ד. "תורת חסד", "תורת חיים" ו"תורת אמת" בעשרת הדורות

אולי כן נחדד משהו: אמרנו בי"ט כסלו שהבעל שם טוב זה "תורת חסד" – תורה בשביל חסד, בשביל אהבת ישראל. ואמרנו שהמגיד זה תורת תפלה – זה "תורת חיים", ביטוי שיש רק בסידור (ולא בתנ"ך). אדמו"ר הזקן זה תורת-תורה, זה "תורת אמת" – "אין אמת אלא תורה". ידוע שיש שלשה תארים עצמיים של התורה, תורת אמת תורת חיים ותורת חסד. הבעל שם טוב זה תורת חסד, המגיד זה תורת חיים (מתפללים על החיים, חיי שעה זה תפלה, אבל במעזריטש לומדים תורה – חיי עולם – כדי לדעת איך להתפלל; הכל זה טכסיסים להביא גאולה, סודות צבאיים) ואדמו"ר זקן זה תורת אמת. זה שלישיה – שלפי מה שהסברנו זה ח"י-כ' כסלו.

נלך בשלישיות, כעת נמשיך לאדמו"ר האמצעי, הצ"צ והרבי מהר"ש: אדמו"ר האמצעי – עם כל עומק ורוחב תורתו, שאין כמותה בחב"ד, היא תורת חיים (שם ספרי הדא"ח שלו). מגמת כל העבודה שלו זו תפלה, חסידיו היו "עובדים" באמת. הוא לא אהב מראי מקומות – כמה שהתורה שלו עמוקה זה לא צריך מראי מקומות (זה תורת חיים, חיים חדשים בכל רגע, "חיי שעה", שעיה אל ה' מנקודת המבט, מהזוית, של המציאות ברגע זה, שעתיד להשתנות ברגע הבא), זה לא טקסט תורני, זה עמוק עמוק אבל הכל עבודה (גם השכלה, אבל כל ההשכלה בשביל עבודה). הוא כמו המגיד, שעל שמו נקרא. הצ"צ זה בדיוק הפוך – הכל אצלו זה רק תורה, הכל זה מראי מקומות, ממש הפוך מהשווער. לכן לא הלך לשמוע את החסידות של השווער, זה בלבל לו את הראש, אלא רק החזיק באותיות של הסבא – כי הוא כמו הסבא, תורה של תורה. על הרבי מהר"ש כתוב שהוא כמו הבעל שם טוב, שכמו שהבעל שם טוב היה מסור ליהודים הפשוטים כך לרבי מהר"ש לא היו יותר מדי 'גדולים' אצלו – היה מסור ליהודים הפשוטים, וכל התורה שאמר היה בשביל לעשות טוב. כמו שעשיר משפיע לעני, כל תורתו היתה בשביל להשפיע כטו"ס ליהודים הפשוטים שהיו קשורים אליו ולכלל ישראל. אם כן, כתוב שאדמו"ר האמצעי כמו המגיד, הצ"צ כמו אדה"ז, והמהר"ש כמו הבעש"ט (היתה לו בעל שם'סקע הנהגה, גם במופתים שלו).

אחר כך עוד שלישיה: הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי. כאן זה עיקר החידוש. הרבי הרש"ב פשיטא שזה תורה, הוא הרמב"ם של החסידות. הרבי הקודם הוא חסד, אהבת ישראל, המסירות נפש שלו – שמוכן גם למות – זה הכל אהבת ישראל. הוא אמר שהענין של רבי זה חסידות, אבל אני צריך לקיים בעצמי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" ולדאוג למקוה או ת"ת, גם במסירות נפש – לדאוג לצרכים הפשוטים של היהודים של הדור (אף שזה לא עיקר התפקיד של רבי של חב"ד), שהדור נמצא בחשך כפול ומכופל ואני צריך במס"נ לעשות מקוה וחיידר, לשלוח חסידים שלי כמו לקרב, גם בשביל שימותו. בזבוז האוצרות כדי לנצח את המלחמה – זה חסד. הוא היה איש גבור הרבי הקודם, אבל כל הסגנון שלו זה סגנון של אהבה – שופע אהבת ישראל פשוטה. מי שרוצה 'חוש' – למשל בטוב של העיירה החסידית של פעם – ילמד את הלקו"ד של אדמו"ר הריי"צ. אין ספר כזה בכל העולם, שנותן את הגעשמאק הפנימי, ההתקשרות ליהודי של פעם, כמו אצל הרבי הקודם. מסופר שהרבי הריי"צ היה דומה (גם בדיוקנו) לסבו הרבי המהר"ש, תורת חסד כנ"ל. יוצא מזה חידוש – הכל היה פשוט עד הרבי. אם אני הולך לפי שלישיות יוצא שהרבי עכשיו צריך להיות תפלה.

קודם כל נשים לב לצירופים שיש כאן – תורת חסד זה ימין, תורת אמת זה אמצע ותורת חיים זה שמאל. אצל השלישיה הראשונה זה סדר האבות – יהו. השלישיה השניה זה הוי, והשלישית ויה. הולך מהצירוף של חסד לצירוף של גבורה לצירוף של תפארת, למי שבקי בחכמת הצירוף. מה שיהיה מענין, בעיקר, מה אנחנו היום – אנחנו תורת חסד או תורת חיים או תורת אמת? אבל קודם כל אמרנו שהדבר הכי לא מובן שיוצא כאן, שהרבי הוא "תורת חיים" – תורה בשביל תפלה. איך רואים את זה? לרבי יש עשרות כרכים של תורה, של לקו"ש וענינים, יש לו אלפי שלוחים (המשך פעולתו של הרבי הריי"ץ לשלוח שלוחים לכל מקום בעולם שיש יהודים, הכל מתוך דאגה ליהודים הנובעת מאהבת ישראל צרופה כנ"ל). קודם כל אפשר לשאול ההיפך – אם יש דור שרואים שחסידים לא כל כך משקיעים בעבודת התפלה, לכאורה זה הדור הזה. נשמע אבסורד לומר על הדור שלכאורה הכי לא משקיעים בעבודת התפלה שהתורה שלו היא תורה של תפלה? צריך לומר שיש כאן הבנה אחרת מה זה תפלה. יש ביטוי של רבי אייזיק שאנחנו אוהבים לומר – וינשטען זיך, שאדם מאחל לעצמו משהו. זה מדרגה גבוהה בא"ק אצלו, שהעתיד זה איחול – שהלואי שהיה כך וכך. כמו אליהו אותיות הלואי. זה עוד לא מציאותי – הוא לא חי במציאות – אבל התודעה שלו זה תודעה של איחול, הייתי מאד מאד רוצה שיהיה כך וכך. האיחול הזה, תורה שכולה איחול, לדבר שעוד לא בדיוק מציאותי, אבל האיחול כל כך חזק שמי שחסיד של זה מקבל את זה כמעשה גמור וחתום לגמרי – כי הרבי אמר את האיחול בצורה הכי נחרצת, אז זה ודאי המציאות האמתית והאמת לאמיתו – כך נבין את מה זה התפלה של הדור שלנו. בצורה פשוטה, כל התורה של הרבי זה "משיח נאו" – כך זה אצלו מהרגע הראשון שעמד על דעתו, כפי שסיפר, וכל שכן מהרגע שנעשה רבי מיד התחיל לדבר על זה שאנחנו הדור השביעי, הדור של הגאולה. מהמאמר הראשון – עכשיו זה הגאולה, כאן הגאולה, משיח נמצא בחדר הזה, תפקחו את העינים. יש דברים עמוקים בכל הפרדס של התורה, אבל כל העומק של כל פרדס התורה זה מסביב לאיחול שמנסים לעשות אותו כמה שיותר מוחשי וממשי של משיח נאו (אותיות חשמונאי), "לחיות עם משיח". זה נקרא שכל התורה זה בעצם תפלה. זה סוג של תפלה – "תפלת בעל כח" אצל רבי נחמן, תפלה של פלילים, שדורשים ותובעים מהקב"ה משיח, וכל התורה זה בשביל הדבר הזה. זה לא משנה עכשיו כמה זמן לוקח לך להתפלל תפלת שחרית (האם אתה מתפלל בעבודה ובאריכות או לא), זה משהו אחר ("וזאת לפנים בישראל" בדורו של אדמו"ר האמצעי, בעל התורת חיים כנ"ל; יש להעיר שבאופי התורה, אהבת מ"מ וכו', הרבי הכי דומה לצ"צ שעל שמו הוא נקרא ושמוחו דומה למוחו, כפי שהעיד עליו הרבי הריי"ץ, ובכל זאת תורתו היא "תורת חיים" מסוג חדש). זה דרך לתפוס את "תורת חיים", תורת התפלה, של הדור התשיעי (שזה עדיין חופף, עדיין ביחד).

אבל יש משהו מיוחד בדור שלנו. החבר'ה יושבים פה וחושבים – כן לעשות מפלגה או לא לעשות מפלגה, והתורה זה מסביב לשאלה הזאת. איזה תורה זו? תורת אמת, תורת חסד או תורת חיים? אם התורה דנה ושוקלת אם לעשות מפלגה או לא – זה תורה של הרבי? זה לא האופי. זה תורת אמת או תורת חסד או תורת חיים? [מישהו אמר: תורת המשחקים. הרב הגיב: תורת המשחקים זה על הבסיס הפילוסופי של תועלת – נה"י בסדר של טוב-ערב-מועיל, והם רוצים להכליל בתועלת גם את הטוב והערב – אז אם הכל זה רק הדיון מה מועיל בשטח, זה תורת אמת, תורת חיים או תורת חסד]. האיחול של הרבי זה "ויחל", תפלה, והוא מחולל-חולה מהמצב. אבל תורה שרוצה לעשות תיקון בשטח מה זה? פשיטא שזה תורת חסד, תורת הבעל שם טוב. כל הזמן אומרים שדור העשירי זה לחזור לבעל שם טוב. מישהו יכול לשאול שדברנו לא מזמן שדור העשירי זה רעיא מהימנא, וזה לכאורה תורת אמת – תורה נטו – אחרי משיח בן יוסף ומשיח בן דוד יש רעיא מהימנא. צריך לומר שכאשר מגיעים לדור העשירי זה כולל הכל, ולא צריכים לחשוב על דור אחד עשר ושנים עשר. אבל הראש של הדור העשירי מתחיל מראש של אהבת ישראל. כל הרביים זה אהבת ישראל, אבל דור העשירי זה ראש של איך לעשות טוב רוחני וגשמי לעם ישראל היושב בציון ומכאן להתפשט לכל העולם כולו. תורה איך תכל'ס – לטכס עצה (כמו שהרבי מסר לנו בכ"ח ניסן תשנ"א, אמר שהוא לא יכול ואמר שאנחנו צריכים לטכס עצה, כל מה שדברתי ארבעים שנה לא הצלחתי להגשים בפועל ממש, ואולי יש אצלכם מי שיכול לטכס עצה) איך לממש את זה, איך שלא ישאר בגדר איחול. האיחול גובר והולך, אבל בשביל לממש את זה צריך שתטכסו עצה מה עושים. זה תורת חסד, לכן זה גם קשור מאד לאשה בדור שלנו, כי "תורת חסד על לשונה" זה באשת חיל. "תורת אמת" זה "שפתי כהן ישמרו דעת", זה שייך לחשמונאי, אבל "תורת חסד" זה האשה, כל הדור העשירי זה דור של נוקבא.

עד כאן ווארט אחד, קצת מורכב, של מבנה מ-חי כסלו עד זך כסלו, עד הגאולה השניה של אדמו"ר הזקן, הנר השלישי של חנוכה, זך לחדש, הילולת בעל הבאר מים חיים (עם הסיפור הזה – מה גורם לשריפות וממילא מה התיקון שלהן). עד כאן לחיים לחיים. בזכות החתן והכלה, שאצלם זה "מוסיף והולך ואור", מעלין בקדש, שכל פעם "שכינה ביניהם" – י של איש ו-ה של אשה – וזה יכבה את האש הזרה.

ניגנו "דידן נצח" ו"ה' מתיר אסורים".