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". יש רמז מדהים באמת, שבפסוק הזה יש חי מלים ("למען חייך", "הכל הולך אחר החיתום") ו-אלול אותיות ("את לבבך ואת לבב") – רמז מדהים שזה הרמז של חי אלול בפרט, כפי שהבעל שם טוב עצמו אמר שאני באתי להחדיר חיות בעבודת חדש אלול. כעת אפשר 'להרגיש טוב' עם זה שאמרנו שהיום של תשובה, תשובה חסידית, הוא חי אלול.

אז אמרנו שסליחות זה התפלה של אלול, ט"ו אלול התורה של אלול וח"י אלול התשובה של אלול, מה עם הצדקה והגאולה של אלול? איזה שני ימים חשובים יש בחדש אלול? אחד מהם מחר בערב, כ"ה אלול, היום הראשון של הבריאה. בראש השנה אומרים "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון" – זה "תחלת מעשיך" אבל רק "זכרון ליום ראשון", ליום הראשון של הבריאה. ראש השנה הוא היום הששי, בו נברא אדם הראשון (וגם חטא ועשה תשובה), היום הראשון לקיום אנושי, אבל היום הראשון של הבריאה הוא כ"ה אלול. הזכרנו את ההבדל בין מעשה בראשית למעשה מרכבה, ומה אדמו"ר הזקן אומר בתניא על היחוד של הבריאה, החל מ-כה אלול? על הפסוק "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד" מסביר אדה"ז באגרת הקדש ש"מצותך" היינו צדקה (סתם מצוה היא צדקה), והצדקה של ה' היא הבריאה המתמדת של העולם. גם אם לא מגיע לבריאה להמשיך, הצדקה של ה' שבכל רגע ממשיך את הבריאה מאין ליש (ו"אל יוציא אדם את עצמו מהכלל", שגם הוא מתהווה בכל רגע יש מאין). "ברא" בעברית זה גם בריאה וגם לשון בריאה – חסד גדול של ה' בכל נשימה שלי. התבוננות פנימית שה' עושה צדקה בכל עת, צדקה אין סופית, בכך שמהוה את המציאות ואותי בכלל בכל רגע ורגע. זה "רחבה מצותך מאד" – שהמצוה שלך רחבה עד אין סוף, בהתהוות הבריאה בכל רגע. זה בכל יום, אבל כמובן מדגיש בתחלת הבריאה – מחר בערב, ב-כה אלול. אז אפשר לומר שהיום הזה בפרט הצדקה שבחדש אלול. ה' ממשיך לתת צדקה – קיום ובריאות לכל אחד – בכל יום ובכל רגע, ואנחנו מצווים להתדמות אליו בריבוי צדקה. אגרת יפה באגה"ק בתניא של היום שגם מי שהוא עצמו עני צריך להשתדל בכל מאודו לתת צדקה. ממי לומדים על חשיבות הצדקה? מהקב"ה, שבכל רגע בורא את העולם וממשיך בצדקה.

לאיזה יום שייך הרמז של גאולה? זה עוד תאריך של חב"ד (ט"ו אלול יום של חב"ד, ח"י אלול יום של כל החסידות, סליחות יום של כל האשכנזים, כ"ה אלול יום של העולם). יש באלול שני ימי הולדת גדולים – ח"י אלול והיום האחרון של אלול, כ"ט אלול, יום ההולדת של הצ"צ. צמח צדק זה מנחם מענדל, ובתנ"ך "צמח צדק" זה שם של משיח – "מנחם שמו" לומדים "צמח שמו ומתחתיו יצמח". לכן זה יום של גאולה. מכל הרמזים, הרמז של גאולה הוא מלמטה למעלה, למפרע, גם הוא "אור חוזר" ש"כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש" – "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין", כמו שהרבי מסביר ב"באתי לגני". אור הגאולה הוא אור אין סוף הסובב כל עלמין, שגילויו רק בדרך הסתלקות. צדיק שנולד בערב ראש השנה – לידה זה ירידת הנשמה לגוף, ולא סתם נשמה אלא נשמה כללית, נשמת משיח, שאז "מזלו גובר". אבל היום האחרון של השנה הוא היום בו כל האור של השנה, כל הכח, מסתלק (כמוסבר בתניא), ולמחרת בתקיעת שופר מאיר אור שלא האיר מעולם. אבל מה שקורה ביום האחרון בשנה הוא שהכל עולה למעלה. זה ה"אחרית שנה", אבל "אחרית שנה" היא כמו "אחרית הימים" – זמן בו הכל נגמר, הכל עולה, לטובת המהפכה של משיח, הגאולה האמיתית והשלמה. גם הרבי אמר ש"הכל נגמר" – נסתיימה עבודת הבירורים, כבר עשו תשובה. הרבי הסביר שהכל נגמר – הגלות נגמרה. אמר שנתגעגע לגלות, זמן של מסירות נפש, אבל כמה שהגלות זה דבר יקר – זה נגמר. זה מנטליות של היום האחרון של השנה. אז קורים שני דברים – הנשמה יורדת לגוף, מלמעלה למטה, אבל כל הימים, כל ההסטוריה, עולים למעלה ומסתלקים, כדי שלמחרת בתקיעת שופר ימשך אור חדש ומחודש, ימות המשיח. הרמז של גאולה הוא בדרך אור חוזר, שייך ליום האחרון של השנה, יום ההולדת של הצ"צ ששמו הוא שמו של משיח.

זה היה פרק שני, לקחת את כל ר"ת של אלול ולתת להם זמן מיוחד בחדש אלול, והכל עם דגש על כך שעוד שעה ועשר דקות נתחיל סליחות – התפלה של חדש אלול, השיא של "אני לדודי ודודי לי".