אם כן, הקב"ה יש לו את כל הבחינות האלה שאמרנו קודם. יש לו את הבחינה ש"אני פה", אבל בדיוק ההיפך מקליפת מדין. יש "אני הכל", כולא קמיה כלא חשיב, אבל בתכל'ס זה יוצא להיפך מפרעה מלך מצרים. יש "אני גדול", אבל זה בדיוק ההיפך מעמלק. עיקר מלחמת עמלק זה ה"אני גדול", גדול אני, איך להיות הכי גדול, כמו ה' ויותר מה' – וזה דווקא בענינים של יכולת להשתלט על הטבע. בשביל מה זה טוב מדע? כל מי שלומד היום פילוסופיה של המדע יודע שזה בשביל שני דברים. יש איזה חשק ותאוה להכיר את העולם שאתה נמצא בו, אבל עוד יותר עמוק מזה – יש רצון עז בנפש לשלוט על העולם. יש רצון יותר תמים, שאני לומד פיזיקה כי אני אוהב לדעת את החוקים של הטבע, איך ה' ברא את העולם – יש לי תאות ידע. או שזה תאות ידע, או שזה תאות שלטון. יש כמובן קשר ביניהם, אבל זה שתי תאוות, ושתי התאוות האלה שייכות לעמלק. היהודי אמור לדעת הכל, וגם הקב"ה רוצה שיבוא מלך המשיח תיכף ומיד ממש וגם ישתלט על כל העולם, אבל לא כמו עמלק – זה משהו אחר לגמרי. זה גם משהו כמו הקב"ה, ש"במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו", וכל השליטה על המציאות זה צינור להמשיך חסדים לעולם, "חסדי דוד הנאמנים", חסדים זה גילוי אור ה'. זה מביא אותנו לנושא הבא, אחרי עוד הפסקה, ואז נמשיך לנושא הבא. הוא מתחרה איתנו, אז ממילא אנחנו מתחרים נגדו, אבל תכל'ס זה בשביל להאיר את העולם באור האהבה ואור החסד, שזה סוד הציץ של הכהן הגדול שתיכף נדבר עליו, וזה התכלית של מלחמת עמלק. נחזור לאדה"ז בתו"א – הוא אומר שסוד מלחמת עמלק זה הכח של הציץ של הכהן הגדול, שעל כן קוראים את פרשת "תצוה" בפרשת "זכור" ברוב השנים, ששם מסופר על כל בגדי כהונה, אבל העיקר של לנצח את עמלק ולזכות לשמחת פורים זה סוד הציץ, זה מה שצריך להסביר בהמשך. אז לחיים לחיים!

לחיים לחיים!

ג. הכח למלחמת עמלק – ציץ נזר הקדש

לכהן הגדול, אהרן, יש שמונה בגדים. קוראים על זה בפרשת זכור, סימן שהם קשורים לעמלק, איך אדמו"ר הזקן מסביר את זה? אמרנו שהוא אומר שעמלק אוהב להתלבש יפה, אז הבגדים של הכה"ג זה ממש עמלק, רק עמלק של הקדושה. אחד שאוהב להתפאר בלבושים שלו זה עמלק של הקליפה, אבל בקדושה הגם שהבגדים ניתנו "לכבוד ולתפארת" לבשו אותם רק לכבוד השי"ת, לקיים מצותו. אם כן כל מי שמתלבש יפה צריך לדעת – או שזה עמלק או שזה אהרן כהן גדול. לפי זה גם יוצא משהו מאד חשוב לגבי תחפושות של פורים. בת מתחפשת לאסתר המלכה, בן או שיתחפש למרדכי היהודי – שגם יש לו הרבה בגדי פאר, עטרת זהב גדולה וכו' וכו', מאד דומה לאהרן כהן גדול בלבושיו – או, התחפושת הכי מוצלחת לילד, זה להתחפש לאהרן הכהן הגדול. זה יוצא מפורש מתוך התו"א של פרשת זכור, שאהרן עם הבגדים שלו הוא ממש המנגד, המנצח, הלעו"ז, של עמלק. אבל מבין כל הבגדים שלו, זה שמנצח בעיקר זה הציץ. יש לו שמונה בגדים, אבל הציץ זה לא בדיוק בגד – כך מסבירים המפרשים – אלא תכשיט. כל השאר זה בגדים, והציץ זה למעלה מכולם, א שלמעלה מה-ז.

לפעמים מחלקים את ח הבגדים של הכה"ג ל-ד ו-ד – ד בגדי לבן, כמו כל כהן רגיל (שדווקא ה-ד בגדי לבן הם כנגד ד אותיות הוי' לפי הקבלה), אבל יש לו תוספת של ד בגדי זהב (והם כנגד ארבע אותיות של שם א-דני, שצריך לשלב בתוך שם הוי', ואז יוצרים את האיחוד השלם). זה גם חידוש, שדווקא בגדי זהב, שזה הפאר, זה כנגד שם אדנות, שזה המלכות, במדה מסוימת זה כמו אשה, שהיא מתלבשת בבגדי פאר. אפילו ברש"י יש "לבי אומר לי" שהאפוד זה בגד של נשים רוכבות על סוסים. בכל אופן, יש ד ו-ד, אבל יש עוד חלוקה של בגדי הכהן שזה א ו-ז (בריבוע, ד-ד עולה לב, אך א-ז עולה נ, סוד לב נתיבות חכמה ו-נ שערי בינה, סוד אחד בהכאת אותיות ואהבה בהכאת אותיות, כמבואר במ"א, וכאן מסביר אדה"ז שסוד אור הציץ הוא ענין אהבה רבה דכהנא רבא, וד"ל). כמו שאמרנו, שיחסית לכל שאר הבגדים הציץ קובע ברכה לעצמו, הוא לא בגד, אלא תכשיט נטו – תכשיט למעליותא – וזה האלף-פלא שלמעלה מה-ז. כמו בכל מקום שכתוב "אז" – "אז ישיר משה" וכו', "רמז לתחית המתים מן התורה" – אז יש אלף-פלא למעלה מ-ז, וזה הציץ יחסית לבגדי כהונה.

מה זה ציץ? אומר אדמו"ר הזקן שציץ זה לשון "יציץ נזרו" – "אויביו אלביש בשת ועליו [על הצדיק] יציץ [שני יהודים צדיקים] נזרו". אם יזכרו אחר כך לנגן, אפשר לנגן "וכל קרני רשעים אגדע", ניגון חב"די מתאים לפורים, שהפסוק השני שאומרים בו הוא "אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו". מה זה נזרו? זה נזר הקדש, ציץ נזר הקדש. אם יש ביטוי בתנ"ך שמרמז בצורה מאד מאד ברורה לציץ זה אותו ציץ של "ועליו יציץ נזרו" שנאמר על הצדיק, "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע" שנדרש על מרדכי והמן. זה הפסוק הראשון. כשאדה"ז מסביר מה זה ציץ הוא מביא שלשה לשונות. הראשון – "ועליו יציץ נזרו".

השני – "מציץ מן החרכים" בשה"ש. "הנה זה עומד אחר כתלנו" – השכינה הקדושה עומדת אחרי "כתלנו". לפעמים אומרים שזה הכותל המערבי, אבל אדמו"ר הזקן מסביר שזה הכותל שלנו, שאנו עשינו בעוונות שלנו – המחיצה של ברזל המפסיקה בין ישראל לאביהן שבשמים, שזה בעצם עמלק עצמו. הסברנו קודם שלעמלק לא מפריעות מדרגות י-ה, אלא רק מדרגות ו-ה שיש בהן גדולה – "כי יד על כס יה" (חמש מילים של שתי אותיות, שיש רק פעמיים בתורה) = ברזל (הלעומת זה של יהודי צדיק הנ"ל), המחיצה של ברזל, "כתלנו" שמבדיל בינינו לבין אבינו שבשמים. אבל, אומר אדמו"ר הזקן, על ידי לב נשבר ועל ידי הרהורי תשובה עושים חלונות וחרכים בתוך המחיצה של ברזל, בתוך עמלק, בתוך "כתלנו". ואז "הנה זה" – בחינת משה רבינו, שזה האור שהוא מאיר, וגם אור האהבה של אהרן הכהן הגדול – "עומד אחר כתלנו", ואם אנחנו לא עושים חלונות וחרכים על ידי לב נשבר והרהורי תשובה, אף על פי שהוא עומד שם לא נראה אותו אף פעם ח"ו, הכל סתום, אבל אם אנחנו בבחינת לב נשבר והרהורי תשובה עושים חלונות ואז זה שעומד אחר כתלנו "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". מה הוא מציץ? מאיר לנו אהבה רבה. לא "לאהוב את ה' אלהיכם" (שזה אהבה שלנו) אלא "לאהבה את ה'" – איזה מן דקדוק זה? אדמו"ר הזקן אומר פשט שזה להגיע לאהבה רבה, הנפש שואפת ומשתוקקת להגיע לאותה אהבה רבה שה' מאיר לנו דרך החלונות ודרך החרכים שהוא מציץ מן החרכים אלינו.

המפרשים – זה כבר לא אדמו"ר הזקן – מסבירים שמי שמציץ צריך קצת לצמצם ולסגור את העינים. מאד מענין הדימוי הזה. הרבי אומר לנו שכדי לראות את המשיח צריך רק לפקוח את העינים – משיח נמצא, הכל נמצא, הגאולה נמצאת, ורק חסרה פקיחת העינים. אומרים המפרשים על פי פשט שלהציץ במשהו, אם אני רוצה להציץ במשיח (הערך הממוצע של ציץ משיח = מרדכי), זה לא לפקוח את העינים גדול – יש לפקוח את העינים גדול גדול, כמו אחד שפותח את הפה גדול גדול, אבל זה לא נקרא להציץ – אלא בדיוק ההיפך, רק טפה לפקוח את העינים ולהשאיר את העין מכווצת. כתוב שרק ככה אתה יכול לראות היטב. הראיה היטב זה שאתה לא פותח יותר מדי את העינים, אלא רק מציץ. זה בכלל מוסר השכל שצריך להתבונן בזה, מה זה להציץ, שזה סוד הציץ. מי שהוא "קדש להוי'" – סוד הציץ, זה מה שרשום עליו פתוחי חותם – הוא יודע להציץ (להציץ ישר ביש האמיתי וגם להסתכל באלכסון באין האמיתי, כמבואר במ"א). אבל העיקר, כדי שנזכה שה' יציץ מן החרכים, צריך להרהר בתשובה – צריך לב נשבר.