ג. פירושי "אני לדודי ודודי לי" בסליחות

כעת נתבונן רק ב"אני לדודי ודודי לי": כשאני אומר "אני לדודי ודודי לי" – אין פועל במשפט הזה, והפעולה רמוזה רק באות ל. בלי ה-ל – אני-דודי – לא כתוב מה קורה ביני לבין אהובי (באנגלית I am to my… He is…, אבל בעברית אין את ה-am וה-is). יש סוד מרבי אברהם אבולעפיא של הלב היהודי – שתי אותיות ל הפונות זו אל זו. זה ה"לדודי... לי". מה הכוונה ב"אני לדודי"? מה הפועל כאן? מה הכוונה בלהיות ל...? כעת מגיעים לשיא של "אני לדודי" בבקשת סליחות ואז ה' נותן לנו את הסליחה והכפרה שנקראת "ודודי לי". מה בדיוק הכוונה של "אני לדודי"?

אם איני יודע שהרבי אמר שזה הרמז של תפלה של אלול, אלא אני רק קורא בשה"ש – "כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים" – איך אני מבין את הכוונה? איך ממחישים את זה? הדימוי הראשון שעולה לראש כשהכלה אומרת "אני לדודי" היינו שאני ומסורה לחתן, וכשהיא אומרת את זה באתערותא דלתתא (חדש אלול הוא אתערותא דלתתא) אזי "ודודי לי", הוא מסור לי.

אבל נלך עוד צעד – בפשט, עוד לפני שמדברים על תפלה, איזו עוד משמעות יש ב"אני לדודי ודודי לי"? עוד פשט, ואולי יותר פשט, שהאות ל בעברית מבטאת שייכות. "האשה הטובה היא החבר הטוב" – אני יכול להיות החבר הטוב שלך, החבר הנאמן והמסור שלך, שמוכן לעזור בכל דבר ("עזר כנגדו"), אבל יש יותר מזה. כשמתחתנים זה לא רק להיות שני חברים הכי טובים – זה טוב מאד להיות חברים הכי טובים, אבל זה לא עצם ענין הקדושין – אלא יש קנין, "הרי אתה מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". בעברית "לי" זה כמו "שלי", הפשט של "אני לדודי" הוא לא רק אני מסורה לדודי, אלא אני שייכת לדודי, ואז ההמשך הוא "ודודי לי" – לא רק שדודי מסור ונאמן לי, אלא שהוא שייך לי, הוא שלי. כולם זוכרים את "היום יום" שהרבי מביא שאדה"ז שמע את אשתו אומרת "מיינר" – שלי אומר – וכשהוא שמע זאת נכנס לדבקות ואמר "במצוה אחת אני שייך לך, בכמה מצוות אני שייך לקב"ה, ואמר על זה "צאנה וראינה בנות ציון", שמ"בנות ציון" אפשר לראות כמה אני שייך לה'. לכתחילה ראוי להיות מסור, אבל בכל מקרה "אני לדודי" – אני שייך לו. זה הפשט של "אני לדודי ודודי לי" – זה מה שמתכוונים בתפלה, המדרגה הזו של אלול, "אני לדודי ודודי לי".

אם איני יודע שזה רמז של תפלה ובקשת סליחה, לא הייתי מתעלה מהבנה זו, אבל כשאומרים שזה תפלה ובקשת סליחה זה עוד הסבר. ה' הוא אבינו ומלכנו, אבל בחדש אלול רואים שהוא גם דודנו. כעת האשה שלא הייתה כל כך מסורה באה לבעלה ואומרת לו – אני שייכת לך, ובכך מבקשת שתסלח לי. לכן "אני לדודי" – אני חוזרת בתשובה, מפנה פנים ומכירה בכך שאני צריכה מחילה. אם זה כך, אז איך מתפרש "ודודי לי"? צריך שיתפרש באותו אופן (כמו שפרשנו קודם – אני מסורה לדודי ודודי מסור לי, אני שייכת לדודי ודודי שייך לי). אם כעת בסליחות קוראים אני באה לדודי לבקש סליחה, אז מה האור חוזר של "ודודי לי"? באתערותא דלתתא מעוררים אותו דבר באתערותא דלעילא – גם הקב"ה מבקש ממני סליחה. אם איני בא לפני ה' עם כל החרטה ובקשת הסליחה הפנימית איני יכול לשמוע את התגובה של ה' בבקשת הסליחה ממני. זה מהדברים העמוקים בחסידות, שמתבססים על חז"ל שאומרים שכל ראש חדש ה' אומר "הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח". ה' אומר שכל יום אני מתחרט, עושה תשובה, על שבראתי את יצר הרע. יש הרבה סיפורים בחסידות על יהודים פשוטים, שהבעל שם טוב אהב אותם, שעשו חשבון – מה אני עשיתי לה' ומה ה' עשה לי, דין וחשבון, ובסוף מסכמים שאני חטאתי הרבה אבל גם אתה ציערת אותי הרבה. הרעיון הוא ש"כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם" וכמו שאני מבקש מה' סליחה כך הוא מבקש ממני. באלול "ואני המתחיל" מלמטה, אני מבקש סליחה מה', אבל גם ה' מבקש סליחה ממני. כך עושים שלום בית – אחד מתחיל ומבקש סליחה בדמעות מהשני, זה "אני לדודי", וצריך להיות באמת, לא מן השפה ולחוץ, ואז התגובה היא "ודודי לי". אם אני מפרש "אני לדודי" כבקשת סליחה שלי מדודי על מה שהייתי לא בסדר, אז "ודודי לי" מבקש סליחה על שברא את יצר הרע.

איך עוד אפשר לקרוא "אני לדודי ודודי לי"? הסברנו שאני בא אליך מעומק הלב ובוכה ומבקש שתסלח לי, וזה הסימן האמיתי ש"אני לדודי". אבל אפשר להסביר ש"אני לדודי" היינו שאני בא לבית הכנסת והמחשבה הראשונה שלי – לומר לה' 'אני סולח לך'. עוד לפני שאתה סולח לי, ועוד לפני שאבקש ממך סליחה, אני סולח לך. בגלל שאני יודע שאם לא אומר לה' שאני סולח לו לא אוכל לבקש שיסלח לי – אם אני חושב שהוא אשם למה אני בא לבקש סליחה. צריך להתחיל מזה שאני אוהב אותך וסולח לך על הכל. כך עושים שלום בית, שהכלה מבקשת סליחה, אבל זה מתחיל מכך שאומרת שאני אוהבת אותך כל כך שמוחלת לך על הכל בלי תנאי. אם אני בא אל ה' בדרך זו, שאני מוחל לך, "אני לדודי", מוחל לך בכל מקרה, אז ה' מוחל לי – "ודודי לי", בלי תנאי ובלי חשבון. כשאני בא ומוחל לה' מראש אז הוא מוחל לי ואז משיח בא כי הכל נקי. אז הסבר אחד היה ש"אני לדודי ודודי לי" היינו שאני מבקש סליחה מה' ואז ה' מבקש סליחה ממני, וההסבר השני ש"אני לדודי ודודי לי" היינו שאני מוחל לה' ואז ה' מוחל לי.

נעמיק בכך לפי כוונה של הקבלה ב"אני לדודי ודודי לי": בחדש אלול מאירות יג מדות הרחמים, המתחילים בשם "אל" לפי הקבלה – שם החסד, שהוא גם השם של סליחה ומחילה. רואים את זה שלש פעמים בתפלה בכל יום – "סלח לנו... מחל לנו... כי אל מוחל וסולח אתה". חדש אלול מתחיל באותיות אל, ובמספר סדורי (בו ל = 12) אלול עולה אל (במספר רגיל). במספר קטן אלול עולה 13 (היפוך ספרות של 31), רמז ל-יג מדות הרחמים. כשכותבים אל במילוי – אלף למד – בגימטריא הפנים, אור הפנים. זו כוונה בקבלה של "אני לדודי ודודי לי" = 185. המשכת אור הפנים – פני אריך אנפין – "אור פני אל", זה יגהמ"ר. יש שתי פנים, כל אחד 185, וביחד זה שע נהורין. אנחנו מבקשים מה' לסלוח לנו, ובקבלה ובפרט בחסידות מוסבר שהכוונה היא לא רק שיסלח ולא יעניש אותי, אלא אני מבקש מה' שבגלל חטאי פניו אינם מאירים אלי, ואני מבקש שיחזיר את אור פני אלי וזה יעורר אותי לשוב אליו בלב שלם ונפש חפצה. אם בני זוג כועסים הם לא מביטים זה בזה, ובסליחות מבקשים שתביט בי שוב כמו אוהב – שיהיה שוב מבט של "אני לדודי ודודי לי". יש פעמיים "אני לדודי ודודי לי" – כל אחד הוא אל מלא ("אל מלא רחמים"), בלשון הזהר זה פנים מאירות ופנים שוחקות, "תרין תפוחין דנהירן תדירא דחדאן תדירא". שע בגימטריא פרץ, זה מביא את המשיח. לבקש מה' לסלוח לי ואז ה' עונה בבקשה סלח לי – זה צד שמאל (בקשה זה תפלה), אבל הפירוש השני, שאני אומר לה' שאני סולח לו בלי תנאי ואז הוא אומר שסולח לי בלי תנאי, זה צד ימין, זה חסד נקי, "כי אל טוב וסלח אתה". בכוונות שמו"ע הכוונה של "סלח לנו" היא של חסד, "כי אל טוב וסלח אתה", "חסד אל כל היום" – ה"אני לדודי" החסידי הוא לומר אני סולח לך (בלי לדון אם אתה סולח לי). אם "אני לדודי" אז "ודודי לי" כמים הפנים אל הפנים. צד ימין שלי הוא אני סולח לך וצד שמאל שלי הוא אני מבקש שתסלח לי, וכך מצד ה' – בצד שמאל שלו, כביכול, הוא מבקש שאסלח לו, ובצד ימין שלו, כביכול, הוא אומר שסולח לי. על ידי הסליחות שלנו ושלו יבוא משיח תיכף ומיד ממש, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנת משיח.